מהנעשה בעולם

‫מהנעשה בעולם‬
‫‪40‬‬
‫החינוך הטכנולוגי ביפן ובפינלנד‬
‫ערך‪ :‬ד"ר מוטי פרנק‬
‫לפינלנד מסורת ארוכה של חינוך טכנולוגי‪ .‬מאז ‪ 1866‬מלאכה‬
‫היא אחד ממקצועות החובה לבנים ולבנות עד גיל התיכון‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן התלמידים רשאים להמשיך ללימודי טכנולוגיה עיוניים‬
‫(שלוש שנים) או להשתלם במשך שנתיים עד חמש שנים בבית‬
‫ספר מקצועי‪ .‬נושאי הלימוד וההנחיות שנקבעים על ידי המדינה‬
‫הם כלליים ביותר‪.‬‬
‫ברוב המקרים התלמידים מבצעים פרויקטים של תכנון‪,‬‬
‫הממוקדים יותר בפתרון בעיות ופחות בצד המעשי של חומרים‬
‫וטכניקה‪ .‬הפרויקטים משולבים במרכיבים מעולם ההיי‪-‬טק‪ ,‬כגון‬
‫תכן בעזרת מחשב ואלקטרוניקה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬החומר הנלמד‬
‫מיושן מעט וכולל נושאים כמו עבודה בעץ ובמתכת‪ .‬נושאים‬
‫מודרניים כגון אנרגיה‪ ,‬תקשורת‪ ,‬ייצור ושינוע‪ ,‬כמו גם תחומים‬
‫רלוונטיים רחבים יותר דוגמת אקולוגיה וטכנולוגיה בהקשר‬
‫חברתי ‪ -‬אינם זוכים לתשומת הלב הראויה‪.‬‬
‫ביפן עבר החינוך הטכנולוגי מספר מהפכות‪ :‬החל מהחינוך‬
‫הבסיסי (חקלאות‪ ,‬תעשייה וכו') שניתן למעמד הפועלים בראשית‬
‫המאה ה‪ ,20-‬דרך הרפורמות האמריקניות (שנכפו בעקבות‬
‫מלחה"ע השנייה) ותכניות לקידום מדעי של יפן בשנות השישים‪,‬‬
‫ועד לשיטות הנוכחיות שנקבעו בשנות השמונים‪ .‬מקצועות‬
‫טכנולוגיים נלמדים כעת הן בבתי הספר הכלליים והן בבתי ספר‬
‫תיכוניים ייעודיים‪ ,‬אם כי רוב התלמידים עוסקים בלימודים‬
‫עיוניים ולא מעשיים‪.‬‬
‫החל משנות השמונים‪ ,‬הובילו הדרישות של שוק העבודה‬
‫לעובדים איכותיים בעלי פוטנציאל למידה וצמיחה‪ ,‬ליצירת‬
‫תכנית לימודים שו ַות הזדמנויות לשני המינים‪ .‬מטרת התכנית‬
‫להכשיר את התלמידים ביסודות הטכנולוגיה‪ ,‬תוך הקניית בסיס‬
‫כללי רחב‪ ,‬שיאפשר להם ללמוד ולהשתלם בכל מקצוע טכנולוגי‬
‫עתידי‪ .‬עם זאת‪ ,‬כדי למנוע מצב של למידה שטחית וכללית מדי‪,‬‬
‫התלמידים מבצעים גם פרויקטים מעשיים של פתרון בעיות‪.‬‬
‫בניגוד למצב בפינלנד‪ ,‬משרד החינוך היפני מעורב בכל פרט ופרט‬
‫הנוגע לחינוך הטכנולוגי‪ ,‬ואחת לעשור הוא קובע תכנית לימודים‬
‫מעודכנת למקצועות הטכנולוגיים‪ .‬ספרי הלימוד נכתבים על ידי‬
‫גורמים פרטיים‪ ,‬עוברים תהליך אישור לפי תכנית משרד החינוך‪,‬‬
‫וניתנים לתלמידים בחינם‪.‬‬
‫אחת התוספות המהותיות לחינוך הטכנולוגי ביפן בסוף שנות‬
‫השמונים‪ ,‬הייתה שיעורים באוריינות מחשבים לתלמידי‬
‫חטיבות הביניים‪ .‬השיעורים כוללים נושאים בתוכנה וביישומי‬
‫תוכנה‪ ,‬בחומרה ובמחשבים בהקשר חברתי; מטרתם ללמד‬
‫את התפקידים והשימושים של המחשב ולפתח יכולות שימוש‬
‫במחשבים ובמידע‪.‬‬
‫שיעורי אוריינות המחשבים אינם כלולים במקצועות החובה‬
‫(נגרות‪ ,‬אלקטרוניקה‪ ,‬כלכלת בית ומזון)‪ ,‬אך הם בין הפופולריים‬
‫שבהם‪ :‬בשנת ‪ 1991‬בחרו בהם ‪ 76%‬מהתלמידים‪ .‬תחום‬
‫המחשבים צורף גם לתכנית הלימודים התיכונית‪ ,‬וזאת בעיקר‬
‫מקור‪Volk, K. S. (1997). Recent trends in technology teacher education programs, Journal of Technology Education, 8 (2), 66-70 :‬‬
‫‪41‬‬
‫בבתי הספר המקצועיים בהם נדרשים התלמידים להשתתף‬
‫בשיעורי טכנולוגיות מידע‪ ,‬הרלוונטיים למגמה בה הם לומדים‪.‬‬
‫תחום חדש נוסף שנלמד בבתי הספר התיכוניים הוא מכטרוניקה‪,‬‬
‫הכולל עקרונות וכישורים בסיסיים במכניקה ובאלקטרוניקה‪,‬‬
‫כגון תמסורות‪ ,‬חיישנים‪ ,‬עיבוד אותות‪ ,‬בקרה ועוד‪.‬‬
‫הכשרת מורים‬
‫בפינלנד נדרש תואר שני בחינוך טכנולוגי כדי לעסוק בהוראת‬
‫טכנולוגיה‪ ,‬ורק אוניברסיטה אחת מלמדת את המקצוע כחוג‬
‫ראשי‪ .‬תנאֵי הקבלה למסלול נוקשים וכוללים ראיון אישי‪ ,‬רקע‬
‫מתאים והצלחה במבחני כישורים ויכולת‪ .‬הלימודים‪ ,‬הממומנים‬
‫על ידי המדינה‪ ,‬כוללים הן את הפן הטכנולוגי והן את הפן‬
‫הפדגוגי על כל היבטיו‪.‬‬
‫הלימודים הטכנולוגיים כוללים שלושה שלבים‪:‬‬
‫בשלב הבסיסי לומדים המורים‪-‬לעתיד פתרון בעיות טכניות‬
‫בפועל ‪ -‬בחירת חומרים וטכניקות‪ ,‬בטיחות ושילוב היבטים‬
‫של צריכה וסביבה; שלב הביניים כולל שילוב טכנולוגיות ומדע‬
‫מתקדם בסביבות ייצור‪ ,‬שיטות בקרה וויסות והרכבה מכנית;‬
‫בשלב המתקדם משולב כל הידע הנ"ל עם התחום הפדגוגי ‪ -‬תכנון‬
‫ומחקר של צורות לימוד וכן עיבוד והטמעה של מידע חדש‪.‬‬
‫השלב המתקדם מתחיל בלימודים תיאורטיים ומסתיים בייצור‬
‫מוצר והפקת דו"ח כתוב עליו‪ .‬הסטודנטים נדרשים ליצור מוצר‬
‫חדש שיפתור בעיה קיימת ורלוונטית לסביבה התעשייתית בה‬
‫הם חיים‪ ,‬לעתים בשיתוף ובהנחיה של מוסדות תעשייתיים‪.‬‬
‫בפרויקט זה הם נדרשים לבצע את כל השלבים הרלוונטיים‪ :‬החל‬
‫מזיהוי הבעיה והגדרתה‪ ,‬דרך מציאת הפתרון והטמעתו וכלה‬
‫בהבנה של התהליכים הקוגניטיביים שהם עצמם עברו במהלך‬
‫העבודה‪.‬‬
‫ביפן נלמדת הוראת הטכנולוגיה במחלקות מיוחדות‬
‫באוניברסיטאות הלאומיות או בבתי ספר על‪-‬תיכוניים להנדסה‪.‬‬
‫בכל אחד מהמחוזות העצמאיים ביפן קיים מרכז חינוך ובו‬
‫מחלקה טכנולוגית‪ ,‬שם מפתחים ובוחנים חומרי לימוד ושיטות‬
‫חינוך וכן אחראים להשתלמויות המורים‪ .‬לאחר כל עדכון של‬
‫תכנית הלימודים הטכנולוגית‪ ,‬נערכות השתלמויות מרוכזות‬
‫לגרעין מצומצם של מורים‪ .‬מורים אלה ממשיכים ללמוד את‬
‫החומר באופן עצמאי‪ ,‬ולאחר מכן מעבירים אותו הלאה למורים‬
‫האחרים במחוזותיהם‪.‬‬
‫בעיות ואתגרים‬
‫אחד הקשיים המרכזיים בחינוך הטכנולוגי ביפן קשור לתדמיתו‬
‫וכתוצאה מכך לסדר העדיפויות ‪ -‬הן של התלמידים והן של‬
‫הממשל‪ .‬מעמדו של אדם בחברה היפנית נקבע במידה רבה על‬
‫פי קבלתו לאוניברסיטה איכותית‪ ,‬ובחינות הקבלה אינן כוללות‬
‫מקצועות טכנולוגיים‪ .‬משום כך‪ ,‬ההורים אינם מעודדים את‬
‫ילדיהם ללמוד נושאים אלה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬קיצוצים שנעשו בשבוע העבודה והלימודים בראשית‬
‫שנות התשעים‪ ,‬השפיעו בעיקר על מקצועות הטכנולוגיה וכלכלת‬
‫הבית‪ :‬החינוך בתחומים אלה מוענק כעת ביתר שוויוניות לבנים‬
‫ולבנות‪ ,‬אך מוקדשות להם פחות שעות לימוד‪ .‬כמו בשאר העולם‪,‬‬
‫החינוך הטכנולוגי זקוק למשאבים רבים שאינם תמיד זמינים‬
‫ובעיקר למורים‪ .‬מסיבות כלכליות פונים רוב הבוגרים המצליחים‬
‫של מוסדות הלימוד הטכנולוגיים למגזר התעשייתי‪ ,‬ורק מיעוטם‬
‫בוחרים בתחום החינוך‪ .‬בנוסף‪ ,‬עשר השנים שחולפות בין עדכון‬
‫לעדכון של תכנית הלימודים‪ ,‬נתפסות כפרק זמן ארוך מדי ביחס‬
‫לקצב ההתקדמות של עולם הטכנולוגיה‪ .‬חומרי הלימוד מפגרים‬
‫אחר שוק העבודה‪ ,‬ובוגרי מערכת החינוך אינם מוכנים דיים‬
‫עבורו‪.‬‬
‫גם בפינלנד קיים חשש דומה מפני חוסר עדכניות של החומר‬
‫הנלמד ושל שיטות הלימוד‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש דאגה מהתמקדות יתר‬
‫של תכניות הלימודים בצד המעשי והפיסי של הטכנולוגיה‪ ,‬כפי‬
‫שהוא משתקף בפרויקטים שהתלמידים מבצעים‪ .‬כאמור‪ ,‬הכשרת‬
‫המורים כוללת רקע רחב מאוד אודות התעשייה‪ ,‬אך התלמידים‬
‫עדיין פועלים במנותק מהעולם האמיתי‪.‬‬
‫אנשי חינוך חלוקים ביניהם בשאלה איזו שיטת לימוד עדיפה‪:‬‬
‫לימודים מעשיים המבוססים על תהליך התכנון של מוצרים או‬
‫לימודים תיאורטיים יותר‪ .‬התחושה היא שהחינוך הטכנולוגי‬
‫במדינה עדיין לא מגובש די הצורך‪ ,‬והוא נאבק למצוא את מקומו‬
‫ואת צורתו הסופית והברורה‪.‬‬