בפסק הדין

‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫כב' סג הנשיאה יצחק ענבר‪ ,‬השופטת יהודית שבח‪ ,‬השופט שאול שוחט‬
‫לפני‪:‬‬
‫המערער‬
‫י' נ' )קטי (‬
‫באמצעות אימו האפוטרופוסית הטבעית‬
‫ע"י ב"כ עו"ד לאה לי‬
‫נגד‬
‫י' נ'‬
‫המשיב‬
‫ע"י ב"כ עו"ד ד"ר שרו פרילינג‬
‫פסק די‬
‫השופט שאול שוחט‪:‬‬
‫העובדות הצריכות לעניי ‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫המערער‪ ,‬קטי – בנו של המשיב – יליד ‪.19.12.99‬‬
‫ביו‪ 14.5.07 #‬נית בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב )כב' הש' יהושוע‬
‫‪.2‬‬
‫גייפמ ( פסק די ‪ ,‬על דר) הפשרה‪ ,‬בו חויב המשיב בתשלו‪ #‬מזונות לקטי ולאחיו וכ בתשלו‪#‬‬
‫‪ 40%‬מעלות שכר הדירה עד לתקרה של ‪ $650‬לחודש‪ ,‬ובכפו‪ -‬לכ) שהקטיני‪ #‬יתגוררו בדירה‬
‫"‪40%‬‬
‫ויוצג חוזה שכירות חתו‪ ,"#‬כהשתתפות בשכר הדירה אליה עברו להתגורר המערער ואחיו‪ ,‬יחד‬
‫ע‪ #‬אמ‪) #‬להל ‪" :‬דמי המדור"(‪.‬‬
‫לאחר מת פסק הדי האמור ובמסגרת ההליכי‪ #‬המשפטיי‪ #‬שהתנהלו בי המשיב לאשתו‬
‫‪.3‬‬
‫– א‪ #‬הקטי – בענייניה‪ #‬הרכושיי‪ ,#‬חתמו השניי‪ #‬על הסכ‪ #‬גירושי ‪ ,‬שקיבל תוק‪ -‬של פסק די ‪,‬‬
‫לפיו תקבל הא‪ ,#‬כנגד ויתור על כל טענותיה הרכושיות‪ ,‬סכו‪ #‬של ‪ / 1,300,000‬כאשר "בנושא‬
‫המזונות יהיה רשאי כל צד להגיש כל תובענה שיחפו‪ 0‬ובית המשפט ידו בנושא במידה ומי‬
‫מהצדדי‪ #‬יגיש תובענות"‪.‬‬
‫כחודשיי‪ #‬לאחר חתימת ההסכ‪ #‬והגירושי חתמה הא‪ #‬על הסכ‪ #‬לרכישת דירה למגוריה‬
‫‪.4‬‬
‫ולמגורי המערער ואחיו‪ ,‬תו) שהיא מסתייעת ג‪ #‬בכספי‪ #‬שהתקבלו ממכירת דירת אמה )כ)‬
‫לטענתה( שעברה א‪ -‬היא להתגורר עמה בדירה‪.‬‬
‫‪ 1‬מתו ‪8‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫מיד לאחר מעבר הא‪ #‬וילדיה מהדירה השכורה בה התגוררו לדירה שנרכשה‪ ,‬חדל המשיב‬
‫‪.5‬‬
‫מלשל‪ #‬את דמי המדור בה‪ #‬חויב‪.‬‬
‫בעקבות הפסקת תשלו‪ #‬דמי המדור ומסיבות נוספות הגיש המערער‪ ,‬באמצעות הא‪,#‬‬
‫‪.6‬‬
‫תביעה ל"צרכי‪ #‬מיוחדי‪ #‬שינוי נסיבות" )כ) בכותרתה( בה עתר לחייב את המשיב לשל‪ ,#‬בנוס‪-‬‬
‫למזונות בה‪ #‬חויב בפסק הדי שנית על דר) הפשרה‪ ,‬דמי מדור בס) של ‪ 1400‬ש"ח דמי טיפול;‬
‫מחצית מצרכי‪ #‬מיוחדי‪ #‬שפורטו; מחצית שכר לימוד בבית ספר דמוקרטי ומחצית מהוצאות‬
‫חגיגת בר המצווה‪.‬‬
‫בפסק די מיו‪ 18.3.13 #‬דחה בית משפט קמא את התביעה על כל חלקיה וחייב את הא‪#‬‬
‫‪.7‬‬
‫בתשלו‪ #‬הוצאות המשיב כדי ס) של ‪ 15,000‬ש"ח‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫הקטי ‪ ,‬באמצעות אמו‪ ,‬לא השלי‪ #‬ע‪ #‬פסק הדי והגיש את הערעור שלפנינו‪.‬‬
‫בישיבת קד‪ #‬הערעור צומצמו נושאי הערעור לשניי‪ :#‬דחיית העתירה לחיוב המשיב במדורו של‬
‫המערער וסכו‪ #‬ההוצאות בה חויבה הא‪ #‬לשל‪ #‬למשיב‪.‬‬
‫פסק דינו של בית משפט קמא בנושא המדור‬
‫בהסתמ) על פסקי הדי של בית המשפט העליו )ע"א ‪ 5478/93‬כרמי נ' כרמי; ‪12.12.94‬‬
‫‪.9‬‬
‫וע"א ‪ 66/88‬דקר נ' דקר פ"ד מג)‪ ,122 (1‬להל "כרמי" ו"דקר" בהתאמה( ופסקי משפחה נוספי‪#‬‬
‫קבע בית משפט קמא – כקביעה עקרונית נורמטיבית – כי "ההלכה היא כי כל עוד הא‪ #‬אינה‬
‫משלמת בפועל שכר דירה או משכנתא אי מקו‪ #‬לחיוב מדור עבור הקטי "‪ .‬לאור פסיקה זו‪ ,‬כ)‬
‫בית משפט קמא "וכ לאור העובדה כי במקרה דנ לא הוכח כל שינוי נסיבות בהכנסת הא‪ #‬אלא‬
‫ההיפ)‪ ,‬הכנסת הא‪ #‬גדלה באופ משמעותי וכ ההו שלה" לא ראה בית משפט קמא לקבוע‬
‫תוספת כלשהי עבור מדור ונמנע למעשה מלהידרש לגובה החיוב על פי הנתוני‪ #‬שהונחו לפניו‪.‬‬
‫דיו והכרעה‬
‫בטר‪ #‬אדרש לפסיקת בית המשפט העליו בפרשות "כרמי" ו"דקר"‪ ,‬עליה‪ #‬נסמכו חלק‬
‫‪.10‬‬
‫מפסקי הדי של בתי המשפט לענייני משפחה אליה‪ #‬היפנה בית משפט קמא‪ ,‬יש לזכור ולהזכיר‪,‬‬
‫כי חיובו של אב לשאת בעלות הוצאות הדיור של ילדיו הקטיני‪ #‬נגזר מחיובו לשאת בתשלו‪#‬‬
‫‪ 2‬מתו ‪8‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫מזונותיה‪ #‬הכוללי‪ #‬את כל הצרכי‪ #‬החיוניי‪ #‬להתפתחות‪ #‬ובכלל זה‪ :‬מזו ‪ ,‬ביגוד‪ ,‬חינו)‪ ,‬דיור‪,‬‬
‫הוצאות מדור וכו'‪ .‬החיוב‪ ,‬כידוע‪ ,‬נבח על פי הדי האישי – של החייב – הדי העברי‪ ,‬לפיו‬
‫הבסיס המשפטי של חיוב אב במזונות ילדיו משתנה בהתא‪ #‬לגיל הילדי‪ ,#‬המשלי) משמעותית‬
‫על היקפו של החיוב ועל חלוקת נטל הנשיאה בו בי האב לבי הא‪.#‬‬
‫בחינת הסוגיה שלפנינו – הא‪ #‬יש לחייב את האב בתשלו‪/#‬השתתפות עלות הדיור של ילדיו‬
‫הקטיני‪ #‬ג‪ #‬א‪ #‬מתגוררי‪ #‬ה‪ #‬בבית אמ‪ #‬שנרכש בכספיה שלה ואי כל הוצאה בפועל למימונו ‪4‬‬
‫בראי המשפט העברי מלמדת‪ ,‬כי אי לפטור את האב מתשלו‪ #‬זה מבחינה עקרונית‪ ,‬ויש לבחו את‬
‫חיובו ג‪ #‬בגי כ) בהתא‪ #‬לכללי החיוב החלי‪ #‬במשפט העברי בנוגע לחיובו במזונות ילדי‪.#‬‬
‫על דעת הכל החיוב במזונות ילדי‪ #‬נבח לפי שלוש קבוצות גיל‪ :‬קטיני‪ #‬שגיל‪#‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫אינו עולה על שש שני‪") #‬קטני קטני‪ ,("#‬קטיני‪ #‬שגיל‪ #‬עולה על שש שני‪ #‬א) אינו עולה על‬
‫חמש עשרה )"קטיני‪ ("#‬וקטיני‪ #‬שגיל‪ #‬עולה על חמש עשרה שני‪ #‬א) אינו עולה על שמונה‬
‫עשרה שני‪.#‬‬
‫ההלכה בנוגע לקבוצת הגיל הראשונה – "קטני קטני‪ – "#‬ידועה וברורה ואינה‬
‫ב‪.‬‬
‫שנויה במחלוקת‪ .‬מאחר שהחיוב לזו את אלה הוא חיוב משפטי עצמאי המוטל על האב בלבד‪,‬‬
‫ואינו תלוי במצב הכלכלי שלו או במצב‪ #‬הכלכלי של הילדי‪ #‬או של הא‪ – #‬נלמד שג‪ #‬כאשר ה‪#‬‬
‫מתגוררי‪ #‬בבית השיי) לאמ‪ ,#‬על האב לשאת בעלות הדיור עבור‪ .#‬מכא ‪ ,‬העובדה שהילדי‪#‬‬
‫בגילאי‪ #‬אלה מקבלי‪ #‬את מזונותיה‪ #‬ובכלל זה את הדיור שלה‪ #‬ממקורות אחרי‪ ,#‬אי בה כדי‬
‫לפטור את האב מחובתו לפרנס‪ ,#‬ובכלל זה לשאת בעלות הדיור שלה‪.#‬‬
‫ההלכה ביחס לקבוצת הגילאי‪ #‬השנייה – "קטני‪ – "#‬אינה חדה וברורה‪ .‬בקבוצה זו נכללי‪ #‬ילדי‪#‬‬
‫מגיל ‪ 6‬ועד גיל הבגרות )גיל ‪ 13‬בני‪ ,#‬גיל ‪ 12‬בנות( שהחיוב לגביה‪ #‬נקבע בתקנת "אושא"‪ ,‬וכ‬
‫ילדי‪ #‬מגיל הבגרות ועד גיל ‪" 15‬שנצטרפו" אליה‪ #‬מכוח תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד‪.‬‬
‫בהקשר זה ראוי לחדד ולהבחי ‪ :‬הבסיס המשפטי של החיוב במזונות ילדי‪ #‬שגיל‪ #‬עולה על גיל ‪6‬‬
‫ועד בגרות‪ #‬כאמור הוא "מדיני הצדקה" מה שמצמצ‪ #‬את היק‪ -‬החיוב לעומת החיוב במזונות‬
‫"קטני קטני‪ ."#‬ע‪ #‬זה‪ ,‬משהותקנה תקנת תש"ד נחלקו הדעות ביחס למשמעותה‪ .‬יש הסוברי‪#‬‬
‫שתקנה זו אינה משנה את הבסיס המשפטי של החיוב לספק את מזונותיה‪ #‬של קטני‪ #‬שגיל‪#‬‬
‫עולה על גיל ‪ 6‬וכל תכליתה היא להעניק תוק‪ -‬מחייב לחיוב המוסרי לפרנס ילדי‪ #‬בגילאי‪ #‬אלה‪.‬‬
‫בהתא‪ #‬לפרשנות זו‪ ,‬מאחר שהחיוב בגילאי‪ #‬אלה מבוסס על דיני הצדקה‪ ,‬יש לברר ג‪ #‬את‬
‫‪ 3‬מתו ‪8‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫יכולתה של הא‪ #‬המחויבת א‪ -‬היא מדיני הצדקה )לפסיקה של בתי המשפט ברוח זו ראו למשל‬
‫ע"א ‪ 386/78‬רבני נ' רבני‪ ,‬פ"ד ל"ג)‪ ,591 ,(3‬ש‪ #‬נקבע כי "ג‪ #‬חיובו של אב טבעי למזונות ילדו‬
‫מעל גיל י"ג נובע מדיני צדקה ולא מ הדי "; ע"א ‪ 403/79‬לויטס נ' לויטס )לא פורס‪ ;(#‬ע"א‬
‫‪ 451/79‬פורת נ' פורת )לא פורס‪ (#‬ופסקי די של חלק משופטי בית המשפט למשפחה כגו תמ"ש‬
‫)י‪ 2480/04 (#4‬ב‪.‬ס‪ .‬נ' נ‪.‬מ‪ .(8.6.06 ,.‬לפסיקה של בתי די רבניי‪ #‬ברוח זו ראו מהעת האחרונה‬
‫פסק דינו של בית הדי הרבני באשדוד בתיק ‪ 9741/11‬פלוני נ' פלונית‪ ,30.9.14 ,‬ש‪ #‬נקבע‪:‬‬
‫"אכ לפי הסכמת הפוסקי‪ #‬שכל חוב המזונות שמעבר לגיל ‪ 6‬הוא בגדר צדקה‪ ,‬וא‪-‬‬
‫לאחר תקנת הרבנות הראשית לא בטלה תורת צדקה זו‪ ,‬ומעתה יש לומר כי החל‬
‫מגיל שש ואיל) כל צרכי הילדי‪ #‬בי ההכרחיי‪ #‬ובי שאינ‪ #‬הכרחיי‪ #‬ה‪ #‬בגדר‬
‫צדקה זו‪ .‬ומשכ) כאשר אי לאב אפשרות לקיי‪ #‬חובה זו לבדו חייבת הא‪ #‬בצדקה‬
‫זו לדאוג למזונות הילדי‪".#‬‬
‫ראו ג‪ #‬ערעור תשל"ג‪ ,39/‬פד"ר ט' ‪ ,263‬דברי הרב שאול ישראלי; פסקי די נוספי‪ #‬של בתי די‬
‫רבניי‪ #‬ברוח זו ראו‪ :‬ערעורי‪ #‬תשי"ח‪ ;152/‬תשי"ט‪/7011 ;44/‬כ"ז‪ ,‬אליה‪ #‬מפנה פרופ' מנשה‬
‫שאוה ז"ל בספרו "הדי האישי בישראל"‪ ,‬מהדורה רביעית‪ ,‬כר) ראשו ‪ ,‬עמ' ‪ .(284‬אחרי‪#‬‬
‫סוברי‪ ,#‬שתקנת תש"ד‪ ,‬יצרה חיוב חדש‪ ,‬עצמאי של מזונות לפיו הושווה החיוב של האב במזונות‬
‫הילדי‪" #‬הקטני‪ – "#‬שגיל‪ #‬עלה עד ‪ – 15‬לחיובו במזונות הילדי‪ #‬ה"קטני קטני‪ ."#‬בהתא‪#‬‬
‫לגישה זו אי מקו‪ #‬להתחשב ביכולותיה של הא‪ #‬לש‪ #‬קביעת גובה התשלו‪ #‬שיידרש האב לשל‪#‬‬
‫עבור מדור ילדיו‪ .‬ראו ברוח זו דברי הרבני‪ #‬הראשיי‪ #‬בנשיאות הרב הראשי הראשו לציו הרב‬
‫עוזיאל בתיק ‪ ,1/15/707‬פורס‪ #‬בקוב‪ 0‬פסקי הדי של הרבנות הראשית לאר‪ 0‬ישראל בעריכת ז'‬
‫ורהפטיג‪ ,‬עמ' קמ"ח‪ ,‬בעמ' ק"נ‪" :‬מוטעית היא ההנחה כאילו תקנת הרבנות הנ"ל מבוססת על‬
‫החוב המוסרי של צדקה גרידא‪ .‬לפי האמת אי הדבר כ ‪ ,‬אלא התקנה בעצמה יוצרת חובה‬
‫משפטית עצמאית גמורה‪ ,‬שהיא אינה נובעת מדיני צדקה כלל ואינה מוגבלת‪ ,‬איפוא‪ ,‬על‪4‬ידי‬
‫ההיק‪ -‬המצומצ‪ #‬של דיני הצדקה"‪ .‬גישה זו מוצאת את ביטויה לרוב בפסיקה של בתי המשפט‪,‬‬
‫הג‪ #‬שנית להצביע‪ ,‬כאמור‪ ,‬ג‪ #‬על פסקי‪4‬די של בתי‪4‬המשפט הנוקטי‪ #‬ב'גישת הצדקה'‪ ,‬וראו‬
‫בהקשר זה‪ :‬שאוה‪ ,‬ש‪ ,#‬עמ' ‪ 284‬ה"ש ‪ .(202‬לא למותר לציי בהקשר זה‪ ,‬את דעתו של פרופ'‬
‫מנשה שאוה ז"ל‪ ,‬המנסה ליישב בי שתי הגישות‪ :‬החיוב על‪4‬פי תקנת תש"ד זהה במהותו לחיוב‬
‫עד גיל שש‪ ,‬מהיותו חיוב משפטי עצמאי גמור‪ ,‬בעוד שתחולת החיוב‪ ,‬זהה כמו לחיוב מעל גיל‬
‫שש לפי תקנת חכמי‪ #‬בצירו‪ -‬כפיה משפטית‪ .‬לפיכ) א‪ #‬אי לו לאב אי לכפותו וא‪ #‬יש לילד‬
‫משלו פטור האב מלזונו‪.‬‬
‫‪ 4‬מתו ‪8‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫חיובו של אב במזונות ילדיו מעל גיל ‪ 15‬חד וברור‪ .‬החיוב הוא מכוח דיני הצדקה ובהתא‪ #‬לכ)‬
‫יקבע א‪ -‬היק‪ -‬החיוב לרבות בנוגע לעלות הדיור שלה‪ ,#‬תו) התחשבות ביכולותיה של הא‪.#‬‬
‫ובמה דברי‪ #‬אמורי‪ ?#‬בדיור בסיסי בלבד‪ .‬א‪ #‬החיוב בעלות הדיור נועד לשמר את רמת‬
‫ג‪.‬‬
‫החיי‪ #‬שהילדי‪ #‬היו מורגלי‪ #‬בה בעת שהיו סמוכי‪ #‬על שולח אביה‪ #‬ולהעניק לה‪" #‬דיור ראוי"‪,‬‬
‫החיוב בהפרש בי העלות הבסיסית לבי עלותו של "הדיור הראוי" יהא על פי דיני הצדקה ויכול‬
‫שיושת ג‪ #‬או רק על הא‪.#‬‬
‫חלוקה בסיסית זו של חיוב אב במזונות ילדיו בהתא‪ #‬לקבוצות הגיל אליה ה‪ #‬משתייכי‪#‬‬
‫‪.12‬‬
‫רלבנטית ג‪ #‬לגובה התשלו‪ #‬שיש לחייב אותו במדור‪ #‬כשהתשלו‪ #‬משמש למימו החזרי‬
‫משכנתא שנטלה הא‪ #‬לרכישת דירה בה מתגוררי‪ #‬ג‪ #‬הילדי‪ .#‬ג‪ #‬כא לדעת רוב הפוסקי‪ #‬אי‬
‫מקו‪ #‬להפחית את שיעור החיוב של האב במדור ילדיו שגיל‪ #‬אינו עולה על גיל שש שני‪ #‬עקב‬
‫השימוש בדמי המזונות לש‪ #‬תשלו‪ #‬החזר חודשי של משכנתא‪ .‬כ) ג‪ #‬בנוגע לחיובו של אב‬
‫במזונות ילדיו מגיל שש עד גיל ‪ 15‬ככל שההלכה היא שדי חיוב זה כדי חיובו במזונות ילדיו עד‬
‫גיל ‪ .6‬שונה הדבר כשמדובר בילדי‪ #‬מעל גיל ‪ ,15‬לגביה‪ #‬החיוב הוא מדיני הצדקה‪ ,‬שאז לכל‬
‫הדעות נית להתחשב בהיק‪ -‬הונ‪ #‬של שני ההורי‪ #‬בעת קביעת שיעור חיובו של האב במזונות‬
‫הילדי‪ ,#‬ולהפחית משיעור חיובו של האב במדור ילדיו בשל הגדלת הונה של הא‪ #‬עקב השימוש‬
‫בכספי‪ #‬שיועדו למדור הילדי‪ ,#‬לש‪ #‬תשלו‪ #‬ההחזר החודשי של המשכנתא‪.‬‬
‫לסיכו‪ – #‬אי בסיס הלכתי לפטור את האב מלשאת בעלות "דיור בסיסי" לילדיו‪ ,‬ה"קטני‬
‫‪.13‬‬
‫קטני‪ ."#‬חובה זו קיימת כלפיו ללא קשר ליכולתה של הא‪ #‬או ליכולת‪ #‬של הקטיני‪ #‬ובהקשר זה‬
‫– ללא קשר לעובדה שהילדי‪ #‬מתגוררי‪ #‬בבית הא‪ #‬שנרכש על ידה במלואו או באמצעות מימו‬
‫חלקי של משכנתא‪ .‬בכל מקרה מדובר בחיוב רעיוני בהתא‪ #‬לשיעורו של "דיור בסיסי" שיכול‬
‫להיגזר‪ ,‬בהתא‪ #‬לנסיבות‪ ,‬מטיב המדור שנדרש בהתא‪ #‬לצרכי הילדי‪ #‬ומצב‪ .#‬בכל הנוגע לילדיו‬
‫ה"קטני‪ "#‬אי בסיס הלכתי לקבוע עקרונית – נורמטיבית – כי האב פטור מלשאת בחיוב זה רק‬
‫משו‪ #‬שדיור‪ #‬מסופק על‪4‬ידי הא‪ .#‬יש לבחו כל מקרה לנסיבותיו‪ ,‬כפו‪ -‬לגישה בה רואה בית‬
‫המשפט לנכו לנקוט‪.‬‬
‫למה הדבר דומה? לא‪ #‬אשר בוחרת להפקיד את כספיה בחשבו בנק ולא לעשות בה‪#‬‬
‫שימוש לרכישת דירה‪ .‬כספי‪ #‬אלה ה‪ #‬חלק מיכולותיה שיש להתחשב בה‪ #‬בקביעת חיובו של‬
‫האב בעלות הדיור של ילדיו – בסיסי או ראוי ‪ 4‬בהתא‪ #‬להלכות שפורטו לעיל‪ .‬העובדה שהא‪#‬‬
‫‪ 5‬מתו ‪8‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫בוחרת "להפקיד" כספי‪ #‬אלה בדירה אינה צריכה לשנות‪ ,‬ואי בה כדי לפטור את האב מחיובו‬
‫שלו‪ .‬בה במידה א‪ #‬הא‪ #‬שרכשה דירה הייתה בוחרת להשכירה ולשכור אחרת למגוריה ולמגורי‬
‫ילדיה‪ .‬ג‪ #‬אז דמי השכירות המתקבלי‪ #‬בידה מהדיור שרכשה והשכירה יהוו חלק מיכולותיה ויש‬
‫להתחשב בה‪ #‬בקביעת חיובו של האב בעלות הדיור של ילדיו‪ ,‬בהתא‪ #‬לכללי‪ #‬שפורטו לעיל‪ .‬כ)‬
‫ג‪ #‬א‪ #‬הייתה משתמשת בסכומי‪ #‬שבידיה – כול‪ #‬או חלק‪ – #‬לרכישת דירה ואת יתרת עלות‬
‫הרכישה הייתה מממנת באמצעות משכנתא‪ .‬ג‪ #‬אז הכספי‪ #‬שנותרו בידיה ה‪ #‬חלק מיכולותיה ויש‬
‫להתחשב בה‪ #‬בקביעת חיוב של האב בעלות הדיור של ילדיו בהתא‪ #‬להלכות שפורטו לעיל‪.‬‬
‫בהקשר זה סבורני כי יש לאבח את המקרי‪ #‬שנדונו בפרשות "דקר" ו"כרמי"‪.‬‬
‫‪.14‬‬
‫בפרשת "דקר" התגוררה האישה‪4‬הא‪ #‬ע‪ #‬ילדיה אצל הוריה‪ .‬בית המשפט העליו קבע‪ ,‬כי כל עוד‬
‫ממשיכה האישה להתגורר ע‪ #‬ילדיה בבית משפחתה ולא שוכרת דירה "יית‪ #‬ג‪ #‬ההצדק לפסיקת‬
‫פריט המדור במסגרת המזונות"‪ .‬פסיקה זו‪ ,‬במלוא הענווה‪ ,‬בדי יסודה שכ אי לא‪ #‬כל הוצאה –‬
‫בי בתשלו‪ #‬בפועל בי בהעמדת כספי‪ #‬משלה – לש‪ #‬סיפוק עלות הדיור של הילדי‪ .#‬ההוצאה‬
‫היא של הוריה ולאלה עומדת הזכות לחיובו של האב לשאת בעלות העמדת הדיור לילדיו מכוח‬
‫סעי‪)16 -‬ב( לחוק לתיקו דיני משפחה )מזונות(‪ ,‬התשכ"ט‪ 19594‬הקובע‪" :‬מי שנת מזונות שלא‬
‫היה חייב בה‪ #‬ולא התכוו לית מתנה‪ ,‬רשאי לדרוש החזרת‪ #‬ממי שקיבל‪ #‬או ממי שהיה חייב‬
‫בה‪ #‬ובמידה שהיה חייב בה‪."#‬‬
‫בפרשת "כרמי" ביקש האב להפחית את דמי המדור בה‪ #‬חויב‪ ,‬בהסכמתו‪ ,‬בשל שינוי‬
‫נסיבות – הא‪ #‬רכשה דירה למגוריה ולמגורי בתה הקטינה‪ .‬עיו בפסק הדי מלמד‪ ,‬כי את הדיבור‬
‫"ברור הדבר כי הבעל אינו חייב לשל‪ #‬היו‪ #‬דמי מדור )שכר דירה( עבור האישה והבת הקטינה‪,‬‬
‫כאשר היו‪ #‬אי לה הוצאה כזו בגי מדור " יש לייחס לבית המשפט המחוזי ולא לנשיא שמגר‪,‬‬
‫כפי שבית משפט קמא סבר‪ .‬הדבר עולה בבירור משהדברי‪ #‬נאמרי‪ #‬במסגרת תיאור פסק דינו של‬
‫בית המשפט המחוזי הנית בפסקאות ‪ 445‬לפסק הדי ומהעובדה שפירוט טענות הערעור‪ ,‬כפי‬
‫שבאו לידי ביטוי בפסק‪4‬הדי )פסקא ‪ ,(6‬מלמד שלא הוגש ערעור בסוגיה זו‪ .‬לפיכ)‪ ,‬ומשהסוגיה‬
‫לא הועמדה כלל למבח הביקורת‪ ,‬אי לומר‪ ,‬בכל הכבוד‪ ,‬כי מדובר בהלכה מנחה של בית‬
‫המשפט העליו ‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬לא מ הנמנע שעיקר דבריו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה נאמרו‬
‫ביחס לאישה ולא ביחס לבת הקטינה‪ ,‬דבר הנלמד מההנמקה שעמדה בבסיס קביעתו )של בית‬
‫המשפט המחוזי‪ ,‬כאמור( כי אי לחייב את הבעל בדמי מדור‪ .‬ההנמקה הייתה – "העובדה‬
‫שהאישה גרה היו‪ #‬בבית שבבעלותה והיא חוסכת תשלו‪ #‬שכר דירה ששילמה בעבר עבור מדור‬
‫‪ 6‬מתו ‪8‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫שכור‪ .‬חיסכו זה הוא מעי הכנסה שיש לאישה‪ ,‬והכנסתה זו מרכושה יש לזקו‪ -‬כנגד המזונות‬
‫)כא – דמי המדור( שחייב הבעל‪ "...‬ובית המשפט מפנה לסעי‪2 -‬א' לחוק לתיקו דיני משפחה‬
‫)מזונות(‪ ,‬התשי"ט‪ 19594‬ולפרשת לוי חקק – ע"א ‪ ,596/89‬פ"ד מה)‪ .(749 (4‬על אותו משקל‬
‫ובדיוק כפי שפורט לעיל את אותו חיסכו נית לזקו‪ -‬כחלק מהכנסותיה של הא‪ #‬וכחלק‬
‫מיכולותיה לצור) התחשבות בגובה חיובו של האב בעלות הדיור של ילדיו הקטיני‪ ,#‬בהתא‪#‬‬
‫להלכות שפורטו לעיל‪ ,‬א) אי בכ) כדי להקנות לו פטור מלא ברמה העקרונית הנורמטיבית –‬
‫מלהשתת‪ -‬בעלות זו רק משו‪ #‬שהקטי מתגורר בדירה שרכשה אמו‪.‬‬
‫הנה כי כ ‪ ,‬אי לפנינו הלכה מבית מדרשו של בית המשפט העליו לפיה פטור אב‬
‫מהשתתפות בעלות הדיור של ילדיו הקטיני‪ – #‬בכל גיל – מקו‪ #‬שהא‪ #‬רכשה דירה למגוריה‬
‫ולמגורי הקטיני‪ – #‬ללא עלות כספית חודשית שמשולמת על ידה‪.‬‬
‫לא נעלמו מעיניי דבריו של בית משפט קמא כי לא הוכח כל שינוי נסיבות בהכנסת הא‪#‬‬
‫‪.15‬‬
‫אלא להיפ) – הכנסתה גדלה‪ ,‬וכ ההו שלה ‪ 4‬כמצדיקי‪ #‬את החלטתו שלא לקבוע תוספת כלשהי‬
‫עבור הדיור‪ .‬אי בכוונתי להתערב בקביעה זו אלא שלטעמי‪ ,‬לא בתביעה לשינוי נסיבות קלאסית‬
‫מדובר )ג‪ #‬א‪ #‬הוכתרה ככזו(‪ ,‬אלא בתביעה המבקשת לחייב את המשיב בעלות הדיור של בנו‬
‫הקטי בדירת אמו – מצב עובדתי חדש – שאת השלכתו יש לבחו על פי הכללי‪ #‬שפורטו לעיל‪.‬‬
‫על בסיס דברי‪ #‬אלה אי מנוס מהחזרת התיק לבית משפט קמא‪ ,‬על מנת שיידרש מחדש‬
‫‪.16‬‬
‫לשאלת השתתפותו של המשיב בעלות הדיור של הקטי )אשר בעת הגשת התביעה היה ב ‪4 13‬‬
‫יליד ‪ 19.12.99‬והתביעה הוגשה בדצמבר ‪ 4 2012‬ואשר אמור להגיע לגיל ‪ 15‬בעוד כחודש וחצי ‪4‬‬
‫בדצמבר ‪ ,(2014‬ויית פסק‪4‬די חדש כטוב שכלו‪ ,‬כל זאת לאחר בחינת כל הנתוני‪ #‬הנדרשי‪#‬‬
‫להכרעה בשאלה זו‪ ,‬ואשר הונחו בהלי) זה לפניו‪.‬‬
‫אשר להוצאות שהוטלו על האישה בבית משפט קמא – משהתקבל הערעור והתיק הוחזר לבית‬
‫משפט קמא ממילא מבוטל חיובה בהוצאות‪.‬‬
‫אשר להוצאות בערעור – המשיב יישא בהוצאות הערעור כדי ס) של ‪ 10,000‬ש"ח‪.‬‬
‫העירבו יוחזר למערערת באמצעות באת כוחה‪.‬‬
‫‪ 7‬מתו ‪8‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬
‫אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪28592 05 13‬‬
‫תודתי נתונה למרכז ליישומי המשפט העברי )מרכז ישמ"ע(‪ ,‬על חוות הדעת שהוציא לבקשתי‬
‫ובה הפנה לחלק מהאסמכתאות‪ ,‬המובאות בפסק‪4‬דיני‪.‬‬
‫שאול שוחט‪ ,‬שופט‬
‫סג הנשיאה יצחק ענבר‪:‬‬
‫אני מסכי‪.#‬‬
‫יצחק ענבר‪ ,‬סג"נ‬
‫אב"ד‬
‫השופטת יהודית שבח‪:‬‬
‫אני מסכימה‪.‬‬
‫יהודית שבח‪ ,‬שופטת‬
‫הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שאול שוחט‪.‬‬
‫המזכירות תמציא העתק פסק הדי לצדדי‪.#‬‬
‫נית היו‪ ,#‬ט"ז חשוו תשע"ה‪ 09 ,‬נובמבר ‪ ,2014‬בהעדר הצדדי‪.#‬‬
‫יצחק ענבר‪ ,‬סג"נ‬
‫אב"ד‬
‫יהודית שבח‪ ,‬שופטת‬
‫‪ 8‬מתו ‪8‬‬
‫שאול שוחט‪ ,‬שופט‬