לסדנת בטיחות החולה חומר קריאה 3122 שנה חמישית
Transcription
לסדנת בטיחות החולה חומר קריאה 3122 שנה חמישית
חומר קריאה לסדנת בטיחות החולה שנה חמישית 3122 מצורפים מספר מאמרים שלי שפורסמו בעיתונות בשפה העברית – הארץ ,ממצים את מרבית המסרים בקורס ,כמו כן שני מאמרי יסוד באנגלית. במאה האחרונה הצליחה הרפואה להתגבר על מגפות נוראות ,הביאה מזור למחלות שהיו חשוכות מרפא .בתי החולים הפכו למערכות מורכבות אליהם מגיעים נפגעים וחולים המחפשים תרופה ,הקלת כאב ועזרה .לידות מתבצעות בעיקר בבתי חולים ולא בבית .עד לפני מספר שנים לא נתנו העוסקים ברפואה הקלינית דעתם למרכיב אחד במערכת – הרופא המטפל ,האחות ,עובד המעבדה .אלו האחרונים הוזנחו .רק כאשר החלו להופיע בעיתונות גלויים מרעישים לגבי טעויות הנעשות בבית החולים ומותם של חולים "מפורסמים " החל העניין הרב בטעויות המבוצעות על ידי עובדי הרפואה. התברר כי טעויות כאלו אינן נדירות ,יתר על כן הן מרכיבות את אחד מגורמי המוות המשמעותיים בעולם המערבי .בין הסיבות העיקריות לטעויות רפואיות ניתן למנות; שגיאות באבחנה ,קריאה לא נכונה של נתונים (למשל ,צילומי רנטגן) ,ומתן תרופות שגויות. כמה מחקרים ניסו לאפיין את שכיחות התופעה תוך כימות סוגי הטעויות השונות. המחקר הראשון שבוצע בתחום נערך בקליפורניה בשנת .2:85נמצא בו כי ב 5.8% מכלל האשפוזים נפגעים החולים .מחקר אחר ,שזכה להדים רבים ,נערך בידי חוקרים מאונברסיטת הרווארד ( . )Harvard Medical Practice Studyבמחקר של לוסיאן לייפ ( )Leap, 1994נבדק מדגם של 41,2:6תיקים רפואיים מ 62בתי חולים במדינת ניו- יורק משנת .2:95ניתוח ראשוני של התיקים התבצע בידי אחיות על פי קריטריונים שנקבעו מראש ,וסינון סופי התבצע על-ידי שני רופאים .שיטה זו יקרה ,אך נחשבת כבעלת מהימנות גבוהה ,מניתוח התיקים הרפואיים עלה כי ב 4.8%מהאשפוזים הייתה תופעה בלתי רצויה ( .)adverse eventמתוך מקרים אלו ב 25%נגרם נזק מתמשך או תמידי ,וב 8%מוות ( 1.37%מכלל האשפוזים). בדיקה של שכיחות טעויות אנוש ברפואה התבצעה באוסטרליה שהייתה אחת המדינות הראשונות בהן נעשה מאמץ לאומי לבדיקת אחוז התאונות ברפואה וגורמיהן .המידע במחקר האוסטרלי נאסף במספר שיטות כמו בדיקת תלונות חולים ותביעות ,סקירת המידע על מקרי מוות בהרדמה ,דיווחים וולונטריים אנונימיים של רופאים ,ובדיקת רשומות בתי החולים .הנתונים האוסטרליים מראים כי טעויות רפואיות קשורות ב5- -24%מהאשפוזים .ממצא זה מראה שיעור טעויות הגבוה פי 4ומעלה מהנתון של אוניברסיטת הרווארד. הסביבה הרפואית המועדת ביותר לפגיעות בחולה היא זו של חדר הניתוח .כ-61% מהפגיעות בחולים מבוצעות בעת ניתוחים .רוב המחקרים שנערכו בחדר הניתוח נעשו בהיבט ההרדמה . חדר הניתוח (ח"נ) מהוה סביבת עבודה מורכבת ולכן יש גורמים רבים המשפיעים על בטיחות החולה שם .בחדר הניתוח פועל צוות רפואי המורכב ממומחים בתחומי ידע שונים ,החייבים לעבוד בשיתוף פעולה .מבין המחקרים שפורסמו בתחום ,מעטים אלו שחקרו את יחסי הגומלין שבין חברי הצוות הרפואי .חוקרים בדקו את האינטראקציה בין אנשי הצוות הרפואיים (מנתחים ,מרדימים ,אחיות כירורגיות ואחיות הרדמה) בעזרת שאלון ותצפיות .הממצאים שהניב השאלון נוגעים יותר להבדל שבין האינטראקציה הרצויה על אנשי הצוות השונים ,לבין המצב בפועל .בתצפיות שנערכו על עובדי ח"נ בבית חולים אוניברסיטאי באירופה נמצא כי; .2חלו עיכובים בשל אי עמידה בלוח הזמנים המתוכנן. .3צוות חדר הניתוח ממתין למנתח בעוד המנותח מורדם ,אפיזודות שהביאו לכעס רב בקרב הצוות. אין תדרוך של חברי הצוות לפני תחילת הניתוח .לעיתים חוסר התדרוך .4 יוצר אי-הבנות וטעויות. .5מעט תקשורת בין צוות המנתחים לצוות ההרדמה החוקרים סווגו את הטעויות שנצפו על פי קטגוריות של התנהגות; בעיות תקשורת או החלטה. בעיות בהכנות ,תכנון או עירנות (.)vigilance בעיות בחלוקת עומס עבודה או המנעות מהסחות. בנוסף החוקרים סווגו את המקרים בהם נצפו תהליכי צוות לקויים .בין היתר צוין חוסר בתדרוך של הצוות ,חוסר מנהיגות ,חוסר תכנון של המהלכים הבאים בניתוח ,ואף עוינות בין חברים בצוות .מחקר זה שם דגש על הפן הבין אישי והמערכתי בהיווצרות טעויות ברפואה .יחד עם זאת ,אין בו תיאור כמותי של שכיחות המקרים מכל סוג ,ואין בו הצעות לשיפורים קונקרטיים. 5 לטעות זה אנושי להאשים בטעות -זה הרבה יותר אנושי "רק מי שלא עושה – אינו טועה " קלישאה מסוכנת זו אינה יכולה לשמש כהסבר למאות ואלפי תקלות וטעויות החלות במהלך טיפול בחולים ,בבתי החולים ובמרפאות ,בבתי המרקחת ובמכוני הבדיקה השונים .במערכות טכנולוגיות מסובכות ומורכבות פי כמה מאשר במחלקה הפנימית של בית חולים ניתן להגיע לאפס ליקויים .הדיוק המבצעי והמורכבות של נחיתות מטוסי קרב על גבי נושאת מטוסים ,בלילה ,עולה בהרבה על הדרישות מן צוות הרפואי ביחידה לטיפול נמרץ .ולמרות זאת שיעור הטעויות והאסונות בבית החולים עולה על שיעור תאונות הדרכים והוא היום מהווה את הקטלן העיקרי של חולים מאושפזים בארה"ב – ( אצלנו אין נתונים – וזו סיבת כתיבת מאמר זה ) . מורכבותה של עבודת המרדים והשונות בה עולה עשרות מונים על זו של הטייס במטוס הקרב או אפילו בתא הטייס של אל-על .המצבים הבלתי צפויים ,החיישנים שאינם מספקים אינפורמציה מדויקת כמו מד הגובה ומד הדלק במטוס .אולם ,ההשוואה בין מרדים לטייס אינה הוגנת ,והשוני גדול יותר כאשר מתבוננים בדרכי ההתמודדות של הטייסים עם הבעיות המיוחדות להם ,כיצד הם מכינים עצמם למצבים בלתי צפויים ,כיצד הם מתאמנים ומעל לכל מה הם עושים בשעת תקלה וכיצד הם מדווחים עליה. שיעור התאונות הנמוך בטייס ובתעשייה מבטיח לנו ,לקהל הנוסעים המתמידים ,כי נוכל בביטחון מירבי להשתמש בכלי הטייס .אנו ממריאים ללא חשש .וחוזרים לטוס בכל עת. הכשרת הטייס נעשית תוך שימוש באמצעי הדמיה והוראה רבים ומגוונים .הלימוד נמשך באותם כלים גם לאחר שבעל המקצוע הוסמך לכלי הטייס שלו .אחת לשנה ,או יותר , הוא נכנס לסימולטור ,מכשיר מדמה טיסה ,ותוך פרק זמן לא ארוך ,תחת עינו הבוחנת של מדריך הוא נבחן ביכולתו להתמודד עם מצבי החירום הרבים .לפני המראה ( בפעם המי יודע כמה) הוא עובר ללא כל בושה על רשימת בדיקות חובה .מקריא אותם בקול רם ,ובודק כל כפתור ובורג במטוס .הקראת בדיקת החובה נובעת מהידע הרב המצוי בהישג ידינו ,ידע הנמצא אצל אותם שהוכשרו להיות מומחים בגורמי הנדסת אנוש ,או כפי שהדבר נקרא גם ( ולא בשימוש נרחב יותר) ארגונומיה .המומחים באים בדרך כלל מתחום הפסיכולוגיה וההנדסה .הידע קובע כי החלק החלש ביותר בקוגניציה הוא הזיכרון ,ועל כן אין לנו לסמוך עליו יתר על המידה .ניתן להתגבר על היכולת המוגבלת של הזיכרון על ידי שימוש ברשימה כתובה. הייתכן כי רופא כירורג יבדוק את החולה על פי רשימה ? האמנם ראיתם כירורג הבודק את המכשירים שמכינה לו האחות על פי ספר ייעודי לכך ? ומתי לאחרונה השתמש המתמחה בסימולציה לאימון לפני כניסה לחדר הניתוח ? ומעל לכל – במקרה של תקלה – האם נדווח על כך ? האם רק כאשר התקלה זועקת או שהסתיימה במות החולה – רק אז יתבצע תחקיר .כאשר מתגלה תקלה במטוס בואינג ביפן ,משביתים את כל סדרת הייצור הזאת עד לברור התקלה – ואילו בחדר ניתוח בו ארע זה עתה מקרה מוות בשל תקלה במכשיר – ינקו את הרצפה וימשכו לסכן את החולה הבא ! ביסוד הטעות האנושיות נמצא האדם .דפוס הטעות קבוע .האסונות התעשייתים הגדולים – דליפת הכור האטומי בצ'רנוביל ,התפוצצות בכור באי שלושת המילין בפנסילווניה ,שקיעת המעבורת התנגשות שני מטוסי נוסעים בטנראיף ( 681הרוגים) כל אלה נבעו משגיאה פשוטה ,לעיתים בלתי מודעת .חוקר מנגנוני השגיאה REASON וחבריו השוו שגיאות בתהליך הכנת כוס תה ,למה שארע באסונות מעשי ידי אדם. מנגנון התהוות השגיאה שווה בשני המקרים ,אלא שבאחד התה עשוי להיות מר ( או מלוח ) ובמקרה אחר מטוס יתרסק לנהר הקפוא על כל נוסעיו. בעת הקלדה מהירה עשויים להדפיט אות לא נכונה – זו שגיאה מסוג SLIPאו LAPSE היא בלתי מודעת ,יתכן והמילה תופיע במאמר והקורא יבין במה המדובר – ויתכן כי בשל פקודה לא מתאימה למחשב החולה יקבל מנת קרינה שתשרוף את לשד עצמותיו. היות ואנו יודעים על שגיאות שכאלה יש לבנות את המכשור בצורה כזו ששגיאה בודדת לא תגרום לנפילת המערכת ( או גרימת נזק לחולה) .לפני ביצוע של מחיקת טקסט במחשב אנו נשאלים מספר פעמים – האם אתה בטוח שאתה רוצה למחוק? . כאשר פעולה נעשית על פי תוכנית קבועה מראש ,אולם התוכנית שגויה ,רושמים תרופה לא נכונה ,מדוע ניתנה התרופה הלא נכונה ? האם בזמן שהרופא רשם את התרופה הטלפון צלצל ? האם היה על המבצע לעשות שתי פעולות במקביל ? טעות מסוג מורכב יותר היא הטעות שמבוססת על ידע .מתחילים בהרדמה על פי התוכנית – מכונת ההנשמה אינה פועלת .הרופא מתחיל לנסות להפעיל את המכשיר על פי סדר– אבל אינו שם לב שצינור מנותק .וכאשר שום דבר לא עוזר מנסים להסתמך על ידע ,זה הוא תהליך בו יש להשקיע אנרגיה מחשבתית .בכל תקלה ניתן לאבחן ( לאחר מעשה ובראיה לאחור) מה היה סוג הטעות. במערכת בה אנו פועלים קיימות טעויות נחבאות .הן אינן מתגלות מיד ,אלא רק לאחר שהן מתבטאות מספר פעמים .מכשיר למתן תרופות עשוי לתת בבת אחת נפח גדול של תרופה .על פי רוב הוא פועל ללא דופי ,אולם מפעם לפעם ,כאשר מספר גורמים חוברים יחד חלה התקלה העלולה להזרים בבת אחת נפח ניכר של תרופה רבת עוצמה העשויה לגרום למוות . גילוי וזיהוי טעויות חבויות במערכת מהווה את האתגר הגדול לעוסקים בבטיחות .מניעת טעויות מתבססת על ההכרה כי מוח האדם מוגבל ביכולת הקליטה ועיבוד הנתונים ויש להכין את סביבת העבודה בצורה בה יקל לו לעובד להתקשר עם סביבתו ומכשיריו. אי אפשר לדרוש מכל רופא ואחות שיקראו את האותיות הקטנות והבלתי קריאות שעל גבי תווית התרופה ,יש להכין להם תוויות המבוססות בתכנונן על יכולת העין להפריד סימנים .באותה צורה בדיוק בה מכינים שלטי פרסומת ותמרורים. כאשר מגלים את הטעויות הלטנטיות ,החבויות במערכת ניתן להיזהר מפניהן .כאשר משלבים את גילוי האפשרות לטעות יחד עם תיכנון ארגונומי טוב ,אפשר להוריד הטעויות והתקלות ולהביא לבטיחות כמו בתעופה . אלא שכדי להשיג נתונים ולנתחם יש הכרח במספר תנאים בסיסים. א .הכרת הצוות הרפואי בכך שהם עלולים לטעות ולכן ירצו בנקיטת צעדי מניעה. ב .מערכת דיווח חפה מפחד ואימת ענישה. ג .מערכת משפטית תומכת ולא נלחמת . ד .חקירה לעומק של תאונות ו"כמעט תאונות" על ידי צוות מקצועי . ה .שנוי במערכת האימון והרישוי הרפואי. לפני שלוש שנים נערך בעיר שיקגו מפגש בין רופאים ,משפטנים ומומחים להנדסת אנוש .המקום – מרכז ה AMAארגון הרופאים בארה"ב .מטרת המפגש הייתה לבדוק כיצד ניתן להקטין את מספר הטעויות החלות מדי יום בבתי החולים ובמרפאות בארה"ב. הנתונים שהחלו להתפרסם הצביעו על בעיה של ממש ,על מגיפה 411 .איש מתו בשנה אחת בארה"ב בשל מתן דם שגוי .אלפים נפטרו בשל טעויות במתן תרופה ,בזיהוי החולה ,בניתוח בצד הלא נכון ,בחשיפה לקרינה מיותרת ,באבחון מוטעה של דגימה שנשלחה למעבדה .המתכנסים ,בניהם החתום מטה ,הוזמנו לדיון החירום בשל החשיבות הרבה שההסתדרות הרפואית באמריקה יחסה לנושא .בדיון הסכימו המשתתפים כי יש לתקוף את הבעיה בדרכים שנמנו לעיל .בעזרת שילוב הידע בהתנהגות האנושית בפסיכולוגיה ובניתוח גורמי הנדסת אנוש ניתן יהא להקטין האפשרויות לטעות. מה שנעשה בארה"ב ושיאו בהכרזת האקדמיה למדעים ( )TO ERR IS HUMAN ומנשרו של הנשיא קלינטון המכריז על מלחמת חורמה בטעויות הרפואיות אינו מגיע לישראל . ההסתדרות הרפואית בישראל מורה לחבריה ,בניגוד לכל כללי האתיקה הרפואית וכללי המוסר הבסיסי שלא לשתף פעולה עם חוקרים – המטרה המוצהרת היא שלא להפליל את הרופא גם במחיר הישנות התקלה .המבטח הרפואי גם הוא מעוניין אך ורק בהבט הכספי – ומניעת תקלות היא ממנו והלאה .ניהול סיכונים איננו מניעת תאונות ,הוא בסך הכל הגנה מונעת על הצוות הרפואי מהפללה. משרד הבריאות מנהל חקירות איטיות להחריד וחקירת אירוע חודשים ( או שנים) לאחר שארע לא תניב תוצאות ויותר מכך – לא תמנע את התקלה הבאה .במידה ונמצא רופא "מסוכן" הרי הוא ממשיך לעבוד עד סיום עבודת הוועדה .יתכן וזהו מצב נוח למקימי הוועדה .ייתכן וחקירות מעמיקות יביאו למסקנה כי אין מספיק תקנים לחדר המיון או שיש הכרח בתוספת מכשיר שעלותו רבה לבתי החולים – מסקנות כאלה מחזירות את כדור התקלות למי שמינה את הוועדה. בבתי החולים ובמערכות רפואיות קימות מערכות לניהול סיכונים – אולם אלה עסוקות בעיקר בהגנה מראש ולמפרע כאשר נתגלתה תקלה ויש תביעה משפטית .תרומתם לבטיחות היומיומית בבית החולים אינה רבה .הם אינם מבררים את שורש מהות התקלה .ואם חפצי חיים אנו וחפצי בריאות החולה אנו אין מנוס אלא מלחקור כל תקלה ו"כמעט תקלה" לא לעבור לסדר היום ,גם כאשר חלה תקלה חמורה אשר התגלתה ברגע האחרון ונמנע האסון .חובה עלינו ללקט כל תקלה ולאסוף כל שגיאה במתן תרופה כל הוצאה לפועל של מעשה שגוי ולהסתכל ב"חוכמה שלאחר המעשה" על התהליכים הללו ,גם אם לא הביאו לאסון .את התחקירים הללו יש להביא לידיעת המערכת הרפואית כולה – בצורה גלויה ואמיצה כך שהאפשרות לניתוק צנרת בכלי דם גדולים תהא ידועה לכל האחיות והרופאים בארץ ולא רק לאלה שהיו עדים לתקלה. לשם כך יש צורך באומץ ציבורי ומנהיגות .לשם כך יש לשים את טובת החולה ובטיחותו לפני "האפשרות להפליל את הרופא " . בטיחות – מאמר נוסף ( דונחין ,הארץ) האגדה מספרת על אותו מהנדס בחיל האוויר של ארה"ב אשר שם לב כי טכנאי אחד (נקרא לו בוב ) ימצא תמיד את הדרך לבצע פעולה מסוימת בדרך הגרועה ביותר האפשרית .שם המהנדס היה אד מרפי ,כל החוקים קובצו בספר שכתב ארתור בלוך בשנת ,2:99הידוע בשם "חוקי מרפי " .לימים הופיעו ספרי חוקים דומים כמעט לכל ענפי המדע והחברה .באחד הספרים הללו – הספר העוסק בחוקים הקשורים לרפואה ובתי חולים מצאתי את החוק הנקרא משום מה בשם "חוק וורנר של הסיעוד " וכה אומר החוק; ברשימת הרגישויות לתרופות הנמצאת בגיליון החולה אין מסתכלים עד לאחר מתן התרופה " ...האמירה הזו אינה משעשעת כלל את החולים שנפטרו באחרונה בשל קבלת תרופה שאסור היה בשום אופן לתת להם ,שלא לדבר על אותם רבים מספור שקיבלו תרופה או מרכיב מזון והגיבו בצורה שהביאה עליהם סבל וסיכנה את חייהם ( ולמזלם ולשמחת המטפל הסתיים האירוע בצורה לא פטאלית !) .השאלה עיקרית הנשאלת בעקבות מותו של החולה צ.ג .היא ; האם ניתן למנוע את הטעות הבאה ? והשאלה היותר נוקבת ,להערכתי ,האם החקירה אכן הייתה חקירת עומק .האם נשאלו השאלות הנכונות ,האם הוועדה בררה את מה שנקרא "שורשי הבעיה " .בחקירת שורשי הבעיה יש לברר,למשל ,מה הוא הידע של מנהל המחלקה בתופעת האלרגיה , מה הוא יודע על אופטלגין? מתי לאחרונה הוא עבר השתלמות ועדכון ? האם שעות עבודתו ארוכות וממושכות ,האם הוא יצא לחופשה לאחרונה? האם כוח האדם במחלקתו מספיק ? האם לצוות הסיעודי יכולת ואומץ לצאת כנגד הוראה בלתי ברורה ? האם האחיות סומכות על זיכרונן בלבד ,או שמא יש בידם אפשרות להיעזר ברוקח קליני ? כיצד מתבצע תהליך חלוקת התרופות – האם הוועדה עברה שלב אחרי שלב החל מקבלת התרופה בבית המרקחת ,דרך מתן הפקודה ואישורה והעתקתה או אי העתקתה לגיליון נוסף .האם שקלו את יכולת הצוות לבצע את התפקיד המסוים כנגד האמצעים הטכניים העומדים לרשותו .האם כל מערכת התקשורת שבין רופא לאחות בבית החולים היא תקינה .והבאתי כאן רק חלק קטן מן השאלות החייבות לבוא לידי ביטוי בחקירה של מקרה מוות בבית החולים ( או במרפאה) .חשוב גם לדעת איזה צעדים ננקטו מיד לאחר שהתגלתה הטעות ,והאם המתינו עד לאחר שועדת החקירה סיימה עבודתה ? חקירת תאונות רפואיות היא כיום "ענף" חדש .חקירה בכוונה לגלות מקור השגיאה , הנראית על פניה כה פשוטה ,כפי ששאל רן רזניק בכתבתו ( הארץ 26לאוקטובר ) ; מה גרם למנהל המחלקה להורות על מתן תרופה לחולה שאלרגי אליה ? ובכן ,האנשים המסוגלים לרדת לחקר שורשי הבעיה באים מתחום גורמי הנדסת אנוש ( ארגונומיה ), אנשי הנדסת אנוש משתמשים בשיטות של חקירת עומק ,תצפיות ישירות בעמדות העבודה וכן באפשרותם לבצע חקר גורמי תפקיד קוגניטיביים .בדרך זו ניתן "להפיק" מכל אירוע ,גם אם הסתיים ללא פגע את הלקחים המתאימים .חקירה כזו באם היא מתבצעת מידית ,או תוך שעות לאחר גילוי התקלה ,עשויה למנוע את התאונה הבאה. אולם ,הצדק והמשפט חושבים בצורה אחרת .קודם כל יש להגן על הנאשם ,על מי שביצע את הטעות .לכן החקירה מתרחשת לאחר שעורכי דין הדריכו את הרופא והאחות. לכן אין לשחזר וללמוד מתקלות ,ולכן ממנים לועדת החקירה רופאים מומחים בתחומם – פרמקולוגים ,מומחים למחלות זיהומיות ומוסיפים להם עורך דין למען הסדר הטוב והגנת זכויות כל הצדדים .תוצאות ועדות החקירה הללו הן על פי רוב שטחיות ביותר , הועדה מגיעה לישיבה אחת או שניים ,עוברת על התיקים משוחחת ( בנוכחות עורך דין ) עם המעורבים בתקלה ולאחר מכן מנסחת את הדברים . הוועדה המכובדת קבעה כי החולה נפטר כתוצאה מתגובת גופו למתן התרופה .כן קבעה כי כל האזהרות והמנגנונים קרסו והעיקר " ניהול תקין היה מונע טעויות מעין אלו" . התופעה הזו של קריסת כל מערכות ההגנה היא בדרך כלל פועל יוצא של ניהול ,ניהול הדואג בעיקר לייצר ולבצע ,ארגון המגן על עצמו בהוראות קבע שאינן מאפשרות לפעול ( וכאשר פועלים בהתאם לאמור בספר ,קוראים לכך שביתת האטה ). התופעה הזו מוכרת מניסיון העבר של סוכנות החלל האמריקאית המשגרת את הצ'לנגר לחלל ,למרות שברור היה כי יהא אסון .התופעה מוכרת מהרפתקנות צבאית ומאלפי מקרי תקלות בבתי החולים בה נמכרת הבטיחות בעבור הצורך ל"ייצר " בעבור דרישת אותו "ניהול תקין " לבצע מהר יותר והרבה יותר .וכאשר סוטים מהוראות הבטיחות ומבצעים פשרות וקיצורי דרך ,התקלה לא מאחרת לבוא .כידוע ,על פי נתונים ממחקרים אפידמיולוגים בארה"ב מספר החולים שימותו בשל תקלות וטעויות במערכת הרפואית מגיע ל 291.111איש בשנה ולדברי חוקרים אחדים המספר נמוך יותר והם מעריכים זאת רק ב 91.111איש אישה וילד ,שהולכים לעולמם בשל מחלה הניתנת למניעה ,מחלה המכונה משום מה "טעות אנוש " . בחמש השנים האחרונות הוקדש מאמץ עצום לבלימת המגפה של טעויות במערכת הרפואית ,לטובת החולים גם לרווחת הרופאים ,אשר מי מהם הגורם במו ידיו לטעות משלם על כך בייסוריי מצפון ובסבל רב .המאמץ הניב תורה הגורסת כי יש לדווח באומץ על טעויות ,ליצור אווירה של אי ענישה ,לחקור כל תופעה לעומק ולהסיק מסקנות .נציב קבילות החולים של משרד הבריאות נקט בצעד המנוגד לחלוטין לתורה המקובלת לטיפול בטעות – הוא ינקוט בצעדים משמעתיים .הרופא יינזף ,יושעה יפוטר ,יישלח לארץ גזרה והאחות עשויה לעבור מסלול השפלה דומה . והתוצאה – בית החולים יהא מעתה נקי משגיאות וטעויות ? לא ולא .שורשי הבעיה נשארים ,הסיבה האמיתית לטעות שהביאה למותו של צ.ג ז"ל נשארה מובנית במערכת והיא תתגלה תוך שנה או שנתיים ,או קודם לכן........ אבל מה שיודע לעשות נציב הקבילות הוא להעניש . ולכן לא נלמד דבר ממותו של צ.ג. כל כך חבל! בית חולים הוא מקום מסוכן .הסיכוי להיפגע בין כתליו גבוה יותר מאשר האפשרות להיפגע בתאונת דרכים ,או להיות נוסע אחת מחברות התעופה המסחריות .התמותה בבתי החולים בשל טעויות הנגרמות על ידי הצוות הרפואי עולה על התמותה בשל אלימות ,סרטן ואף מחלות לב .לפנינו מגפה אמיתית חמורה וקטלנית ביותר .מחלה ממארת קשה שעדיין לא פותחו הנוגדנים המתאימים עבורה .מחלה הממתינה עדיין לכוחות הרפואה המונעת שיקטינו את מימדיה ואולי אף יכחידו אותה .המחלה נגרמת על ידי בני אדם .והם אף אלה המפיצים אותה. הנפגעים העיקריים גם הם בני אדם. הטיפול במחלה חייב להתבסס על הכרת הגורם הזה ,למידת תכונותיו ומגבלותיו ונקיטת צעדי מניעה. מה הם ממדי המגיפה ? בין 51ל 86אלף חולים ילכו לעולמם בארה"ב ,בכל שנה , בשל טעות רפואית ( .יש הגורסים כי המספר גדול יותר ויש החושבים כי החוקרים מגזימים .לצורך הבהרה ,כל מקרי המוות הללו היו מיותרים והיו ברי מניעה ! ) . מה הם ממדי הבעיה בבתי המרקחת ובקרב הרוקחים? על שאלה זו ניסתה לענות קבוצת חוקרים מאונברסיטת אוברון באלבמה שעקבה אחר עבודת הרוקחים בבתי מרקחת ציבוריים השיכים לרשתות הגדולות .מתוך 6895מרשמים שהוגשו לרוקחים נמצאו טעויות ב :2מרשמים ( . )2.68%במחקרים אחרים שיעור הטעויות נע בין אחוז ל 35אחוז. מדוע טועים ? האם אכן זו "תכונה" אנושית שאין לנו אלא לקבל אותה כגזרה משמיים ? ובתהילים נאמר ; שגיאות מי יבין ? כלומר כולנו נשגה ביום מן הימים. כדי להבין מה מביא לטעויות וכיצד ניתן למנוע אותם ( ניתן למנוע אותם !!!) יש להיעזר בידוע לנו על התנהגות האדם ועל מגבלות המוח האנושי – האנשים העוסקים בתחום מחקר זה באים מן הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומייחדים זמנם לחקר יחסי הגומלין שבין האדם העובד לסביבתו ,בין האדם למכונה .הדוגמא הידועה לכל היא חוסר האונים של צ'רלי צפלין המנסה להתחרות בסרט הנע המהיר ולבסוף נשחק בין גלגלי השיניים. ניתוח עמדת העבודה שיעשה על ידי החוקרים ( שתחום עיסוקם נקרא בעברית נקרא בשם חקר גורמי הנדסת אנוש ) יבהיר כי קצב מעבר הברגים שעל צ'פלין לחזק בעזרת המכשירים שבידו הוא מעל ומעבר לתחום היכולת הפיזית של האדם .האטת הקצב תביא ,ללא כל ספק להגברת התפוקה ולהקטנת שיעור הברגים שלא חוזקו על ידי העובדים האומללים .החוקרים מתבוננים מן הצד ,ללא מעורבות ועשויים לגלות נקודת תורפה רבות שהעובד אינו מודע להם כלל. בעת תכנון עמדות עבודה ( שזה המונח המקצועי לתיאור העובד וסביבתו המיידית ,כמו עמדת טלפן במשרד ,שולחן המחשב שלי ,חדר האמבטיה או המטבח) .נלקחים בחשבון גורמים רבים .אם העובד צריך לקרוא מרשמים על נייר קטן ,מן הראוי לספק תנאי תאורה טובים ,משטח עבודה נוח ,כסא שיאפשר נגישות נוחה ,מיקום נוח לספרי עזר וכו' אולם ,מעטים המקומות המתייעצים עם מהנדסי האנוש .את עמדת המחשב מעמידים בהתאם לשולחן שנקנה בזול ,הטלפון ממוקם היכן שהיה נוח לטכנאי "בזק" לשים אותו .המנורות ( ניאון!) נבחרו בשל עלותם הנמוכה והכסא פשוט היה כבר שם. ולאחר השגת תנאים אופטימאליים שכאלה ,עדיין קימת הבעיה שהאדם העובד מוגבל ביכולתו .הזיכרון ,החלק החלש ביותר בקוגניציה ,בתפיסה האישית אינו יכול להכיל למעלה מכמות מסוימת .האשליות האופטיות ,חוסר יכולתנו להבחין לעיתים בפרטים חבויים עשוי לגרום לכך שאות מסוימת נתפסת כספרה ( ומכאן הדרך לטעות במינון ממש קצרה) .קשה גם לבצע מספר פעולות יחדיו – קחו למשל את הרופא המשגיח על החולה המורדם בחדר הניתוח ,עליו לבצע בעת ובעונה אחת מספר רב של פעולות שכל אחת מהם חיונית להמשך הקיום של המנותח הנתון בידיו .להתבונן בעשרות מספרים המופקים ממכשירי הניטור ,לבדוק את נתוני הנשימה וההנשמה ועוד רבים אחרים .לא פלא ,איפוא ,כי מספר השגיאות רב .ויותר חשוב לציין כי המרדימים היו הראשונים אשר פעלו והחלו ביישום דרכים להורדת מספר הטעויות .החל מבניית מכונות שלא יאפשרו מתן ריכוז מסוכן של חמצן וכלה בהטמעת אווירת בטיחות . כיצד ניתן להלחם בטעויות אלה ? הדרך מורכבת בראש וראשונה מהצורך להכיר את חומרת הבעיה .לבדוק את שכיחותה ואת נקודות החולשה .כאשר מתגלית טעות ,או סידרת טעויות יש הכרח לבדוק מה גרם לטעות .אסור לבדוק מי אשם ! יש לבדוק מה הסיבה ! חקר טעויות ותאונות חייב להתבצע על ידי בעלי מקצוע שהוכשרו לכך .מכיוון ויש להגיע לשורשי הבעיה ,מה שנקרא . ROOT CAUSE ANALYSISההאשמות הבנליות על כתבי יד לא ברורים ורישום לקוי אינם הגורם העיקרי ! ניקח לדוגמא אירוע מחדר הלידה ,בו בוצעה מהילה של חומר אלחוש מקומי בתמיסת אשלגן כלורי במקום תמיסת סליין .האצבע המאשימה הופנתה תחילה אל הרופא . "כיצד הוא לא קרא את הכתוב על האמפולה" מדוע לא בדק שוב ושוב וכו' וכו ' והתוצאה עלולה להיות פיטוריו ( נזיפה ,הרחקה ,תליה סירוס ) של הרופא האומלל .אבל ,הסיבה להמצאות אמפולה של אשלגן בחדר הלידה לא התגלתה בחקירה כזו ולמעשה הפוטנציאל לטעות נוספת עדיין קיים .ברור מעמיק הראה כי חלוקת בקבוקני הסליין והאשלגן נעשה על ידי אדם לא מקצועי ( נקרא בלשון המקצועית שותף סמוי ") הוא מקבל את האמפולות הדומות זו לזו עד כדי כך שאין כמעט להבחין בין אחת לשנייה, והם נמצאות בתוך כלי פלסטי ללא כל סימון .מדוע יש צורך באשלגן כלורי במחלקת היולדות .נמצא כי בעשר השנים האחרונות השתמשו פעם אחת בלבד באשלגן .בשחזור האירוע הסתבר כי הרופא אכן קורא את הכתוב על האמפולה המכילה את חומר האלחוש המקומי אך אינו שם לב לנוזל המהילה ,המוחזק באגרופה הקמוץ של האחות המגישה לו את הנוזל .נמצא גם כי אין כל צורך לבצע מהילה וניתן לרכוש ריוכז נמוך יותר של חומר האלחוש .בעקבות התחקיר הזה הוצאו כל אמפולות האשלגן מחדר הלידה .נקבע כי יש הכרח לקרוא בקול את שם התרופה הנשאבת .הצוות כולו זומן לפגישה וחזה בשיחזור האירוע .הסיפור כולו הופץ בכל רחבי הארץ ,באומץ רב וללא טיוח על ידי הנהלת בית החולים בו ארעה התקלה ( החולה ,כאמור לא ניזוקה ) . כאמור ,לאדם מגבלות תפיסה וזיכרון .אנחנו רושמים מספרי טלפון על גבי פיסת נייר היות ואנו מודעים לכך שאיננו מסוגלים לזכור פרטים חסרי משמעות .קשה לנו לבצע חישובים פשוטים של אחוזים ,כפל וחילוק מורכבים כאשר ברקע רעש או שעלינו לעשות דברים נוספים במקביל .לכל ידועה התופעה בה אנו מאזינים לרדיו תוך נהיגה ולפתע מעבירים את הקשב לנעשה על הכביש ( עקיפה פראית ממול וכו ' ) ולמעשה הנשמע ברדיו לא הגיע לאוזן. נסו לקרוא את השלט הבא ; האם זה מה שכתוב ? קרא שנית ושים לב כי המילה WEמופיעה כאן שלוש פעמים! ניתן לתת דוגמאות רבות לאילוזיות אופטיות – לתפיסת שלטים וכתובת בצורה שונה. השאלה היא כמה פעמים ביום עבודה ממוצע הרוקח קורא את הספרות בצורה שגויה, כמה פעמים האות Cנתפסת כ !? 1כמה פעמים האות Uנרשמת כ ? 1כמה פעמים ברגע האחרון נמנעים מלתת תרופה בעלת שם זהה ( ולמה בכלל לתרופות שמות דומים האחת לשניה ,ולמה האריזות כל כך דומות ומדוע האותיות על גבי האמפולות אינן ניתנות כלל לקריאה ואלה רק חלק קטן מן השאלות . )...לכן ,הדרך הנוספת למניעת טעויות מבוססות על הכנסת מהנדסי אנוש לבדיקת אופי הטעויות הנעשות על ידי רוקחים ובעקבות הממצאים ניתן יהא לנקוט צעדי מניעה. במחקר שנערך בבתי המרקחת של רשתות גדולות בארה"ב נמצאו ,כאמור 2.68% שגיאות ו 2.39%כמעט שגיאות .תצפיתנים הצטרפו לרוקחים בבתי המרקחת הגדולים במספר ערים בארה"ב .הם רשמו את תנאי העבודה – רעש מעל רמה מסוימת ,תנאי תאורה ועומס העבודה .מרבית השגיאות שנמצאו היו מתן הוראות לא נכונות על גבי הפתק המצורף לתרופה : .אחוז מהשגיאות היו בנתינת תרופה בריכוז שגוי .אולם התברר כי ככל שעוצמת הרעש במקום העבודה גבוהה יותר וככל שעוצמת התאורה נמוכה יותר הרי ששיעור הטעויות גבוהה יותר .עומס העבודה עצמו ( מספר מירשמים לשעה ) לא היה גורם רב חשיבות .מכאן שניתן לתכנן עמדות עבודה במקומות כאלה כך שגם שיעור השגיאות הנמוך יחסית – ימנע. אנו מסתכלים היום על מערכות כבנויות משכבות אחדות ,כל אחת מהן נועדה להגן עלינו ( ועל החולה) מפני תקלה .בכל שכבה יש פתחים אחדים" ,חורים" לעיתים השכבה אינה מגינה ודרך החור הזה ,הנקרא גם "טעות חבויה " משתרבב לו אירוע עם פוטנציאל לתקלה .הוא עשוי להתקל בשכבת המגן הבאה ולהעצר .אבל ,מפעם לפעם , החורים הללו נערכים זה מול זה – והתקלה לא מאחרת לבוא .התפקיד שלנו – של חוקרי הטעויות ושל עובדי הרפואה הוא לגלות את החורים הללו ולסתום אותם בטרם התקלה הבאה .התפקיד הוא למנוע טעויות ( .זהו מודל שהוצע על ידי גיימס ריזון ,פסיכולוג אנגלי ושקרא למודל שלו בשם "הגבינה הצהובה " והחורים ידועים לכל). התופעה הזו של קריסת כל מערכות ההגנה היא בדרך כלל פועל יוצא של ניהול ,ניהול הדואג בעיקר לייצר ולבצע ,ארגון המגן על עצמו בהוראות קבע שאינן מאפשרות לפעול ( וכאשר פועלים בהתאם לאמור בספר ,קוראים לכך שביתת האטה ). התופעה הזו מוכרת מניסיון העבר של סוכנות החלל האמריקאית המשגרת את הצ'לנגר לחלל ,למרות שברור היה כי יהא אסון .התופעה מוכרת מהרפתקנות צבאית ומאלפי מקרי תקלות בבתי החולים בה נמכרת הבטיחות בעבור הצורך ל"ייצר " בעבור דרישת אותו "ניהול תקין " לבצע מהר יותר והרבה יותר .וכאשר סוטים מהוראות הבטיחות ומבצעים פשרות וקיצורי דרך ,התקלה לא מאחרת לבוא. בחמש השנים האחרונות הוקדש מאמץ עצום לבלימת המגפה של טעויות במערכת הרפואית ,לטובת החולים גם לרווחת הרופאים ,אשר מי מהם הגורם במו ידיו לטעות משלם על כך בייסוריי מצפון ובסבל רב .המאמץ הניב תורה הגורסת כי יש לדווח באומץ על טעויות ,ליצור אווירה של אי ענישה ,לחקור כל תופעה לעומק ולהסיק מסקנות. הרוקחים חייבים להתחיל לדבר בקול רם על הטעויות שלהם .הממונים אינם יכולים לפטר רוקח שטעה – אלא עליהם לבדוק ביסודיות ולעומק מה הביא לתקלה . רק בדרך זו ניתן יהא להקטין טעויות ולהגביר בטיחות של המטופלים והמטפלים כאחד. במקום ענישה ,תרבות בטיחות מאת יואל דונחין האיום בתביעה משפטית לא יבלום את מגיפת הטעויות הרפואיות מאמצים רבים עושים חוקרי המשטרה בימים האחרונים כדי לגלות כמה שולם למצנתר המפורסם כדי שיפנה את החולים למנתח הנועז ,שיעביר חלק משכר טרחתו למנהל המבריק של המוסד< אך בה בשעה אנחנו למדים על השתלה שנכשלה בשל אי התאמה בסוג הדם בין התורם למקבל ועל יולדת שלגופה הוחדרה תרופה שגויה .ובאותו הערב מדברים בתוכנית הטלוויזיה על רשלנות ועל כשלים ועל גילדת הרופאים. אלא שהאשמת ציבור הרופאים לא תרמה להקטנת מספר הטעויות ,ויש הטוענים כי מספרן אףעלה .עורכי דין המתמחים ב"רשלנות רפואית" טוענים כי חרב המשפט התלויה מעל ראשי הרופאים היא שמביאה להגברת הבטיחות .למעשה ,מומחים אלה הם שגורמים ליצירת אווירה המנוגדת כל כולה לבטיחות. המשטרה חוקרת את המשחדים ,ובצדק ,אבל יש לענות על חקירה אחרת; מה נעשה כדי למנוע טעויות רפואיות? שיעור הטעויות במדינות שבהן מוגשות תביעות רבות נגד רופאים ובמדינות שבהן אימת המשפט אינה גורם משפיע -הוא זהה .כלומר ,האיום המשפטי אינו גורם לשינוי התנהגותי .בארה"ב פחות מ 5%-מהמקרים שבהם נגרם נזק לחולה בשהותו בבית החולים מגיעים לבתי המשפט ,ומי שקובעים באיזה מקרה יועמד רופא לדין הם עורכי הדין ,הבוחרים את המקרים על פי סיכויי התועלת (הכספית). כיום אין ספק שטעויות רפואיות הן הגורם הראשון לתמותה -יותר מאיידס ,סרטן שד ותאונות דרכים .אלא שמגיפה קטלנית זו הוזנחה .היא אינה מפחידה את הציבור מכיוון שהנפגעים רחוקים מעין הציבור ורק בחינה מדוקדקת מגלה כי הם מתו בגלל הטיפול. הגורם למגיפה מוכר וידוע למדע .אין צורך לבודד את הסיבה .היא כתובה באותיות קידוש לבנה במחקרי ההתנהגות האנושית .גם דרכי המלחמה בה ידועות ,אבל אין מיישמים אותן .כאילו המגיפה תיעצר בכניסה לבית חולים זה או אחר. לפני יותר משלושים שנה הסיכוי של מי שנותח להינזק בשל ההרדמה היה גדול -אחד מכל 3,111חולים היה נפגע .מרדימים אמיצים רבים עקבו אחר מקור הטעות ,דיווחו עליו ,ויצרו מערכת חדשה של בטיחות .תחילה הם שיפרו את מכונות ההרדמה ובנו מתקנים המונעים מהרופא לסגור את ברז החמצן .אחר כך קצבו את שעות העבודה של המרדימים ,יצרו מערכת דיווח והקימו מערכות לאימון וסימולציה ולבדיקת רמת הידע. הם לימדו את הרופאים לפעול כצוות ולא כשבט ,וראו זה פלא -הטעויות ירדו לשיעור נמוך של אחד ל 311-אלף. הדרך לבלימת המגיפה אינה בשפיטה וענישה .הדרך היחידה היא ביצירת תרבות של בטיחות .המתכון קיים במפעלי תעשייה רבים ובתעופה האזרחית .בראש סולם העדיפות של ההנהלה עומדת הבטיחות; כל עובד ומועסק בחברה יודע שעל בטיחות אין מתפשרים ,שאין קיצורי דרך. מנהלי בתי החולים יבקרו במחלקות ,יפתחו מגירות אחסון ,יבדקו את כתב היד של הרופאים ויעירו את הערותיהם .העובדים יידעו כי כל דיווח אמת יטופל מיד .רופאים לא יחששו לחשוף נקודות תורפה .בכל בית חולים תוקם מערכת לדיווח וטיפול מיידי בתקלות .החולים יקבלו מידע אמין על הטיפולים שהם אמורים לעבור ובעת תקלה תינתן להם מלוא התמיכה מבית החולים -לא ממערכת המשפט .יש שיטות פשוטות למדי לקבוע את "פרופיל הבטיחות" של מפעלים (האם העובדים משתמשים באמצעי מיגון, האם במכונות הותקנו מפסקים לשעת חירום ,וכדומה) ובמערכות בריאות בארה"ב כבר החלו ליישם תוכנית זו ,ובהצלחה מרובה. אין מערכת מסובכת יותר מבית החולים המודרני .אולם המערכת הזאת עדיין לא למדה להזריק לעצמה בזמן את הנוגדנים לטעויות ,כדי להגיע לחיסון מרבי .ומי שמתעלם מסימניה הראשונים של מגיפה ,אל לו להיות מופתע כאשר בכל בית יש נפגע .אנחנו כבר מצויים בשלבים מתקדמים של ההתפרצות ,אבל עדיין אפשר לחסן. פרופ'דונחין הוא מנהל היחידה לבטיחות החולה בבית החולים הדסה עין כרם חומר קריאה חשוב בנושא 1. Reason J, Human Error. Cambridge University Press, Cambridge, 1990. 2. Bogner MS, Human Error in Medicine , Lawrence Erlbaum Associate, Publisher, Hillside, New Jeresy, 1994. 3. Woods, DD;Johannesen LJ, Cook RI, and Sarter NB. Behind Human error: Cognitive Sytems,Computrers, and Hindsight. CSERIAC 1994. 4. Kohn LT, Corrigan J, Donaldson WC,Doaladson MS, To Err is Human:Building a Safer Health System. National Academy of science . 2000. (Read at : http://www.nap.edu/catalog/9728.html). 5. Vincent C, Clinical Risk Management – Enhancing patient safety. BMJ Books, 2001. 6. Milenson M: Demanding Medical Excellence : Doctors and Accountability in the in Information Age. 1998