מבוא – יסודות פיזיולוגיים של ההתנהגות

‫יסודות פיזיולוגיים של ההתנהגות –מבוא‬
‫פסיכוביולוגיה = חקר הביולוגיה העומדת בבסיס ההתנהגות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫פסיכולוגיה פיזיולוגית‪ -‬חוקרת תהליכים נוירונאליים של ההתנהגות ע"י מניפולציה ישירה על‬
‫המוח בניסויים מבוקרים‪.‬‬
‫הנחקרים הם חיות מעבדה‪ ,‬וההתערבות בניסויים יכולה להיות כירורגית‪/‬חשמלית‪/‬כימית‪.‬‬
‫הפסיכולוגים הפיזיולוגיים מבקשים לגלות את הקשר בין תהליכים ביולוגיים להתנהגות‪.‬‬
‫(לדוגמא‪ -‬כיצד משפיעים הורמוני מין על התנהגות‪ ,‬או איזה איזור במוח אחראי על הדיבור)‪.‬‬
‫פסיכופרמקולוגיה‪ -‬מתמקדת במניפולציה על פעילות נוירונאלית ועל ההתנהגות בעזרת‬
‫שימוש בסמים‪.‬‬
‫בנוסף חוקרים את "גורלו" של הסם בתוך הגוף‪.‬‬
‫מטרתם העיקרית של הפרמקולוגיים היא פיתוח תרופות‪.‬‬
‫נוירופסיכולוגיה‪ -‬חקר ההשפעות הפסיכולוגיות של פגיעות מוחיות בבני אדם‪.‬‬
‫פסיכופיזיולוגיה‪ -‬חקר היחסים בין פעילות פיזיולוגית ותהליכים פסיכולוגיים בבני אדם‪.‬‬
‫זהו ענף שמקשר בין מדידות פיזיולוגיות כגון דופק‪ ,‬הזעה‪ ,‬גודל אישון וכו' לבין אירועים‬
‫פסיכולוגיים ‪.‬‬
‫נוירוקוגניציה‪ -‬חקר הבסיס העצבי של הקוגניציה‪ -‬תהליכים אינטלקטואליים גבוהים כגון‬
‫מחשבות‪ ,‬זיכרון‪ ,‬קשב ותפיסה‪.‬‬
‫פסיכולוגיה השוואתית‪ -‬משווה את ההתנהגות בין מינים שונים של בע"ח על מנת להבין את‬
‫האבולוציה והגנטיקה של ההתנהגות‪.‬‬
‫המחקר בודק זוויות שונות כגון תורשה‪ ,‬התפתחות והסתגלות לתנאים שונים‪.‬‬
‫מעבדה והינו תצפיתי ולא חודרני‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כיום המחקר מתבצע בעיקר בטבע ופחות בתנאי‬
‫אבולוציה‬
‫צ'ארלס דרווין‪ ,‬אבי תורת האבולוציה‪.‬‬
‫פרסם בצורה הפופולארית ביותר את רעיונות ההתפתחות האבולוציוניות‪.‬‬
‫ספרו המפורסם ביותם נקרא "מוצא המינים"‪.‬‬
‫דרווין טען שכל היצורים החיים על פני כדור הארץ לא נוצרו "יש מאין"‪ ,‬אלא הינם התפתחות כלשהי‬
‫של משהו שקדם להם וכך הלאה‪.‬‬
‫התפתחות זו היא תהליך של אלפי ואף מיליוני שנים‪ ,‬ובכל גלגול והתפתחות חלים שינויים ותמורות‬
‫בייצור החי‪.‬‬
‫אבולוציה= שינוי הדרגתי ותמידי בתכונותיו של האורגניזם‪.‬‬
‫טענה זו עומדת בסתירה גמורה לאמונות הדתיות שרווחות בעולם‪.‬‬
‫שיטות בחקר האבולוציה‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מאובנים‪ -‬מספקים חלון הצצה לתקופות קדומות‪.‬‬
‫חקר מבנה הגוף ומערכותיו‪ -‬חקר אנטומי של בע"ח שמטרתו מציאת קווי דמיון ושוני בין‬
‫היצורים החיים השונים‪.‬‬
‫השוני בין בע"ח הוא ניכר וברור לעין‪ ,‬אך נקודות הדמיון יכולות לגלות הרבה דברים חדשים‬
‫(לדוגמא‪ -‬דמיון אנטומי בין כף היד שלך אדם לכנף של ציפור ומבנה העצמות ברגל של‬
‫חתול)‪ -‬גילוי אב קדמון משותף למס' סוגים שונים של בע"ח‪.‬‬
‫רבייה סלקטיבית ‪ -Selective Breeding‬בע" ח מתרבים ומעבירים את התכונות שלהן לדור‬
‫הבא‪.‬‬
‫לדור‬
‫‪,‬‬
‫בשיטת הרבייה הסלקטיבית‪ ,‬תכונה מסוימת שנרצה לשמר תתפתח ותשתפר מדור‬
‫על חשבון תכונות אחרות שלא נרצה לשמר (סוסי מירוץ)‪.‬‬
‫תהליך האבולוציה דומה ברעיונו לרבייה הסלקטיבית‪ ,‬אלא שהאבולוציה היא תהליך שנמשך לאורך‬
‫מיליוני שנים‪ ,‬ומי שבורר בטבע את התכונה אותה רוצים לחזק ולהעביר הלאה והא היצר ההישרדותי‬
‫של בעלי חיים‪.‬‬
‫ככל שתכונותיו של בע"ח מותאמות בצורה טובה יותר לתנאי הסביבה‪ -‬כך עולים סיכוייו לשרוד‪.‬‬
‫הרף ולכן השינויים וההתפתחויות בתכונות ימשיכו לקרות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הסביבה היא דבר המשתנה ללא‬
‫שינויי הסביבה הם אלה המניעים את השינויים האבולוציוניים‪.‬‬
‫על מנת לשמר את תכונותיהם חייבים בע"ח להתרבות‪.‬‬
‫ככל שנקודות הדמיון בין ‪ 2‬בע"ח גדולות יותר‪ ,‬ניתן להניח שהפיצול שלהם היה מאוחר יחסית‪,‬‬
‫ולהיפך‪.‬‬
‫יש להבחין בין נקודות דמיון שמקורן בחיים בסביבה דומה‪ ,‬שגרמה לבע"ח לפתח מנגנונים ואיברי‬
‫מסוימים‪ ,‬על מנת שיתאימו בצורה טובה יותר לסביבה (לדוגמא‪ -‬הכריש והדולפין)‪.‬‬
‫בע" ח בעלי המתאם הגבוה ביותר להישרדותורבייה‪ ,‬הם אלה שימשיכו להתפתח ולחיות‪ ,‬ואילו‬
‫אחרים‪ ,‬המותאמים פחות‪ -‬יעברו שינויים או ייכחדו‪.‬‬
‫לפני כ‪ 4.5-‬מיליארד שנה הופיעה בעולם צורת החיים הראשונה‪-‬היה זה ייצור חד תאי‪.‬‬
‫אותם יצורים חד תאיים נחשבים לאבות הקדמונים של כל בע"ח מאז ועד היום‪ ,‬והתאים מהם כל‬
‫היצורים החיים מורכבים הם בבחינת ההוכחה לכך‪.‬‬
‫היחידה‬
‫‪.‬‬
‫לאורך הרבה מאוד זמן זו הייתה צורת החיים‬
‫לאט לאט ובמעבר שקשה להסביר התרחש מעבר הדרגתי מתא אחד לשני תאים(יתכן כתוצאה‬
‫מהתמזגות של שני תאים‪ ,‬וכך הלאה והלאה עד שנוצרו צורות חיים רב תאיים‪.‬‬
‫עם המעבר מתא אחד לרב תא מתחיל תהליך של היבדלות בין קבוצות תאים‪ -‬כל קבוצת תאים‬
‫מפתחת מאפיינים שונים ותפקודים שונים‪ -‬זהו הבסיס להיווצרות של רקמות ומערכות‪ ,‬עד שבסופו‬
‫החיסון מערכת העיכול וכו'‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫של דבר מתקיימות מערכות שונות בעלות תפקיד מסוים כמו מערכת‬
‫לאורך הרבה מאוד זמן‪ ,‬גם שכבר היו יצורים רב תאיים בעולם‪ -‬עדיין היו כל בע"ח חסרי חוליות (ללא‬
‫עצמות‬
‫‪,‬‬
‫מערכת שלד)‪ -‬ומתוכן החלה להתפתח קבוצה נוספת של חיות שהיו בעלות מערכת של‬
‫שתפקידן בעיקר להגן על חוט השדרה‪ ,‬שהוא מערכת העצבים המרכזית (קבוצה זו התפתחה לפני כ‪-‬‬
‫‪ 600‬מיליון שנה)‪.‬‬
‫בעלי החוליות מתחלקים ל‪ 5-‬קבוצות שהתפתחו בזמנים שונים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫במים ממש כשם שהחד‬
‫‪,‬‬
‫דגים‪ -‬הסיבה לכך שהדגים התפתחו ראשונים היא בגלל שהם חיים‬
‫תא הראשון חי בסביבה מימית‪.‬‬
‫דו‪-‬חיים ‪ -Amphibians‬בע" ח שמסוגלים להתקיים גם במים וגם ביבשה‪ ,‬או לחילופין בתקופה‬
‫מסוימת חיים במים ובתקופות אחרות ביבשה (צפרדעים)‪.‬‬
‫זוחלים‪ -‬בע"ח שמתאימים לחיים ביבשה‪.‬‬
‫התפתחות של מערכת נשימה המאפשרת קליטה של חמצן מהאוויר(ריאות)‪ ,‬ואיברי תנועה‪.‬‬
‫עופות‪.‬‬
‫יונקים‪ -‬היונקים הראשונים‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬התפתחו מתוך קבוצה מסוימת של זוחלים(לפני כ‪-‬‬
‫‪ 180‬מיליון שנה) ממין נקבה‪.‬‬
‫עד אז הזוחלים היו מטילים ביצים והצאצאים שנולדו היו עצמאיים והיו צריכים לשרוד לבד‬
‫מרגע בקיעתם‪.‬‬
‫בקבוצה שהתפתחה אצל הנקבות המסוימות ממשפחת הזוחלים התפתחו בלוטות שייצרו‬
‫מזון עבור הצאצאים‪.‬‬
‫בלוטות אלה נקראות ‪. Mammary Glands‬‬
‫המצב כעת הוא שהנקבות מטילות ביצים‪ ,‬ולאחר הבקיעה האם מזינה את הצאצאים שלה‪.‬‬
‫המצב החדש מסיט את ההתפתחות לכיוון חדש לגמרי והוא נקודת המפנה להתפתחות‬
‫היונקים‪.‬‬
‫הבדל משמעותי נוסף שמתפתח‪ -‬מעבר מרבייה חוץ גופית (גידול ביצים מחוץ לגוף האם)‬
‫לעומת הפריה וגידול העובר ברחם האם‪.‬‬
‫השינויים האלה הקנו לקבוצת בעלי החיים הזו יתרונות אבולוציוניים רבים‪.‬‬
‫קבוצת היונקים מתחלקת בעצמה ל‪ 14-‬סדרות‪.‬‬
‫האדם משתייך לסדרת הפרימטים (‪ ,)Primates‬הכוללת את כל סוגי הקופים והקיפופים‪.‬‬
‫בתוך סדרת הפרימטים ישנן ‪ 5‬משפחות (מיקוד ב‪.)2-‬‬
‫‪ Apes .1‬קופי אדם‪ -‬לאורך האבולוציה היו מינים שונים של קופי אדם (והם הדומים ביותר לבני‬
‫האדם)‪.‬‬
‫כיום ישנן ‪ 4‬קטגוריות של קופי אדם (שימפנזים‪ ,‬גורילות‪ ,‬אורנג‪-‬אוטן ‪ ,‬גיבונים)‪.‬‬
‫ההתפתחות בין בני האדם לקופי העל קרתה‪ ,‬כנראה‪ ,‬בתקופה מאוחרת מאוד יחסית‬
‫בהתפתחות האבולוציונית‪ ,‬והקרוב ביותר מבין קופי האדם לאדם הוא השימפנזה (‪99%‬‬
‫דמיון)‪.‬‬
‫קופי האדם הינם חסרי זנב‪ ,‬בעוד שלשאר הקופים יש זנב‪.‬‬
‫‪ .2‬הומינידים (אל קבוצה זו משתייכים בני האדם)‪ -‬קבוצה שהתפתחה לפני ‪ 6-7‬מיליון שנים‪.‬‬
‫יבשת אפריקה נחשבת למוצא האנושות‪ ,‬וההומינידים הראשונים שהתפתחו‪ ,‬התפתחו‬
‫ביבשת זו‪.‬‬
‫הם היו דומים יותר לקופי אדם מאשר לאדם המודרני‪.‬‬
‫ההבדל המרכזי בין קופי האדם להומינידים הוא המעבר מהולך על‪ 4‬להולך על ‪ -2‬השינוי‬
‫ההומינידים לדוגמא‪" -‬פינוי"‬
‫‪,‬‬
‫הזה מביא איתו עוד שינויים רבים שמתחילים את משפחת‬
‫הגפיים הקדמיות‪.‬‬
‫לאורך האבולוציה ההומינידית התקיימו סוגים שונים ורבים של הומינידים‪ ,‬שהתקיימו לעיתים‬
‫זה לצד זה‪ ,‬אולם כולם נכחדו פרט לסוג אחד של הומינידים שנקרא "הומו ספיאנס"‪.‬‬
‫אחד הדברים שהתפתח ובמיוחד אצל ההומו ספיאנס הוא המוח שגדול פי‪ 3‬מגודל המוח של‬
‫שימפנזה‪.‬‬
‫כתוצאה מגדילת המוח מתווספים כישורים נוספים ותכונות נוספות (מוטוריות וקוגניטיביות)‪.‬‬
‫אחת הסברות המשמעותיות ביותר לגדילה וההתפתחות של המוח הוא השינוי התזונתי‪.‬‬
‫בתחילה היו ההומו ספיאנס צמחוניים‪ ,‬וכנראה בשלב כלשהו בהתפתחות‪ ,‬מאיזשהו כורח‪ ,‬הם‬
‫התחילו לאכול מזון מן החי (בתחילה חרקים‪ ,‬שידועים כיום בזכות כמות החלבונים הרבה שהם‬
‫מכילים)‪ -‬הדבר הזה נותן "דחיפה" להתפתחות המוח‪.‬‬
‫בשלב הבא ההומו ספיאנס מתחילים לאכול נבלות‪.‬‬
‫השינוי הזה מביא לגדילה של המוח והידיים‪.‬‬
‫בסופו של דבר ההומו ספיאנס משיג את מזונו הבשרי בכוחות עצמו(ציד)‪.‬‬
‫את קבוצת ההומינידים אפשר לחלק ל‪ 2-‬קבוצות‪ ,‬כאשר הקדומה שביניהן‪ ,‬שהתקיימה עד לפני‬
‫כמיליון שנה (אוסטרלו‪-‬פיטקוס) נשתמרה בצורתה הקדמונית‪ ,‬הדומה לאוכלוסיית ההומינידים‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫הקבוצה השנייה בתוך ההומינידים היא קבוצת ה"הומו"‪ ,‬שהתחילה להתפתח לפני‪ 2.5‬מיליון שנה‪,‬‬
‫ובני האדם הם הצאצאים הישירים שלהם‪.‬‬
‫קבוצה זו הייתה "אחראית" על פריצות הדרך הגדולות של האדם‪ -‬חיים במערות‪ ,‬שימוש ויצירה של‬
‫כלים‪ ,‬ציד‪ ,‬אומנות‪ ,‬שפה ויציאה לראשונה מיבשת אפריקה‪.‬‬
‫ההומו ספיאנס המפותח ביותר התפתח לפני כ‪ 150,000-‬שנה ולצידו התפתחו סוגים נוספים של‬
‫הומינידים ממשפחת ההומו (האדם הניאנדרטלי וכו')‪ ,‬אך אלה לא שרדו‪.‬‬
‫במהלך ‪ 150,000‬השנים האחרונות המוח של בני האדם‪ ,‬כפי שהוא היום‪ ,‬לא השתנה מזה של‬
‫האחרונה‬
‫‪.‬‬
‫ההומו ספיאנס הראשונים‪ ,‬אולם המצאות וחידושים רבים התפתחו רק בעת‬
‫דוגמא לכך היא התפתחות החקלאות (התפתחה לפני ‪ )10,000‬שנה‪ ,‬המתבססת על משאבי הטבע‬
‫מן החי והצומח לשימוש האדם‪.‬‬
‫הדבר הזה מאפשר לאוכלוסיית האדם לגדול‪ ,‬ומשפיעה על היווצרות יישובי הקבע‪.‬‬
‫המוח‬
‫האבולוציונית לא מדובר בהכרח על גודל‬
‫‪,‬‬
‫כשמדובר על התפתחות וגדילת המוח בהתפתחות‬
‫אבסולוטי‪ ,‬ולא נכון לומר שככל שהמוח גדול יותר כך רמת האינטליגנציה גבוהה יותר(לשם השוואה‪-‬‬
‫מוח של לוויתן לעומת מוח של אדם)‪.‬‬
‫הנחה נכונה יותר היא גודלו היחסי של המוח ביחס לשאר הגוף (למשל מוחו של הפיל מהווה ‪0.2%‬‬
‫ממשקל גופו של הפיל‪ ,‬בעוד שמוחו של האדם מהווה ‪ 2.33%‬ממשקל גופו של האדם)‪.‬‬
‫אך גם להנחה זו יש יוצאי מן הכלל‪ ,‬וקיימים בע" ח קטנים שהמשקל היחסי של מוחם גדול מזה של‬
‫בני האדם‪.‬‬
‫במהלך ההתפתחות האבולוציונית ישנם חלקים שהתפתחו יותר וחלקים שנשארו פרימיטיביים‪.‬‬
‫החלקים העליונים והחיצוניים יותר של המוח (קורטקס‪ -‬קליפת המוח) הם אלה שעשו את‬
‫ההתפתחות הגדולה ביותר לאורך האבולוציה האנושית‪.‬‬
‫ככל שהקורטקס מפותח יותר‪ -‬כך רמת האינטליגנציה והיכולות התפקודיות הגבוהות של האדם‬
‫גבוהות יותר‪.‬‬
‫את התפתחות הקורטקס ניתן למדוד לא רק על פי הגודל שלה‪ ,‬אלא גם ע"פ ה"חריצים" שנמצאים על‬
‫רקמתה‪.‬‬
‫ה"חריצים" האלה הם קיפול של רקמת הקורטקס לצורך הגדלת שטח הפנים והתאמה לגודל‬
‫המצומצם של הגולגולת (‪ 2/3‬מהקורטקס אינו נראה לעין)‪.‬‬
‫שיטות בחקר מוח והתנהגות‬
‫ארוכה אך במשך תקופה ארוכה הם נעדרו את‬
‫‪,‬‬
‫בני האדם עוסקים בחקר המוח כבר תקופה‬
‫האמצעים הטכנולוגיים הקיימים לרשותנו כיום‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫בעבר המחקר התבסס בעיקר על ניתוח לאחר המוות‪. Post Mortem‬‬
‫זו‬
‫חלק גדול מהידע הקיים על המוח הושג בדרך מחקר ‪.‬‬
‫בדרך זו ניתן ללמוד גם ממוח בריא וגם ממוח פגוע (אלצהיימר‪ ,‬שבץ‪ ,‬פגיעות טראומה וכו')‪.‬‬
‫החיסרון המרכזי והבולט בשיטה זו הוא חוסר היכולת לצפות את פעילות המוח‪-‬תגובות‬
‫ושינויים שנוצרים במהלך חייו של אדם‪.‬‬
‫שיטות ‪( In Vivo‬בעודו בחיים)‪.‬‬
‫בצורה זו ניתן לצפות על תפקוד המוח‪.‬‬
‫הבעיה בשיטה זו היא פגיעה באורגניזם החי (אדם‪/‬חיה)‪ -‬לעיתים עלול להיגרם נזק בלתי‬
‫הפיך‪.‬‬
‫מחקר זה יבוצע בד"כ בבע"ח‪ ,‬ובבני אדם יבוצע כחלק מטיפול רפואי (הסרת גידול‪ ,‬ניקוז דם‬
‫גולגולתי וכו ')‪ ,‬או באמצעים טכנולוגיים מתקדמים (‪ C.T, MRI, EEG‬וכו')‪ -‬הדמיה מוחית‪ ,‬ללא‬
‫שימוש בפעילות פולשנית או סכנה להסב נזק‪.‬‬
‫חלק משיטות המחקר הפולשניות הן שיטות לזיה‪ ,‬שיטות הרס‪ -‬החוקר יוצר איזשהו נזק‬
‫‪.‬‬
‫החיה‬
‫ממוקד ומכוון של איזור מסוים במוח‪ ,‬ובודק באיזו מידה הנזק השפיע על התנהגות‬
‫שיטה נוספת היא שיטת רישום‪ ,‬לפיה החוקר רוצה לרשום‪/‬למדוד את הפעילות החשמלית‬
‫של המוח (שיטה זו לא חייבת להיות פולשנית ומבוצעת ע"י הצמדה של אלקטרודות‬
‫לאיזורים מסוימים בראש)‪.‬‬
‫ניתן לבצע פעילות דומה בצורה פולשנית‪ -‬כאשר מחדירים לאיזור ספציפי במוח החיה‬
‫אלקטרודה (שיטה זו היא יותר מדויקת)‪.‬‬
‫הרישום ייעשה על בסיס הפעילות החשמלית שהחיה מבצעתבזמן ביצוע פעולה מסוימת‪.‬‬
‫אפשרות נוספת היא ע"י גירוי חלק מסוים במוח באמצעות פולס חשמלי‪ -‬ובחינה כיצד זה‬
‫משפיע על ההתנהגות הנחקרת‪.‬‬
‫החדרת האלקטרודה (אם לצורך רישום או לצורך גירוי) מחייבת ניתוח פולשני‪ ,‬אך לא‬
‫מחייבת פתיחה של הגולגולת‪ ‬קידוח פשוט וממוקד‪.‬‬
‫שיטה זו מחייבת דיוק מירבי‪ ,‬על מנת להגיע לנקודה המדויקת אותה רוצים לגרות‪.‬‬
‫יש למנוע תנועות של הראש במהלך הניתוח‪ -‬קיבוע וייצוב הראש הוא חשוב במעלה‬
‫ראשונה‪ ,‬ועל מנת לבצע זאת משתמשים במכשיר מיוחד‪. Stereotaxic Instrument-‬‬
‫ניתן לקבע את האלקטרודה גם באמצעות נוזל שמתגבש סמוך לבסיס האלקטרודה בתוך‬
‫המוח‪.‬‬
‫בצורה זו ניתן למדוד את התנהגות החיה במצב"רגיל" ולא רק בתנאי המעבדה והניתוח‪ ,‬וכן‬
‫יבחר‬
‫‪.‬‬
‫ניתן לגרות את המקום במוח בזמן ספציפי שהחוקר‬
‫ניתוחי מוח רבים מתבצעים ללא הרדמה מלאה‪ ,‬אלא הרדמה מקומית‪ -‬במוח אין רצפטורים‬
‫לכאב‪ ,‬וכך ניתן לבצע ניתוח בשיתוף פעולה עם המטופל‪ -‬שאילת שאלות‪ ,‬בקשה שיזיז איבר‬
‫מסוים וכו'‪.‬‬
‫צורת ניתוח נוספת‪ ,‬שאינה פולשנית היא רדיולוגיה (הקרנה)‪ -‬הקרינה מצמצמת‪ ,‬הורסת‬
‫ועוצרת את גדילתו של הגידול (סרטני או מסוג מנינגיומה‪ -‬גידול שפיר)‪.‬‬
‫כאשר יש התפתחות של הגידול הוא עלול ליצור לחץ על תאי מוח בריאים‪ ,‬מה שעלול ליצור‬
‫סימפטומים שונים בהתאם למיקומו של הגידול במוח‪.‬‬
‫הבעיה המרכזית בקרינה היא‪ ,‬שהיא פוגעת גם בתאי מוח בריאים‪ ,‬ועל הרופא לעשות מאמץ‬
‫מירבי על מנת לדייק את הקרינה על הגידול עצמו‪.‬‬
‫את זאת הוא עושה באמצעות ‪ Stereotax‬המותאם לבני אדם‪.‬‬
‫למוח ‪ 2‬צורות תקשורת‪ -‬כימית וחשמלית‪.‬‬
‫לבדיקת הפעילות הכימית של המוח ניתן להשתיל צינורית דקיקה שנקראת קנולה לאיזור ספציפי‬
‫במוח‪ ,‬ודרך הצינורית הזו ניתן להחדיר חומרים מסוימים למוח ולבדוק כיצד הם משפיעים על‬
‫החיה‪.‬‬
‫במוח קיימת מערכת שנקראת מערכת התגמול ‪. Reward System‬‬
‫תפקיד המערכת הוא לסמן לאורגניזם מתי התרחשה התנהגות שהיא טובה‪-‬המערכת אחראית על‬
‫הנאה‪ ,‬סיפוק ועונג‪.‬‬
‫בטבע פירוש הדבר הוא התנהגות התורמת להישרדותו של האורגניזם(תחושת שובע‪ ,‬רוויה‪ ,‬רבייה)‪.‬‬
‫אם אורגניזם יבצע פעילות "לא נכונה" הוא יקבל "עונש" מהמוח‪.‬‬
‫זוהי מערכת של חיזוק חיובי‪ -‬אם האורגניזם ביצע פעילות טובה‪ ,‬וקביל עליה חיזוק חיובי‪ ,‬עולה‬
‫הסיכוי שהוא יתנהג בצורה זו בסיטואציה דומה שוב‪.‬‬
‫קיימים כלים שונים לבחינת התנהגויות שונות‪.‬‬
‫אחד הכלים נקרא מבוך המים של מוריס‪ -Morris' Water Maze‬כלי שנועד למדוד תהליכי למידה‬
‫וזיכרון בקרב חולדות ועכברים‪.‬‬
‫בריכת מים עגולה בקוטר ‪ 1.7‬מ' בערך‪.‬‬‫לתוך הבריכה מכניסים את החולדה‪.‬‬
‫הזיכרון והלמידה שיילמדו בניסוי זה הם "מרחביים" (חוש כיוון‪ ,‬התמצאות במרחב וכו')‪.‬‬
‫אין הכוונה לגרום לחולדה טראומה במהלך הניסוי‪ ,‬ולכן טמפ' המים תהיה ‪ 23‬מעלות‪ -‬טמפ' שהיא לא‬
‫נעימה מצד אחד‪ ,‬אבל אין בה כדי ליצור טראומה אצל החולדה‪.‬‬
‫המים‬
‫‪.‬‬
‫הניסוי בנוי בצורה כזו‪ ,‬שהחוקר נוטע בחולדה מוטיבציה למצוא מפלט מתוך‬
‫המפלט ניתן בצורה הבאה‪ -‬פלטפורמה החבויה מתחת לקו המים‪.‬‬
‫החוצה עד שבשלב מסוים היא מגלה את הפלטפורמה‬
‫‪,‬‬
‫בתחילה החולדה שוחה סביב ומנסה לטפס‬
‫(במקרה) ונעמדת עליה‪-‬‬
‫הניסוי מתבצע בצורה כזו‪ -‬מכניסים את החולדה למים לזמן קצוב (‪ 60‬שניות)‪.‬‬
‫אם במהלך ‪ 60‬השניות החולדה מגלה את הפלטפורמה לבדה נותנים לה לעמוד עליה ‪ 20‬שניות‪.‬‬
‫אם היא לא גילתה את הפלטפורמה הנסיין מניח אותה על הפלטפורמה למשך ‪ 20‬שניות‪.‬‬
‫בזמן שהיא עומדת על הפלטפורמה היא מתחיל לזכור "רמזים חוץ מבוכיים"‪ ,‬כך היא לומדת על‬
‫הסביבה ומתחילה לצייר לעצמה "מפה" על הסביבה‪.‬‬
‫לאחר סבב אחד (‪ )Trial‬מוציאים אותה החוצה למנוחה קצרה ומחזירים אותה לבריכה לסבב נוסף וכן‬
‫הלאה‪ ,‬כשהנסיין מקפיד להכניסה כל פעם ממקום אחר‪.‬‬
‫בבריכה‬
‫‪.‬‬
‫המשתנה התלוי בניסוי הוא הזמן שלוקח לחולדה להגיע לפלטפורמה מרגע שהיא הונחה‬
‫את התוצאות ניתן להציג על גרף שנקרא "עקומת למידה"‪.‬‬
‫כדי לבחון את הזיכרון במבוך של מוריס‪-‬‬
‫‪‬‬
‫החולדה תבצע למידה (כפי שתואר בניסוי)‪.‬‬
‫בחינת הזיכרון בשלב מאוחר יותר (מבחן הרבעים)‪.‬‬
‫את הבריכה מחלקים באופן דמיוני לרבעים‪ ,‬ומכניסים לתוכה את החולדה‪ ,‬אך הפעם בניגוד לניסוי‬
‫הראשון‪ ,‬לא קיימת פלטפורמה‪.‬‬
‫ניתן לראות את החולדה שוחה לכיוון בו הייתה בפלטפורמה בניסוי הקודם‪.‬‬
‫ניתן לראות (על בסיס עיבוד נתונים ממוחשב) שהחולדה מבלה את רוב הזמן בחיפוש אחר‬
‫הפלטפורמה‪ ,‬ברבע בו הייתה הפלטפורמה בניסוי המקורי‪.‬‬
‫‪ 7‬רמות ארגון של הגוף‬
‫‪.1‬‬
‫הרמה הכימית‪-‬‬
‫יחידת החומר הקטנה ביותר‪ ,‬שהיא בעלת זהות ייחודית נקראת "אטום"‪"/‬יסוד" ומרכיבה את‬
‫כל עולם החומר‪.‬‬
‫גוף האדם מורכב מ‪ 26-‬סוגים שונים של אטומים‪.‬‬
‫האטום מורכב גם הוא מחלקיקים קטנים‪ -‬אלקטרונים‪ ,‬פרוטונים‪ ,‬נויטרונים‪.‬‬
‫‪ ‬מולקולה‪ -‬קשר כימי בין שני אטומים (או יותר) זהים או שונים היוצר יחידת חומר‪.‬‬
‫מולקולה יכולה להיות מורכבת ממס' אטומים זהים (כגון מולקולת חמצן)‪ ,‬אטומים‬
‫שונים (כגון מולקולת גלוקוז)‪ ,‬וישנן מולקולות שבנויות ממיליוני אטומים שונים (כגון‬
‫ה‪.)DNA-‬‬
‫מרכיבי התא‪-‬‬
‫קשרים בין אטומים יוצרים מולקולות ואלו מצטרפות זו לזו ויוצרות את מרכיבי התא‪,‬‬
‫המוגדרים כאברונים‪.‬‬
‫התא האנושי מורכב מ‪ 25-‬מרכיבים‪/‬אברונים שונים‪ ,‬אשר לכל אחד מהם מבנהאנטומי‬
‫ותפקיד פיזיולוגי ייחודי ‪.‬‬
‫הרמה התאית‪-‬‬
‫התא הוא יחידת החיים הקטנה ביותר ( מרכיבי התא אינם נחשבים חיים)‪.‬‬
‫גוף האדם מורכב מאוד ומכיל כמאה אלף מיליארד תאים‪.‬‬
‫רמת הרקמה‪-‬‬
‫אנטומית המיועדים לבצע תפקיד פיזיולוגי‬
‫‪,‬‬
‫רקמה מוגדרת כאוסף של תאים דומים מבחינה‬
‫משותף‪.‬‬
‫הרקמתית ולאפשר מנוחה לחלק‬
‫‪,‬‬
‫יתרונה של הרקמה הוא ביכולתה לחלק את עומס העבודה‬
‫מהתאים בזמן שיתר התאים עובדים‪.‬‬
‫רמת האיבר‪-‬‬
‫אוסף של רקמות אנטומיות שונות‪ ,‬המיועד לבצע תפקיד פיזיולוגי משותף‪.‬‬
‫רמת המערכת‪-‬‬
‫אוסף של איברים שונים‪ ,‬המיועד לבצע תפקיד פיזיולוגי משותף‪ ,‬הנדרש לשם הגדרת הגוף‬
‫כחי‪.‬‬
‫קיימות מערכות המוגדרות כאנטומיות (מערכת הנשימה‪ ,‬מערכת העצבים וכו')‪ ,‬וישנה‬
‫מערכת אחת אשר מוגדרת כמערכת פיזיולוגית‪ -‬מערכת החיסון‪.‬‬
‫רמת האורגניזם‪-‬‬
‫הגוף החי כולו‪ ,‬המורכב ממערכות העובדות בשיתוף פעולה‪ ,‬והוא בעל יתרון גדול יותר על‬
‫פני פעילות מערכת אחת בודדת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הומיאוסטאזיס‪ -‬הגוף מסוגל לשמור עד גבול מסוים על הומיאוסטאזיס (שיווי משקל דינאמי)‬
‫של הסביבה הפנימית שלו‪ ,‬למרות שינויים רבים בסביבתו החיצונית (טמפ' למשל)‪ ,‬או‬
‫לסביבתו הפנימית (מחלה למשל)‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫התא‬
‫‪‬‬
‫המיקרוסקופים והיא קידמה את חקר התא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ציטולוגיה‪ -‬תורה שהתפתחה עקב השתכללות‬
‫התא מוגדר כיחידה מבנית ותפקודית של כל האורגניזמים החיים‪.‬‬
‫אורגניזמים מסוימים כדוגמת הבקטריות מוגדרים כיצורים חד תאיים‪ -‬הם בנויים מתא אחד‬
‫בודד‪ ,‬בעוד שאורגניזמים אחרים הם יצורים רב תאיים‪.‬‬
‫כל תא מתפקד כיחידה עצמאית המתחזקת את עצמה‪-‬מכניס פנימה חומרי מזון‪ ,‬הופך‬
‫מתרבה‬
‫‪.‬‬
‫אותם לאנרגיה‪ ,‬מתפקד בצורה מסוימת ובסופו של דבר גם‬
‫סוגי תאים‪-‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫תאים אאוקריוטיים‪ -‬תאים גדולים יחסית בעלי נפח ומרחב‪.‬‬
‫המאפיין תאים אלה הוא שהם כוללים מבנים תוך‪-‬תאיים בהם מתרחשות פעולות מטבוליות‬
‫ספציפיות‪.‬‬
‫המבנה החשוב ביותר בתאים אלה הוא הגרעין‪.‬‬
‫התא‬
‫‪.‬‬
‫הגרעין הוא מבנה תחום המאכסן בתוכו את החומר התורשתי של‬
‫תאים פרוקריוטיים‪ -‬תאים קדומים מבחינה אבולוציונית‪.‬‬
‫הם שונים מהתאים האאוקריוטיים בכך שהם חסרי גרעין‪.‬‬
‫האאוקריוטיים‬
‫‪.‬‬
‫בנוסף חסרים בהם גם מבנים אחרים הנמצאים בתאים‬
‫מבנה התא האאוקריוטי‬
‫‪‬‬
‫קרום התא (ממברנה)‪ -‬התא מופרד מהסביבה החיצונית שלו ע"י קרום בררני המאפשר‬
‫לחומרים או מונע מהם לעבור דרכו‪ ,‬והודות לתכונה זו נשמרת בתוך התא סביבה פנימית‬
‫השונה מהסביבה החוץ‪-‬תאית‪.‬‬
‫הסביבה‬
‫‪.‬‬
‫הממברנה היא מבנה בררני דינאמי המאפשר קיום יחסי גומלין מבוקרים עם‬
‫לממברנה ‪ 3‬תפקידים עיקריים‪:‬‬
‫‪ o‬מפרידה את המרכיבים התוך תאיים (אברונים) מהסביבה החוץ‪-‬תאית ומתפקדת‬
‫כמעין עור‪.‬‬
‫‪ o‬מעגנת את שלד התא הנותן לתא את מבנהו וצורתו‪.‬‬
‫‪ o‬משמשת גבול סלקטיבי‪ ,‬ומווסתת כניסה ויציאה של חומרים מהתא ואל התא‪.‬‬
‫הממברנה בנויה מ‪ 2-‬שכבות ומכילה מבנים בתוכה (כגון חלבונים‪ ,‬שומנים‪ ,‬סוכרים‬
‫וכו') שעוזרים לקיים את תפקידיה‪.‬‬
‫שומן‬
‫‪.‬‬
‫אבן הבניין הראשית של הממברנה היא חומצת‬
‫חומצות השומן בנויות מראש וזנב‪ ,‬כאשר הראש הוא הידרופילי ("אוהב מים")‬
‫והזנב הוא הידרופובי‪.‬‬
‫במים ומאפשרת מעבר‬
‫‪,‬‬
‫לכן חומצת השומן מהווה מחסום לחומרים מסיסים‬
‫לחומרים מסיסים בשומן‪.‬‬
‫בגלל שהממברנה בנוי מ‪ 2-‬שכבות של חומצות שומן היא נקראת גם קרום שומני‬
‫כפול‪.‬‬
‫בתוך הממברנה מעוגנים מגוון חומרים ביניהם חלבונים‪.‬‬
‫החלבונים בנויים מיחידות הקרויות חומצות אמינו‪ ,‬המחוברות ברצף מסוים‪.‬‬
‫הסדר בו הן מסודרות קובע את תכונות החלבון‪ ,‬כלומר את תפקידו‪.‬‬
‫הממברנה יכולה להכיל ‪ 50‬סוגים שונים של חלבונים‪.‬‬
‫החלבונים יכולים לתפקד כתעלות וכמשאבות‪ -‬מאפשרים‪ ,‬או לא מאפשרים מעבר חומרים‬
‫דרך הממברנה‪ ,‬וכרצפטורים‪ -‬מאפשרים לתא לקלוט סיגנלים בצורת מולקולות כימיות‪.‬‬
‫כל פעילות הגוף נשלטת ע"י מרכז בקרה‪ ,‬וכאשר ישנו צורך לשנות את דפוס הפעילות של התאים‪,‬‬
‫מרכז הבקרה שולח פקודות אל התאים‪.‬‬
‫פקודות אלו מגיעות בצורה של חומרים כימיים‪ ,‬אשר נקלטים בחלבונים על ממברנת התא‪.‬‬
‫התא שמביאה לשינוי בדפוסי‬
‫‪,‬‬
‫כאשר הקולטנים מופעלים הם גורמים לשרשרת אירועים בתוך‬
‫הפעילות של התא‪.‬‬
‫ומהתא‬
‫‪.‬‬
‫לממברנה בתאים תפקיד מכריע בבקרה ושליטה על חומרים היוצאים ונכנסים לתא‬
‫אחת הדרכים של הממברנה לביצוע הוויסות הזה היא באמצעות תעלות‪ Protein Channels‬אקטיביות‬
‫‪ /‬פסיביות‪.‬‬
‫בנוסף קבועים בממברנה ‪ Signal Proteins‬דרכם יכולים לעבור מסרים עצביים לתוך התא‪.‬‬
‫קיים אתר קישור בתוך החלבון אליו מתחבר שליח כימי מתאים‪ ,‬ואז מתבצעת העברת המסר לתוך‬
‫התא‪.‬‬
‫‪ Signal Proteins‬נקראים גם קולטנים ‪ /‬רצפטורים‪.‬‬
‫מיטוכונדריה‬
‫‪.‬‬
‫אברון נו סף הקיים לכל התאים ותפקידו לייצר אנרגיה הדרושה לפעילות התא נקרא‬
‫על מנת לייצר את האנרגיה הדרושה לתא‪ ,‬התא משתמש ב‪ 2-‬חומרי גלם‪ -‬חמצן וגלוקוז‪.‬‬
‫תוצר תהליך המיטוכונדריה הוא ‪ -ATP‬מטבע האנרגיה‪ ,‬מים ופחמן דו חמצני‪.‬‬
‫במיטוכונדריה מצויה גם שרשרת‪ DNA‬קצרה (בעלת תפקיד שונה מזל של ה‪ DNA-‬שבגרעין התא)‪.‬‬
‫ה‪ DNA-‬המיטוכונדריאלי עובר בתורשה אך ורק מהאם (מכיוון שהמיטוכונדריה בתאי הזרע נמצאת‬
‫בשוטון‪ ,‬שאינו חודר בעת ההפריה אל תא הביצית)‪.‬‬
‫תאי הגוף (מלבד כדוריות הדם האדומות) מכילים גם גרעין‪ ,‬ובתוכו נמצא ה‪ -DNA-‬החומר התורשתי‪.‬‬
‫ה‪ DNA-‬הוא מולקולה מאוד גדולה המורכבת מהרבה גנים הקובעים את תכונות האורגניזם ועוברים‬
‫בתורשה‪.‬‬
‫ה‪ DNA -‬זהה בכל תא ותא בגוף‪ ,‬מכיל בתוכו "מתכונים" ליצירת חלבונים שונים בגוף‪ ,‬והוא שולט‬
‫בזמן‪ ,‬סוג‪ ,‬כמות ובאיזה מקום ייווצר החלבון‪.‬‬
‫החלבון בנוי משרשרת של חומצות אמינו‪ -‬הכמות‪ ,‬האורך והמספר של חומצות האמינו הן שיוצרות‬
‫את ההבדלים בין החלבונים‪.‬‬
‫לחלבונים חלק מרכזי בבניית תאי הגוף‪.‬‬
‫בתוך התא קיים אברון נוסף‪ -‬הריבוזום‪ -‬והוא אחראי על סינתזה של חלבונים‪.‬‬
‫הגן המקורי עם ההוראות לייצור החלבון לעולם לא יעזוב את הגרעין‪ ,‬אך העתק שלו יכול לצאת‬
‫החוצה באמצעות שליח ‪ mRNA‬ולהביא את הוראות הייצור לריבוזום‪.‬‬
‫בתום ייצור החלבון הוא יישלח למילוי תפקידו באיזור המתאים בגוף‪.‬‬
‫אופנים‬
‫‪:‬‬
‫מעבר חומרים דרך הממברנה במספר‬
‫הריכוזים‬
‫‪.‬‬
‫‪ .1‬דיפוזיה‪ -‬תנועה אקראית של חלקיקים קטנים דרך ממברנת התא בהתאם למפל‬
‫הממברנה‬
‫‪.‬‬
‫ריכוזי החלקיקים בתוך ומחוץ לתא אינם שווים בשל החדירות החלקית של‬
‫נמוך על מנת‬
‫‪,‬‬
‫החלקיקים נוטים לעבור ממקום שבו יש ריכוז גבוה אל מיקום שבו הריכוז‬
‫להשיג שוויון ריכוזים‪.‬‬
‫‪ .2‬תעלות‪ -‬מבנה בנוי וקיים‪ ,‬שחלקיק שמסוגל לעבור דרכו עובר‪ ,‬וחלקיק שאינו מסוגל‪ -‬לא‬
‫עובר‪.‬‬
‫התעלות מוליכות מחוץ התא אל פנים התא ולהיפך‪.‬‬
‫הממברנה‬
‫‪.‬‬
‫‪ .3‬נשאים‪ -‬טרנספורטרים‪ -‬נשאים חלבוניים המעבירים חומרים דרך‬
‫‪ .4‬משאבות‪ -‬מעבירות חומרים באופן אקטיבי (תוך השקעת אנרגיה) דרך הממברנה נגד מפל‬
‫הריכוזים‪ ,‬וכך משמרות איזון בתא‪.‬‬
‫אברונים תוך‪-‬תאיים‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ציטופלסמה‪ -‬נוזל תוך תאי הממלא את התא ומכיל את כל האברונים‪.‬‬
‫היא נמצאת גם בתוך האברונים עצמם‪ ,‬ומאופיינת בנוזל הדומה במרקם לג'לי המכיל בתוכו‬
‫מים‪ ,‬מלחים‪ ,‬מולקולות אורגאניות שונות ורשתות סיבים המרכיבות את שלד התא ותומכות‬
‫במבנה שלו‪.‬‬
‫שלד תא‪ -‬נמצא בתוך ציטופלסמה ומעוגן בממברנה‪.‬‬
‫זהו חלק המשמר את צורת התא‪ ,‬מגן עליו ומהווה מעין מסלול לתנועת חומרים בתוך התא‪,‬‬
‫והוא חלק ממערכת ההצמדה והקישור בין התאים‪.‬‬
‫גרעין התא‪ -‬האברון החשוב ביותר בתוך התא‪.‬‬
‫התורשתי‬
‫‪.‬‬
‫זהו מבנה תוך תאי שתחום בממברנה והוא מאחסן בתוכו את החומר‬
‫תפקוד לקוי או פגיעה בגרעין יכולים לגרום למגוון מחלות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫חלבונים‬
‫ריבוזומים‪ -‬מבנה חלבוני גדול המשמש כאתר לייצור‬
‫הריבוזום מתרגם את התכנית המצויה בחומר התורשתי ל"שפת חלבונים וחומצות אמינו"‪,‬‬
‫ובאמצעותה מייצר מולקולות חלבון חדשות‪.‬‬
‫רשת אנדופלסמית‪ -‬עוזרת בייצור חלבונים ומייצרת חומרים אחרים הנחוצים לבניית‬
‫הממברנה‪.‬‬
‫‪ o‬רשת מחוספסת‪ -‬עליה יושבים הריבוזומים‪.‬‬
‫הממברנה‬
‫‪.‬‬
‫‪ o‬רשת חלקה‪ -‬תפקידה הוא לייצר חומצות שומן שבונות את‬
‫ליזוזומים‪ -‬מכילים אנזימים מעכלים המשתתפים בפירוק פסולת‪ ,‬חומרי מזון‪ ,‬וירוסים‬
‫ובקטריות‪.‬‬
‫נחשבים כיחידת הטיהור של התא‪.‬‬
‫מנגנון גולג'י‪ -‬תפקידו לעבד ולארוז מולקולות כמו חלבונים ושומנים‪ ,‬המיוצרים בתא‪ ,‬ולהכין‬
‫אותם להפרשה אל מחוץ לתא‪.‬‬
‫מיטוכונדריה‪ -‬התא יכול להכיל מספר רב של מיטוכונדריות המשמשות כתחנות כוח של התא‬
‫ומייצרות אנרגיה‪.‬‬
‫ייצור האנרגיה נעשה ע"י פירוק חומרי המזון ובעיקר גלוקוז באמצעות חמצן‪ ,‬וייצור של‬
‫מולקולות ‪. ATP‬‬
‫‪ -ATP o‬מולקולה המצויה בכל היצורים החיים ומשמשת מטבע אנרגיה לתהליכים‬
‫כימיים שונים‪.‬‬
‫בגלל המבנה המיוחד שלה מולקולה זו נוטה להתפרק בקלות ולשחרר הרבה‬
‫אנרגיה‪.‬‬
‫חלוקת תאים והתמיינות תאים‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫חלוקת תאים‪ -‬תהליך בו התא הנקרא "תא האם" מתחלק ל‪ 2-‬או יותר תאים הנקראים "תאי‬
‫בת"‪.‬‬
‫חלוקה זו נקראת מיטוזה‪.‬‬
‫תאי הבת מסוגלים לתפקד כתאי אם ולהתחלק שוב‪.‬‬
‫ביצורים חד תאיים חלוקת תאים אחת משתווה לרבייה‪ -‬כלומר נוצר אורגניזם חדש‪.‬‬
‫סוג אחר של חלוקת תאים‪ ,‬המתרחשת רק בתאים אאוקריוטיים נקראת "מיוזה"‪ -‬התא‬
‫משנה את צורתו ואינו יכול להתחלק לפני הפרייתו‪.‬‬
‫אחד‬
‫‪.‬‬
‫צורת חלוקה זו מאפשרת ליצורים מתרבים מינית להתפתח מתא מופרה‬
‫התא‬
‫‪.‬‬
‫חלוקת התאים מתחילה בשכפול החומר הגנטי בתוך גרעין‬
‫החומר המשוכפל צריך להיות מופרד ומחולק בצורה נקייה ומדויקת בין שני התאים‬
‫החדשים‪.‬‬
‫ומר הגנטי‬
‫כל האברונים התוך תאיים משחקים תפקיד חשוב במארז מחודש של הח‬
‫והעברתו בצורה עקבית בין הדורות‪.‬‬
‫התמיינות תאים‪ -‬תהליך שבו תא באורגניזם מקבל תפקיד מוגדר ורוכש תכונות המשמשות‬
‫לאותו תפקיד‪.‬‬
‫במהלך ההתפתחות התאים מתמיינים מספר רב של פעמים למערכות מורכבות של רקמות‬
‫והם נקראים "תאי גזע"‪.‬‬
‫תאי דם אדומים‪ -‬הנפוצים מבין תאי הדם‪.‬‬
‫חמצני‬
‫‪.‬‬
‫תפקידם הוא להעביר חמצן אל מערכות הגוף ולהשיא החוצה פחמן דו‬
‫ההמוגלובין הוא זה שמעניק להם את צבעם‪.‬‬
‫תאי הדם הינם חסרי גרעין ואברונים תוך תאיים‪ -‬הם אינם מסוגלים להתרבות או להתחלק והם אינם‬
‫מייצרים חלבונים‪.‬‬
‫תאי שריר‪ -‬מאופיינים בצורתם הייחודית ובאלסטיות שלהם‪.‬‬
‫התא‬
‫‪.‬‬
‫הגרעינים שלהם נמצאים בדפנות בסמוך לממברנה ולא במרכז‬
‫מערכת העצבים‬
‫מפותחת המפקחת על תהליכי התנהגות מודעת או לא‬
‫‪,‬‬
‫מערכת העצבים היא רשת תקשורת עצבית‬
‫מודעת ובאמצעותה פועל האורגניזם כיחידה מבוקרת ומתואמת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מערכת העצבים המרכזית‪-‬‬
‫כוללת את המוח וחוט השדרה‪.‬‬
‫מערכת זו היא "מרכז הפיקוד" של המערכת כולה‪.‬‬
‫אליה מועברים מסרים מכל איברי הגוף‪ ,‬ובה נעשה עיבוד ופירוש של המסרים‪ ,‬וממנה‬
‫יוצאות פקודות לפעולה תואמת חזרה לאותם האיברים‪.‬‬
‫היא החלק הגדול ביותר של מערכת העצבים והיא מקבלת אותות חשמליים ממערכת‬
‫העצבים ההיקפית‪ ,‬ובעיקר מכוונת את התפקודים העצביים הגבוהים של התודעה(תנועה‪,‬‬
‫למידה‪ ,‬חשיבה‪ ,‬וכו')‪.‬‬
‫מערכת העצבים ההיקפית‪-‬‬
‫השדרה‬
‫‪.‬‬
‫מערכת הכוללת את כל העצבים המצויים מחוץ למוח ולעמוד‬
‫הגוף‬
‫‪.‬‬
‫היא זו המעבירה ומחזירה את המידע העצבי מהמערכת המרכזית לשאר חלקי‬
‫המרכזית ולכן היא פגיעה יותר לרעלים וזיהומים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מערכת זו מוגנת הרבה פחות מהמערכת‬
‫המערכת מתחלקת ל‪: 2-‬‬
‫החיצונית והיא‬
‫‪,‬‬
‫‪ o‬המערכת הסומאטית‪ -‬מערכת שבאה באינטראקציה עם הסביבה‬
‫המרכזית‬
‫‪.‬‬
‫מכילה עצבים הנושאים סיגנלים חשמליים סנסוריים אל מערכת העצבים‬
‫מערכת זו מכילה גם עצבים הנושאים סיגנלים מוטוריים ממערכת העצבים המרכזית‬
‫אל שאר חלקי הגוף והשרירים‪.‬‬
‫‪ o‬המערכת האוטונומית‪ -‬משתתפת בוויסות הסביבה הפנימית של הגוף‪ ,‬והיא‬
‫אחראית על פעולות הגוף הלא רצוניות‪ ,‬כלומר היא מווסתת את הפעילויות שאינן‬
‫נשלטות ע"י התודעה (לא מדובר ברפלקסים)‪.‬‬
‫מערכת זו מכילה עצבים הנושאים סיגנלים סנסוריים מאיברים פנימיים אל מערכת‬
‫העצבים המרכזית‪.‬‬
‫כמו כן היא מכי לה גם עצבים הנושאים סיגנלים מוטוריים ממערכת העצבים‬
‫המרכזית אל האיברים הפנימיים‪.‬‬
‫המערכת האוטונומית מתחלקת גם היא ל‪: 2-‬‬
‫‪ ‬המערכת הסימפתטית‪ -‬פועלת במצבי פעולה‪ ,‬בעיקר מצבי לחץ וחירום‪ ,‬או‬
‫איום פתאומי‪.‬‬
‫תפקידה הוא להתמודד עם מצבים בלתי שגרתיים‪.‬‬
‫פעולת המערכת מתבטאת בהגברת הדופק‪ ,‬הזעה וכו'‪.‬‬
‫‪ ‬המערכת הפארא‪-‬סימפתטית‪ -‬פועלת במצבי שגרה‪/‬רגיעה בכדי לשמר את‬
‫אנרגיית הגוף‪.‬‬
‫באה לידי ביטוי בהאטת קצת הנשימה‪ ,‬האטת דופק וכו'‪.‬‬
‫המערכת הסימפתטית והפארא סימפתטית פועלות על אותם האיברים‪ ,‬אך הן‬
‫בעלות פונקציה שונה ומנוגדות זו לזו‪.‬‬
‫קיימים ‪ 3‬סוגי תאים במערכת העצבים‪:‬‬
‫‪ .1‬תאים סנסוריים‪ -‬מעבירים סיגנלים מהסביבה החיצונית או הפנימית אל עבר מערכת העצבים‬
‫המרכזית‪.‬‬
‫לפני שהנוירונים הסנסוריים מעבירים אינפורמציה עצבית אל המוח‪ ,‬מתבצע תהליך הנקרא‬
‫"התמרה"=תרגום של סינגל פיזיקאלי לסיגנל חשמלי‪/‬עצבי‪.‬‬
‫‪ .2‬תאים מוטוריים‪ -‬תאים אשר שולחים מסר אל איבר‪/‬שריר‪/‬בלוטה מסוימים וגורמים להם‬
‫להתכווץ או לשנות פעילות‪.‬‬
‫נוירונים אלה מעבירים אינפורמציה עצבית ממערכת העצבים המרכזית למערכת העצבים‬
‫הפריפריאלית‪.‬‬
‫‪ .3‬נוירוני ביניים‪ -‬מהווים את מרבית הנוירונים במערכת העצבים‪.‬‬
‫הם קולטים אותות מנוירונים סנסוריים או מנוירוני ביניים אחרים ומעבירים אותם לנוירונים‬
‫מוטוריים או לנוירון ביניים אחר‪.‬‬
‫‪ 90%‬מתאי עצב אצל יונקים ובעיקר אצל בני אדם הם נוירוני ביניים‪.‬‬
‫ככל שיש יותר נוירוני ביניים‪ ,‬כך מתאפשרות פעולות עיבוד מורכבות ומתוחכמות יותר‪.‬‬
‫מערכת העצבים המרכזית מורכבת מתאי עצב ומהמרווחים ביניהם‪ ,‬הנקראים סינפסות‪.‬‬
‫הנוירונים הם תאים ביולוגים המתמחים בהעברת מידע באמצעות תהליכים אלקטרו‪-‬כימיים ‪.‬‬
‫תאים שאינה עצבית‪ ,‬המשתלבת בין הנוירונים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫במערכת העצבים המרכזית יש גם רקמת‬
‫תאים אלו הם תאי הגליאה‪.‬‬
‫תאי גליאה‬
‫מספר תאי הגליאה גדול פי ‪ 10‬ממספר הנוירונים‪.‬‬
‫בניגוד לנוירונים‪ ,‬תאי הגליאה ממשיכים להיווצר במהלך כל החיים‪.‬‬
‫ישנם סוגים שונים של תאי גליאה‪ ,‬ובהתאם יש להם תפקידים שונים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫סיפוק של תמיכה פיזית או מבנית לנוירונים‪ ,‬כלומר‪ ,‬תאי הגליאה יוצרים מעין שלד‪/‬תשתית‪,‬‬
‫שמקבעת את הנוירונים למבנה רשתי מיוחד‪.‬‬
‫בידוד חשמלי‪/‬כימי‪.‬‬
‫הרחקת פסולת תאית‪ -‬תאי הגליאה מרחיקים שאריות תאים שמתו‪ ,‬או שלוחות של תאי עצב‬
‫שהזדהמו ונותקו מגוף התא‪.‬‬
‫יצירת מיאלין‪ -‬המיאלין הוא חומר שומני שעוטף את האקסון בתא העצב‪.‬‬
‫פגיעה ביצירת המיאלין היא בעלת השלכות קשות (טרשת נפוצה)‪.‬‬
‫מחסום דם‪-‬מוח (‪ -)Blood-Brain Barrier‬מונע חדירה של חומרים לא רצויים אל המוח‪.‬‬
‫עושה הפרדה בין החומרים שמועברים בדם למוח לבין אלה שנוצרים בו‪ ,‬חומרי מזון או‬
‫מוח‬
‫חומרים אחרים שחיוניים לתאים‪ ,‬סילוק פסולת תאית שמתבצעת דרך נימי דם ‪.‬‬
‫העברה זו בין מחזור הדם לתאים שונה במוח מאשרבשאר התאים בגוף‪.‬‬
‫נימי דם מוח חסינים הרבה יותר נגד מעבר של מולקולות גדולותומולקולות הטעונות‬
‫חשמלית‪.‬‬
‫במוח לא פועלת מערכת החיסון‪ ,‬לכן יש לגונן על תאי המוח מפני חשיפה לגורמים מזהמים‬
‫שונים‪ ,‬כמו כן‪ ,‬יש לשמור על איזון מבחינה כימית וחשמלית בשביל שתהיה תקשורת בין‬
‫תאית יעילה‪.‬‬
‫וחופשית‬
‫‪,‬‬
‫על כן מרבית החומרים המועברים בדם אינם יכולים לעבור למוח בצורה פסיבית‬
‫אמינו‬
‫‪.‬‬
‫וישנה מערכת של משאבות המחדירה אל תאי העצב מולקולות כמו גלוקוז וחומצות‬
‫מאוד‬
‫‪.‬‬
‫מחסום דם‪-‬מוח נוצר ע"י כך שהדפנות של כלי הדם במוח מורכבות מתאים צפופים‬
‫לתאי הגליאה י ש תפקיד חשוב ביצירת מחסום זה ובוויסות החומרים המועברים בין מחזור‬
‫הדם לתא העצב‪.‬‬
‫העצב‬
‫‪,‬‬
‫יש להם שלוחות הנצמדות הן לדפנות של כלי הדם והן לקירות החיצוניים של תאי‬
‫המוח‬
‫‪.‬‬
‫ובכך הם בולמים מעבר של חומרים מזיקים מהדם אל‬
‫סביבת יונים מאוזנת‪ -‬שמירה על סביבה חוץ‪-‬תאית ופנים‪-‬תאית מאוזנת‪.‬‬
‫הכוונה להתפתחות‪ -‬במהלך התפתחות המוח (אצל העובר) תאי הגליאה מכוונים את נדידת‬
‫התאים בכדי ליצור מבנה מוח תקין‪.‬‬
‫הכוונה היא גם בגדילת תאי עצב ובהכוונתן למקום הנכון‪.‬‬
‫ייצור גורמי גדילה החיוניים לתאי עצב‪ -‬תאי הגליאה מספקים חומרים חיוניים לגדילה ושימור‬
‫של הנוירונים‪.‬‬
‫כל אוכלוסיית נוירונים זקוקה לגורמי גדילה שונים המגרים אותם להתפתחות ושגשוג‪.‬‬
‫נוירונים‬
‫יחידות הבסיס המרכיבות את מערכת העצבים‪.‬‬
‫תכונות הנוירונים‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫נוירונים הם תאים המתמחים בקבלה‪ ,‬בהולכה ובהעברה של סיגנלים אלקטרו‪-‬כימיים‪.‬‬
‫קיימים כ‪ 200-‬סוגים שונים של נוירונים‪.‬‬
‫גוף התא‪ -‬המרכז המטבולי של התא‪ .‬מכיל את הגרעין‪.‬‬
‫דנדריטים‪ -‬שלוחות היוצאות מגוף התא בצורה של עץ מסועף‪ ,‬המגדיל את שטח הפנים ואת‬
‫שטח הקליטה של התא‪.‬‬
‫הדנדריטים הם החלק הקולט של התא‪ -‬הם אלה הקולטים את המסרים ואחראיים להעביר‬
‫אותם דרך התא‪.‬‬
‫הממברנה באיזור הדנדריטים עשירה מאוד ב‪ Signal Proteins-‬ולכן הדנדריט הוא החלק‬
‫הקולט העיקרי בתא‪.‬‬
‫אקסון‪ -‬שלוחה צרה וארוכה היוצאת מגוף התא‪ ,‬אשר דרכה מועבר הסיגנל החשמלי אל תאי‬
‫עצב אחרים‪.‬‬
‫במרבית תאי העצב האקסון מכוסה בשכבת מיאלין‪ -‬מעטפת שומנית שתפקידה לבודד את‬
‫האקסון ולייעל את העברת הסיגנל החשמלי לתא הבא‪.‬‬
‫מעטפת המיאלין בנויה ממקטעים‪ ,‬ובין המקטעים ישנם מרווחים צרים הנקראים "מרווחי‬
‫רנוויאר"‪.‬‬
‫אקסון הילוק ‪ -Axon Hillock‬בין גוף התא לאקסון ישנה התעבות הנקראת אקסון הילוק‪.‬‬
‫באיזור זה מתחיל ירי של הסיגנל החשמלי לעבר התא הבא‪.‬‬
‫האקסון מתפצל בקצהו למספר רב של שלוחות‪ ,‬וכל שלוחה מסתיימת באיזור מעובה הנקרא‬
‫"כפתור סופי" ‪. Terminal Buttons‬‬
‫כפתורים סופיים‪ -‬בתוכן מצויות בועיות ‪ Vesicles‬המכילות חומר כימי הנקרא נוירוטרנסמיטר‬
‫המופרש בעת הצורך אל המרווח הסינפטי‪.‬‬
‫מערכת העצבים‪ ,‬על כל איבריה ותאיה‪ ,‬משתמשת ב‪ 2-‬סוגי סיגנלים‪ :‬חשמליים וכימיים‪.‬‬
‫בודד מקצהו האחד לקצהו השני‬
‫‪,‬‬
‫האותות החשמליים מועברים לאורך הממברנה של תא‬
‫(דנדריט‪‬כפתור סופי)‪.‬‬
‫חשמלית‬
‫‪.‬‬
‫חלק זה של העברת המסר נקרא העברה תוך תאית וצורת ההעברה היא‬
‫המסר העובר בין תא אחד לתא אחר נקרא העברה בין‪-‬תאי וצורת ההעברה היא כימית‪.‬‬
‫‪ 2‬צורות ההעברה תלויות זו בזו‪ ,‬ולא יכולה להתקיים העברה מסוימת מבלי שהאחרת תתקיים‪:‬‬
‫בקצה הכפתורים הסופיים קיימות שלפוחיות קטנות‪ , Vesicles‬המכילות חלקיקים של חומר כימי‪-‬‬
‫נוירוטרנסמיטר‪.‬‬
‫בעקבות הקישור בין טרנסמיטר לרצפטור מתחולל שינוי בממברנה‪ -‬מוביל ליצירה של ‪ pulse‬חשמלי‬
‫שמוביל את המסר בתוך הנוירון‪.‬‬
‫לאחר יצירת ה‪ pulse-‬החשמלי הנוירוטרנסמיטר מתנתק מהרצפטור‪.‬‬
‫הממברנה משמשת כגוף מוליך עליו "רץ" ה‪ pulse-‬מהדנדריט‪ ,‬דרך גוף התא‪ ,‬אקסון הילוק ועד‬
‫לכפתורים הסופיים‪.‬‬
‫ה‪ pulse-‬החשמלי בכפתורים הסופיים גורם לשחרור של נוירוטרנסמיטר מה‪ Vesicles-‬אל מחוץ לתא‪.‬‬
‫נוירונים לא מתקשרים זה עם זה באמצעות מגע ישיר‪-‬קיימים ביניהם מרווחים מיקרוסקופים‬
‫הנקראים מרווחים סינפטיים‪ -‬דרכם מועברים המסרים הכימיים בין תא לתא‪.‬‬
‫לתא עצב אחד יכולות להיות ‪ 5000‬עד ‪ 10,000‬מרווחים סינפטיים עם תאים אחרים‪.‬‬
‫ההולכה הבין תאית הכימית מתרחשת במרווח הסינפטי ע"י הנוירוטרנסמיטרים‪.‬‬
‫תא המעביר מסר לתא אחר נקרא‪ -‬פרה סינפטי‪.‬‬
‫תא המקבל מסר מתא אחר נקרא‪ -‬פוסט סינפטי‪.‬‬
‫כל תא עצב יכול להיות גם פרה סינפטי וגם פוסט סינפטי‪.‬‬
‫העברת סיגנלים במערכת העצבים‬
‫העברה תוך תאית חשמלית‬
‫הנוירון כלומר על אופן השיגור של סיגנל‬
‫‪,‬‬
‫בהעברה תוך תאית מדברים על טיב ההתקשרות בתוך‬
‫עצבי מגוף התא‪ ,‬דרך האקסון עד לכפתורים הסופיים‪ ,‬ושם הוא מורה על הפרשת נוירוטרנסמיטר אל‬
‫המרווח הסינפטי‪ ,‬ומשם מתחילה העברה כימית בין תאית‪.‬‬
‫האקסון שינויים המאפשרים‬
‫‪,‬‬
‫סיגנל עצבי (פוטנציאל פעולה) מתקדם באמצעות שינויים בממברנה של‬
‫לחומרים שונים לנוע בין פנים האקסון ולנוזל המקיף אותו‪.‬‬
‫התנועות הללו יוצאות זרמים חשמליים‪.‬‬
‫מדידת המתח החשמלי מתבצעת ע"י ‪ 2‬אלקטרודות רושמות בפנים ומחוץ לתא‪ ,‬והמתח החשמלי‬
‫שנרשם נקרא "פוטנציאל מנוחה"‪.‬‬
‫מתח חשמלי זה הוא תולדה של איזון בין שני כוחות מנוגדים‪ :‬כוח הדיפוזיה וכוח אלקטרוסטאטי‪.‬‬
‫הנוזל התוך‪-‬תאי והחוץ‪ -‬תאי מכיל יונים שונים והכוחות הללו נוצרים בעקבות יונים אלו‪ -‬הם אלו‬
‫שבונים את פוטנציאל הממברנה (פוטנציאל מנוחה)‪.‬‬
‫בכדי להבין את האיזון בין שני הכוחות הללו יש להבין מהם סוגי היונים ומהם הריכוזים השונים שלהם‬
‫בתוך התא ומחוצה לו‪.‬‬
‫פוטנציאלים‬
‫‪ .1‬פוטנציאל המנוחה‪ ,‬זהו נקודת המוצא של הממברנה‪ -‬מצב חשמלי מאוד לא מאוזן‪ ,‬שהתא‬
‫משקיע אנרגיה רבה כדי לשמר אותו‪.‬‬
‫בפוטנציאל המנוחה מוצאים שהמתח החשמלי הנמצא בתוך התא שלילי יותר מהמתח‬
‫החשמלי הנמצא מחוץ לממברנה‪.‬‬
‫הבקרה על מצב זה נעשית ע"י הממברנה‪ ,‬באמצעות התעלות שלה‪.‬‬
‫המצב אינו באמת מצב מנוחה‪ ,‬אלא מצב "היכון" לפעולה מדויקת וחזקה‪.‬‬
‫פוטנציאל המנוחה מבטא את ההבדלים במטען החשמלי בין פנים התא לחוץ התא‪.‬‬
‫היחס בין פנים התא לחוץ התא הוא כ‪.-70mv-‬‬
‫הפוטנציאל החשמלי בתוך התא נמוך ב‪ 70mv-‬ביחס לפוטנציאל החשמלי מחוץ לתא‪.‬‬
‫מצב זה הינו חיוני על מנת לייצר סינגל עצבי‪.‬‬
‫במצב זה התא שומר על הפרש המטענים בין פנים לחוץ התא והפרה של הפרש זה מפעילה‬
‫את התא‪.‬‬
‫מצב המנוחה הוא מצב של דריכות התא‪ -‬התא משתמש בהרבה אנרגיה בכדי לקיים את‬
‫מצב המנוחה‪.‬‬
‫הפוטנציאל החשמלי הינו תוצר של פיזור יונים הטעונים חיובי או שלילי והיחס ביניהם בין‬
‫פנים התא לחוץ התא‪.‬‬
‫פוטנציאל מנוחה הוא מצב שבו היחס בין יונים שליליים לחיוביים הינו גדול יותר בתוך התא‬
‫לעומת חוץ התא‪.‬‬
‫יונים יכולים לעבור דרך ממברנת התא ב‪ 2-‬צורות‪ :‬פסיבית (היונים נעים בסביבה התאית‬
‫באופן טבעי ונכנסים דרך התעלות)‪ ,‬ובצורה אקטיבית הדורשת אנרגיה רבה על מנת לשאוב‬
‫בממברנה‬
‫‪.‬‬
‫או לדחוף את היונים דרך משאבה הקבועה‬
‫הכוחות הפסיביים הפועלים על מעבר היונים דרך ממברנת התא הם דיפוזיה (נוטים לנוע‬
‫ממקום בו ריכוזם גבוה למקום בו ריכוזם נמוך) וכוח אלקטרוסטאטי (מפל מתחים) (דחייה‬
‫בין חלקיקים בעלי מטען חשמלי זהה ומשיכה בין חלקיקים בעלי מטען חשמלי שונה)‪.‬‬
‫פוטנציאל המנוחה נגרם ע"י איזון בין כוח הדיפוזיה לבין הכוח האלקטרוסטאטי‪ ,‬וזאת בשל‬
‫סוגים שונים של יונים וריכוזים שונים שלהם‪.‬‬
‫‪ 4‬סוגי יונים‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫נתרן (יון חיובי)‪.‬‬
‫אשלגן (יון חיובי)‪.‬‬
‫כלור (יון שלילי)‪.‬‬
‫אניוניים אורגניים ‪( A‬יונים שליליים)‪ -‬מולקולות חלבוניות שונות בעלות מטען שלילי‬
‫המצויות רק בנוזל התוך תאי ואינן יכולות לעבור על פני הממברנה בשל גודלן‪.‬‬
‫במצב מנוחה ישנו ריכוז גבוה של יוני נתרן (פי ‪ )10‬ויוני כלור מחוץ לתא‪ ,‬ואילו ריכוז גבוה‬
‫יותר של יוני אשלגן (פי ‪ )20‬ומולקולות חלבוניות שליליות בתוך התא‪.‬‬
‫הממברנה מבקרת זרימה של יונים לתוך התא‪-‬היא אינה חדירה במידה שווה לכל סוגי‬
‫היונים‪.‬‬
‫יוני אשלגן ויוני כלור עוברים בקלות יחסית דרך הממברנה‪ ,‬ואילו יוני הנתרן עוברים בקושי‬
‫רב יותר‪.‬‬
‫מנגנון זה הינו פסיבי התורם לחוסר איזון של המתחים בין‪ 2‬צידי הממברנה‪.‬‬
‫חלבון‬
‫‪,‬‬
‫מנגנון נוסף שתורם להפרש המתחים הוא מנגנון אקטיבי הפועל באמצעות משאבות‬
‫השקועות בממברנה ומאפשרות מעבר סלקטיבי של יונים‪.‬‬
‫משאבות אלה נקראות "משאבות נתרן אשלגן"‪ ,‬והן פועלות בניגוד למפל הריכוזים‪ ,‬בכך שהן‬
‫מוציאות ‪ 3‬יוני נתרן החוצה ומכניסה ‪ 2‬יוני אשלגן פנימה‪.‬‬
‫התא‬
‫‪.‬‬
‫בכך היא תורמת לכך שפנים התא ימשיך להיות שלילי ביחס לחוץ‬
‫‪ .2‬פוטנציאל מדורג‪ -‬כאשר נוירונים "יורים" הם משחררים נוירוטרנסמיטר למרווח הסינפטי‪.‬‬
‫דנדריט או של גוף התא הפוסט סינפטי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הנוירוטרנסמיטר נקשר לרצפטורים בממברנה של‬
‫כתוצאה מכך יכולים להתקבל בתא זה שני סוגי סיגנלים‪:‬‬
‫א‪ .‬מסר מעורר‪ -‬פירושו הגדלת הסבירות שהתא הפוסט סינפטי ייצר פוטנציאל פעולה‪.‬‬
‫בכדי לקדם את סיכויי הירי של התא הפוסט סינפטי‪ ,‬יש להביא את הממברנה למצב‬
‫חיובי יותר ביחס למה שהייתה קודם לכן (להעלות את המתח החשמלי מ‪ -70mv-‬ל‪-‬‬
‫‪ -60mv‬למשל)‪.‬‬
‫פולריזציה‬
‫‪.‬‬
‫תהלי ך זה מקטין את המתחים בין שני צידי הממברנה ונקרא דה‬
‫מסר המביא לדה פולריזציה נקרא מסר מעורר‪.‬‬
‫ב‪ .‬מסר מעכב‪ -‬פירושו הקטנת הסבירות שהתא הפוסט סינפטי ייצר פוטנציאל פעולה‪.‬‬
‫בכדי להפחית את הסיכוי של ירי של התא הפוסט סינפטי יש להביא את הממברנה‬
‫למצב שלילי יותר ממה שהייתה (מ‪ -70mv-‬ל‪ -80mv-‬למשל)‪ -‬הגדלת הפרש‬
‫המתחים בין פנים התא לחוץ התא‪.‬‬
‫תהליך זה נקרא היפרפולריזציה‪.‬‬
‫מעכב‬
‫‪.‬‬
‫מסר שמביא לתהליך של היפרפולריזציה נקרא מסר‬
‫סוג הפוטנציאל המדורג (מעורר או מעכב) נקבע ע"י סוג הנוירוטרנסמיטר ו‪/‬או סוג‬
‫הרצפטור‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫פוטנציאלים מדורגים הם בעלי ‪ 2‬אפיונים עיקריים‪:‬‬
‫פרופורציונאליים לגירוי ‪/‬סיגנל שעורר אותם‪ ,‬כלומר סיגנלים חזקים מעוררים‬
‫פוטנציאלים פוסט סינפטיים חזקים‪ ,‬וסיגנלים חלשים מעוררים פוטנציאלים פוסט‬
‫סינפטיים חלשים‪.‬‬
‫ישנן עוצמות לפוטנציאלים המדורגים (חלש‪ ,‬בינוני‪ ,‬חזק)‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫פוטנציאלים מ דורגים נוצרים בסמיכות לאתר הקישור של הנוירוטרנסמיטר עם‬
‫הרצפטור וזורמים לאורך הנוירון‪.‬‬
‫הזרימה של המתח החשמלי נעשית באופן פסיבי ובמהירות גדולה ביותר‪ ,‬ותוך כדי‬
‫הזרימה ישנה דעיכה של הסיגנל‪ -‬ככל שהסיגנלים עוברים מרחק גדול יותר‪ ,‬כך הם‬
‫הולכים ונחלשים‪.‬‬
‫כאשר מתקבל מסר מעורר פירוש הדבר הוא שההתקשרות בין הנוירוטרנסמיטר‬
‫לרצפטור הובילה לפתיחת תעלות נתרן זמינות וכמות גדולה של יוני נתרן חיוביים‬
‫נכנסת לתוך התא‪.‬‬
‫פולריזציה‬
‫‪.‬‬
‫כניסת יוני הנתרן משנה את המתח החשמלי בתוך התא ויוצרת דה‬
‫ככל שהפוטנציאל מגיע מהדנדריט לאקסון הילוק כשהוא חזק יותר‪ ,‬כך הוא בעל‬
‫השפעה גדולה יותר לגבי סיכויי הירי של התא‪.‬‬
‫עולה מכך שככל שהסינפסות שבהן נוצר הפוטנציאל יותר קרובות לאקסון הילוק‪ ,‬כך‬
‫הן משמעויות יותר‪.‬‬
‫‪ . 3‬פוטנציאל פעולה‪ -‬ההחלטה אם הנוירון יירה או לא תלויה בשיווי המשקל בין המסרים‬
‫המעוררים לבין המסרים המעכבים‪ ,‬המגיעים לאקסון הילוק ברגע נתון‪.‬‬
‫באקסון הילוק נעשית סכימה של כל המסרים‪.‬‬
‫באיזור זה יש מצבור של תעלות נתרן תלויות מתח‪ ,‬והן נפתחות כאשר התא מגיע לערך‬
‫חשמלי מסוים‪.‬‬
‫ערך זה נקרא "ערך הסף" והוא נע בין ‪ -60mv‬ל‪ -50mv-‬ברוב התאים‪.‬‬
‫בכדי להגיע לערך הסף צריכים להתקבל סיגנלים מעוררים חזקים ורבים יותר מסיגנלים‬
‫מעכבים‪ ,‬כך שתיווצר דה פולריזציה‪.‬‬
‫ברגע שאקסון הילוק מגיע לערך הסף נפתחות תעלות נתרן רבות וישנה פריצה מסיבית של‬
‫יוני נתרן לתוך התא‪.‬‬
‫הממברנה ומביא אותה ממצב‬
‫‪,‬‬
‫פריצה זו מביאה לעלייה חדה מאוד בפוטנציאל החשמלי של‬
‫של ‪ -70mv‬ל‪+50mv-‬‬
‫זהו פוטנציאל הפעולה‪.‬‬
‫פוטנציאל הפעולה הוא אירוע רגעי‪ ,‬מהיר מאוד ורב עוצמה‪.‬‬
‫הוא מתקדם לאורך האקסון‪ ,‬ועוצמתו אינה תלויה בשום מקרה בעצמת הגירוי שהפעיל אותו‪.‬‬
‫זוהי תגובה שנקראת "הכל או לא כלום"‪ -‬או שנוצר פוטנציאל פעולה‪ ,‬או שלא נוצר כלל‪.‬‬
‫מהרגע שהוא נוצר עצמתו קבועה והוא אינו דועך‪ ,‬והוא מועבר לאורך האקסון בצורה‬
‫אקטיבית‪.‬‬
‫העברת פוטנציאל הפעולה לאורך האקסון‪:‬‬
‫הסיגנל העצבי עובר לאורך האקסון במהירות מ‪ 1-100-‬מ' בשנייה‪.‬‬
‫העברה מהירה נעשית ככל שקוטר האקסון גדול יותר‪.‬‬
‫פוטנציאל הפעולה‪ ,‬למעשה נו צר כל פעם מחדש בנקודות שונות לאורך האקסון בצורה‬
‫רציפה (במרווחי רנוויאר)‪ -‬בכל פעם נוצרת דה פולריזציה במקטע מסוים של האקסון‪-‬‬
‫הסיגנל מתקדם מרחק קצר‪ ,‬יוצר דה פולריזציה במקטע הבא וכן הלאה‪.‬‬
‫חלק מהאקסון שכבר העביר את הסיגנל נכנס לתקופה רפרקטורית‪-‬שבה אין יכולת לייצר‬
‫שוב סיגנל חשמלי‪ ,‬ולכן הסיגנל ממשיך לעבור רק בכיוון אחד ולא חוזר אחורה לגוף התא‪.‬‬
‫העצבי היות והיא מספקת‬
‫‪,‬‬
‫מעטפת המיאלין מאפשרת העברה מהירה יותר של הסיגנל‬
‫בידוד ומונעת בריחה של יונים‪.‬‬
‫העברה זו נקראת העברה סלטטורית (העברה בקפיצות)‪.‬‬
‫חזרה של הנוירון לפוטנציאל מנוחה‬
‫מרגע שנוצר פוטנציאל הפעולה‪ ,‬התא חייב לחזור מיד למצב מנוחה ולהתכונן לירי הבא‪.‬‬
‫הפעולה‬
‫‪:‬‬
‫ישנם מספר תהליכים שמתרחשים במקביל וגורמים לסיום פוטנציאל‬
‫‪ ‬תכונות תעלות נתרן תלויות מתח‪ -‬יכולות להימצא ב‪ 3-‬מצבים‪-‬‬
‫‪ o‬מצב פתוח‪ -‬לאחר הגעה לערך הסף‪.‬‬
‫‪ o‬מצב סגור‪ -‬בזמן פוטנציאל מנוחה‪ ,‬טרם הגעה לערך הסף‪.‬‬
‫‪ o‬נעול (אינאקטיביציה)‪ -‬באופן ספונטני התעלה עוברת ממצב פתוח למצב נעול‪.‬‬
‫תיפתח כלומר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במצב זה‪ ,‬גם אם יתקבל עוד מתח הגבוה מערך הסף התעלה לא‬
‫לא ייווצר פוטנציאל פעולה נוסף‪.‬‬
‫ישנה תקופה קצרה בה התעלות נעולות ואין כניסה של יוני נתרן‪ -‬זוהי התקופה‬
‫הרפרקטורית‪.‬‬
‫ומיומן‬
‫‪.‬‬
‫דבר זה מגביל את תדירות הירי של התא גם אם הוא יהיה יעיל‬
‫תא מיומן מאוד יהיה בעל תקופה רפרקטורית קצרה‪ ,‬ולהיפך‪.‬מצב נעול של התעלות‬
‫גורמות לסיגנל החשמלי לנוע באופן חד סטרי‪ ,‬וכך גם לשמור על עצמתו‪.‬‬
‫‪ ‬תכונות של תעלות אשלגן תלויות מתח‪ -‬גם תעלות אלה נפתחות בתגובה לערך הסף‪.‬‬
‫היות והריכוז של יוני אשלגן הוא גבוה בתוך התא מתרחשת יציאה של יונים אלו אל מחוץ‬
‫לתא‪.‬‬
‫תעלות האשלגן נפתחות לאט יותר מתעלות הנתרן‪ ,‬אך נשארות פתוחות לזמן ממושך‬
‫יחסית אחרי שתעלות הנתרן ננעלות‪ ,‬כך שלמרות הכניסה של יוני נתרן‪ ,‬לאורך זמן יש יציאה‬
‫של יוני אשלגן רבים החוצה‪" -‬בריחה" של יונים חיוביים‪ -‬מה שמתחיל לקדם תהליך של‬
‫היפרפולריזציה‪.‬‬
‫הולכה בין תאית כימית‬
‫קיימים סוגים שונים ורבים של נוירוטרנסמיטרים‪ :‬אדרנלין‪ ,‬סרוטונין‪ ,‬דופמין‪ ,‬אצטיל כולין‪,‬‬
‫נוראפינפרין‪ ,‬גלוטומאט‪ , Gaba ,‬אנדורפינים וכו' ( נוירוטרנסמיטרים מהנפוצים והנחקרים ביותר‬
‫שנמצאים במערכת העצבים)‪.‬‬
‫‪ Otto Loewi‬אחד החוקרים הראשונים שחקר את פעולת מערכת העצבים כתלויה בהולכה כימית בין‬
‫תאים‪ ,‬ולא רק בהולכה חשמלית‪ ‬תאי העצב אינם נוגעים זה בזה ומקיימים מגע ישיר‪.‬‬
‫מסוימים שיאפשרו את‬
‫‪,‬‬
‫הוא לקח ‪ 2‬לבבות של צפרדעים והכניס אותם לתוך אמבט המכיל תנאים‬
‫המשך קיום תאי הלב‪.‬‬
‫לב אחד הושאר מחובר לשריר הוואגוס‪. Vagus‬‬
‫עצב זה קיים גם אצל בני האדם‪ ,‬והוא יורד מהמוח וחלק ממנו נקשר ללב והוא שולט בין היתר על‬
‫קצב פעימות הלב‪.‬‬
‫כאשר עצב הוואגוס מופעל בתדירות גבוהה קצב הלב יורד‪ ,‬וכשהא פועל בתדירות נמוכה קצת הלב‬
‫עולה‪.‬‬
‫בין ‪ 2‬האמבטיות שנמצאים בהן הלבבות ישנה משאבה ששואבת כל הזמן מעט מהנוזל של האמבט‬
‫עם הלב במחובר לעצב הוואגוס ומעבירה אותו לאמבט השני‪.‬‬
‫חשמליים‬
‫‪.‬‬
‫הוואגוס של הלב הראשון מחובר לספק כוח שמשחרר אליו פולסים‬
‫הלב וכשהקטינו את הגירוי בעצב‬
‫כשמגרים חשמלית את עצב הוואגוס נגרמת האטה בקצב פעימות ‪,‬‬
‫הוואגוס חלה עלייה בקצב פעילות הרבה‪.‬‬
‫השני‬
‫‪.‬‬
‫שבריר שנייה לאחר השינויים בקצב פעילות הלב הראשון חל שינוי גם בלב שנמצא באמבט‬
‫המסקנה שניתן להסיק מכך היא שהוואגוס מייצר חומר כימי מסוים שמתפזר בנוזל של האמבט‬
‫השני‬
‫‪.‬‬
‫הראשון‪ ,‬והוא עובר באמצעות המשאבה לאמבט השני וגורם לשינוי בקצב פעילות הלב בלב‬
‫לאחר הניסוי הזה‪ ,‬שהוכיח כי קיים קשר כימי בהולכה עצבית נקבע המונח "נוירוטרנסמיטר"‪.‬‬
‫כיום ידוע כי הנוירוטרנסמיטר שמשחרר הוואגוס הוא אצטיל כולין‪.‬‬
‫אצטיל כולין הוא נוירוטרנסמיטר שיכול להיות מעורר או מעכב‪ ,‬תלוי ברצפטור אליו הוא נקשר‪.‬‬
‫לעומת זאת ישנם נוירוטרנסמיטרים שהם תמיד מעוררים(גלוטומאט) או תמיד מעכבים (‪.)Gaba‬‬
‫‪ 3‬תהליכים שמתרחשים במקביל במרווח הסינפטי‬
‫‪ .1‬היקשרות לרצפטורים פוסט סינפטיים‪ -‬חלק מחלקיקי הנוירוטרנסמיטר מצליחים לחצות את‬
‫המרווח הסינפטי‪ ,‬להיקשר לרצפטורים בתא הפוסט סינפטי ולהפעילו (היווצרות פוטנציאלים‬
‫מדורגים)‪.‬‬
‫‪ .2‬מטבוליזם‪ ,‬פירוק אנזימטי‪ -‬לאח ר שהמסר הועבר מערכת העצבים רוצה לנקות את‬
‫הסינפסה לקראת מעבר מסר אחר‪.‬‬
‫יש למנוע מצב שבו נוירוטרנסמיטרים נשארים במרווח הסינפטי וחוזרים שוב ושוב על‬
‫העברת המסר‪.‬‬
‫לכן קיימים במרווחים הסינפטיים אנזימים המתאימים לסוג מסוים של נוירוטרנסמיטר‪,‬‬
‫ובמפגש בין השניים האנזים יפרק את הנוירוטרנסמיטר ויוציא אותו מכלל פעולה‪.‬‬
‫משאבות ששואבות את‬
‫‪,‬‬
‫‪( Reuptake .3‬ספיגה חוזרת)‪ -‬בממברנה הפרה סינפטית ישנן סוג של‬
‫הנוירוטרנסמיטר חזרה אל הכפתור הסופי‪.‬‬
‫המטרה היא לסלק את עודפי הנוירוטרנסמיטר מהמרווח הסינפטי‪ ,‬ובכך לעצור את העברת‬
‫המסר (מטרה זהה למטבוליזם)‪.‬‬
‫מטרה נוספת היא "מחזור"‪ -‬יכולת להשתמש שוב בנוירוטרנסמיטר‪.‬‬
‫הנוירון עצמו בונה את הנוירוטרנסמיטר‪ ,‬אורז אותו בתוך ה‪ Vesicles-‬ומשנע אותן‪ -‬באמצעות‬
‫ה‪ Reuptake-‬הנוירון שומר על הנוירוטרנסמיטרים ועושה בהם שימוש חוזר‪ ‬חסכון‬
‫במשאבים‪.‬‬
‫תהליך ה‪ Reuptake-‬הוא תהליך אקטיבי הצורך אנרגיה‪.‬‬
‫פסיכופרמקולוגיה‬
‫פרמקולוגיה= השפעת חומרים כימיים חיצוניים על מערכות הגוף‪.‬‬
‫ במקרה שלנו מדובר על חמרים פסיכואקטיביים‪ ,‬שבאופן ישיר משנים ויוצרים שינוי במערכת‬‫העצבים‪ ,‬ומכאן יוצרים גם שינוי התנהגותי‪.‬‬
‫מס תכונות‪:‬‬
‫בבדיקת השפעת חומר פסיכואוקטיבי על המוח בודקים '‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫כיצד החומר משפיע על הנוירוטרנסמיטר ( האם משפיע על נוירוטרנסמיטר אחד או יותר)?‬
‫כיצד החומר משפיע על ההרכבה של הנוירוטרנסמיטר(היווצרות של יותר‪/‬פחות)?‬
‫כיצד החומר משפיע על אחסון הנוירוטרנסמיטר ב‪?Vesicles-‬‬
‫כיצד החומר משפיע על שחרור הנוירוטרנסמיטר מהכפתור הסופי למרווח הסינפטי‬
‫(ישתחרר הרבה‪/‬מעט)?‬
‫כיצד החומר משפיע על תהליך ה‪?Reuptake-‬‬
‫כיצד החומר משפיע על הרצפטורים הפוסט סינפטיים(קל לנוירוטרנסמיטר להיקשר אליו או‬
‫קשה)?‬
‫כיצד החומר משפיע על המטבוליזם במרווח הסינפטי(כיצד יושפעו האנזימים)?‬
‫אצטיל כולין ‪Ach‬‬
‫נקשר לרצפטורים בשריר הלב והשפעתו בכיוון האטה בקצב פעימות הלב‪.‬‬
‫ההיקפית‬
‫‪.‬‬
‫הוא מצוי בסינפסות רבות במוח ובמערכת העצבים‬
‫השלד בעת‬
‫‪,‬‬
‫אצטיל כולין הוא גם הנוירוטרנסמיטר שייקשר לרצפטורים פוסט סינפטיים של שרירי‬
‫ההיקשרות נוצרת פעולת השריר (פעילות מעוררת)‪.‬‬
‫מכאן ניתן להסיק שהקביעה האם אצטיל כולין יהיה מעורר או מעכב תלויה בסוג הרצפטור שקולט‬
‫אותו‪.‬‬
‫ישנם אנזימים שמפרקים אצטיל כולין‪ ,‬והם נקראים כולין אסטראז‪.‬‬
‫כאשר משתחרר אצטיל כולין למרווח הסינפטי‪ ,‬וייקשר לאנזים כולין אסטראז‪ -‬האנזים יפרק אותו‬
‫ויוציא אותו מכלל פעולה ‪.‬‬
‫אנטיכולין אסטראז היא קבוצת חומרים אשר משפיעים על פעילות האנזים‪.‬‬
‫זוהי קבוצת חומרים שהגוף לא מייצר בעצמו‪ ,‬אלא אקסוגנים‪ ,‬החודרים לגוף דרך מערכת הנשימה‪,‬‬
‫עיכול וכו '‪ ,‬ואינם מאפשרים לאנזים לבצע את תפקידו‪.‬‬
‫הדבר גורם לפעילות מוגברת של אצטיל כולין בתאים הפוסט סינפטיים‪ ,‬מצב שעלול להביא לדום לב‬
‫( האטה מוגברת מדי של שריר הלב) ולעיוותים ופרכוסים של שרירים עד הלם שריר‪-‬שיתוק שרירי‬
‫השלד והפסקת נשימה (גז עצבים למשל)‪.‬‬
‫במצבים שבהם יש לאדם‪ ,‬מסיבה כלשהי‪ ,‬פחות אצטיל כולין במערכת‪ ,‬יתכן שימוש בחומרים‬
‫מקבוצת אנטיכולין אסטראז‪.‬‬
‫מיאסטיניה גראוויס (מחלה מקבוצת המחלות האוטו‪-‬אימיוניות)‪ -‬תאים מסוימים במערכת החיסון‬
‫תוקפים את הרצפטורים לאצטיל כולין‪ ,‬שנמצאים על שרירי השלד‪ ,‬וכאשר האצטיל כולין מנסה‬
‫להיקשר אליהם הוא לא מצליח כי הם פגומים‪.‬‬
‫הדבר גורם לקושי בתנועה בשרירי השלד‪.‬‬
‫האצטיל כולין שקיים במערכת‪ ,‬לא נמצא במצב של חסר‪ ,‬אך הוא מתקשה לפעול‪.‬‬
‫הטיפול במחלה ייעשה באמצעות תרופות המכילות אנטיכולין אסטראז‪ ,‬והמטרה היא הקלת‬
‫הסימפטומים (לא ריפוי)‪.‬‬
‫האטרופין ( מעין תרופת נגד כנגד גז עצבים) מקורו בצמח ‪. Atropa Belladoma‬‬
‫המבנה הכימי של האטרופין דומה מאוד לזה של אצטיל כולין‪ ,‬ולכן הוא יכול להיקשר לרצפטורים של‬
‫אצטיל כולין ‪.‬‬
‫בהיקשרות של האטרופין לרצפטור אין השפעה כלשהי‪ ,‬אלא רק חסימת הרצפטור מהיקשרות‬
‫לאצטיל כולין ‪.‬‬
‫חומר כזה נקרא אנטגוניסט ‪ -Antagonist‬חומר אקסוגני הדומה במבנהו לחומר אנדוגני‪ ,‬אשר מסוגל‬
‫להיקשר לרצפטורים של החומר האנדוגני ולחסום אותם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אנטיכולין אסטראז משפיע על המטבוליזם‪ ,‬והאטרופין משפיע על הרצפטורים‪.‬‬
‫אצטיל כולין מעורב גם בתהליכים קוגניטיביים במוח כמו למידה וזיכרון‪.‬‬
‫במוח‬
‫‪.‬‬
‫במחקרים שנערכו בקרב חולי אלצהיימר נמצא ניוון של המערכת הכולינרגית‬
‫ככל שהניוון גדול יותר‪ -‬כך חמורים יותר הסימפטומים של הזיכרון‪.‬‬
‫חלק מהתרופות לחולי אלצהיימר מבוססות על אנטיכולין אסטראז‪.‬‬
‫רצפטורים הקולטים אצטיל כולין‪-‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ניקוטינים (נמצאים בעיקר בשרירי השלד)‬
‫מוסקרינים (נמצאים בעיקר על שריר הלב)‬
‫מצמחים והם אינם חומרים אנדוגנים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מקור השמות הוא מסמים המופקים‬
‫חומר חיצוני המשפיע על הגוף עושה זאת באמצעות "תפיסת טרמפ" על חשבון חומר אחר בגוף‪ -‬הוא‬
‫האנדוגני‬
‫‪.‬‬
‫מתאים לרצפטורים שקיימים בגוף ומתקשר אליהם במקום החומר‬
‫כלשהו אלא אגוניסט‬
‫‪,‬‬
‫חומר זה הוא אינו אנטגוניסט‪ ,‬מפני שבעת ההיקשרות לרצפטור מועבר מסר‬
‫‪ -Agonist‬חומר אקסוגני‪ ,‬שעקב דמיונו לחומר אנדוגני נקשר לרצפטורים ומחולל השפעה כלשהי‪.‬‬
‫אנטגוניסט תמיד מפחית פעילות נוירוטרנסמיטר ואגוניסט תמיד מגביר פעילות של נוירוטרנסמיטר‪.‬‬
‫‪ -Botulinum Toxin‬רעלן שמיוצר ומופרש ע"י חיידקים מסוימים‪.‬‬
‫החשיפה לחיידקים אלה יכולה להיות יומיומית (אוכל מקולקל וכו')‪ ,‬אך מסוכנת עד גרימת מוות‬
‫(הרעלת קיבה‪ ,‬חנק‪ ,‬שיתוק שרירים)‪.‬‬
‫ברמה הביולוגית הרעלן מעכב שחרור של אצטיל כולין‪ -‬כולא אותו בתוך ה‪. Vesicles-‬‬
‫הפחתה ברמת האצטיל כולין בסינפסה‪ -‬מה שמוביל לקושי בהפעלת השרירים וקשיים בהפעלת‬
‫מערכת הנשימה‪.‬‬
‫למרות הסיכון שברעלן זה‪ ,‬ישנן תרופות שמשתמשות בו לטיפול במחלות בהן יש עודף של אצטיל‬
‫כולין בסינפסה‪ -‬מצב שבו יש לאנשים טונוס שרירים מוגבר ולא רצוני(הדבר פוגע ביכולות‬
‫המוטוריות‪ ,‬עקב כיווץ יתר של השרירים)‪.‬‬
‫השרירי‬
‫‪.‬‬
‫התרופה תעכב שחרור של אצטיל כולין ובכך תפחית את הטונוס‬
‫)‪Norepinephrine (NE), Dopamine (DA), Serotonin (5HT‬‬
‫סינתזה של נוירוטרנסמיטרים‬
‫הנוירונים מייצרים בעצמם את הנוירוטרנסמיטרים‪.‬‬
‫כל נוירון אחראי על סינתזת נוירוטרנסמיטר מסוים (כולינרגים‪ ,‬דופמינרגים וכו')‪.‬‬
‫התהליך מתבצע ע"י אנזימים בתוך הנוירון והיא מבוססת על חומצה אמינית מסוימת‪.‬‬
‫במקרה של דופמין מדובר על טירוזין ‪ -Tyrosine‬חומר הגלם לייצור דופמין (מצוי בחומרי מזון שונים)‪.‬‬
‫כאשר הטירוזין נכנס לתא הדופמינרגי הוא נתקל באנזים מסוים בנוירון‪ ,‬אשר יוצר בו שינוי מסוים‬
‫והופך אותו לחומר חדש‪ -‬דופה ‪. Dopa‬‬
‫הדופה נפגש עם אנזים נוסף שעושה בו שינויים נוספים והופך אותו לדופמין‪.‬‬
‫הדופמין נארז ע"י מנגנון גולג'י ומועבר אל ה‪ , Vesicles-‬שם ישתחרר בעת הצורך‪.‬‬
‫‪ -Precursor‬חומר מקדים בשרשרת היצירה‪.‬‬
‫‪ -M.A.O Inhibitors‬תרופות אנטי‪-‬דיפרסנטיות (נגד דיכאון) הפועלות על האנזים המפרק את‬
‫הנוירוטרנסמיטרים‪ -‬פוגעות בפעילות האנזים‪ ,‬ובכך מגבירות את פעילות הנוירוטרנסמיטר‪.‬‬
‫‪ -L-Dopa‬התרופה הקלאסית והמוכרת ביותר לפרקינסון‪.‬‬
‫פרקינסון היא מחלה נוירונית של המוח‪ -‬הפחתה ומוות של מערכות מסוימות במוח‪.‬‬
‫המחלה תוקפת יותר גברים ונוטה להופיע בגיל מבוגר יחסית (‪ ,)+ 60‬היא אינה מידרדרת במהירות‪,‬‬
‫וניתן לחיות איתה במשך שנים‪ ,‬אך עם הזמן המצב הולך ומחמיר ובסופו של דבר מתים כתוצאה‬
‫מהמחלה‪.‬‬
‫החיים‬
‫‪.‬‬
‫בשנים הראשונות של המחלה ובשילוב עם תרופות ניתן לחיות ולבצע כמעט את כל פעולות‬
‫הסימפטומים של הפרקינסון הם מוטוריים ברובם‪ -‬רעידות ופרכוסים בלתי נשלטים של השרירים‬
‫(ניכר בעיקר במצבי מנוחה)‪ ,‬קושי בשליטה בשרירים‪ ,‬נוקשות שרירים וקיפאון‪.‬‬
‫מבחינה קוגניטיבית‪ ,‬החולים צלולים‪ ,‬מבינים וערים למצבם ולסביבתם‪ -‬בשנים הראשונות למחלה‪,‬‬
‫ובשלבים הסופיים ניכרת ירידה בקוגניציה‪.‬‬
‫בשלבים המאוחרים ניכרים גם סימפטומים כמו "פני מסיכה"‪ -‬מבט אטום וקול מונוטוני עקב אובדן‬
‫השליטה בשרירי הפנים‪.‬‬
‫המחלה‬
‫‪.‬‬
‫בשלבים מאוחרים של המחלה עלול להתפתח גם דיכאון כסימפטום של‬
‫הדופמינרגית אשר אחראית על ייצור‬
‫‪,‬‬
‫המערכת הספציפית במוח שהולכת ומתנוונת היא המערכת‬
‫דופמין ושליחת מסרים דופמינרגיים לאיזורים אחרים במוח‪.‬‬
‫המערכת הזו אחראית בעיקר על שליטה במערכת המוטורית‪.‬‬
‫דופמינרגיים‬
‫‪.‬‬
‫עם התקדמות והתפתחות המחלה נוצרים פחות ופחות תאים‬
‫אמצעי הטיפול בפרקינסון יכולים להיות מבוססי מעכבים של פעילות האנזים המפרק את‬
‫הנוירוטרנסמיטר (כדוגמת ‪ )M.A.O Inhibitors‬או ע"י אגוניסט לרצפטורים של דופמין‪.‬‬
‫אם מחדירים דופמין ישירות למערכת הדם הוא לא מצליח לעבור את מחסום דם‪-‬מוח‪ ,‬אך אם נותנים‬
‫לאדם דופה‪ Precursor -‬לדופמין‪ -‬הוא מצליח לעבור את מחסום הדם‪-‬מוח‪ ,‬ובתא הדופמינרגי הוא‬
‫פוגש באנזים שהופך אותו לדופמין‪.‬‬
‫כך עוזרים למוח לייצר כמויות גדולות של דופמין‪ -‬וכזו היא התרופה ‪. L-Dopa‬‬
‫אך עם הזמן התרופה הופכת פחות ופחות יעילה(עם התנוונות של עוד ועוד תאים דופמינרגיים)‪ ,‬ויש‬
‫להעלות כל הזמן את המינון‪ ,‬מה שמגביר גם את תופעות הלוואי‪.‬‬
‫תרופות אנטי‪-‬פסיכוטיות‪ -‬סימפטומים פסיכוזים הם משפחה של תופעות המאופיינות בניתוק‬
‫מהמציאות‪ ,‬כפי שהיא נתפסת ע"י רוב האנשים‪ -‬נטייה לחשוב מחשבות שווא (דלוזיות)‪ ,‬הלוצינציות‬
‫( כאשר אדם רואה או שומע דברים שלא קיימים במציאות)‪ ,‬אך הכוונה היא לא לדמיון או חלום‪.‬‬
‫סימפטומים אלה משפיעים גם על התנהגות האדם‪.‬‬
‫לסמים מסוימים יש יכולת להביא את האדם למצב פסיכוטי(במינונים מסוימים‪ ,‬במצבים מסוימים‬
‫ואצל אנשים מסוימים)‪.‬‬
‫סכיזופרניה היא גם מקבוצת המחלות שמאופיינות בהפרעות פסיכוטיות(ניתן לטפל באופן חלקי‬
‫באמצעות תרופות‪ ,‬אך הטיפול הוא מתמשך לכל החיים)‪.‬‬
‫כשמנסים להבין את הבסיס המוחי להתנהגות פסיכוטית‪ ,‬מדברים על מערכות שונות במוח‪ ,‬כשאחת‬
‫ומרכזית מביניהן היא המערכת הדופמינרגית‪.‬‬
‫יתר ועודף פעילות דופמין נמצא כמקושר להיווצרות של מצבים פסיכוטיים(אם ע"י סכיזופרניה‪ ,‬ואם‬
‫ע"י שימוש בסמים)‪.‬‬
‫הסיבה לקשר זה מצויה בכך‪ ,‬שהטיפול הטוב ביותר למצבים פסיכוטיים הוא טיפול המדכא את‬
‫פעילות הדופמין‪.‬‬
‫כלורפרומזין והילדול‪ -‬תרופות אנטגוניסטיות לרצפטורים של דופמין‪.‬‬
‫נקשרות לרצפטורים של דופמין וחוסמות אותן‪ ,‬ובכך מקשות על פעילות הדופמין‪.‬‬
‫דיכאון תלוי פעמים רבות ברמת הפעילות של ‪ -NE, DA, 5HT‬ברמת פעילות נמוכה ייתכנו סימפטומים‬
‫של דיכאון‪.‬‬
‫אמפטמינים הם סמים סטימולנטיים (מעוררים) למערכת העצבים (אקסטזי‪ ,‬ספידים‪ ,‬קפאין‪ ,‬ניקוטין‬
‫וכו')‪ -‬הם סמים נוגדי עייפות ונותנים תחושה של חוזק‪ ,‬עירנות וכו'‪.‬‬
‫הנוירוטרנסמיטרים‬
‫‪.‬‬
‫סמים אלה מעלים את רמת השחרור של‬
‫אצל אנשים מסוימים‪ ,‬מינונים גדולים של אמפטמינים עלול לגרום לפסיכוזה (וכן לתופעות לוואי‬
‫אחרות כגון התייבשות‪ ,‬עלייה בקצב הלב‪ ,‬עלייה בלחץ הדם וכו')‪.‬‬
‫האמפטמינים לרוב לא ישתמשו בהם כתרופה‬
‫‪,‬‬
‫על אף היתרונות המעוררים ומשפרי מצב הרוח של‬
‫כנגד דיכאון‪.‬‬
‫קוקאין‪ -‬סם סטימולנטי (מעורר) שמעכב ‪ Reuptake‬של דופמין‪ ‬הגברת השפעת הדופמין‪.‬‬
‫ההשפעות החיוביות של קוקאין על מצב הרוח של האדם היא גדולה (הדופמין הוא לב ליבה של‬
‫קשה וקשה להיגמל משימוש בו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מערכת התגמול במוח)‪ ,‬אך זה סם שמתמכרים אליו בצורה‬
‫האדם אך בתום ההשפעה יש ירידה‬
‫‪,‬‬
‫עם השימוש בקוקאין יש עלייה חדה בתחושה החיובית של‬
‫משמעותית‪ , Down -‬מה שמוביל את האדם לחפש את המנה הבאהולחוות שוב את החוויות‬
‫העילאיות ‪.‬‬
‫אצל אדם שסובל מדיכאון ה‪ Down-‬חמור עוד יותר ועלול להביא להתנהגות מסוכנת ואובדנית‪.‬‬
‫התרופות הנפוצות כיום לטיפול בדיכאון הן מסוג )‪-SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors‬‬
‫תרופות שהן סלקטיביות לעיכוב ‪ Reuptake‬של סרוטונין‪ ,‬כשהמפורסמת שבהן היא הפרוזאק‪.‬‬
‫המצאת הפרוזאק עוררה מהפיכה בעולם הפסיכיאטרי‪ ,‬והיא נחשבת לתרופה הנמכרת והנרשמת‬
‫ביותר אי פעם‪.‬‬
‫מאז הופעת הפרוזאק התפתחו תרופות נוספות מקבוצת ה‪ SSRI-‬והן בעלות פחות תופעות לוואי‬
‫ומפתחים בהן פחות תלות מאשר בפרוזאק‪.‬‬
‫סמים אופיאטים‪ -‬סמים שפועלים בכיוון של דיכוי והרגעה של מערכת העצבים‪.‬‬
‫הם גורמים לנינוחות‪ ,‬שלווה‪ ,‬הירדמות‪ ,‬שיכוך כאבים וכו'‪.‬‬
‫סמים אלה מקורם בפרח הפרג‪.‬‬
‫האופיאט הוא ה‪ Morphine-‬וממנו מתבססים סמים נוספים‪ -‬אופיום‪ ,‬הרואין וכו'‪.‬‬
‫המורפיום (‪ )Morphine‬הוא תרופה חזקה וטובה לשיכוך כאבים‪ ,‬אך החיסרון הבולט בה הוא‬
‫ההתמכרות המתפתחת כלפיה‪.‬‬
‫המורפין נקשר לרצפטורים מסוימים בגוף (רצפטורים אופיאטים)‪ ,‬אך הוא לא חומר אנדוגני‪.‬‬
‫החומר האנדוגני הוא אנדורפין ‪ , Endorphin‬שפועל במצבים מסוימים ופעילותו מתונה ונמוכה‪.‬‬
‫המורפין "תופס טרמפ" על הרצפטורים של האופיאטים ומפעיל אותם בצורה מוגברת (אגוניסט)‪.‬‬
‫אחת השיטות להיגמל מהרואין היא באמצעות מתאדון (אדולן)‪ -‬הומצא במלחה"ע ה‪ 2-‬כתחליף‬
‫למורפין‪.‬‬
‫המתאדון הוא סם נקי ומסודר שניתן במרפאה ונלקח דרך הפה(בליעה)‪ ,‬והוא ניתן כחלק מתהליך‬
‫גמילה מסודר‪.‬‬
‫יותר‬
‫‪.‬‬
‫ההשפעות של המתאדון הן מתונות יותר מאלה של הרואין והצורך להשתמש בו נמוך‬
‫דרך נוספת להיגמל ממורפין היא באמצעות שימוש בחומרים אנטגוניסטים לרצפטורים האופיאטים ‪.‬‬
‫למשל ‪ -Naloxone‬תרופה שחוסמת את הרצפטורים האופיאטים‪ ,‬ובעת שימוש בהרואין‪ ,‬ההשפעות‬
‫שלו יבואו לידי ביטוי בצורה מופחתת‪.‬‬
‫יותר‬
‫זהו הטיפול הכי טוב‪ ,‬מפני שבהיעדר השפעת הסם האדם לא מרגיש צורך לצרוך אותו ‪.‬‬
‫הגמילה ע"י אנטגוניסטים היא כל כך חדה‪ ,‬שאנשים לא משתפים פעולה עם הטיפול‪ -‬הם לא מסוגלים‬
‫להתמיד בטיפול‪ ,‬וזה מכמה סיבות‪:‬‬
‫‪ .1‬התפתחות סינדרום גמילה‪ -‬כאבים‪ ,‬פרכוסים‪ ,‬הקאות ושלשולים‪ ,‬גלי חום וקור (קריז)‪.‬‬
‫נמשך כ‪ 14-‬יום‪.‬‬
‫‪ .2‬לקיחת החיזוק החיובי הכי חשוב שהיה לאדם בחיים‪-‬התמודדות פסיכולוגית קשה‪.‬‬
‫‪ Naloxone‬היא גם התרופה לטיפול במנת יתר של הרואין‪.‬‬
‫החומר האנדוגני אנדורפין משתחרר באופן טבעי בגוף לאחר פציעה כמשכך כאבים(מנגנון‬
‫הישרדות)‪ ,‬עבודה פיזית קשה‪ ,‬פעילות גופנית ‪,‬מצבי סכנה וכו'‪.‬‬
‫מערכת הראייה‬
‫החושים‬
‫‪.‬‬
‫חוש הראייה הינו התחום הנחקר ביותר מבין כל‬
‫בני אדם מסתמכים בעיקר על ראייה‪ ,‬והיא מאוד מפותחת אצל בני אדם בהשוואה לבע"ח אחרים‪.‬‬
‫קרוב לשליש מרקמת המוח מוקדש לעיבוד קלט ויזואלי‪.‬‬
‫הבסיס ליכולת הראייה הוא היכולת לקלוט גירוי של אור ע"י העין‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אור‪ -‬גלים של קרינה אלקטרו‪-‬מגנטית‪.‬‬
‫ישנו טווח רחב של גלים אלקטרו‪-‬מגנטיים‪ ,‬שאת רובו בני האדם אינם קולטים בעין‪ ,‬ולכן לא‬
‫יכולים לראותו (קרינת רנטגן‪ ,‬קרינה אולטרה‪-‬סגולה‪ ,‬גלי רדיו וכו')‪.‬‬
‫העין האנושית מגיבה לתחום צר מאוד של הקרינה האלקטרו‪-‬מגנטית‪ ,‬ולתחום זה אנו‬
‫קוראים "אור"‪.‬‬
‫הטווח של האור נע על אורכי גל שבין ‪ 360-780‬ננומטר‪.‬‬
‫כל אורך גל נתפס כצבע מסוים‪ ,‬ותחום האור מכיל את ספקטרום הצבעים שהאדם מסוגל‬
‫לראות‪.‬‬
‫תחושת הראייה מורכבת מ‪ 3-‬מימדים עיקריים‪:‬‬
‫‪ .1‬גוון ‪/‬צבע‪ -‬נקבע ע"י אורך הגל‪ ,‬כלומר מאפשר לבני האדם לייחס את האור הנראה לאחד‬
‫הצבעים‪.‬‬
‫‪ .2‬מידת הבהירות‪ -‬נעה בין חושך לאור ונקבעת ע"י עצמת הקרינה ברגע נתון‪ ,‬כלומר היא‬
‫מושפעת מכמות האור בסביבה ולא ע"פ אורך גל‪.‬‬
‫שני גופים שצבעם זהה עשויים להיראות במידת בהירות שונה‪.‬‬
‫הבהירות תלויה בעוצמת האור היוצאת‪/‬מוחזרת מן האובייקט ומעוצמת האור היחסית שבין‬
‫איזורים שונים‪.‬‬
‫גל‬
‫‪ .3‬מידת החדות‪ -‬המידה בה הקרינה מכילה אורך גל אחד או תערובת של מספר אורכי ‪.‬‬
‫ככל שהקרינה מכילה פחות אורכי גל‪ ,‬כך מתקבל צבע "נקי" יותר ולהיפך‪ ,‬ככל שהקרינה‬
‫מכילה יותר ארוכי גל שונים‪ ,‬כך מתקבל צבע עכור יותר‪.‬‬
‫חפץ שקולט את כל קרינת האור ולא מחזיר אף אורך גל יהיה שחור‪ ,‬ולעומתו חפץ שמחזיר‬
‫את כל אורכי הגל יהיה לבן‪.‬‬
‫מבנה העין‬
‫העיניים הן בעלות מבנה כדורי והן שוכנות בתוך ארובות העין המגינות עליהן‪.‬‬
‫את העין מקיף מעטה לבן וקשיח הנקרא "לובן העין"‪"/‬לחמית"‪ -‬מעטה שאינו חדיר לאור‪.‬‬
‫למעטה זה מתחברים ‪ 6‬שרירים חיצוניים אשר מחזיקים את העין במקומה ומניעים אותה‪.‬‬
‫שרירים אלו נשלטים ע"י העצבים הקריניאליים‪.‬‬
‫העיניים מסוגלות לבצע ‪ 3‬תנועות עיקריות‪:‬‬
‫‪ .1‬תנועת התכנסות‪ -‬כאשר ‪ 2‬העיניים מכוונות לעבר מטרה אחת‪.‬‬
‫‪ .2‬תנועות סאקדיות קופצניות‪ -‬תנועה עדינה ובלתי נראית (מתרחשת בזמן קריאה או סקירת‬
‫תמונה)‪.‬‬
‫העיניים מבצעות תנועות מהירות וקופצות מנקודה לנקודה באופן בלתי סדיר‪.‬‬
‫העין לא מתקבעת לנקודה אחת‪.‬‬
‫אם מקבעים את העין בצורה מלאכותית‪ ,‬תוך שניות ספורות נעלמת התמונה ומתקבל מסך‬
‫אפור‪.‬‬
‫‪ .3‬תנועות עיקוב‪ -‬כאשר האדם עוקב אחר חפץ‪/‬אובייקט בתנועה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫אישון‪ -‬מתכווץ ו מתרחב בהתאם לתאורה‪ -‬ככל שיש יותר אור האישון ילך ויתכווץ‪ ,‬וככל‬
‫שהתאורה עמומה יותר‪ ,‬האישון יתרחב על מנת לאפשר לכמות אור גדולה יותר לחדור‬
‫פנימה‪.‬‬
‫מידת ההרחבה של האישון היא תמיד פשרה בין‪ 2‬איכויות ‪:‬‬
‫‪ o‬רגישות‪ -‬היכולת להבחין בקיומם של עצמים בתנאי תאורה עמומים‪.‬‬
‫‪ o‬דיוק‪ -‬היכולת להבחין בפרטים הקטנים של אובייקט מסוים‪.‬‬
‫ככל שהאישון מצטמצם‪ -‬עולה יכולת הדיוק‪.‬‬
‫האדם שואף למקסימום רגישות ומקסימום דיוק‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬כאשר ישנה עצמת אור גבוהה אין בעיה ברגישות‪ -‬האישון מצטמצם ומאפשר הבחנה‬
‫מדויקת בפרטים‪ ,‬אולם במצב של תאורה עמומה יש חשיבות רבהלרגישות‪ -‬האישון יתרחב‪,‬‬
‫והדבר יבוא על חשבון היכולת לדייק בפרטים הקטנים‪.‬‬
‫שרירי הקשתית‪ -‬מתכווצים או נמתחים על מנת להתאים את גודל האישון לתנאי התאורה‪.‬‬
‫קשתית‪ -‬קובעת את צבע העין‪.‬‬
‫עדשה‪ -‬נמצאת מאחורי האישון‪.‬‬
‫ממקדת את האור הנכנס מהאישון על הרשתית‪.‬‬
‫העדשה בנויה ממספר שכבות שקופות והיא משנה את צורתה בהתאם להתמקדות בעצמים‬
‫קרובים או רחוקים‪.‬‬
‫תהליך שינוי הצורה נקרא אקומודציה ‪. Accommodation‬‬
‫לאחר שהאור עובר את העדשה הוא עובר בתוך נוזל 'גלי זגוגי המעניק לעין את נפחה‪.‬‬
‫העין‬
‫‪.‬‬
‫נוזל זה מאפשר העברה טובה של קרינת האור לתוך‬
‫קרנית‪ -‬ב חזית העין ישנה רקמה שקופה הנקראת"קרנית"‪ ,‬והיא מאפשרת מעבר אור לתוך‬
‫העין‪.‬‬
‫כשהאור נכנס לתוך העין הוא נשבר ע"י הקרנית‪ ,‬ובהמשך עובר דרך מרכז הקשתית‬
‫(האישון)‪.‬‬
‫הרשתית‬
‫‪.‬‬
‫העדשה ממקדת את קרני האור לקבלת דמות ממשית הפוכה על‬
‫שרירים ריסניים‪ -‬מאחורי הקרנית מצויה טבעת שרירים המחזיקה את הקשתית ומאפשרת‬
‫את התרחבותו והתכווצותו של האישון‪.‬‬
‫כאשר האדם ממקד את המבט השרירים הריסניים נמתחים וגורמים לעדשה להתרפות‬
‫ולהתקמר‪ ,‬וכשמביטים על עצם רחוק השרירים הריסניים מתרפים והעדשה נמתחת‬
‫ומשתטחת‪.‬‬
‫רשתית‪ -‬החלק האחורי של העין‪.‬‬
‫רקמה הקולטת את האור ובה מצויים רצפטורים ספציפיים לקליטת אור‪ -‬פוטורצפטורים‪.‬‬
‫הפוטורצפטורים מעבירים את הגירוי (האור) מהעין אל המוח‪ -‬זוהי התחנה האחרונה שהאור‬
‫מגיע אליה‪ ,‬ובשכבה זו נעשה תרגום מקלט ויזואלי למסר עצבי‪.‬‬
‫תהליך התרגום שמתרחש בשכבת הפוטורצפטורים נקרא"התמרה"‪.‬‬
‫מבחינים בין ‪ 2‬סוגים של פוטורצפטורים ברשתית‪:‬‬
‫‪ o‬קנים ‪ -Rods‬מגיבים לאור חלש‪ ,‬אינם רגישים לדקויות וצבעים‪.‬‬
‫מיליון‬
‫‪.‬‬
‫מצויים בעיקר בפריפריה של הרשתית ומספרם כמאה‬
‫‪ o‬מדוכים ‪ -Cones‬רגישים יותר לצבע ולדקויות בתנאי תאורה חזקים יותר‪.‬‬
‫מצויים בעיקר במרכז הרשתית ומספרם כ‪ 4-‬מיליון‪.‬‬
‫מ הרשתית יוצא עצב הראייה המוביל את המידע למוח‪.‬‬
‫בנקודת היציאה של עצב הראייה אין פוטורצפטורים כלל ולא ניתן לקלוט בה גירוי ויזואלי‪.‬‬
‫נקודה זו נקראת "הכתם העיוור" "‪ "The Blind Spot‬והיא נמצאת כ‪ 16-‬מעלות ממרכז‬
‫הרשתית‪.‬‬
‫מרכז הרשתית ‪ Fovea‬הינו גומה המכיל מדוכים בלבד‪.‬‬
‫ביותר‬
‫‪.‬‬
‫במרכז הרשתית הראייה נעשית בצורה הברורה והחדה‬
‫הבדלים בינוקולריים‪ -‬ההבדלים במיקום של אותו אובייקט על ‪ 2‬הרשתיות (ב‪ 2-‬העיניים)‪.‬‬
‫ההבדל גדול יותר ככל שהעצם קרוב יותר‪.‬‬
‫מערכת הראייה משתמשת בהבדלים בין‪ 2‬העיניים על מנת לייצר תפיסה תלת מימדית (עומק)‬
‫מתמונה דו מימדית הנקלטת על הרשתית‪.‬‬
‫‪ 2‬העיניים קולטות את התמונה בזווית שונה מעט והשילוב ביניהן מאפשר תפיסת תמונה תלת‬
‫מימדית‪.‬‬
‫מבנה הרשתית‬
‫הרשתית בנויה מ‪ 5-‬שכבות‪ 3 -‬רוחביות ו‪ 2-‬אנכיות‪:‬‬
‫‪ .1‬פוטורצפטורים‪ -‬השכבה האחורית ביותר של הרשתית‪.‬‬
‫רוחביים‬
‫‪ .2‬תאים בי‪-‬פולאריים‪ -‬השכבה האמצעית של הרשתית‪.‬‬
‫‪ .3‬תאי גנגיליון‪ -‬השכבה הקדמית ביותר של הרשתית‪.‬‬
‫‪ .4‬תאים הוריזונטלים‪ -‬מקשרת בין הפוטורצפטורים לבין התאים הבי‪-‬פולאריים‪.‬‬
‫‪ .5‬תאי אמקרין‪ -‬מקשרת בין התאים הבי‪-‬פולאריים לתאי הגנגליון‪.‬‬
‫אנכיים‬
‫אור מגיע לפוטורצפטורים המצויים בחלקה האחורי של הרשתית‪.‬‬
‫לאחר שהרצפטורים מופעלים (עושים התמרה) הם מעבירים סיגנל עצבי קדימה לעבר תאי הגנגליון‬
‫(דרך כל השכבות)‪.‬‬
‫המוח‬
‫‪.‬‬
‫האקסונים של תאי הגנגיליון מתלכדים יחד לעצב הראייה ומעבירים את המידע אל‬
‫זוהי העברה מפנים אל חוץ הרשתית‪.‬‬
‫התכנסות קנים ומדוכים‬
‫רצפטורים מסוג מדוכים וקנים שולחים את המסרים לתאים בי‪-‬פולאריים אשר בתורם מעבירים את‬
‫המסר לתאי הגנגיליון‪.‬‬
‫גנגיליון‬
‫‪.‬‬
‫מתאפשרת התכנסות ברשתית בגלל שיש יותר רצפטורים של קנים ומדוכים אבל פחות תאי‬
‫ממדוכים‬
‫‪.‬‬
‫מכאן נובע הבדל חשוב‪ -‬מסרים מהקנים נוטים יותר להתכנס מאשר מסרים‬
‫הדבר מתרחש בגלל שיש יותר קנים ממדוכים‪ ,‬ולכן כ‪ 120-‬קנים מעבירים מסר לתא גנגיליון אחד‪,‬‬
‫ואילו כ‪ 6-‬מדוכים מעבירים מסר לתא גנגיליון אחד‪.‬‬
‫ההבדל בהתכנסות של המדוכים והקנים בולט יותר כשמדברים על איזור ה‪ -Fovea-‬הגומה‪ ,‬בו יש‬
‫מדוכים בלבד‪ -‬להרבה מהמדוכים באיזור זה יש קשר ישיר לתאי הגנגיליוןולמעשה אין שם‬
‫התכנסות‪.‬‬
‫ההבדלים בהתכנסות מבטאים ‪ 2‬הבדלים תפיסתיים‪:‬‬
‫‪ .1‬לקנים יש רגישות גבוהה וטובה יותר מאשר למדוכים‪.‬‬
‫‪ .2‬למדוכים יש ראיית פרטים טובה יותר מאשר לקנים‪.‬‬
‫גבוהה‬
‫‪.‬‬
‫למדוכים ישנה התכנסות קטנה ולקנים ישנה התכנסות‬
‫מערכת הראייה "משלמת" על הרגישות הגבוהה שלה ברמת דיוק נמוכה (בעיקר בראיית לילה)‪-‬‬
‫מכיוון שישנה התכנסות גבוהה‪.‬‬
‫כשתא הגנגיליון מקבל מסר ומעביר אותו למוח‪ ,‬למוח אין אפשרות לדעת איזה מהקנים השפיע עליו‪.‬‬
‫קנים שמעובד בצורה שטחית‬
‫‪,‬‬
‫תא שהוא מסוג מדוכים מעובד ברמה גבוהה במוח לעומת תא מסוג‬
‫יותר‪ ,‬כך שכבר ברמת הרשתית נערכת רמת עיבוד מסוימת‪ -‬כיצד כל גירוי יהיה מעובד ברמת המוח‪.‬‬
‫מסלולי הראייה‬
‫את הרשתית ניתן לחלק ל‪ 2-‬איזורים (בכל עין)‪-‬‬
‫‪ .1‬האיזור הנזלי ‪ -Nasal Hemiretina‬חלק הרשתית הקרוב אל האף‪.‬‬
‫‪ .2‬החלק הטמפורלי ‪ -Temporal Hemiretina‬חלק מהרשתית המרוחק מהאף וסמוך לצידי‬
‫הראש‪.‬‬
‫את שדה הראייה ניתן לחלק גם כן ל‪-2-‬‬
‫‪ .1‬שדה ראייה ימני‪ -‬נקלט בחלק הנזלי של רשתית עין ימין ובחלק הטמפורלי של רשתית עין‬
‫שמאל‪.‬‬
‫‪ .2‬שדה ראייה שמאלי‪ -‬נקלט בחלק הנזלי של רשתית עין שמאל ובחלק הטמפורלי של רשתית‬
‫עין ימין ‪.‬‬
‫כאשר אדם מקבע את עיניו בדיוק על נקודה במרכז‪ -‬כל מה שמימין לנקודה זו הוא שדה הראייה‬
‫הימני‪ ,‬וכל מה שמשמאל לנקודה זו הוא שדה הראייה השמאלי‪.‬‬
‫השמאלי‬
‫‪.‬‬
‫עצב הראייה שיוצא מכל עין כולל מסרים הן משדה הראייה הימני והן משדה הראייה‬
‫לאחר מרחק קצר מיציאת עצבי הראייה את העין הם מצטלבים במקום שנקרא"התצלובת האופטית"‬
‫‪. Optic Chiasm‬‬
‫בצומת האופטית מצטלבים הסיבים הנזלים במסלול שנקרא"קונטרה‪-‬לטראלי"‪ -‬סיבים נזלים מעין‬
‫שמאל וסיבים נזלים מעין שמאל‪ ,‬הנושאים‬
‫‪,‬‬
‫ימין‪ ,‬הנושאים מידע משדה הראייה הימני עוברים לצד‬
‫מידע משדה הראייה השמאלי עוברים לצד ימין‪.‬‬
‫הסיבים הטמפורלים ממשיכים באותו הצד במסלול הנקרא"איפסי ליטראלי"‪ -‬סיבים טמפורלים מעין‬
‫ימין שנושאים מידע משדה ראייה שמאלי ממשיכים בצד ימין‪ ,‬וסיבים טמפורלים מעין שמאל שנושאים‬
‫מידע משדה ראייה ימני ממשיכים בצד שמאל‪.‬‬
‫המוח וכל הקלט משדה הראייה‬
‫‪,‬‬
‫התוצאה היא שכל הקלט משדה הראייה הימני עובר לצד שמאל של‬
‫השמאלי עובר לצד ימין של המוח‪.‬‬
‫מתצלובת הראייה ממשיכים הסיבים האופטיים במסלול שנקרא "מסילה אופטית" ‪. Optic Tract‬‬
‫התלמוס‬
‫‪,‬‬
‫מסילה אופטית שמאלית המובילה מידע משדה ראייה ימני מגיעה לצידו השמאלי של‬
‫התלמוס‬
‫‪.‬‬
‫והמסילה האופטית הימנית שמובילה מידע משדה הראייה השמאלי מגיעה לצידו הימני של‬
‫הבדל בין עצב ראייה למסילה אופטית‬
‫עצב ראייה נושא מידע מ‪ 2-‬שדות הראייה שנקלטו בעין אחת‪.‬‬
‫לעומת זאת מסילה אופטית כוללת מידע משדה ראייה אחד נגדי שנקלט ב‪ 2-‬העיניים‪.‬‬
‫אם ישנה פגיעה בעצב ראייה שמאלי (לדוגמא)‪ -‬כל המידע מעין שמאל "הולך לאיבוד"‪ ,‬וכך האדם‬
‫השמאלי אך למצב זה המוח יודע לבצע‬
‫‪,‬‬
‫יפספס חלקים משדה הראייה הימני וחלקים משדה הראייה‬
‫פיצוי מסוים‪.‬‬
‫הנגדי‬
‫‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם הפגיעה היא במסילה האופטית‪ ,‬האדם יאבד מחצית משדה הראייה‬
‫לקורטקס מחולק לימין ושמאל‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫התלמוס הוא איזור במוח דמוי ביצה היושב על גזע המוח מתחת‬
‫כשכל חלק מורכב מגרעינים‪.‬‬
‫זוהי תחנת הממסר שאליה זורמים סיגנלים מכל החושים פרט לחוש הריח‪.‬‬
‫בתלמוס יש גרעין שמוקדש לעיבוד הקלט הוויזואלי והוא נקרא ‪, LGN- Lateral Geniculate Nucleus‬‬
‫אשר גם מתחלק לשניים‪.‬‬
‫בכל צד יש גרעין שצורתו כצורת ברך והוא מורכב מ‪ 6-‬שכבות של נוירונים‪ ,‬שכל אחת מקבלת קלט‬
‫מעין אחת בלבד‪.‬‬
‫ארגון רטינטופי‪ -‬ארגון הרשתית‪ ,‬גרעין הברך וצידי הקורטקס‪.‬‬
‫הרשתית משמע‪ ,‬שני גירויים הנקלטים בסמיכות‬
‫‪,‬‬
‫התאים שבמערכת הראייה מסודרים כמפה של‬
‫הראייה‬
‫‪.‬‬
‫ברשתית יקרינו גם על נוירונים סמוכים בשאר הרמות של מערכת‬
‫כמו שהגירוי נקלט בעין (על הרשתית) כך הוא מועבר לתלמוס ומשם לקורטקס (באותו הגודל‬
‫והמיקום)‪.‬‬
‫מה‪ LGN-‬יוצאים אקסונים רבים הנקראים סיבי השלכה חזותיים(ספציפיים לגירויים ויזואליים)‪ ,‬אשר‬
‫מגיעים לקורטקס ראייה ראשוני (‪ )V1‬שגם הוא מורכב מ‪ 6-‬שכבות והוא מאורגן כמפה רטינטופית‪.‬‬
‫ה‪ V1 -‬נמצא באונה האוקסיפיטאלית האחורית של המוח‪.‬‬
‫איזור ה‪ V1-‬עושה עיבוד ראשוני של הגירוי הויזואלי‪ ,‬אך ברמה גבוהה של המוח‪ ,‬שככל שנתרחק‬
‫בשכבות העיבוד‪ ,‬כך הוא יהיה מורכב יותר (לדוגמא שכבת ‪ V4‬אחראית על צבע)‪.‬‬
‫ישנם איזורים גבוהים יותר הנקראים איזורים אסוציאטיביים המאחדים את המידע החזותי ומרכיבים‬
‫תמונה שלמה של העולם‪.‬‬
‫הפרעות במערכת הראייה‬
‫ישנן הפרעות ראייה רבות המתחלקות ל‪ 2-‬קבוצות‪:‬‬
‫‪ .1‬הפרעות ברמה המוחית‪-‬‬
‫הראייה‬
‫‪.‬‬
‫‪ ‬המיאנופיה‪ -‬הפרעה המוגדרת כאיבוד יכולת הראייה בחצי משדה‬
‫ניתן לאבחן את הבעיה ע"י ניסוי‪ ,‬כאשר נבדק מביט קדימה והחוקר מוליך אצבע‬
‫מולו לרוחב שדה הראייה‪.‬‬
‫האצבע נעלמת כאשר היא עוברת לשדה הראייה שבו הנבדק אינו קולט את הגירוי‪.‬‬
‫ההפרעה עלולה להיגרם כתוצאה מגידולים מוחיים‪ ,‬פגיעה פיזית מוחית או שבץ‬
‫מוחי‪.‬‬
‫‪ ‬נזק באיזורים ספציפיים בקורטקס‪ -‬מאיזור ‪ V1‬הקלט הויזואלי עובר לאיזורים‬
‫נוספים בקורטקס‪ ,‬ואף לאיזורים אסוציאטיביים האחראיים על עיבוד גבוה של‬
‫הגירויים‪.‬‬
‫כל איזור מתמחה בעיבוד ספציפי‪.‬‬
‫פגיעה באיזור מסוים תביא לפגיעה בראייה הקשורה בהתמחותו של אותו איזור‬
‫(לדוגמא פגיעה באיזור ‪ V4‬תביא לעיוורון צבעים)‪.‬‬
‫‪ ‬סקוטומה‪ -‬פגיעה בנקודה מסוימת בקורטקס הראייה הראשוני‪.‬‬
‫היא גוררת עיוורון של איזור מסוים בשדה הראייה הנגדי לפגיעה (הנקלט ב‪2-‬‬
‫העיניים)‪.‬‬
‫כלל‬
‫סקוטומה זהו איזור בשדה הראייה בו הראייה חלשה או שאינה קיימת ‪.‬‬
‫ניתן לאבחן ע"י ניסוי בו הנבדק מתמקד בנקודות על מסך‪-‬נקודות אור מוקרנות‬
‫באיזורים שונים בשדה הראייה (כשעין אחת עצומה) והנבדק לוחץ על כפתור אם‬
‫הוא מבחין בה‪ -‬כך מתקבלת מפה של שדה הראייה הכוללת נקודות עיוורות‪.‬‬
‫לעיתים המטופל לא מודע שיש לו נקודות עיוורות בשדה הראייה‪.‬‬
‫‪ ‬עיוורון קורטיקלי‪ -‬נזק נרחב ב‪ V1-‬כשאין כמעט עיבוד של קלט ויזואלי‪.‬‬
‫‪ .2‬הפרעות ברמת העין‪-‬‬
‫‪ ‬קוצר ראייה‪ -‬הפרעה שכיחה בקרב ‪ 20%‬מהאוכלוסייה‪.‬‬
‫זוהי בעיה במיקוד האור הנכנס לעין ונופל על הרשתית‪.‬‬
‫בקוצר ראייה גירוי האור ממוקד מעט לפני הרשתית‪ ,‬ולא ישירות עליה‪ ,‬כך שעצמים‬
‫מרוחקים נראים מטושטשים‪.‬‬
‫ככל שנקודת מוקד האור מצויה רחוק יותר מהרשתית‪ ,‬כך האור המגיע אליה מפוזר‬
‫ורמת הליקוי גבוהה יותר‪.‬‬
‫ההפרעה מופיעה בד"כ בילדות‪ ,‬והולכת ומחמירה עד לסוף שנות העשרה‪.‬‬
‫מדי‬
‫לעיתים זוהי תוצאה של מעוצמה אופטית חזקה של הקרנית או מעדשה חזקה ‪,‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫או שיש גלגל עין רחב מדי‪.‬‬
‫משקפיים ועדשות מגע מטות את האור הנכנס לעין רחוק יותר וכך הוא נופל על‬
‫הרשתית ולא לפניה‪.‬‬
‫ישנם גם ניתוחי לייזר בהם מסירים רקמות מיקרוסקופיות מהקרנית וגורמים ליישור‬
‫שלה ובכך מסייעים לפיקוס האור‪.‬‬
‫לרשתית‬
‫‪,‬‬
‫רוחק ראייה‪ -‬במקרה של רוחק ראייה העדשה ממקדת את האור מעבר‬
‫כך שיש קושי בראייה של עצמים קרובים‪.‬‬
‫הפגיעה היא בגלל גלגל עין צר או קרנית‪/‬עדשה בעלות עוצמה אופטית נמוכה‪.‬‬
‫ילדים נולדים הרבה פעמים עם רוחק ראייה שמחלימה מעצמה עם התפתחות‬
‫והתחזקות שרירי העין‪.‬‬
‫הרשתית‬
‫‪.‬‬
‫ניתן להשתמש במשקפיים‪/‬עדשות מגע שמטות את האור למרכז‬
‫קטרקט‪ -‬מחלה של העין‪/‬עכירות של עדשת העין‪.‬‬
‫אחת הסיבות העיקריות לירידה בכושר הראייה בעולם המערבי שעלולה אף לגרום‬
‫לעיוורון ‪.‬‬
‫הסימפטומים‪ -‬ירידה בכושר הראייה‪ ,‬כפל ראייתי‪ ,‬רגישות לסנוור‪ ,‬ראיית כתמי צבע‪.‬‬
‫לא מאובחן ע"י אודם בעיניים‪ ,‬דמע מוגבר או תלונות על כאב‪.‬‬
‫ישנם סוגים שונים של קטרקט‪-‬‬
‫מתקדם‬
‫‪.‬‬
‫‪ o‬כתוצאה מעכירות פיזיולוגית של העדשה המתגברת ככל שהגיל‬
‫‪ o‬העדשה מלבינה ולפעמים נראית מקומטת וגורמת לדלקות עיניים קשות‪.‬‬
‫‪ o‬קט רקט המופיע בילדות וקשור למזהמים תוך רחמיים‪.‬‬
‫לשמש פעילות של מזהמים‬
‫‪,‬‬
‫הסיבות לקטרקט הן בראש ובראשונה חשיפה מוגברת‬
‫בעדשה‪ ,‬תורשה‪ ,‬טראומה לעין‪ ,‬עישון והשמנת יתר‪.‬‬
‫הטיפול נעשה באמצעות ניתוח פשוט‪.‬‬