מבוא לנוירוביולוגיה 100 אורי אשרי פרופ המרצה ` : ולכן מלחים צד אחד שלילי

Transcription

מבוא לנוירוביולוגיה 100 אורי אשרי פרופ המרצה ` : ולכן מלחים צד אחד שלילי
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪100‬‬
‫המרצה‪ :‬פרופ' אורי אשרי‬
‫נושא ‪ :6‬יונים וזרמים מוליכים‬
‫התאים מצויים בתמיסה מימית; המים הם מולקולה קוטבית – צד אחד שלילי יותר מהשני – ולכן מלחים‬
‫המושרים במים מפורקים ליונים על ידיהם ומוקפים בשכבת הידרציה‪ .‬בכיסוי שכבה זו נעים היונים‬
‫בזרם הנוזלים בגוף‪.‬‬
‫כל התאים עטופים בממברנה הידרופובית; מכאן שהיונים לא יכולים לחדור את הממברנה בדיפוזיה‬
‫פשוטה‪ .‬הממברנה מהווה מחסום בפני מעבר יונים חופשי‪ .‬מעבר דרך הממברנה מתאפשר על ידי‬
‫תעלות וטרנספורטרים‪.‬‬
‫כאשר שמים תמיסת מלחים מצד אחד של ממברנה‪ ,‬אין מתח אולם‬
‫קיים הפרש ריכוזים‪ .‬אם מכניסים לממברנה תעלות יתקיים מעבר‬
‫יונים כתוצאה ממפל ריכוזים‪ ,‬והתנועה תימשך עד להגעה לשיווי‬
‫משקל – מצב בו אין מתחים וגם אין הפרשי ריכוזים‪.‬‬
‫על מנת למדוד מתח של ממברנה בתא‪ ,‬יש להשתמש בשתי אלקטרודות‪ R :‬הינה נקודת הייחוס ו‪ M-‬היא‬
‫הממברנה‪ .‬כאשר שתי האלקטרודות נמצאות באמבט הפרש המתחים בין האלקטרודות הוא ‪ ;0‬כאשר‬
‫מכניסים את ‪ M‬לתוך התא הנבדק‪ ,‬מד המתח מראה ירידה במתח – המתקבע על ערך של כ‪.-60mV-‬‬
‫הערך השלילי מראה שתוכן התא בעל ערך שלילי ביחס לחומר החוץ תאי‪ .‬עובדה זו נכונה לגבי‬
‫מרבית התאית והינה חיונית לחיוּת שלהם‪ Vm .‬הינו מתח הממברנה‪ ,‬והוא תמיד שווה למתח בפנים‬
‫פחות המתח בחוץ‪ .‬מאחר והמתח בחוץ הוא ‪ ,0‬המתח הפנימי שווה למתח הממברנה‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :6‬יונים וזרמים מוליכים‬
‫‪101‬‬
‫אלקטרודה בקוטר של פחות ממיקרומטר חודרת‬
‫לנוירון‪ ,‬שקוטרו כ‪ 10-‬מיקרומטר‪ .‬מתח הממברנה‬
‫במנוחה של נוירון הוא ‪ ,-65mV‬ומתח זה חיוני‬
‫לפעילות שלו‪ .‬הפרה של המתח הזה תוביל למותו של‬
‫התא‪.‬‬
‫בתאים במערכת העצבים קיימת חלוקה לא שווה‬
‫של יונים‪ :‬תוך התא מכיל חלבונים וחומצות גרעין‪,‬‬
‫בעלי מטען שלילי; הפיצוי על המטען הזה נעשה על‬
‫ידי יוני אשלגן חיוביים – ולכן ריכוז האשלגן בתוך‬
‫התאים גבוה מאוד לעומת ריכוזו החיצוני‪ .‬בחלקו‬
‫החיצוני של התא יש ריכוז אשלגן וריכוז אניונים‬
‫נמוך )ומאוזן בינו לבין עצמו( ולכן אין הפרשי‬
‫מתחים אולם קיים הפרש ריכוזים‪.‬‬
‫פוטנציאל שיווי המשקל‬
‫אם יתקינו תעלות בממברנה המפרידה בין המדורים‪ ,‬אשלגן יתחיל לצאת‬
‫החוצה; עקב היציאה שלו‪ ,‬איזון המתחים שבמדורים יופר – המדור החיצוני‬
‫יהפוך חיובי יותר והמדור הפנימי יהפוך שלילי יותר‪ .‬ככל שיותר אשלגן‬
‫ייצא‪ ,‬המתח החיובי בחלק החיצוני ייגדל‪ .‬בשלב מסויים המתח יהיה ברמה‬
‫גבוהה דיה על מנת לדחות את מעבר האשלגן החוצה‪.‬‬
‫בסופו של דבר הכוח הכימי המושך את‬
‫האשלגן החוצה יישתווה לכוח החשמלי‬
‫הדוחה אותו פנימה‪ ,‬ונקודה זו היא פוטנציאל‬
‫שיווי המשקל )‪ (E, equilibrium potential‬בה הכוח המניע‬
‫החשמלי שווה לכוח המניע הריכוזי‪ .‬נקודה זו היא שיווי משקל שבה‬
‫עדיין קיים הפרש מתחים‪ .‬כתוצאה מכך נוצר ‪ Vm<0‬והפוטנציאל בחלקו‬
‫הפנימי של התא שלילי יותר מזה שבמדור החיצוני‪ .‬מכיוון שכך ניתן לומר‬
‫שפוטנציאל שיווי המשקל של האשלגן הוא שלילי‪.‬‬
‫יון הנתרן )ימין( גם הוא טעון חיובית אולם מוחזק ברובו במדור החיצוני;‬
‫תוך התא מכיל מעט מאוד נתרן‪ .28‬מטען הנתרן החיצוני מנוטרל על ידי‬
‫אניונים‪ ,‬כמו חלבונים או כלורידים‪ ,‬ובפתיחת תעלת נתרן בממברנה‬
‫המפרידה בין המדורים הקטיון מתחיל לזרום פנימה לאורך מפל הריכוזים;‬
‫‪ 28‬אחת הסיבות לכך‪ ,‬ייתכן‪ ,‬היא שמקור החיים היה במי הים המהווים סביבה עשירה בנתרן‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪102‬‬
‫שוב נוצר הפרש מתחים עד לשיווי משקל – כשהכוח המניע הריכוזי ישתווה לכוח המניע החשמלי‪.‬‬
‫בנקודה זו לא יהיו זרמים; אולם מכיוון שהנתרן מרוכז בעיקר בחוץ‪ ,‬הוא יוצר פוטנציאל חיובי בתוך התא‬
‫ופוטנציאל שלילי במדור החיצוני‪ .‬פוטנציאל שיווי המשקל של יון הנתרן במערכת ביולוגית רגילה‬
‫הוא תמיד חיובי‪.‬‬
‫שני יונים מרכזיים אלו אחראים להביא את פוטנציאל שיווי המשקל למתח של ‪.-65mV‬‬
‫פוטנציאל שיווי המשקל הינו מצב בו הכוח החשמלי המניע שווה לכוח הריכוזי המניע‪ .‬זהו המתח‬
‫החשמלי הדרוש למנוע מעבר של היונים לצד השני עקב כוח מפל הריכוזים‪.‬‬
‫ידיעת הריכוזים במדור הפנימי ובמדור החיצוני מאפשר לחשב את הכוח המניע הריכוזי‪ ,‬ולכן ניתן לחשב‬
‫את פוטנציאל שיווי המשקל של היון‪ ,‬לפי משוואה שהוגדרה על ידי נרנסט‪.‬‬
‫בטמפרטורה חדר של ‪ ,25°C‬ניתן להמיר את הנתונים לערכים מספריים קבועים ולכן פוטנציאל שיווי‬
‫המשקל של יון שווה ללוגריתם היחסים בין החוץ לפנים כפול פקטור של ‪ 58mV‬והערכיות )יון חיובי או‬
‫שלילי(‪.‬‬
‫יחס ריכוזי היונים מחוץ ובתוך התא הוא ‪ .10:140‬העלאת ריכוז היונים בחוץ תביא לדה‪-‬פולריזציה‪ .‬עובדה‬
‫זו משמשת במחקר על מנת לגרום לאקטיבציה של נוירונים‪.‬‬
‫כיצד נקבע פוטנציאל הממברנה?‬
‫במרבית תאי הגליה ישנן תעלות אשלגן הקובעות את פוטנציאל הממברנה של התאים‪ ,‬ולכן פוטנציאל‬
‫שיווי המשקל שלהם הוא כ‪ .-70mV-‬תא תיאורטי שיש בו רק תעלות נתרן‪ ,‬יהיה לו פוטנציאל שיווי‬
‫משקל של כ‪ .+50mV-‬אם קיימים שני סוגי התעלות במידה המאפשרת חדירות שווה של שני היונים‪,‬‬
‫פוטנציאל שיווי המשקל יהיה ‪.-10mV‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :6‬יונים וזרמים מוליכים‬
‫‪103‬‬
‫על מנת לשמר פוטנציאל ממברנה של ‪ ,-65mV‬כמו בנוירון‪ ,‬יש להגדיל את חדירות האשלגן לעומת‬
‫חדירות הנתרן‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬היחס בין תעלות האשלגן לנתרן במערכת העצבים הוא ‪ 25:1‬לטובת תעלות‬
‫האשלגן‪.‬‬
‫המשוואה של גולדמן‪ ,‬הודג'קין וכץ מחשבת את מתח הממברנה תוך התחשבות ביחסי החדירויות‬
‫ובריכוזי היונים המשפיעים על המתח – נתרן‪ ,‬אשלגן וכלור )למרות שהתרומה של כלור יחסית קטנה‬
‫ולרוב מזניחים אותה(‪ .‬האניונים אינם משחקים תפקיד מאחר ואינם חדירים – מעצם היותם חלבונים‬
‫וחומצות גרעין‪.‬‬
‫הנוסחה של גולדמן‪ ,‬הודג'קין וכץ מבוססת על נרנסט אולם משקללת גם את יחס החדירויות בין היונים‪.‬‬
‫כיצד שומרים על מתח הממברנה קבוע?‬
‫במערכת מלאכותית תתקיים דיפוזיה של יונים עד שבסופו של דבר יאבדו מפל הריכוזים והפוטנציאל‬
‫החשמלי‪ .‬המערכת הביולוגית מונעת תהליך זה על ידי משאבות ‪ :Na/K‬משאבה זו הינה משאבה‬
‫אלקטרוגנית המעבירה ‪ 3‬יוני נתרן החוצה תוך שהיא מכניסה ‪ 2‬יוני אשלגן פנימה‪ .‬עקב כך היא לא רק‬
‫מונעת את הדיפוזיה הטבעית‪ ,‬אלא גם יוצרת מפל ריכוזים המחזק את המטען השלילי של הממברנה‪.‬‬
‫המשאבה יוצרת היפרפולריזציה‪ .29‬אם פעולת המשאבה תיפסק‪ ,‬ריכוזי היונים יישתוו והפוטנציאל‬
‫יהפוך פחות שלילי )יעבור דה‪-‬פולריזציה(‪.‬‬
‫הרכיב ‪ ,Oubain‬הנמצא בהרדוף הנחלים‪ ,‬מפסיק את פעילות המשאבה האלקטרוגנית‪ ,‬ופוטנציאל המנוחה‬
‫של התא עובר דה‪-‬פולרזציה‪.‬‬
‫התא מכיל רכיבים שונים על גבי הממברנה‪ :‬תעלות‬
‫לשחלוף יונים‪ ,‬טרנספורטרים השומרים על מפל‬
‫ריכוזים וכדומה‪ .‬ה‪ Vm-‬של הממברנה מייצג מצב‬
‫אמיד ולא שיווי משקל – מצב שצריך להשקיע כל‬
‫הזמן אנרגיה על מנת לייצב אותו‪.‬‬
‫מבנה‬
‫גיבוש‬
‫של‬
‫תעלת אשלגן‪ .‬הנקודה‬
‫הסגולה הינה קריסטל אשלגן החודר דרך התעלה‪ .‬כל גודלה מספר ננומטרים‬
‫בודדים‪ .‬ניתן לראות את גוף התעלה ושלוחות צדדיות שונות‪.‬‬
‫‪ 29‬היפרפולריזציה = כל מה שלוקח את ממברנת התא למתח שלילי יותר; המצב ההפוך מכונה דה‪-‬פולריזציה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪104‬‬
‫נושא ‪ :7‬תעלות וטרנספורטרים‬
‫טרנספורטרים )משאבות‪ ,‬נשאים(‬
‫תעלות‬
‫מעבירות ‪ 102-105‬יונים לשנייה‪ .‬שימושיות מוליכות מספר עצום של יונים – ‪106-108‬‬
‫להעברת כנגד מפל ריכוזים‪ ,‬על מנת לשמר מצב יונים‪/‬שנייה‪ .‬פוטנציאל שימושי בשינוי ריכוזים‬
‫אמיד‪.‬‬
‫מהיר )‪(500V/sec‬‬
‫תלוי אנרגיה )על פי רוב(‪ ,‬דוגמת ‪ ATP‬או כוח פעולה פאסיבית – לרוב תודות למפל ריכוזים‬
‫מפל ריכוזים של קטיון )נתרן(‪.‬‬
‫שנוצר בכוח שימוש באנרגיה‪.‬‬
‫תעלות לרוב מתוארות כבעלות שער יחיד )פתוח‪/‬סגור(; המעבר דרכן‪ ,‬מרגע שנפתחו‪ ,‬יכול להיות דו‪-‬‬
‫כיווני‪ .‬טרנספורטר לעומת זאת מתואר כבעל שני שערים ודורש יותר שינויים מבניים במהלך הפעילות‪.‬‬
‫המעבר‪ ,‬עם זאת‪ ,‬יכול להישמר בצורה חד‪-‬כיוונית עבור כל יון שעובר‪.‬‬
‫תכונות התעלות‬
‫•‬
‫מוליכות – היכולת להעביר חלקיקים דרכן‪.‬‬
‫•‬
‫סלקטיביות וספציפיות – העברת חלקיקים מסויימים בלבד‪.‬‬
‫•‬
‫שוערות – אקטיבציה בהתאם למצב מסויים‪ ,‬על ידי גורמים שונים )שינוי מתח‪ ,‬קישור ליגנד וכו'(‪.‬‬
‫•‬
‫אינאקטיבציה – הפסקת הפעילות בהתאם לשינוי‪ ,‬כמו האקטיבציה המופעלת בשינוי אחר‪.‬‬
‫אפיון התעלה נעשה על ידי מדידת הזרם העובר בתעלה וכן על ידי טכניקות פרמקולוגיות הספציפיות‬
‫לתעלות מסוג כזה או אחר‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :7‬תעלות וטרנספורטרים‬
‫‪105‬‬
‫תעלות תלויות מתח‬
‫במשפחת תעלות אלו נמנות תעלות יוני הסידן‪ ,‬הנתרן והאשלגן‪.‬‬
‫האיורים הבאים מדגימים מבנה של תת היחידה ‪ α‬בתעלת הנתרן‪ .‬למעט תת היחידה ‪ α‬לכל תעלה יש תתי‬
‫יחידות נוספות )‪ (β & γ‬המבקרות את היכולת של ‪ α‬להעביר זרם – הן האחראיות לשוערות ולמוליכות‬
‫של התעלה‪ .‬לכל סוג תעלה יכולות להיות יחידות ‪ β & γ‬שונות‪ ,‬המבקרות את פעילותה באופנים שונים‪.‬‬
‫התעלה הינה חלבון גדול מאוד; בחינת רצף חומצות‬
‫האמינו מראה שהתעלה מעוגנת בממברנה על ידי‬
‫מספר דומיינים )‪ (domains‬שחוזרים על עצמם‬
‫)‪ .(I-IV‬בכל אחד מהדומיינים יש סגמנטים‬
‫)‪(segments‬‬
‫הידרופובים‬
‫טרנס‪-‬ממברנלים‬
‫שיכולים לחצות את הממברנה‪ .‬כמו כן‪ ,‬בין סגמנטים‬
‫‪5-6‬יש אלמנט בשם ‪ P-loop‬החודר לתוך הממברנה‬
‫והוא זה המאפשר מעבר של יונים‪.‬‬
‫כל אחד מהדומיינים יכולים להתקפל לצורת גליל;‬
‫כאשר סוגרים את הגלילים הגדולים אחד ליד השני‬
‫הם יוצרים מרווח )‪ (pore‬המאפשר חדירה של היון‪.‬‬
‫ברגע שארבעת הגלילים נסגרים‪ ,‬ה‪ p-loops-‬שלהם‬
‫ממוקמות באיזור הפנימי של התעלה והיון מוכוון‬
‫לאיזור זה‪.‬‬
‫אבולוציונית‪ ,‬כל תעלות היונים תלויות המתח דומות‬
‫זו לזו והן כולן התפתחו מתעלת האשלגן‪ .‬בבחינת‬
‫תעלת הנתרן לעומת תעלת הסידן‪ ,‬ההבדלים נובעים‬
‫משינויים בחומצות אמינו‪ ,‬ב‪ P-loop-‬או באיזורים אחרים‪ .‬ישנם גם הבדלים בלולאות הציטופלזמטיות‬
‫ובקצות ה‪ .N-terminus-‬ללולאות יש תפקיד חשוב בבקרה על פעילות התעלה – בין אם בשוערות ובין‬
‫אם בזירוז הפעילות‪.‬‬
‫מבחינת השימור האבולוציוני‪ ,‬ישנן מספר תעלות נתרן שמספיקים שינויים בשתי חומצות אמינו על מנת‬
‫לשנות את הסלקטיביות שלהן מנתרן לסידן‪ .‬מחלות רבות במערכת העצבים נובעות ממוטציות שלא‬
‫מאפשרות פעילות תקינה של השריר או העצב‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫‪106‬‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫תעלת האשלגן נראית כמו דומיין בודד של תעלת נתרן או סידן; אולם בפועל ארבע תת יחידות כאלה יוצרות‬
‫יחד את התעלה – הן פשוט אינן בעלות חיבור פיזי בין הדומיינים‪ .‬מסיבה זו קיימת יותר וריאביליות של‬
‫תעלות האשלגן – חיבור דומיינים שונים יכול ליצור תעלות אשלגן בעלות תכונות שונות‪.‬‬
‫בכל אחד מהסגמנטים הטרנסממברנלים קיים סגמנט ‪ ,4‬המהווה חיישן המתח של התעלה – כל התעלות‬
‫הנ"ל הן תעלות תלויות מתח ולכן פעילותן תלויה בשינוי מתח הממברנה‪ .‬הסגמנט הזה יהיה בעל‬
‫חומצות אמינו טעונות; שינוי מתח בממברנה ייגרום לשינוי בדחייה או במשיכה של הסגמנט הזה‪ ,‬וכך הוא‬
‫יוכל להרגיש את המתח‪ .‬אולם‪ ,‬הסגמנט גם צריך להיות טרנסממברנלי – כלומר הידרופובי‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :7‬תעלות וטרנספורטרים‬
‫‪107‬‬
‫מוליכות‬
‫בשנות ה‪ 80-‬פיתחו ארווין נהר וברט סקמן את ה‪ :Patch Clamp technique-‬מיקרואלקטרודה דקיקה‬
‫מובאת אל ממברנת התא ושואבת קטע קטן ממנה‪ .‬אם בקטע הממברנה הייתה תעלה‪ ,‬ניתן יהיה להראות‬
‫זרמים פנימה או החוצה‪ .‬את המיקרואלקטרודה ניתן לחבר למד‪-‬זרם מאוד רגיש שימדוד את הזרמים‬
‫העוברים בתעלה‪.‬‬
‫‪ Patch-Clamp‬שתפס תעלת נתרן תלויית מתח‪ .‬במתחים שהתעלה לא רגישה אליהם‪ ,‬אין זרם‪ .‬אם‬
‫מעבירים דרך המיקרואלקטרודה מתח מתאים‪ ,‬ניתן לגרום לדה‪-‬פולירזציה ולראות עלייה בזרם העובר‬
‫בתעלה למשך מספר מילישניות‪ .‬לאחר מכן ממשיכים שלא לקבל זרם )למרות ששינוי המתח נותר(‪.‬‬
‫אולם מה ייקבע את גודל הזרם? ומה ייקבע את כיוונו? שני גורמים חשובים לתשובה זו‪:‬‬
‫•‬
‫מוליכות – מושפעת על ידי מספר התעלות‪.‬‬
‫•‬
‫הפרש מתחים – משפיע על קצב הזרימה על ידי מפל ריכוזים‪.‬‬
‫הזרם )הנמדד ביחידות מיליאמפר‪ (mA ,‬שווה לכוח המניע האלקטרוכימי כפול המוליכות‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪108‬‬
‫כאשר יון חיובי זורם פנימה לתא‪ ,‬שבו יש סביבה‬
‫שלילית‪ ,‬הזרם של היון פנימה הינו זרם שלילי‪.‬‬
‫כאשר יון חיובי זורם החוצה מהתא‪ ,‬הזרם הינו‬
‫חיובי‪.‬‬
‫אם המתח ישתנה למתח חיובי‪ ,‬למשל מ‪-10mV-‬‬
‫ל‪ ,+10mV-‬יתקבל דווקא זרם חיובי שיוצא‬
‫החוצה‪.‬‬
‫אם מניחים את הנקודות שהתקבלו ביחסי הזרם‬
‫והמתח על גבי מערכת צירים‪ ,‬מתקבל גרף לינארי‬
‫עולה המכונה ‪) IV Curve‬עקומת זרם‪/‬מתח(‪.‬‬
‫תעלת הגרמיצידין‬
‫‪30‬‬
‫יכולה להיות באחד משני מצבים‪ :‬סגור‬
‫)קונפורמציה שלא מאפשרת מעבר יונים( או פתוח )קונפורמציה‬
‫המאפשרת זרימת יונים והזרם הנוצר הוא זרם חיובי‪ ,‬של יונים‬
‫החוצה(‪.‬‬
‫ביטאו תעלה כזו בתא שקל לבצע בו ‪ Patch‬וביצעו ‪Patch-‬‬
‫‪ .Clamp‬כעת ניתן לשנות מתחים משני צידי ה‪ Patch-‬ולמדוד את‬
‫הזרם‪ .‬בעזרת הנתונים יצרו עקומת זרם‪/‬מתח שהופיעה כלינארית‪.‬‬
‫עקומת מתח לינארית מאפיינת תעלה פאסיבית שאינה תלויית‬
‫מתח‪.‬‬
‫השינויים בין המתחים ככל הנראה לא נובעים משינוי‬
‫במוליכות של התעלה )וצריך לוודא שזה אכן המקרה(‪ ,‬אלא‬
‫בשל שינוי בזרם‪ ,‬הנובע רק מהכוח המניע האלקטרוכימי‪.‬‬
‫‪ 30‬ה‪ Gramicidin-‬הוא חומר המופק מפטריות ומשמש להן כמנגנון הגנה המחורר דפנות חיידקים והורג אותם‪ ,‬מעין‬
‫אנטיביוטיקה הפועלת כתעלה‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :7‬תעלות וטרנספורטרים‬
‫‪109‬‬
‫עקומת הזרם‪/‬מתח יכולה ללמד מספר דברים בנוגע לתעלה‪:‬‬
‫•‬
‫מוליכות – השיפוע של העקומה = מוליכות התעלה‪ ,‬כפי שנגזר ממשוואת הזרם‪ .‬ככל שהמוליכות‬
‫גדולה יותר‪ ,‬כן השיפוע גדול יותר‪.‬‬
‫•‬
‫נקודת ההיפוך )‪ – (Reversal Potwntial‬הנקודה בה הזרם משנה את כיוונו‪ .‬מתחים שליליים‬
‫מנקודה זו מובילים לזרם שלילי; מתחים חיוביים מובילים לזרם חיובי‪ .‬המתח של הנקודה הוא‬
‫פוטנציאל ההיפוך של התעלה‪.‬‬
‫מכיוון שלתעלת אשלגן פוטנציאל ההיפוך יהיה פוטנציאל שיווי המשקל )‪ ,(-70mV‬ניתן להבין שהתעלה‬
‫אינה מוליכה רק אשלגן; אם הייתה תעלת נתרן‪ ,‬פוטנציאל ההיפוך הוא ‪ .+50mV‬מכאן שהתעלה מוליכה‬
‫כמה יונים – גרמיצידין יוצרת חור בממברנה ומאפשרת מעבר לא‪-‬סלקטיבי של יונים‪.‬‬
‫מהם היונים הזורמים דרך התעלה? לא ניתן להסיק מסקנה זו בוודאות מהניסוי שלעיל; על מנת לבדוק את‬
‫היונים העוברים אפשר לשנות את ריכוזי היונים בחוץ ובתוך המערכת – בהם אנו שולטים לחלוטין‪.‬‬
‫אפשר להכניס למערכת יון אחד ספציפי ולבדוק את תגובת התעלה ליון – אם אין זרם‪ ,‬הרי שהיון לא‬
‫עובר דרך התעלה‪.‬‬
‫אשלגן נמצא בריכוז גבוה בתוך התא ובריכוז נמוך‬
‫מחוצה לו; פוטנציאל שיווי המשקל שלו הוא ‪-‬‬
‫‪ 70mV‬ולכן בפוטנציאל זה לא יהיה זרם יונים דרך‬
‫התעלה‪ .‬הסטה של מתח הממברנה שמאלה או ימינה‬
‫מנקודה זו צריכה להתהפך מבחינת כיוון הזרימה –‬
‫במתחים חיוביים יותר מפוטנציאל ההיפוך הזרם‬
‫הוא החוצה‪ ,‬במתחים שליליים הזרם הוא פנימה‪.‬‬
‫נתרן מרוכז מאוד בחוץ וריכוזו נמוך בתוך התא;‬
‫פוטנציאל ההיפוך שלו הוא ‪ .+50mV‬ברגע‬
‫שהמתחים יהיו שליליים מפוטנציאל שיווי המשקל‬
‫)>‪ (+50mV‬נתרן ייכנס פנימה‪ .‬אם יהיה חיובי‬
‫יותר )<‪ (+50mV‬תתרחש תנועה של נתרן‬
‫החוצה‪.‬‬
‫השפעת הריכוזים עצמם של היונים מתבטאת‬
‫בפוטנציאל שיווי המשקל – בנקודת ה‪ 0-‬של הגרף‪.‬‬
‫מכאן שהפרש המתחים ‪ ∆V‬כולל בתוכו את כל‬
‫מפל הריכוזים – הכימי והחשמלי – ולכן הוא‬
‫מכונה הכוח האלקטרוכימי‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪110‬‬
‫•‬
‫מתח הממברנה = פוטנציאל שיווי המשקל‪ ,‬אין זרם ואין מתח‪.‬‬
‫•‬
‫מתח הממברנה < פוטנציאל שיווי המשקל‪ ,‬יוני האשלגן יוצאים החוצה – הזרם והמתח חיוביים‪.‬‬
‫•‬
‫מתח הממברנה > פוטנציאל שיווי המשקל‪ ,‬היונים נכנסים פנימה‪ ,‬הזרם והמתח שליליים‪.‬‬
‫הממברנה הבאה מכילה תעלות אשלגן בלבד‪.‬‬
‫פוטנציאל המנוחה של התא יהיה ‪ .-70mV‬יוני‬
‫האשלגן נמצאים בשיווי משקל ויוני הנתרן אינם‬
‫מרגישים את המערכת כי אינם משתתפים בה‪.‬‬
‫ברגע שתיפתח תעלת נתרן המערכת תוסיף את‬
‫הנתרן כמשתתף והמפל הכימי החזק לצד השליליות‬
‫של תוך התא יביאו לכוח מניע גדול מאוד לכניסה‬
‫של נתרן‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬למרות הכוח המניע הגדול‬
‫המוליכות נמוכה – כי יש רק תעלה אחת‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מתח הממברנה עולה‪ ,‬שכן בעקבות כניסת הנתרן התחוללה דה‪-‬פולריזציה‪ .‬עכשיו מתח‬
‫הממברנה שואף להגיע ל‪ +50mV-‬ויוני האשלגן שבתוך התא מרגישים כוח אלקטרוכימי מניע שדוחף‬
‫אותם החוצה‪ .‬בהתאם ליחס בין תעלות הנתרן לאשלגן‪ ,‬בשלב כלשהו זרמי האשלגן החוצה ישתוו‬
‫בדיוק לזרמי הנתרן פנימה‪ .‬כאן מתח הממברנה מתייצב על ערך חדש – שיהיה חיובי יותר ממתח‬
‫המנוחה עם תעלות אשלגן בלבד‪ .‬שימו לב שלמרות שהזרמים שווים בנקודה הזו‪ ,‬הכוחות המניעים‬
‫שונים‪ :‬הכוח המניע של אשלגן קטן אבל יש לו הרבה מאוד תעלות; לנתרן יש כוח מניע חזק מאוד אבל‬
‫מספר התעלות נמוך‪.‬‬
‫בעקבות תהליך זה המערכת הגיעה ממצב של שיווי משקל למצב אמיד )‪ .(Steady State‬אם נותיר‬
‫למערכת לרוץ לאורך זמן‪ ,‬היא תגיע לאיפוס והמתח יאבד; מסיבה זו טרנספורטרים כמו נתרן‪/‬אשלגן‬
‫חשובים לשמור על המצב האמיד קיים‪.‬‬
‫סלקטיביות‬
‫יונים בתמיסה עטופים במולקולות מים‪ .‬ליון האשלגן יש מטען אפקטיבי קטן יותר‪ ,‬ולכן הוא נע עם שלוש‬
‫מולקולות מים שעוטפות אותו בעוד שנתרן נע עם ארבע‪ .‬במעבר בתעלה‪ ,‬היונים מגיעים ל‪Selectivity -‬‬
‫‪ ,Center‬הנוצר בפועל על ידי ה‪.P-Loop-‬‬
‫כאשר נתרן מנסה לעבור בתעלת אשלגן‪ ,‬מעטפת ההידרציה הגדולה שלו מונעת ממנו לעבור‪.‬‬
‫בתעלת הנתרן קיים מרכז הסלקציה‪ ,‬ובכדי לעבור בו על יון הנתרן לסלק את מעטפת ההידרציה‬
‫)ולהשקיע אנרגיה(‪ .‬אנרגיה זו ניתנת על ידי חומצות אמינו טעונות שלילית הפונות למרכז הסלקציה‬
‫ונקשרות ליון הנתרן באופן רגעי על מנת לייצב אותו למרות השלת מעטפת ההידרציה‪ .‬כעת הכוח‬
‫האלקטרוכימי יימשוך אותו פנימה או יידחה אותו החוצה‪ .‬האשלגן‪ ,‬שבעקרון קטן מהנתרן כשמשווים‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :7‬תעלות וטרנספורטרים‬
‫‪111‬‬
‫אותם עם מעטפות ההידרציה‪ ,‬גדול יותר מהנתרן‬
‫כאשר שניהם עירומים ממעטפות ההידרציה‪ .‬מכיוון‬
‫שהוא גדול יותר הוא לא מתאים למקום המיועד‬
‫במרכז הסלקציה ולכן אינו עובר הסרת מעטפת‬
‫הידרציה ואינו נכנס בעד התעלה‪.‬‬
‫התעלות‪ ,‬למרות היותן פאסיביות‪ ,‬כן מקיימות קישור‬
‫מינימלי למיקרו‪-‬שניות עם היון; מסיבה זו הן עשויות‬
‫להגיע לרוויה מסויימת – ולכן העלאת מפל הריכוזים‬
‫עד אינסוף לא תוביל לעלייה אינסופית במוליכות‪.‬‬
‫גיבוש של התעלות הראה שהתעלה מכילה מספר‬
‫יונים באיזורים שונים‪ .‬היונים נדחים אחד מהשני‬
‫ולכן הנכנסים מלמעלה עוזרים לדחוף את היונים‬
‫שבמרכז הסלקציה פנימה דרך התעלה‪ .‬בתמונת‬
‫הגיבוש ניתן לראות בחלק העליון – ‪ 30‬אנגסטרם –‬
‫את הרכיב הטרנסממברנלי; כל עומס החלבון‬
‫שמתחת‬
‫לזה‬
‫הוא‬
‫החלקים‬
‫הציטופלזמטיים‬
‫שבלעדיהם התעלה לא תפעל‪.‬‬
‫מודולציה של תעלות‬
‫מודולציה יכולה להיות בשני מקרים‪:‬‬
‫•‬
‫הפעלה על ידי פקטור‪ ,‬ברירת מחדל כבויה;‬
‫•‬
‫כיבוי על ידי פקטור‪ ,‬ברירת מחדל פעילה‪.‬‬
‫פקטורי ההפעלה יכולים להיות מגוונים‪ :‬מתח‬
‫חשמלי‪ ,‬ליגנד‪ ,‬מתיחה )‪ .(stretch‬ישנן גם תעלות‬
‫המופעלות או נסגרות בשילוב גורמים – דוגמת‬
‫תעלת סידן הנפתחת עקב שינוי מתח‪ ,‬אך קישור של‬
‫סידן לחלק התוך‪-‬תאי שלה ייגרום לסגירתה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪112‬‬
‫דומיין תעלות היונים מכיל סגמנט אחד בעל חומצות‬
‫אמינו טעונות – במקרה זה‪ ,‬טעונות חיובית‪ .‬מתח‬
‫הממברנה השלילי מקבע את הסגמנט במקום‬
‫מסויים; דה‪-‬פולריזציה תגרום לתזוזה שלו‪ .‬סגמנט‬
‫הקשור לשער הסוגר את התעלה‪ ,‬יביא לשינוי‬
‫קונפורמציה ופתיחת‪/‬סגירת התעלה עקב התזוזה‬
‫שלו‪.‬‬
‫על מנת לוודא שאלו חומצות האמינו ארגינין וליזין‪,‬‬
‫המועשרות בסגמנט ‪ ,4‬המאפשרות את חישת המתח‪,‬‬
‫יצרו מוטנטים בהם הוחלפו חומצות האמינו ואז בדקו‬
‫כיצד התעלות הגיבו‪ ,‬פונקציונלית‪ ,‬למוטציה‪.‬‬
‫הסגמנט באיור העליון כלוא בתוך שאר הסגמנטים‪,‬‬
‫כאילו כדי לחסום ממנו את הממברנה ההידרופובית‬
‫הדוחה את מטעניו הרבים; אולם בקריטסטלוגרפיה של‬
‫התעלה נראה שהחיישן חשוף לממברנה ופועל כמעין‬
‫דוושה – הוא זז מעלה ומטה בשני מצבים שונים וכך‬
‫פותח או סוגר את התעלה‪.‬‬
‫אינאקטיבציה‬
‫לאחר שהתעלה הופעלה ועברה שינוי קונפורמציה יש לחזור למצב האפס; השינוי חזרה יכול לנבוע‬
‫מסילוק של הגורם שהוביל לשינוי )למשל עצירת הגירוי( אולם במקרים רבים ניתן לראות שהתעלה‬
‫נסגרת עוד לפני שהגירוי נפסק‪ .‬ההנחה לנוכח עובדות אלו יצרה את תיאוריית ה‪,Ball and Chain-‬‬
‫הגורסת שלאחר כמה זמן מבנה "כדור" הקשור ב"שרשרת" לתעלה נכנס וחוסם את קצהה הפנימי‪.‬‬
‫על מנת לחזק את תיאוריית "הכדור והשרשרת"‬
‫הזרימו‬
‫פרוטאזות‬
‫)‪(Pronase‬‬
‫שחתכו‬
‫חלק‬
‫מהתעלה‪ .‬כעת נמצא שלאחר שהפעילו את התעלה‬
‫עם מתח‪ ,‬התעלה נותרה פתוחה לכל משך הגירוי‬
‫ופעילותה נפסקה רק עם סוף הגירוי‪.‬‬
‫מה בפועל קורה לתעלה באינאקטיבציה? לכל תעלה‬
‫יש שלושה שלבים לתגובתה לשינוי המתח‪ :‬בשלב‬
‫הראשון )‪ (1‬היא סגורה; בשלב השני )‪ (2‬היא‬
‫עוברת אקטיבציה‪ ,‬כשהשער פתוח והתעלה מוליכה‬
‫זרם; בשלב השלישי )‪ (3‬מתחוללת האינאקטיבציה‪,‬‬
‫כשהתעלה סגורה שוב‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :7‬תעלות וטרנספורטרים‬
‫‪113‬‬
‫לאחר הפסקת הגירוי )‪ (4‬צריכים להתרחש שני‬
‫תהליכים‪ :‬הוצאת הכדור החוסם את התעלה וסגירה‬
‫של השער שהיה סגור במקור‪ ,‬על מנת לחזור למצב‬
‫)‪ .(1‬שלב הסגירה של השער לרוב מהיר יותר‬
‫משלב הסרת המחסום )האינאקטיבציה(‪.‬‬
‫רצפטור לאצטילכולין )‪(AchR‬‬
‫תעלה זו נפוצה במיוחד בסינפסות עצב‪-‬שריר‪ ,‬שם מופרש‬
‫האצטילכולין מהעצב אל הסינפסה ונקלט על ידי הרצפטור בשריר‪.‬‬
‫נהר וסקמן )‪ (Neher & Sakmann‬השתמשו ב‪Patch-Clamp-‬‬
‫והזרימו דרך פיסת ממברנה אצטילכולין ‪ cfsh‬לבדוק את המוליכות‬
‫דרך התעלה‪ .‬הרישומים הראו שיש שונות גדולה יותר בפתיחות –‬
‫אבל כל קפיצה שווה בגודלה לאחרת‪.‬‬
‫במחקרים נוספים התגלו הממצאים הבאים‪:‬‬
‫•‬
‫דרך התעלה זורמים יוני אשלגן ונתרן ביחס של ‪.1:1‬‬
‫בפונציאל ההיפוך של התעלה יזרום יון נתרן אחד פנימה‬
‫ויצא יון אשלגן אחד החוצה‪ .‬מכאן שפוטנציאל ההיפוך הוא‬
‫באיזור ‪ ,-10‬בין פוטנציאל ההיפוך של אשלגן‬
‫לזה של נתרן‪.‬‬
‫•‬
‫זמן הפתיחה הממוצע של התעלה הוא ‪1 ms‬‬
‫ובמהלכו זורמים כ‪ 17,000-‬יונים‪.‬‬
‫היחס שבין פוטנציאל שיווי המשקל לפוטנציאל‬
‫ההיפוך ייקבע האם הזרימה תהא פנימה החוצה‪.‬‬
‫מתח ממברנה של )‪ 0-(-10‬משמעו שאין זרם דרך‬
‫התעלה‪ ,‬כי זהו פוטנציאל ההיפוך שלה; אם המתח‬
‫יהיה נמוך מכך הזרימה תהא פנימה ואם יהיה גבוה‬
‫מכך הזרימה תהא החוצה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫‪114‬‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫ככל שמתח הממברנה עולה כך הכוח המניע של‬
‫הנתרן פנימה יורד‪ .‬באשלגן לעומת זאת‪ ,‬ככל שמתח‬
‫הממברנה עולה – ככל שנכנסים יותר יונים חיוביים‬
‫לתא – הכוח המניע את האשלגן החוצה הולך וגדל‪.‬‬
‫מכיוון שה‪ AchR-‬הוא תעלה שמוליכה את שני‬
‫היונים‪ ,‬חיבור הכוחות המניעים יראה שעד‬
‫פוטנציאל ההיפוך רוב הזרם ניתן על ידי הנתרן‬
‫הנכנס; מעל לפוטנציאל ההיפוך הזרם של אשלגן‬
‫החוצה גובה על הזרם של נתרן פנימה‪ .‬מכיוון‬
‫שהתעלה מתחילה ממתח הממברנה במנוחה‪ ,‬היא‬
‫מתחילה עם הכנסה נטו של נתרן ולכן מעוררת דה‪-‬‬
‫פולריזציה – אקטיבציה – של השריר‪.‬‬
‫ניתן להגדיר את הזרם דרך רצפטור אצטילכולין‬
‫כשווה לזרם הנתרן וזרם האשלגן דרך התעלה‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :8‬תכונות פסיביות ואקטיביות של תאי עצב‬
‫‪115‬‬
‫נושא ‪ :8‬תכונות פסיביות ואקטיביות של תאי עצב‬
‫ההשפעה של סינפסות על התא הפוסט‪-‬סינפטי משתנה בהתאם למיקומה; הזרמת זרם חשמלי לתוך תא‬
‫שאין בו תעלות תלויות מתח )תיאורטי( דרך אלקטרודה וגרימת דה‪-‬פולריזציה תראה שהמתח עולה‬
‫בהדרגה‪ ,‬מגיעה למתח גבוה מסויים‪ ,‬ועם הפסקת‬
‫הזרם הוא נפרק ודועך‪.‬‬
‫עליית המתח האיטית נובעת מתכונת הממברנה‬
‫כקבל‪ .‬התא מורכב מממברנה ליפידית העוטפת‬
‫אותו ויוצרת אזור סגור ומבודד חשמלית – בו‬
‫נמצאות התעלות‪ .‬כושר הקיבול של הממברנה נובע מהצטברות מטענים חיוביים בצד אחד ומטענים‬
‫שליליים בצד הנגדי; קיבול הממברנה הינו פונקציה של עובי הממברנה‪ .‬כמו כן יש בממברנה "חורים"‬
‫– תעלות יונים‪.‬‬
‫כאשר מזרימים זרם חיובי לתוך התא‪ ,‬הזרם יעבור במקום עם ההתנגדות הנמוכה ביותר‪ .‬הזרם יכול‬
‫לעבור דרך התעלות – המשמשות כנגד כי הן יוצרות עיכוב; או שיוכל לטעון את צד הממברנה הפנימי‪.‬‬
‫ברגע שהמטענים יתחילו לטעון את הממברנה חלק מהזרם יתחיל לעבור בתעלות‪.‬‬
‫• הזרם הראשוני מתחיל לטעון את הממברנה‪.‬‬
‫• המטענים החיוביים הצמודים לממברנה יכולים לעבור בתעלה‪.‬‬
‫• עובדה זו גורמת לעליית המתח האיטית בתא לעומת עליית הזרם המהירה ע"י האלקטרודה‪.‬‬
‫היחס בין קיבול הממברנה למוליכות התעלות ייקבע‬
‫את מהירות קצה טעינת הממברנה כקבל‪.‬‬
‫בסופו של תהליך הממברנה מגיעה לטעינה מלאה‪,‬‬
‫טעינה מירבית ביחס לגודל הזרם המוזרם‪ .‬משלב‬
‫זה והלאה הזרם עובר רק דרך התעלות והממברנה‬
‫נותרת טעונה במתח קבוע ולא מתווסף יותר מטען‬
‫לממברנה‪.‬‬
‫מה אם התא יהיה גדול יותר? לתא גדול יותר יש‬
‫יותר ממברנה; מכיוון שיש יותר ממברנה‪ ,‬יש יותר‬
‫יכולת קיבול לתא – עוד שטח נגדו יכולים להצטבר‬
‫מטענים ולכן יוכל להתווסף מתח; מסיבה זו‪ ,‬בתא‬
‫גדול יותר יידרש זמן רב יותר על מנת לטעון את‬
‫הממברנה‪ .‬העובדה שתא קטן יגיע למתח גבוה‬
‫יותר בזמן קצר יותר תשפיע על תכונות ה‪– AP-‬‬
‫כמו היצירה שלו‪ ,‬סומציה וכדומה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪116‬‬
‫הקצב הראשוני ניתן לפי קצב טעינת הממברנה; ברגע שהושג מצב אמיד כל הזרם עובר דרך התעלות –‬
‫דרך הנגד‪ .‬המכפלה של הזרם בהתנגדות שווה למתח – ‪ .V=IR‬מכאן שאם ידועים הזרם הניתן והמתח‬
‫המתקבל‪ ,‬ניתן לחשב את התנגדות התעלות‪ .R=V/I :‬אינפורמציה זו חשובה ביותר בתחום חקר‬
‫התעלות‪ .‬ההתנגדות מכונה ‪) Input Resistance=Rin‬התנגדות הכניסה של התא(‪.‬‬
‫אילו עוד פרמטרים ניתן ללמוד אודות הפאזה העולה של המתח? התפתחות המתח הינה‬
‫אקספוננציאלית‪ ,‬ועבור מערכת כזו‪ ,‬המתח בכל זמן נתון הוא‪ .Vt=IR(1-r-t/τ) :‬אם הזמן גדול מאוד‪τ ,‬‬
‫הופך זניח וכל הגורם האקספוננציאלי מצטמצם; מכאן שהמתח בזמן מאוד ארוך – אחרי שהקבל נטען –‬
‫שווה‬
‫ל‪.IR-‬‬
‫בזמנים‬
‫קצרים‬
‫יותר‬
‫הגורם‬
‫האקספוננציאלי הופך משמעותי יותר‪.‬‬
‫‪ τ‬מהווה את קבוע הזמן – הזמן הדרוש להגיע ל‪-‬‬
‫‪ 63%‬מהמתח המירבי אליו הממברנה יכולה‬
‫להגיע‪ .31‬אולם ‪ τ‬הוא פונקציה של התנגדות וקיבול‬
‫)‪ ;(τ=R*C‬מכאן שלא רק לממברנה יש תפקיד‬
‫בקצב הטעינה אלא גם לתעלות – שכן הן מכתיבות‬
‫את ההתנגדות‪.‬‬
‫כיצד ניתן לחשב את קיבול הממברנה )‪ ?(Cm‬על ידי חילוץ ‪ τ‬לפי זמן הטעינה של הממברנה מחד‬
‫וההתנגדות לפי משוואת המתח מאידך‪ ,‬ניתן לחשב את הקיבול כמנה של ‪ τ‬בהתנגדות )‪.(C=τ/R‬‬
‫בניסוי תיאורטי נתונים שני תאים‪ ,‬האחד גדול עם ארבע תעלות )‪ (B‬והשני קטן עם שתי תעלות )‪.(A‬‬
‫לתא ‪ B‬יש מוליכות גבוהה יותר )בהנחה שאלו אותן תעלות( כי יש לו יותר תעלות והמוליכות הינה‬
‫פונקציה של התעלות בלבד‪ .‬המוליכות שווה ל‪ ,γ=1/R-‬ולכן ההתנגדות תהיה גדולה יותר בתא ‪) A‬יש‬
‫יותר התנגדות העוצרת בעד הזרם‬
‫מלברוח החוצה(‪.‬‬
‫בהנחה שמזרימים אותו גודל זרם ‪I‬‬
‫בשני התאים‪ ,‬היות ו‪ ,V=IR-‬המתח‬
‫הגדול יותר ייתפתח בתא בעל‬
‫ההתנגדות הגדולה יותר‪.‬‬
‫ניתן להסתכל על התעלות בתור‬
‫חורים בממברנה‪ ,‬המאפשרים לזרם‬
‫לדלוף החוצה )‪ :(leak‬עובדה זו גורמת לכך שבתא עם יותר תעלות ייבנה פחות זרם‪ ,‬כי יותר זרם יידלוף‬
‫החוצה‪ .‬המתח המירבי תלוי אך ורק במוליכות‪/‬התנגדות‪/‬נזילות הזרם של התא ואינו תלוי כלל‬
‫בקיבול הממברנה‪ .‬הקיבול משפיע רק על קצב הבנייה של המתח‪ ,‬לא על גודלו הסופי‪.‬‬
‫‪ 31‬הסיבה היא שאם מציבים במשוואה של המתח ‪ t=τ‬מתקבל שהמתח שווה ל‪ 63%-‬מהמתח המירבי‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :8‬תכונות פסיביות ואקטיביות של תאי עצב‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫אם‬
‫‪117‬‬
‫תא מורכב מממברנה המהווה רכיב קיבול חשמלי )‪ (C‬ותעלות המהוות רכיב נגד )‪.(R‬‬
‫ככל שהתא גדול יותר קצב הטעינה ארוך יותר‪.‬‬
‫‪ τ‬הוא קבוע הזמן‪ ,‬ושווה לזמן הדרוש להגיע ל‪ 63%-‬מהמתח המירבי‪.‬‬
‫המתח הנבנה הוא פונקציה של הזרם וההתנגדות‪ .‬ככל שההתנגדות גדולה יותר‪ ,‬המתח הסופי‬
‫המירבי גדול יותר‪.‬‬
‫כן‪ ,‬מתן זרם גורם לשינוי מתח בנוירון; אולי בתנועה לאורך‬
‫האקסון‪ ,‬הזרם יידלוף החוצה והמתח יילך ויידעך‪ .‬דומה הדבר‬
‫להעברת מים בצינור; אם בצינור יש חורים‪ ,‬הזרם מאבד מכוחו‬
‫ובורח דרך החורים‪ ,‬כך שמילוי הדלי פחות יעיל‪.‬‬
‫אם גורמים לשינוי מתח בנקודה מסויימת באקסון‪ ,‬ככל‬
‫שהמתח מתקדם לצדדים הוא דועך והמתח המוקלט בנקודה‬
‫מרוחקת יהיה הרבה יותר קטן‪ .‬זוהי‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינה דרך יעילה‬
‫להעברה משמעותית ומהירה של סיגנל בין תאים ולאורך‬
‫האקסון‪.‬‬
‫היונים‬
‫נאבקים‬
‫בהתנגדות‬
‫האורכית‬
‫של‬
‫הציטופלזמה‪ ,‬דבר המוסיף לפיחות בקצב הזרם –‬
‫עקב תאוטה של תנועת המטענים החשמליים‪ .‬גם‬
‫הדעיכה של המתח יכולה להיות‬
‫מתוארת‬
‫אקספוננציאלית‪ ,‬כאשר הקצב של הדעיכה ניתן על‬
‫פי קבוע המרחק )‪.(Space/Length Constant‬‬
‫המערכת הביולוגית יצרה פטנט ייחודי להעברת‬
‫המתח‪ ,‬המכונה פוטנציאל פעולה )‪ :(AP‬ברגע‬
‫שעוברים את סף פוטנציאל פעולה שינוי המתח‬
‫שנוצר בממברנה אינו פאסיבי – הוא מאסיבי ולא‬
‫פרופורציונלי לגודלו של הזרם המקורי‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪118‬‬
‫פוטנציאל הפעולה‬
‫פוטנציאל הפעולה ניחן בעלייה מהירה – שינוי של כ‪ 100mV-‬בתוך מילישנייה אחת ואז ירידה חזקה‬
‫מטה‪ ,‬בתוך כמחצית המילישניה‪ ,‬למתח הנמוך ממתח המנוחה‪ .‬התהליך מחולק למספר פאזות‪ :‬הפאזה‬
‫העולה‪ ,‬הפאזה היורדת‪ ,‬והפאזה שלאחר ההיפרפולריזציה )‪.(undershoot‬‬
‫תכונות פוטנציאל הפעולה‬
‫בניסוי הבא ניתנו שלושה פולסים של זרם בגדלים‬
‫שונים; הזרם הראשון היה תת‪-‬סיפי; שני האחרים‬
‫הם על‪-‬סיפיים והתגובה שהם עוררו היא ירי קצוב‬
‫של ‪ APs‬כאשר המרווח בין ה‪ APs-‬ק ֵטן ככל‬
‫שהמתח גדֵ ל‪ .‬ניתן לראות שמרגע שנוצר ה‪ ,AP-‬בין אם ממתח גבוה או נמוך‪ ,‬הוא מגיע לגודל קבוע‬
‫ואחיד‪ .‬כמו כן מרווח הזמן בין הפולס ל‪ AP-‬הראשון גדול יותר בזרמים קטנים יותר; תקופה זו‬
‫מכונה ‪.Latency Period‬‬
‫אם ה‪ AP-‬תמיד באותו גודל‪ ,‬אזי המידע המועבר לתא הבא עשוי בהחלט להיות תדירות הירי‪ .‬בצורה זו‬
‫יכול הנוירון להעביר מסרים שונים באותו כלי "חדגוני" של ‪ .AP‬מכאן שלא הפוטנציאל הוא המסר‬
‫אלא התדירות שלו‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :8‬תכונות פסיביות ואקטיביות של תאי עצב‬
‫‪119‬‬
‫התקופה הרפרקטורית מוגדרת בתור התקופה בה‬
‫פולס זרם נוסף אינו יכול לעורר ‪ .AP‬התקופה הזו‬
‫נחלקת לשניים – תקופה רפרקטורית מוחלטת‪ ,‬בה‬
‫לא משנה מה גובה הזרם הניתן‪ ,‬לא ניתן ליצור‬
‫‪ ;AP‬ותקופה רפרקטורית יחסית‪ ,‬בה זרמים‬
‫גדולים מערך הסף עשויים להצליח ליצור ‪,AP‬‬
‫אולם לרוב הוא יהיה קטן יותר‪ .‬התקופה‬
‫הרפרקטורית היחסית ארוכה יותר מהמוחלטת‪.‬‬
‫הסיבה לקיומה של התקופה הרפרקטורית היא שב‪-‬‬
‫‪ AP‬היה אירוע של פתיחת תעלות תלויות מתח;‬
‫אולם לאחר ה‪ AP-‬התעלות עברו אינאקטיבציה‬
‫ועתה הן חסומות‪ .‬ככל שעוברים את התקופה‬
‫הרפרקטורית‬
‫המוחלטת‬
‫ונכנסים‬
‫לתקופה‬
‫הרפרקטורית היחסית‪ ,‬תהליך האינאקטיבציה של‬
‫חלק מהתעלות מתהפך והן יכולות להיכנס‬
‫לפעילות‪ .‬ככל שממתינים יותר זמן כן ניתן יהיה‬
‫לקבל ‪ AP‬במתח נמוך יותר‪ ,‬אולם בכל מקרה הוא תמיד יהיה גבוה יותר מהסף – הניתן לפי מצב בו כל‬
‫התעלות זמינות לפעילות‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫על‬
‫התקופה הרפרקטורית המוחלטת היא התקופה בה כל תעלות הנתרן תלויות המתח נמצאות‬
‫במצב של אינאקטיבציה‪ ,‬כולן חסומות‪.‬‬
‫קצב ה"החלמה" והפתיחה‪-‬מחדש של התעלות ייקבע את משך התקופה הרפרקטורית‪.‬‬
‫מידת היכולת של תעלות הנתרן ליצור ‪ AP‬היא האקסיטביליות של התא‪ .‬האקסיטביליות יורדת‬
‫ל‪ 0-‬מיד לאחר ה‪ AP-‬והיא עולה עם הזמן‪ ,‬כפונקציה של החלמת תעלות הנתרן‪.‬‬
‫מנת לבדוק את סוגי היונים המעורבים‪ ,‬ניתן להכניס תאי עצב של דיונון למערכת ‪ in vitro‬המכילה‬
‫רק סוג יונים אחד בכל פעם ולמדוד מהו שטף הזרימה של היונים במהלך יצירת ‪ .AP‬מכיוון שהדיונון גדל‬
‫במי ים‪ ,‬הרי שהוא חי בסביבה העשירה בנתרן כלוריד – פי ‪ 10‬מהכמות הפיזיולוגית שיש בסביבה החוץ‬
‫תאית בגוף האדם‪ .‬אם ריכוז הנתרן בסביבה ירד‪ ,‬ה‪ AP-‬יתרחש אבל יהיה הרבה יותר קטן – במידה‬
‫יחסית להקטנת הריכוז החיצוני‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪120‬‬
‫המודל של הודג'קין והאקסלי – ‪Voltage Clamp‬‬
‫אם כן‪ ,‬יוני הנתרן הינם בעלי תפקיד חשוב ביצירת ה‪ ;AP-‬מעבר לכך‪ ,‬בריכוז נתרן אפסי לא התקיים‬
‫‪ AP‬כלל‪ .‬על מנת לדעת אילו יונים מעורבים בכל פאזה – בפאזה העולה ובפאזה היורדת – הודג'קין‬
‫והאקסלי פיתחו את ה‪ ,Voltage Clamp-‬מערכת המאפשרת ללמוד על הזרמים היונים של ה‪,AP-‬‬
‫ופיתחו מודל המסביר איזה יון אחראי על כל שלב בתהליך ה‪ .AP-‬עד כה הניסויים הזרימו זרם קבוע‬
‫ומדדו את שינוי המתח; מערכת ה‪ Voltage Clamp-‬מחזיקה את מתח הממברנה קבוע ומודדת את‬
‫הזרמים הנדרשים להעביר על מנת לקבע את המתח כך‪.‬‬
‫על מנת לקבל קפיצה מתח בצורת מדרגה במקום‬
‫בצורת טעינת הקיבול‪ ,‬נתנו פולס של זרם שהיה גבוה‬
‫משמעותית ואז התחיל לדעוך; הפולס החזק גורם‬
‫לטעינה מהירה יותר‪ ,‬אך גם חזקה יותר‪ ,‬ולכן הפולס‬
‫שניתן החל לדעוך עד לרמת הפולס שמביא למתח של‬
‫‪.+10mV‬‬
‫במערכת ה‪ ,Voltage Clamp-‬שהיא מערכת‬
‫משוב‪ ,‬יוצרים מעגל משוב בין שתי אלקטרודות‪:‬‬
‫האחת‬
‫מזרימה‬
‫זרם‬
‫והשנייה‬
‫מודדת‬
‫מתח‪.‬‬
‫האלקטרודה של המתח מבקרת את האלקטרודה של‬
‫הזרם‪ .‬בצורה זו ניתן להקפיץ את המתח בצורת‬
‫מדרגה למתח ה‪.AP-‬‬
‫היונים המעורבים בפוטנציאל הפעולה‬
‫ה‪ AP-‬הוא תהליך של דה‪-‬פולריזציה; מכאן שאם מקבעים את התא במתח על‪-‬סיפי‪ ,‬תעלות הנתרן תלויות‬
‫המתח יתחילו להיפתח‪ .‬פתיחתן וקצב הכניסה של הנתרן יבוקרו על ידי האלקטרודה של הזרם –‬
‫האלקטרודה תזרים זרם הופכי לזרם הנכנס לתא בכוח התעלות‪.‬‬
‫הזרמים האקטיבים העוברים בממברנה בזמן מתח‬
‫קבוע על‪-‬סיפי‪ .‬ניתן לקבוע שזה הזרם שעובר דרך‬
‫תעלות הנתרן והאשלגן תלויות‪-‬המתח בעת הגעת‬
‫מתח הממברנה למתח העל‪-‬סיפי‪ .‬כבר עתה נראה‬
‫שהזרם האחד מתחיל ונגמר במהירות בעוד שהשני‬
‫מתחיל בעיכוב ונמשך לאורך זמן‪.‬‬
‫בעת קבלת אות על‪-‬סיפי‪ ,‬שני סוגי התעלות‬
‫נפתחים‪ .‬על מנת להפריד בין שני הסוגים‪ ,‬ולבדוק‬
‫מהו היון העובר בכל שלב‪ ,‬ניתן להשתמש‬
‫בטוקסינים‪ ,‬דוגמת ‪ ,TTX‬החוסם תעלות תלויות‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :8‬תכונות פסיביות ואקטיביות של תאי עצב‬
‫‪121‬‬
‫מתח‪ .‬בחסימת תעלות נתרן הזרם הנכנס נעלם ונותר זרם יוצא ההולך וגדל בהדרגה‪ .‬אם משתמשים‬
‫בטוקסין ‪ ,TEA‬החוסם תעלות אשלגן‪ ,‬מופיע זרם הנתרן פנימה במלואו‪.‬‬
‫לרוב ‪ AP‬לא מקבל פולס מתח ארוך כמו זה שניתן במערכת הניסוי; אולם ה‪ Voltage Clamp-‬מאפשרת‬
‫לתת סיגנל מתח המדמה במדוייק את שינויי המתח המתחוללים בעת ‪ .AP‬אם מוסיפים למצב זה גם ‪ TEA‬או‬
‫‪ ,TTX‬ניתן לראות בדיוק את סוג היון בעובר בכל אחת מהפאזות השונות של ה‪.AP-‬‬
‫בחסימת תעלות האשלגן מופיע זרם פנימה של נתרן‪ ,‬מהיר מאוד‬
‫בהתחלתו ובסיומו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בחסימת תעלות הנתרן ישנה‬
‫עלייה וירידה איטיות – העוקבות אחר עליית המתח של ה‪AP-‬‬
‫בעיכוב ואיטיות משמעותית‪.‬‬
‫ערכי הזרם העובר בכל אחד מהשלבים מאפשר לקבוע מהי‬
‫המוליכות של כל אחד מהיונים בכל נקודת זמן לאורך ה‪,AP-‬‬
‫מאחר‬
‫והזרם‬
‫שווה‬
‫למנת‬
‫המוליכות‬
‫ושינוי‬
‫המתח‬
‫))‪ .(γion=Iion/(Vm-Vion‬מכאן שהמוליכות לנתרן עולה בחדות‬
‫בפאזה העולה של ה‪ ;AP-‬בשיא ה‪ AP-‬תעלות הנתרן עוברות‬
‫אינאקטיבציה ובמקביל‪ ,‬הצטברה כמות משמעותית של תעלות‬
‫האשלגן שעברו אקטיבציה‪ .‬כעת אשלגן מתחיל לצאת החוצה ויוצר היפרפולאריזציה – הפאזה היורדת‪.‬‬
‫• פתיחת תעלות נתרן תלויות‪-‬מתח אחראי בלבדי לפאזה העולה;‬
‫• לפאזה היורדת אחראים שני תהליכים – אינאקטיבציה של תעלות הנתרן‪ ,‬שמונעות המשך‬
‫עלייה‪ ,‬ואקטיבציה של תעלות אשלגן המושכות את המתח חזרה מטה‪.‬‬
‫ה‪ AP-‬לא יורד חזרה למתח המנוחה של הממברנה – הוא יורד מתחתיו ועולה לאט לאט בשל הקינטיקה‬
‫האיטית של תעלות האשלגן – אשר מחד יוצרת את העיכוב בפתיחתן ומאידך גורמת לעיכוב בסגירתן‪.‬‬
‫•‬
‫בחסימת תעלות האשלגן על ידי ‪ ,TEA‬הגובה של ה‪ AP-‬לא יישתנה למדי – כי השיא נקבע על פי‬
‫הקירבה לפוטנציאל ההיפוך של נתרן והאינאקטיבציה של תעלות הנתרן‪ .‬השינוי יתבטא בפאזה‬
‫היורדת‪ ,‬שתהיה ארוכה ומתונה ובהיעדר היפרפולריזציה מתחת למתח המנוחה – לא תהיה תקופה‬
‫רפרקטורית מוחלטת‪.‬‬
‫•‬
‫בחסימת תעלות נתרן עם ‪ ,TTX‬ה‪ AP-‬כלל לא ייתרחש – לא תהיה פאזה עולה כי זו תלויה‬
‫לחלוטין בפתיחתן תלויית‪-‬המתח של הנתרן‪.‬‬
‫עקומת זרם‪/‬מתח מלמדת על תלות המתח של תעלת תלויית מתח; לתעלות אשלגן פאסיביות יש פוטנציאל‬
‫היפוך במתח ‪ -70mV‬ולתעלות נתרן פאסיביות יש פוטנציאל היפוך ב‪ ;+50mV-‬התעלות תלויות המתח‬
‫עובדות ככל הנראה בתווך – כי ידוע שהן מופעלות במתח על‪-‬סיפי‪ ,‬הגבוה ממתח המנוחה של הממברנה‬
‫אך נמוך משיא ה‪) AP-‬שנמוך מעט מפוטנציאל ההיפוך של ‪.(+50mV‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪122‬‬
‫לשם בדיקה זו מקפיצים את המתח לרמות שונות‪,‬‬
‫בעזרת ‪ ,Voltage Clamp‬ובודקים מהם הזרמים‬
‫הפעילים‪.‬‬
‫החל‬
‫משינוי‬
‫פוטנציאל‬
‫המנוחה‬
‫ל‪ (-10)mV-‬מתחילים זרמים תלויי מתח )‪– (1‬‬
‫זרם נתרן נכנס ולאחריו זרם אשלגן יוצא‪ .‬כאשר‬
‫הקפיצו למתח דה‪-‬פולריזטורי גדול יותר )‪,(2‬‬
‫התקבלו זרמים חזקים יותר פנימה והחוצה‪,‬‬
‫בהתאמה‪.‬‬
‫כאשר המשיכו להגדיל את הזרמים )‪ (3-5‬זרם‬
‫הנתרן הלך וקטן וזרם האשלגן גדל עד לרמה‬
‫שנתרן החל לצאת גם הוא מהתא‪ .‬המסקנה‪ :‬ככל‬
‫שהדה‪-‬פולריזציה גדולה יותר זרם האשלגן גדל‬
‫אולם זרם הנתרן מתהפך לפני כן‪.‬‬
‫כאשר מייצרים עקומת זרם‪/‬מתח‪ ,‬ניתן לקבוע‬
‫ולשרטט את פוטנציאל ההיפוך של זרם הנתרן;‬
‫לעומת זאת זרם האשלגן עולה אקספוננציאלית –‬
‫ואין לו נקודת היפוך ניכרת‪.‬‬
‫הכוח המניע של זרם הנתרן מושפע מהמוליכות כמו גם מהכוח האלקטרוכימי; ככל שמתקרבים‬
‫לפוטנציאל ההיפוך של הנתרן‪ ,‬הזרמים שלו הולכים וקטנים‪ .‬מסיבה זו עקומת הזרם‪/‬מתח של הנתרן‬
‫נראית כפי שהיא נראית – ככל שמתקרבים לפונציאל ההיפוך‪ ,‬הכוח המניע הולך וקטן‪.‬‬
‫המודל של הודג'קין והאקסלי‬
‫לאחר כל המדידות האלה‪ ,‬המשיכו הודג'קין והאקסלי‬
‫ליצירת מודל אמפירי המתאר מתמטית את פעילות‬
‫התעלות תלויות המתח – כאשר הם מניחים שיש‬
‫לפחות שני שערים לתעלת הנתרן )לאקטיבציה‬
‫ואינאקטיבציה( ושער אחד לתעלת האשלגן‪.‬‬
‫ה‪ AP-‬נוצר בכוח מעגל משוב חיובי‪ :‬המתח העל‪-‬סיפי‬
‫יוצר דה‪-‬פולריזציה קטנה‪ ,‬אשר הובילה לפתיחת‬
‫תעלות נתרן תלויות‪-‬מתח‪ .‬נתרן נכנס ומגדיל את הדה‪-‬‬
‫פולריזציה; ככל שהדה‪-‬פולריזציה עולה נפתחות עוד‬
‫תעלות וה‪ AP-‬מתעצם תוך כדי בנייתו‪ .‬התופעה הזו‬
‫מכונה "הכל או כלום‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :8‬תכונות פסיביות ואקטיביות של תאי עצב‬
‫‪123‬‬
‫מה ייקבע האם פוטנציאל סינפטי יהיה על‪-‬סיפי או לא? האם אלו רק תעלות הנתרן המאסיביות‪ ,‬שמונעות את‬
‫הצטברות הדה‪-‬פולריזציה על ידי תעלות הנתרן תלויות‪-‬המתח‪ ,‬או שיש דברים נוספים?‬
‫כל מידה של דה‪-‬פולריזציה תקבע כמה תעלות נתרן יופעלו לעומת תעלות‬
‫אשלגן; הקינטיקה של תעלות הנתרן מהירה יותר משל אשלגן‪ ,‬והן גם‬
‫רגישות יותר למתח מתעלות האשלגן‪ ,‬ולכן קיימת נקודה בה זרם הנתרן‬
‫נוסק מהר יותר מזרם האשלגן‪ .‬זוהי נקודת הסף של התא – מכאן זרם הנתרן‬
‫פנימה יהיה גדול מזרם האשלגן החוצה ולכן תתחיל להצטבר דה‪-‬פולריזציה‬
‫והפעלה של המשוב החיובי‪.‬‬
‫אולם לא רק התעלות משפיעות על התהליך‪ :‬גם קצב הטעינה‪ ,‬כלומר קבוע הזמן של הממברנה‪ ,‬משפיע‬
‫על משך הזמן שידרש להגיע למתח המפעיל את תעלות הנתרן‪ .‬בזמן הזה יכולות להיפתח תעלות אשלגן‪,‬‬
‫למרות הקינטיקה האיטית שלהן‪ ,‬וכך למנוע יצירת ‪ AP‬גם עם מתח שבמצב אחר היה נחשב "על‪-‬סיפי"‬
‫)אך שההגעה אליו הייתה איטית(‪.‬‬
‫כיצד פוטנציאל הפעולה מתקדם לאורך האקסון?‬
‫במהלך ‪ AP‬יש דה‪-‬פולריזציה חזקה מאוד‪ .‬הדה‪-‬פולריזציה נעה בדיפוזיה משני צידי הממברנה של נקודת‬
‫ה‪ AP-‬ותעזור ל‪ AP-‬להמשיך ולהתקדם קדימה‪ .‬ה‪ AP-‬לא יכול לחזור לאחור בגלל התקופה‬
‫הרפרקטורית‪.‬‬
‫הסיגנל עובר לאורך האקסון; אבל הוא חייב לעבור את האיזור הרפרקטורי שנוצר לאחר ה‪ AP-‬על מנת‬
‫שהדה‪-‬פולריזציה תוכל לחולל ‪ AP‬חדש‪ .‬מכאן שחייב להיות מעבר דיפוזי של זרם על מנת שהוא יוכל‬
‫לחדש את עצמו בצורת ‪ AP‬חדש‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬זרם דולף; מכאן שעל מנת לעבור דרך אקסונים הולכים וגדלים )ולהגדיל את הגוף ככלל(‪ ,‬יש‬
‫להגביר את מהירות המעבר של הזרם לאורך האקסון‪.‬‬
‫•‬
‫הפתרון של חסרי החוליות הוא הרחבת קוטר האקסון‪ ,‬על מנת להקטין את ההתנגדות לאורכו‪ ,‬כך‬
‫נוצרו אקסוני‪-‬הענק האחראים למנגנוני רפלקס הבריחה של האורגניזם;‬
‫•‬
‫בבעלי חוליות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬עוברים הרבה יותר נוירונים בתחום הצר של מערכת השלד )חוט‬
‫השדרה( ויש מורכבות ופלסטיות גדולה יותר שאינה קיימת בחסרי החוליות‪ .‬מסיבה זו נוצרה מעטפת‬
‫המיילין – המיועדת להוסיף ליפידים לעובי האקסון‪.‬‬
‫הוספת הליפידים מקטינה את הקיבול של הממברנה )ככל שהמרחק בין לוחות הקבל גדול יותר‬
‫הקיבול קטן יותר( ולכן פחות זרם "מתבזבז" לאורך האקסון על טעינת הממברנה‪ .‬כמו כן‪ ,‬המיילין‬
‫חוסם את התעלות ובכך מפחית את הזליגה החוצה‪ .‬הזרם עובר במהירות בעד האקסון‪ ,‬אינו זולג‬
‫מבעד לתעלות ואינו מתעכב לטעינת הממברנה‪ .‬כתוצאה מכך המעבר בין המרווחים שבין עטיפות‬
‫המיילין )‪ (Nodes of Ranvier, NoR‬מהיר מאוד‪ .‬תעלות תלויות מתח ב‪ NoR-‬יוצרות ‪ AP‬מחדש‬
‫בכל אחת מהנקודות על מנת לחדש ולהגביר את האות לאורך האקסון‪ .‬מכאן נובע שמה הנוסף של‬
‫ההולכה עם המיילין – ‪" – Saltatory Conduction‬הולכה בקפיצות"‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫‪124‬‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫ישנן מספר מחלות בהן המיילין נעלם‪ ,‬דוגמת‬
‫טרשת נפוצה בה הגוף יוצר נוגדנים כנגד מיילין או‬
‫תסמונת גוליאן‪-‬באר בה הגוף מאכל את המיילין;‬
‫במקרים אלו הדעיכה של הפוטנציאל לאורך‬
‫המקטע שאמור להיות מכוסה מיילין מהירה ועד‬
‫שהוא מגיע לנקודה הבאה בה ניתן ליצור ‪AP‬‬
‫המתח נמוך מדי ואינו עובר את הסף‪.‬‬
‫איזור ה‪ Axon Hillock-‬מכיל את ריכוז תעלות‬
‫הנתרן תלויות‪-‬המתח הגבוה ביותר‪ ,‬ולכן שם‬
‫ייווצר ‪.AP‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬