גישות חינוכיות כבסיס לתכנון לימודים

‫מדינת ישראל‬
‫משרד החינוך – מחוז דרום‬
‫אגף המרכזים לפיתוח סגלי‬
‫הוראה‬
‫מרכז פסג"ה ניסויי באר‬
‫שבע‬
‫ברוח ערכי המשאל"ה‬
‫גישות חינוכיות כבסיס לתכנון לימודים‬
‫)סקירה זו מתבססת על ‪ :‬גורי‪-‬רוזנבליט‪ ,‬ש' )‪ .(1989‬עקרונות קוריקולאריים כבסיס לתכנון‬
‫לימודים בהוראה יחידנית‪ ,‬הוראה יחידנית יחידה ‪ ,5‬האוניברסיטה הפתוחה‪( .‬‬
‫עיבוד ואירגון – דורית סימון‬
‫התשובות לשאלות מה ראוי ללמד ולמה הן רבות ומגוונות ומשתנות בתקופות שונות‪,‬‬
‫בחברות שונות ובין קבוצות שונות באותה חברה‪ .‬לעיתים קרובות תוכניות לימודים הנלמדות‬
‫במסגרת מוסד מסוים מבוססות על תפיסות חינוכיות שונות גם אם המורים אותן והלומדים‬
‫אותן אינם מודעים לכך‪.‬‬
‫פרק זה מציג ארבע גישות חינוכיות מרכזיות המהוות בסיס לתכנון לימודים לאורך‬
‫ההיסטוריה האנושית‪.‬‬
‫על אף שההדגשים של הגישות השונות בתכנון לימודים שונים באופן מהותי‪ ,‬לעיתים קרובות‬
‫משקפת תוכנית לימודים זו או אחרת אינטראקציה בין גישות אחדות‪.‬‬
‫הגישות הן‪:‬‬
‫א‪ .‬הגישה האקדמית‬
‫בבסיס גישה זו מונחת ההנחה שלפיה הצטברו במהלך התפתחות הציוויליזציה האנושית‬
‫גופי ידע רבים בתחומי דת שונים שהם בבחינת נכסי צאן ברזל‪.‬‬
‫תפקידם של מוסדות החינוך הוא להעניק ללומדים השכלה בסיסית ורחבה בנושאים‬
‫החשובים ביותר של המורשת התרבותית בתחומים השונים של מדעי הטבע הרוח והחברה‪.‬‬
‫לב ליבה של גישה זו הוא העברת ידע המייצג את תחומי היצירה והמחקר האנושיים‪ :‬הנחלת‬
‫ידע אובייקטיבי‪ ,‬אוניברסלי‪ ,‬מעוגן במבנה דעת‪ ,‬לגיטימי ומתוקף‪ .‬כמו כן‪ ,‬הגדרת מטרות‬
‫ברורות המתבטאות בשינוי גלוי ובר מדידה‪ ,‬והשגתן בתהליכי למידה מוגדרים מראש )למידה‬
‫לקראת שליטה‪ ,‬גישה בהביוריסטית(‪.‬‬
‫ביקורת על הגישה‪:‬‬
‫*בעיית התפוצצות הידע – הידע האנושי שהצטבר במשך אלפי שנים התחלק עם הזמן‬
‫לעשרות דיסציפלינות ולמאות התמחויות בתוך הדיסציפלינות‪ .‬כיום מגוון מקצועות הלימוד‬
‫גדול מאוד וכמעט בלתי אפשרי להעברה ולכן הוצע הפתרון )אשר יפורט בהמשך( של‬
‫העברת כובד המשקל להוראת "מבנה המקצוע" במקום הוראת תכנים‪.‬‬
‫מדינת ישראל‬
‫משרד החינוך – מחוז דרום‬
‫אגף המרכזים לפיתוח סגלי‬
‫הוראה‬
‫מרכז פסג"ה ניסויי באר‬
‫שבע‬
‫ברוח ערכי המשאל"ה‬
‫*בעיית האוניברסאליות – ביסוד גישה זו חבויה הנחה של אוניברסאליות אולם בימינו בתוך‬
‫עולם פלורליסטי ורב גוני נושאי לימוד המתאימים לחברה אחת אינם בהכרח מתאימים‬
‫לחברה אחרת‪.‬‬
‫*היעדר רלוונטיות – יש הטוענים כי הוראה המבוססת על מקצועות אקדמיים בלבד אינה‬
‫מכינה את הלומדים לחיים אמיתיים בחברה בוגרת ‪ ,‬ואין בלמודים אלה ערובה להצלחת‬
‫ביה"ס להכשיר את הצעירים להשתלב בחברת המבוגרים‪.‬‬
‫*כוללנות מול התמחות – חלוקת הידע האנושי לדיסציפלינות פוגעת לעיתים בהבנת מציאות‬
‫החיים‪ ,‬שהיא כוללת ואינטגרטיבית‪ .‬הנטייה להתמחות ספציפית בתחום ידע מסוים גורמת‬
‫לעיתים למצב שבו "מרוב עצים לא רואים את היער"‪) .‬לדוגמה‪ :‬את תקופת הקמת המדינה‬
‫אפשר ללמד מזווית היסטורית‪ ,‬מזווית גיאוגרפית או מזווית ספרותית‪ .‬חלוקת מערכת‬
‫השעות לנושאי לימוד נפרדים כמעט שאינה מאפשרת להורות נושאים שונים באורח‬
‫אינטגרטיבי‪.‬‬
‫לטענת רוני אבירם‪) ,‬אבירם‪ ,(1999 ,‬המציאות הקיימת בבית הספר התיכון גורמת לתלמיד‬
‫להתייחס לידע כאל חסר כל ערך כשלעצמו שכן אין הוא מצפה שזה יסייע לו בפתרון בעיותיו‬
‫בהווה‪ ,‬יביא להצלחה בעבודתו בעתיד‪ ,‬או אפילו יאפשר לו להתקבל לשכבות חברתיות‬
‫גבוהות‪ .‬כל תועלתו של הידע טמונה בתעודה שהוא מקנה‪ .‬וכאן יש‪ ,‬כמובן‪ ,‬מסר סמוי אנטי‪-‬‬
‫אינטלקטואלי מובהק‪" ,‬כי החיים אבסורדיים‪ ,‬כי מטרת הפעילות האנושית היא תמיד‬
‫אקסטרינזית וכל כולה אינה אלא להרבות רווחים כספיים והנאות חומריות"‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ראוי לציין שעל אף הבעיות הרציניות שהגישה האקדמית מעוררת היא עדיין‬
‫שולטת בכיפה בתכנון לימודים במרבית מוסדות החינוך על כל שלביו‪.‬‬
‫פתרון חלקי ‪ -‬הוראת "מבנה המקצוע"‪:‬‬
‫ברונר )ברונר‪ (1960 ,‬היה הראשון שהשתמש במושג "מבנה דעת"‪ .‬ההנחה הבסיסית של‬
‫ברונר הייתה שקיים מבנה בסיסי לכל מקצוע‪ ,‬המורכב ממושגי יסוד מסוימים שחשוב להורות‬
‫אותם – מכיוון שפרטים הקבועים בדפוס של מבנה אינם נשכחים באותה מידה כפרטים‬
‫בודדים‪ ,‬הודות להבנת המבנה אפשר יהיה להיזכר בשעת הצורך אף בפרטים השונים‪ .‬באופן‬
‫כזה אפשר להתמקד בהוראת העיקר ולפתור חלקית את בעיית עומס התכנים‪ .‬ברונר הדגיש‬
‫כי אפשר ללמד ביעילות יסודות של כל מקצוע לכל אדם בכל גיל וכי ילד קטן יתפוס באופן‬
‫מוחשי או ריגושי נושאים שונים שיבין אחר כך באופן רציונאלי ומופשט‪.‬‬
‫שוואב )שוואב‪ (1970 ,‬הבחין בין מבנים סובסטנטיביים )התכנים‪ ,‬הרעיונות וההשקפות של‬
‫תחום מסוים של הדיסציפלינה( למבנים סינטקטיים )שיטות המחקר של כל דיסציפלינה‪,‬‬
‫מדינת ישראל‬
‫משרד החינוך – מחוז דרום‬
‫אגף המרכזים לפיתוח סגלי‬
‫הוראה‬
‫מרכז פסג"ה ניסויי באר‬
‫שבע‬
‫ברוח ערכי המשאל"ה‬
‫הדרכים לגילוי המידע ולארגונו‪ .‬במסגרת הוראה חשוב שתלמידים יהיו מודעים לדרכי החקר‬
‫השונות הנהוגות בדיסציפלינות הנלמדות(‪.‬‬
‫תקוות רבות נתלו בהוראת "מבנה הדעת" מתוך אמונה שהדבר יפתור את בעיית התפוצצות‬
‫הידע ויאפשר להורות ידע פונקציונאלי מרוכז אותו ניתן יהיה לנצל ללימוד נושאים חדשים‬
‫בנסיבות שמחוץ לכותלי ביה"ס‪.‬‬
‫ב‪ .‬גישת פיתוח המיומנויות השכליות‬
‫גישה זו מדגישה כי תפקידו המרכזי של ביה"ס להעניק לתלמידים כלים כיצד ללמוד ולפתח‬
‫במידה מרבית את מכלול כשריו השכליים‪ .‬כלומר – האיך )לומדים( חשוב מהמה )לומדים(‪,‬‬
‫התהליך משמעותי יותר מן התוכן‪.‬‬
‫בבסיס גישה זו מונחת ההנחה שלפיה המוח האנושי הוא מעין אוסף של כשרים ומיומנויות‬
‫כגון‪ :‬היכולת למיין‪ ,‬להכליל‪ ,‬להפשיט‪ ,‬להמחיש‪ ,‬להשוות‪ ,‬לנתח‪ ,‬להסיק מסקנות‪ ,‬ועוד‪ .‬מכיוון‬
‫שמצבור הידע האנושי מתחדש ומשתנה ללא הרף‪ ,‬ומאחר שאין המוח האנושי מסוגל לקלוט‬
‫את כמויות הידע האדירות עדיף לטפח כשרים למיון הידע לאופן ניתוחו וליישומו מאשר‬
‫להעביר גופי ידע כמו שהם‪ .‬פיתוח מיומנויות שכליות יאפשר ללומד להשתמש בהן במצבים‬
‫חדשים שמחוץ לכותלי ביה"ס וכן בחייו כבוגר‪ ,‬זמן רב לאחר ששכח מקצתו או רובו של‬
‫החומר שלמד‪.‬‬
‫ביקורת‪:‬‬
‫רשימת המיומנויות ארוכה וקשה להגדרה ולהסכמה )יכולה להגיע עד ‪ 1000‬מיומנויות(‬
‫ונקבעת באופן שרירותי )למשל‪" :‬מן הקל אל הכבד"‪ ,‬מפשטות למורכבות‪ ,‬מיומנויות‬
‫שנחשבות נורמטיביות(‪ .‬לפי זה‪,‬‬
‫ההבדל המרכזי בין הגישה האקדמית לגישת פיתוח‬
‫המיומנויות השכליות הוא בדגש שהם שמים על הוראת התכנים השונים‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬לפי חלק מן ההוגים החינוכיים‪ ,‬הוראת מיומנויות למינהן מבטאת את הסתלקותו‬
‫של החינוך מאחריותו המהותית – השפעה )ערכית( על אישיותם של הלומדים‪ ,‬כלומר‪ ,‬לחנך‬
‫לאחריות אישית על החשיבה ועל תוצאות הפעולות בעקבותיה‪ .‬התמקדות בהוראת מיומנויות‬
‫החשיבה‬
‫הופכת את הלימוד בבית הספר לעיסוק ב"ארגז כלים"‪ ,‬המנותק מן האישיות של הלומד ) על‬
‫זהותה ‪ -‬ערכיה‪ ,‬אמונותיה‪ ,‬רגשותיה‪ ,‬מטרותיה וכדומה(‪ .‬כלומר‪ ,‬הוראה שאינה מבוססת‬
‫ערכים מתכחשת למטרות המהותיות של החינוך‪.‬‬
‫מדינת ישראל‬
‫משרד החינוך – מחוז דרום‬
‫אגף המרכזים לפיתוח סגלי‬
‫הוראה‬
‫מרכז פסג"ה ניסויי באר‬
‫שבע‬
‫ברוח ערכי המשאל"ה‬
‫ג‪ .‬הגישה החברתית‬
‫בבסיס הגישה החברתית מונחת הנחת יסוד לפיה ביה"ס צריך בראש ובראשונה לשרת את‬
‫צורכי החברה אשר באים לידי ביטוי מבחינת שמרנות או פתיחות‪ ,‬התפתחות טכנולוגיים‪,‬‬
‫זרמים אידיאולוגיים ועוד‪ .‬לפי זה‪ ,‬נתונים חברתיים משפיעים על תכנים שונים הנלמדים )או‬
‫לא נלמדים( במערכת החינוך‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬במדינת ישראל‪ ,‬עצם הדבר שהמדינה נתונה במצב של מלחמה ועוינות עם שכנותיה‬
‫משפיע על יצירת תוכניות לימודים שונות לדוגמת "הסכסוך הישראלי ערבי"‪ .‬לעובדת היותה‬
‫של ישראל ארץ קולטת עלייה נודעת השפעה רבה על תכנון תוכניות לימודים בתחום של‬
‫רכישת שפה‪ ,‬מודעות לפלורליזם תרבותי וצורך באינטגרציה חברתית ותרבותית‪.‬‬
‫גם נושאים שונים הצומחים כתוצאה ממשבר פתאומי או מתמשך משפיעים לעיתים על‬
‫שילובן של תכניות מיוחדות בתוך מערכת החינוך‪ .‬למשל‪ ,‬תוכניות העוסקות בנושאים‬
‫כדוגמת מניעת השימוש בסמים‪ ,‬זהירות בדרכים‪ ,‬חינוך מיני‪ ,‬הן דוגמאות לנושאי לימוד‬
‫המושפעים באופן מובהק מצורכי החברה‪.‬‬
‫זרם ביקורתי לגישה זו‪ ,‬היא אסכולה חדשה בחינוך‪ ,‬שיצר פאולו פריירה ושנהוג לכנותה‬
‫"פדגוגיה ביקורתית"‪" ,‬חינוך דיאלוגי"‪" ,‬חינוך משחרר" או "חינוך עממי" )שור ופריירה‪,‬‬
‫‪ .(1990‬מהותו של הדיאלוג בפדגוגיה של פריירה היא שיח שוויוני בין לומדים ומלמדים‪ ,‬שיח‬
‫הנובע מהחיים של הלומדים ומבוסס על כבוד הדדי‪ .‬באמצעות הדיאלוג הזה המורה מכיר‬
‫את החיים של התלמידים‪ ,‬את הדברים המשמעותיים עבורם‪ ,‬ואינו מניח שידע אחד טוב‬
‫מידע אחר ‪ .‬הוא מסתמך על עולמם התרבותי של הלומדים‪ ,‬המורה והתלמידים לומדים דרך‬
‫השיח המשותף ‪ ,‬ומשתתפים בהחלטות הקשורות ללמידה ולחומר הלימודים‪ .‬ב"מעגלי‬
‫התרבות" של פריירה‪ ,‬מתוך השיחות שניהלה‪.‬‬
‫הכוונה היא שחינוך כזה משחרר את החשיבה מקיבעונות חברתיים בעצם התייחסותו לשיח‬
‫הפוליטי ובאמצעות מיפוי המציאות שהלומדים עושים בעזרת הידע שלהם‪ .‬הלומדים מביאים‬
‫אתם ללמידה את עולם הידע העשיר שלהם‪ ,‬את ההבנות שרכשו בניסיון חייהם‪ ,‬ואת‬
‫ההנחות שלהם על המציאות‪ .‬הם מסבירים את העולם שהם חיים ויוצרים בו‪ ,‬כיצד הוא פועל‬
‫ולפי אילו כללים‪ .‬הלומדים אינם מסתפקים במיפוי המציאות ‪ ,‬הם שואלים עליה שאלות ‪,‬‬
‫בוחנים ומעריכים אותה‪ ,‬ותוהים אם כדאי לשנותה‪.‬‬
‫ד‪ .‬הגישה הפיידוצנטרית‬
‫גישה זו ממקדת את תוכניות הלימודים באישיותו של הלומד ובצרכיו‪ .‬מטרות החינוך‬
‫ופעילויות הלימוד סובבות בעיקרן סביב הלומד‪ ,‬והן מדגישות את הפן התהליכי וההתנסותי‬
‫של הלמידה‪ .‬גישה זו מתבססת על הפרדיגמה ההבנייתית של הלמידה המבוססת על‬
‫מדינת ישראל‬
‫משרד החינוך – מחוז דרום‬
‫אגף המרכזים לפיתוח סגלי‬
‫הוראה‬
‫מרכז פסג"ה ניסויי באר‬
‫שבע‬
‫ברוח ערכי המשאל"ה‬
‫ההנחה שבני אדם יכולים להבין רק דבר או ידע שהם עצמם בנו‪ :‬למידה היא התפתחות של‬
‫יצירת משמעות על ידי הלומד‪ .‬כלומר‪ ,‬הידע נוצר למעשה על ידי הלומד‪ ,‬בתהליך ייחודי‬
‫של פרשנות מתמדת של הנלמד לפי הֶ קשר מסויים‪ ,‬ותוך יצירת קישורים בין גופי ידע‬
‫שונים‪ .‬לפי זה‪ ,‬כל אדם מבין את העולם בדרך אחרת כיוון שיש לו מטען התנסויות שונה‪.‬‬
‫בעזרת שפה‪ ,‬סיפורים‪ ,‬סמלים ומודלים אנו יכולים להקשיב זה לזה‪ ,‬לנסות להבין אחד את‬
‫השני ולדון על משמעויות הנחשבות לאוניברסליות‪ .‬לכן‪ ,‬ההוראה צריכה לעסוק בנושאים‬
‫רלוונטיים ללומד ולהתקיים בתהליכים אותנטיים המאפשרים לו לעסוק בהם מנקודת המוצא‬
‫שלו‪" :‬איננו מחפשים את מה שהתלמידים יכולים לחזור עליו אלא את מה שהם יכולים ליצור‪,‬‬
‫להפגין ולהציג ‪ ...‬מחנכים צריכים לעודד תלמידים להתנסות בעושרו של העולם‪ ,‬לייפות את‬
‫כוחם לשאול שאלות משלהם ולהגיע לתשובות משלהם‪ ,‬ולהציב בפניהם כאתגר את הבנת‬
‫המורכבויות המרכיבות את העולם‪) ".‬ברוקס וברוקס ‪ , 1997 ,‬עמ' ‪ .(16 - 5‬תומכים קיצוניים‬
‫בגישה הפיידוצנטרית מבטלים כליל את חשיבותם של מוסדות חינוך וסמכות מחנכת‪ ,‬אולם‬
‫מרבית תומכי הגישה הפיידוצנטרית מנסים לגשר בין צרכי הלומד לצרכי החברה‪ ,‬לדוגמה‬
‫דיואי )בתוך ספרו‪ , How we think :‬שראה אור ב ‪ (1910‬היה נושא דברה של התנועה‬
‫הפרוגרסיבית‪ ,‬ותרומתו והשפעתו על העיון והמעשה החינוכי לפי גישה זו היו כבירות‪.‬‬
‫ביקורת‪ :‬בתי הספר החופשיים‪/‬הפתוחים‪/‬הדמוקרטיים לא הביאו לאותה התפתחות או‬
‫למידה איכותיות שהבטיחו )הרפז‪ .(2005 ,‬למעשה‪ ,‬המרחק בין האוטופיות של "החינוך‬
‫הפרוגרסיבי" לבין המציאות בבתי הספר ה"ניסויים" שנפתחו בהשראתו )ונסגרו ברובם לאחר‬
‫שנים אחדות(‪ ,‬גדול עוד יותר מן המרחק שבין האוטופיות של "החינוך הישן" לבין בתי הספר‬
‫ה"רגילים"‪ .‬כישלון זה נובע מתפישה פשטנית ואופטימית מדי של "טבע הילד"‪ .‬התפיסה‬
‫לפיה הילד – סקרן‪ ,‬חקרן‪ ,‬יצירתי‪ ,‬פתוח‪ ,‬מיטיב עם זולתו‪ ,‬חותר למימוש הווייתו הייחודית‬
‫וכדומה; ומכאן שאם רק נניח לו לנפשו )כל מה שרע בילד נובע מכך שאיננו מניחים לו‬
‫לנפשו(‪ ,‬כל הטוב הזה יתפתח ויבוא לכלל ביטוי – לא הוכיחה את עצמה‪ .‬הגישה‬
‫הפיידוצנטרית הטהורה לא התמודדה עם כך שהילד )או קבוצת הילדים בכתה( הוא למעשה‬
‫הוויה מורכבת‪ ,‬שאינה בהכרח מתבטאת רק בכל אותן איכויות ששהגישה הפיידוצנטרית‬
‫העניקה לו )לא כל ילד הוא‪ .(.......‬ויתר על כן‪ ,‬אם הילד "מלא" בכל אותן איכויות‪ ,‬אזי החינוך‬
‫מיותר )הרפז‪.(2005 ,‬‬
‫פתרון חלקי לקושי זה‪ :‬הוראה בכתה הבנייתית ‪ :‬בסביבה קונסטרוקטיביסטית הכיתה היא‬
‫קהילת לומדים המעורבת בפעילות‪ ,‬שיח וחשיבה משותפת‪ ,‬על אודות נושאים משמעותיים‬
‫ללומדים‪ .‬המורים מעודדים ומקבלים אוטונומיה של תלמידים‪ ,‬ויוצרים אווירה נוחה‬
‫להתבטאות‪ .‬תשומת לב רבה ניתנת ללומד‪ :‬לידע הקודם שלו‪ ,‬לנסיונו‪ ,‬לאסטרטגיות‬
‫החשיבה שלו ולמוטיבציה‪ .‬בהתאם לכל אלה מנווט המורה את הנחייתו לתלמיד‪ .‬חשוב‬
‫מדינת ישראל‬
‫משרד החינוך – מחוז דרום‬
‫אגף המרכזים לפיתוח סגלי‬
‫הוראה‬
‫מרכז פסג"ה ניסויי באר‬
‫שבע‬
‫ברוח ערכי המשאל"ה‬
‫שסביבת הלמידה תהיה עשירה ככל האפשר ורב תחומית‪ .‬חומרי גלם ראשוניים משמשים‬
‫לצרכי מחקר‪ .‬חשיבתם של התלמידים היא המניעה את השיעורים ודיאלוג‪ ,‬חקר והתלבטות‬
‫זוכים להערכה‪.‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫אבירם‪ ,‬ר' )‪ .(1999‬לנווט בסערה‪ ,‬חינוך בדמוקרטיה פוסטמודרנית‪ ,‬תל אביב‪ :‬הוצאת מסדה‪.‬‬
‫ברונר ג' )‪ .(1960‬תהליך החינוך‪ ,‬תל אביב‪ :‬הוצאת "יחדיו"‪.‬‬
‫ברוקס‪ ,‬ז' ג'‪ ,‬ברוקס‪ ,‬מ' ג' )‪ .(1997‬בחיפוש אחר הבנה‪ :‬לקראת כיתה קונסטרוקטיביסטית‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬מכון ברנקו וייס והאגף לת"ל במשרד החינוך‪ ,‬התרבות‬
‫והספורט‪.‬‬
‫הרפז‪ ,‬י' )‪ .(2005‬חכה‪ ,‬פתיון ודגים – גישות לחינוך החשיבה‪ ,‬ירושלים‪ :‬מכון ברנקו וייס לטיפוח‬
‫החשיבה‪.‬‬
‫שוואב ג' )‪ ,(1970‬מבנה הדיסציפלינות‪ ,‬משמעויותיו וחשיבותו‪ ,‬בתוך‪ :‬י' נוסבאום )עורך(‪,‬‬
‫מספרות החינוך – קובצי מאמרים מתורגמים‪ ,‬קובץ ט' גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות‬
‫בהוראת המדעים‪ ,‬ירושלים‪ :‬בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים‪,‬‬
‫משרד החינוך והתרבות‪.‬‬
‫שור‪ ,‬א'‪ ,‬פריירה פ'‪ .(1990) ,‬פדגוגיה של שחרור‪ :‬דיאלוגים על שינוי בחינוך‪ ,‬ירושלים ‪:‬‬
‫הוצאת מפרש )תרגום‪ :‬נתן גובר(‪.‬‬