המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי

‫המערכת הכלכלית‬
‫כצרכן של מערכת כ ת י ־ ה מ ש פ ט‬
‫מאת‬
‫ישראל קנטור‬
‫״רפורמה במערכת השיפוטית‬
‫א מ נ ה ספורט המתאים‬
‫לסובלים מקוצר נשימה״‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מבוא‬
‫‪ .1‬מערכת ייצור ‪ /‬צריכה‬
‫אמירתו של השופט האמריקני ארתור וונדרבילט )‪ ,(Arthur Vanderbilt‬שהתפרסם‬
‫בהצעותיו לתיקון המערכת המשפטית בארה״ב ולשיפורה‪ ,‬המובאת לעיל בכותרת‪ ,‬היא‬
‫אמירה מייאשת — אך קולעת‪.‬‬
‫מצוקת מערכת המשפט‪ ,‬טבועה בה מעצם ברייתה‪ .‬אין פתרון קסם לסתירה הקיימת‬
‫ביסודה של מערכת‪ ,‬האמורה לספק סעד צודק בזמן אמיתי‪ .‬סעד צודק‪ ,‬הוא תוצאה הכרחית‬
‫של בירור מתון וסבלני‪ ,‬ומיצוי כל זכויות הדיון המהותיות של בעלי־הדין‪ .‬פסק־דין צודק‬
‫הוא פסק־דין שקול‪ ,‬מבוסס על אדני משפט‪ ,‬שניתן בעקבות לימוד שקול של כל הטענות‬
‫ללא שיור‪ :‬ואולם מנגד ניצבת הדרישה המוחצת שפסק־הדין יופיע מיד‪ .‬שכן פסק־דין‬
‫דחוי‪ ,‬מעונה‪ ,‬גורם אי־צדק ונזקו מרובה‪.‬‬
‫כלום ניתן לבנות גשר בין שני קטבים אלה של המערכת המספקת סעד משפטי ולענות‬
‫על הדרישות המנוגדות של צרכניה?‬
‫מערכת בתי־המשפט כמוה כמערכת יצרנית‪ ,‬שבה פועלים שלושה גורמים — יצרן‪,‬‬
‫צרכן ומכונה‪ .‬השילוב בין שלושת הגורמים הללו יוצר את ההכרעה השיפוטית‪ .‬לשם בדיקת‬
‫יעילות התפקוד — יש לבדוק תחילה את תפקודו של כל אחד ממרכיבי המערכת‪.‬‬
‫*‬
‫ישראל קנטור‪ ,‬עורך־דין‪ ,‬ומורה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביבי‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫ניתוחה של כל מערכת כזו‪ ,‬מיוסד על נתוני יסוד שהם בחזקת ׳כזה ראה וקדש‪ /‬ולא ניתן‬
‫לשנותם‪ .‬במערכת שאנו עוסקים בה קיימים שלושה מרכיבים‪:‬‬
‫בעל־הדין הישראלי)״הצרכן״(‪ :‬הוא הישראלי המצוי‪ ,‬על נימוסיו‪ ,‬הלכי רוחו‪ ,‬גחמותיו‬
‫ותגובותיו האופייניות‪ .‬על־כן‪ ,‬אין דומה פתרון המציע‪ ,‬דרך משל‪ ,‬״הליך פישור חובה״‬
‫בישראל‪ ,‬להליך שכזה במדינה אחרת‪.‬‬
‫מערכת מינהל בתי־המשפט )״המכונה״(‪ :‬זהו מבנה המשרת מסגרת שעטנז‪ .‬תשתיתה‬
‫הונחה עוד לפני הקמת המדינה‪ ,‬יסודה בחוק בתי־המשפט‪ ,‬התשי״ז — ‪ ,1957‬ואליה‬
‫נצטרפו מערכות בתי־הדין לעבודה‪ ,‬בתי־המשפט לתביעות קטנות‪ ,‬בתי־המשפט לשכירות‪,‬‬
‫בתי־המשפט לעניינים מקומיים ובית־המשפט לנוער‪ .‬חלו בה במערכת זו שינויים‬
‫מסגרתיים הנוגעים לסמכות ולא למהות‪ .‬מערכת המינהל של בתי־המשפט‪ ,‬היא חלק מנוף‬
‫החברה הישראלית‪ .‬אוכלוסייתה מהווה את הפקידות המצויה‪ ,‬ורמתה שווה‪ ,‬ואולי אף‬
‫פחותה‪ ,‬ממערכות מנהליות אחרות בישראל‪.‬‬
‫להוותנו‪ ,‬אין תפקוד מערכת הסיוע האדמיניסטרטיבי בשירות המערכת המופקדת על‬
‫עשיית הצדק בישראל ראוי לתשבחות‪ .‬רק מי שנזקק לשירותו הדחוף של פקיד עזר‪ ,‬לשרת‬
‫מתנמנם ועייף או מי שנזקק לעתים לעזרתו של פקיד מזכירות בעניין החורג במשהו‬
‫מהשגרה‪ ,‬אך הוא דחוף והכרחי ולעתים דיני נפשות תלויים בו — רק הנזקק לאלו‪ ,‬יוכל‬
‫להבין איזו מהפכה‪ ,‬איזו טלטלה דרושה כדי לשנות דבר מה בבסיס המבנה של המינהל‪.‬‬
‫והשופט היושב לדין)״היצרן״( כחלק מהמערכת האמורה להתייעל — האם ניתן בכלל‬
‫ליעלו? יש הקובעים בפסקנות — לא!‬
‫״המכשול העיקרי ליעילות בתי־המשפט — הוא השופט עצמו‪ .‬הדברים אמורים‬
‫לשבחו של השופט‪ ,‬כי עבודתו היא עבודה אינדיווידואלית ויוצרת‪ ,‬וכל ייעול —‬
‫מטרתו להביא לסטנדרדיזציה אפרורית ולאחדות של ייצור המוני‪ .‬ואולם‪ ,‬בסופו של‬
‫דבר מושג האיזון‪ ,‬כי הייעול בא לבער את הקוצים מהשדה‪ ,‬לפני שיחרוש בו‬
‫השופט״‪.‬‬
‫דברי הנשיא המנוח פרופ׳ צלטנר‪ ,‬בהרצאה שנשא בפני כנס שופטים )הפרקליט כ״ג‬
‫בעמ׳ ‪.(191‬‬
‫ייעול עבודת השפיטה הוא נושא עמוק ורחב‪ .‬יש בו היבטים רגישים הנוגעים בשופט‬
‫היושב לדין ועוסק במלאכת קודש‪ ,‬כשהוא משוחרר מכל מרות‪ ,‬זולת מרות הדין)סעיף ‪2‬‬
‫לחוק יסוד‪ :‬השפיטה(‪ .‬אינני מתעלם מכך שהמחוקק קצב לשופט מועד קבוע ומוגדר למתן‬
‫פסק־הדין)אף שבפועל‪ ,‬לא תמיד מתבצע הצו(‪ ,‬דהיינו‪ ,‬גם המחוקק מתייחס אל השופט‬
‫כאל גורם שיש להגבילו במסגרת כלשהי‪ :‬ברור‪ ,‬אם כן‪ ,‬שבמקום שאין השופט פועל‬
‫בהתאם לצו — כשל הוא‪ ,‬ויש להתמודד אתו‪.‬‬
‫חדשות לבקרים קוראים אנו‪ ,‬בפסיקה ואף בעיתונות‪ ,‬על תקלות הקורות במהלך ניהול‬
‫תיק עקב השהיית ההחלטה של בית־המשפט‪ .‬לאחרונה פורסם מקרה קיצוני‪ :‬שופט החזיר‬
‫לנשיא אותו בית־משפט תיק‪ ,‬וסרב להמשיך לדון וליתן פס״ד בו‪ ,‬מכיוון שנתבקש על־ידי‬
‫אותו נשיא‪ ,‬לזרז את מתן פסק־דינו‪ .‬השופט גרס כי לפי מצפונו אין הוא מרגיש שיוכל‬
‫לכתוב פסק־דין חופשי מכל מרות‪ ,‬כמצוות המחוקק‪ ,‬גם אם המרות היא מרות מנהלית של‬
‫נשיא בית־המשפט‪ .‬זוהי כמובן דוגמה קיצונית‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫להלן — אתייחס לעיכובים‪ ,‬שהם תוצאה של פגמים במערכת‪ ,‬שאותה צריך לשפר‪.‬‬
‫עלינו לחפש דרך לחלץ את השופטים מהעומס הבלתי־סביר המפריע להם לתפקד כראוי‪:‬‬
‫נושאים כמו אי־שמיעתם של משפטים ברציפות וביעילות או עיכוב מתן פסק־דין‪ ,‬שהם‬
‫תוצאת השהייה גרידא של השופט )ולצערנו גם תופעות כאלו קיימות(‪ ,‬אלה מן הראוי‬
‫שייפתרו בתוך מערכת השיפוט פנימה‪.‬‬
‫‪ .2‬המצב בישראל — כמות עבודה שוחקת‬
‫לפני עשר שנים‪ ,‬התנבאה הועדה לבדיקת מבנה בתי־המשפט וסמכויותיהם‪ ,‬בראשות כבוד‬
‫הנשיא דאז לנדוי‪ ,‬נבואה קשה ואמרה‪:‬‬
‫״אם לא תימצא בקרוב תרופה לתיקון המצב‪ ,‬כי אז יש לחשוש שבתי־משפט אלה‬
‫)ביהמ״ש העליון וביהמ״ש המחוזי בתל־אביב — י״ק( יכרעו תחת הנטל‪,‬‬
‫ושופטיהם לא יוכלו עוד לתת לציבור את השירות שהוא זכאי לקבלו‪ .‬נקל לשער מהו‬
‫הנזק שעלול לצמוח מזה לציבור הנזקק לבתי־המשפט‪ ,‬ולמעמדה של מערכת‬
‫המשפט כולה בעיני הציבור״‪.‬‬
‫כך בשנת ‪ : 1980‬הדו״ח נגנז‪ ,‬והנבואה אכן נתקיימה‪ .‬כפי שהעיד מנהל בתי־המשפט‪,‬‬
‫השופט מ׳ בן־דרור — ״המערכת עומדת בפני קריסה״‪ .‬בפגישת היכרות עם כתבים לענייני‬
‫משפט אמר כבוד השופט בךדרור‪:‬‬
‫״‪ 262‬שופטים צריכים לטפל ביותר מ־‪ 732‬אלף תיקים‪ ,‬הזורמים למערכת בתי־‬
‫המשפט מדי שנה‪ .‬זהו מצב בלתי־נורמלי‪ ,‬כמוהו לא קיים בשום מדינה בעולם‪ .‬לכן‬
‫איש אל יתפלא אם מערכת זו עומדת בפני קריסה״‪.‬‬
‫)מעריב‪(5.3.89 ,‬‬
‫ובפני הועד המרכזי של לשכת עוה״ד אמר השופט בן־דרור‪:‬‬
‫״המצב היום בבתי־המשפט הוא בכי רע ‪ ...‬לא רק שהשופטים אינם מספיקים לטפל‬
‫בכמות כזו של תיקים‪ ,‬אלא שאסור שהם יספיקו לטפל בהם‪ ,‬כי הצדק ייפגע ללא‬
‫ספק״‪.‬‬
‫)ישיבת הועד ביום ‪ ,14.3.89‬״עו״ד מידע״ ‪(4/89‬‬
‫הרי לך עדות ממקור ראשון‪ .‬אמנם יש גם קולות המסתייגים מההכרזה כי המערכת‬
‫מתמוטטת‪ ,‬אם כי מצבה קשה‪ ,‬וזאת ״כדי לא לרפות את ידי העושים במלאכה״‪ ,‬או מחמת‬
‫החשש ״שאל מערכת מתמוטטת לא יצטרפו כוחות חדשים״)מפי הנשיא שמגר‪ ,‬ומעטו של‬
‫השופט לינדנשטראוס‪ ,‬הארץ ‪ .(3.5.89‬אך הכל מודים שהמצב בלתי־נסבל‪ ,‬והוא הולך ורע‪.‬‬
‫ההרגשה הרווחת היא אפוא‪ :‬המערכת אינה מתפקדת‪ .‬בבתי־המשפט ברחבי המדינה‬
‫ובעיקר בערים הגדולות‪ ,‬נוצר מצב של עומס יתר‪ ,‬ואם לא יימצא פתרון מהיר — המערכת‬
‫תתפוצץ‪ .‬הבה‪.‬נתמקד בפתרונות המוצעים מנקודת מבטה של המערכת הכלכלית אשר‬
‫זקוקה למשענת של בתי המשפט — ויכולה להחשב כ״צרכן״ שלהם‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫‪.3‬‬
‫המערכת הכלכלית — כצרכן של מכונת הצדק‬
‫)‪(1‬‬
‫בתי־המשפט בגורמ לאי־בטחון‬
‫המערכת הכלכלית והמגזר המסחרי משתנים‪ ,‬נעשים מורכבים ומקצועיים‪ ,‬ודרוש להם‬
‫פורום מתמחה לבירור מחלוקותיהם וליווי צמוד של בתי־המשפט‪ .‬פסק־הדין בסכסוך‬
‫מסחרי צריך להיות צמוד לבעיה המסחרית הקונקרטית‪ ,‬שבין הצדדים המתדיינים‪ ,‬עליו‬
‫להיות מעוגן ומעודכן בתחום שבו הוא עוסק )מורכב ככל שיהיה(‪ ,‬וסמוך לאירוע‪.‬‬
‫השוק המסחרי בישראל בשנת ‪ ,1990‬מתאים את עצמו לשווקים המשוכללים ברחבי‬
‫העולם‪ .‬כספים מועברים אליו וממנו בהבזק טלגרפי ^"‪ ,"Swift‬מסוף העולם ועד סופו‪.‬‬
‫מסמכים נחתמים ומועברים בפקסימיליה‪ ,‬החל במכתב וכלה בחוזה הנחתם בו בזמן בין‬
‫משרדים‪ ,‬בין ערים ובין מדינות מעבר לים‪ .‬מתעוררות בעיות בשל אינפלציה דוהרת‪ :‬אבדן‬
‫ערך הכסף עשוי להגיע לעשרות אחוזים לחודש ומאות אחוזים לשנה‪ .‬בשוק מודרני‪ ,‬אך רב‬
‫תהפוכות שכזה‪ ,‬יש להתאים את הכלים ואת הסעד המשפטי לתפקודה המהיר של‬
‫הכלכלה ולדרכי פעולתה‪.‬‬
‫אף־על־פי־כן‪ ,‬עדיין קיימות הוראות חוק‪ ,‬מהותיות ודיוניות‪ ,‬הנראות כשייכות לעולם‬
‫העתיק‪ .‬עדיין קובע בישראל סעיף ‪ 258‬לפקודת החברות ]נוסח חדש[‪ ,‬התשמ״ג — ‪,1983‬‬
‫כי נושה‪ ,‬שמגיע לו מן החברה סכום העולה על חמשה שקלים )!( זכאי לבקש את פירוקה‪.‬‬
‫מרבית ההוראות שבפקודת החברות נקבעו בחוק לפני ‪ 60‬שנה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬בפקודת החברות‬
‫מיום ‪ 15‬במאי ‪.1929‬‬
‫אנו חיים עדיין בתקופה שבה חלה אצלנו פקודת השטרות ]נוסח חדש[‪ ,‬התשכ״א —‬
‫‪ ,1961‬שעיקרה הוראות הלקוחות‪ ,‬כלשונן‪ ,‬מפקודת השטרות של ‪ Lord Chalmers‬משנת‬
‫‪ 1882‬והן מתייחסות לשטרי חליפין — אשר כמעט ואינם בשימוש בישראל‪.‬‬
‫האיטיות שבה מתעדכנת ומותאמת החקיקה בשטח המסחרי לצרכי השוק והכלכלה‬
‫המודרנית והאיטיות שבה מוענק‪ ,‬ברוב המקרים‪ ,‬הסעד המשפטי‪ ,‬מאכזבים מאוד‪ .‬התנגדות‬
‫השוק למצב גורמת לבריחה מודעת מקיום חיובים משפטיים‪ .‬״חפש אותי״ או״פנה לבית־‬
‫משפט״‪ ,‬היא תשובה מקובלת יותר ויותר‪ ,‬המבטיחה לסרבן קזקט טכני של חמש עד שמונה‬
‫שנים לפחות‪ .‬במהלך הדיונים המתמשכים והמתישים — אובד ערך הכסף‪ ,‬בעלי־הדין‬
‫מאבדים עניין‪ ,‬מוצאים תחליף‪ ,‬או נעלמים‪ ,‬וההוצאות הנפסקות בעת זכייה)אם לא אירעה‬
‫לצד הצודק תקלה דיונית ברבות הימים( רחוקות מלפצות‪ .‬מן הראוי לציין כי רק לאחרונה‪,‬‬
‫בתיקון לחוק ההוצאה לפועל )תיקון מס׳ ‪ ,(8‬התשמ״ט — ‪ ,1989‬תוקן חוק פסיקת ריבית‬
‫והצמדה‪ ,‬תשכ״א — ‪) 1961‬ספר החוקים ‪ ,(1274‬ונקבעה ריבית צמודה על הסכום הפסוק‪,‬‬
‫בשיעור של ‪ 8%‬לשנה‪ .‬תיקון זה מהווה שינוי מהפכני בכל הנוגע לשמירת ערך כספם של‬
‫המתדיינים במהלך הדיונים המתמשכים‪ ,‬ומצמצם את מימדי התופעה שצוינה לעיל‪.‬‬
‫בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב‪ ,‬שהוא ביהמ״ש הגדול במדינה ובו מתרכזים‬
‫ומעוכבים תיקים‪ ,‬קיימת התופעה הבולטת ביותר של צוואר בקבוק‪ ,‬ואולם לא רק בבימ״ש‬
‫זה המצב קריטי‪.‬‬
‫דיון נוסף ‪ 20/82‬אדרס נ׳ הרלו אנד ג׳ונס )פ״ד מב)‪ (221 (1‬הוא דוגמה מאלפת למצב‪,‬‬
‫דווקא מחיפה‪ ,‬ומבית־המשפט העליון‪ .‬כאן חודשה אמנם הלכה מרחיקת לכת ומלומדת‬
‫ואולם היא היתה הלכה תיאורטית בלבד‪ ,‬כי בסוף הליך שנמשך משנת ‪ 1975‬ועד לשנת‬
‫‪ ,1988‬דהיינו‪ 13 ,‬שנים )!( — כל תוצאה שתתקבל לא תיתן פתרון צודק לסכסוך בין אותם‬
‫צדדים‪ ,‬מכל אספקט — משפטי‪ ,‬פילוסופי וכל שכן מעשי‪ .‬העסקה נעשתה בשנת ‪.1973‬‬
‫‪104‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫התביעה הוגשה בשנת ‪ .1975‬פסה״ד בביהמ״ש המחוזי ניתן בשנת ‪ .1979‬פסה״ד בעליון‬
‫ניתן בסוף ‪ . 1982‬פסה״ד בדיון הנוסף ניתן כעבור שש שנים נוספות‪ ,‬דהיינו בפברואר ‪,1988‬‬
‫‪ 150‬חודש מאז הגשת התביעה‪ .‬פסק־הדין של בית־המשפט העליון)שניתן פה אחד( —‬
‫בוטל )בדעת רוב(‪ ,‬שש שנים לאחר שניתן‪ .‬כוונתו)הרצויה והמוצהרת( של פסק־הדין‪,‬‬
‫להביא למצב שבו הנפגע יקבל את ״הפיצוי המלא עקב הפגיעה שנפגע מהפרת החוזה״‪,‬‬
‫הפכה לכלי ריק‪ ,‬ובעצם סוכלה בהליך גופו‪ .‬האבחנה אם להכריע את הדין על־פי ״אינטרס‬
‫ההסתמכות״‪ ,‬שמטרתו להעמיד את הנפגע במצב שבו היה נתון לולא נכרת החוזה‪ ,‬או לפי‬
‫״אינטרס הציפיה״‪ ,‬שמטרתו להעמיד את הנפגע במצב שבו היה נתון לוא קוים החוזה ולא‬
‫הופר — אינה רלוונטית עוד‪ ,‬בעטיה של המערכת ודרך פעולתה‪ .‬החברה הנתבעת באותו‬
‫עניין)חברה זרה( ירדה מנכסיה במהלך השנים הרבות שחלפו‪ ,‬ולמתדיינים לא היה יותר כל‬
‫טעם או תועלת בהלכה חדשה‪ ,‬שעניינה לעתיד לבוא‪.‬‬
‫דוגמה מאלפת נוספת ניתנה לאחרונה בפסק־הדין בדיון נוסף בעניין בית יולם )ד״נ‬
‫‪ ,22/82‬פ״ד מג)‪ (1‬עמ׳ ‪.(489‬‬
‫התביעה בעניין בית יולם‪ ,‬הוגשה בת‪.‬א‪ 546/76 .‬ביום ‪ ,26.3.76‬בעקבות מכרז שפורסם‬
‫ביום ‪ :8.1.76‬ביום ‪ 17.3.76‬החליטה ועדת המכרזים את שהחליטה‪ .‬בית־המשפט המחוזי‬
‫נתן את פסק־דינו ביום ‪ .23.1.79‬בית־המשפט העליון קיים שתי ישיבות לדיון בערעור‪.‬‬
‫האחת ביום ‪ 7.4.81‬והשנייה ביום ‪ .23.11.82‬פסה״ד בע״א ‪ 207/79‬ניתן ביום ‪.23.11.82‬‬
‫פסק־הדין בדיון הנוסף ניתן ביום ‪ ,18.4.89‬דהיינו‪ ,‬עשר שנים ושלושה חודשים לאחר‬
‫האירוע שעליו נסב הדיון הממושך‪ .‬הפסק נשוא הערעור — בוטל בדעת רוב‪.‬‬
‫על רקע זה‪ ,‬בולטים דברים שכתב בפסק־דינו בעניין בית יולס הנ״ל כב׳ השופט מלץ‪:‬‬
‫אני ער לכך שהצטרפותי למחנה השוללים תביא עמה סטייה מתקדים שנקבע‬
‫בערעור נשוא דיון נוסף זה‪ ,‬לפני למעלה משש שנים )פםק־הדין ניתן ביום‬
‫‪ .(23.11.82‬ההלכה שנקבעה שם נלמדת באוניברסיטאות‪ ,‬והמתמחים החרוצים שלי‬
‫איתרו לא פחות מעשרה פסקי־דין של בית־משפט זה בהם אוזכרה כתקדים‪ .‬עובדה‬
‫זו הטרידה אותי לא מעט‪ .‬שקלתי את התועלת שתצמח מהחלתה עתה של הלכה‬
‫שונה — שהרוב מעדיף — לעומת הנזק שיכול להגרם על־ידי סטייה מתקדים‬
‫השולט בכיפה כבר כמה שנים‪ .‬עמיתי‪ ,‬השופט ברק‪ ,‬מקדיש לסוגיה זו של סטייה‬
‫מתקדים‪ ,‬פרקים נרחבים בספרו ״שיקול דעת שיפוטי״)פפירוס ‪ .(1987‬גישתו היא כי‬
‫במקום ששופט משוכנע שהלכה קודמת מוטעית‪ ,‬אין הבררה בידו‪ ,‬והוא חייב חובה‬
‫״מוסרית ומשפטית״ לסטות ממנה‪ .‬לא כן המצב כאשר כל אחת משתי הדעות אינה‬
‫אלא בחירה בין אופציות אפשריות‪ .‬כאן‪ ,‬״כאשר כפות המאזניים מעוינות‪ ,‬יש לתת‬
‫משקל ליציבות ולהשאיר את ההלכה הקיימת על מכונה שכן ״בין אמת ליציב —‬
‫יציב עדיף‪. ...‬‬
‫‪ ...‬לאחר ששקלתי את העניין על כל היבטיו‪ ,‬הגעתי למסקנה שאין ״כפות המאזניים‬
‫מעוינות״ כלל ועיקר וכי ההלכה הקודמת דורשת שינוי‪ .‬זאת ועוד‪ :‬אינני סבור‬
‫שההלכה הקודמת גרמה במרוצת השנים להשתרשות משמעותית של נוהג חדש‬
‫בשוק המכרזים עד כדי שסטייה ממנה תגרום לזעזוע כלשהו בשוק זה‪.‬‬
‫שני פסקי־הדין הללו משתרעים על למעלה משישים עמודים מודפסים כל אחד)!(‪.‬‬
‫תשעה שופטים נדרשו לסכסוך המסחרי בכל אחד מהתיקים‪ ,‬ובשני המקרים דובר בעניין‬
‫‪105‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫שתוצאתו העסקית היתה חשובה לשני בעלי־הדיץ לאלתר‪ .‬השופט המחוזי ושתי הערכאות‬
‫שמעליו נדרשו להררי חומר כתוב ולעשר שנים ויותר‪ .‬אילו החל הדיון בבימ״ש השלום היה‬
‫מספר השופטים המועסקים בדיון — שנים־עשר‪.‬‬
‫גם אם שתי ההלכות שנקבעו ב״דיונים הנוספים״ הללו נכונות היו מששת ימי בראשית‪,‬‬
‫וגם אם הן ״הלכה למשה מסיני״ — דרך קביעתן המתמשכת בשני המקרים על פני עשור‬
‫ומעלה היא‪ ,‬בכל הכבוד וההערכה‪ ,‬אי־צדק פשוטו כמשמעו‪.‬‬
‫אולי לכך התכוון הפרשן בפרשו את הנאמר בפרקי אבות‪ :‬״אל תעש עצמך כעורכי־‬
‫הדייניך‪ ,‬לא ״בעין״ אלא ב״אלף״ קרי‪ ,‬כדיינים המאריכים בדיוניהם‪ ,‬ומשהים את פסקי־‬
‫דינם‪.‬‬
‫לא בכדי המליצה ועדת לנדוי בדו״ח שהגישה עוד בחודש נובמבר ‪ ,1980‬לבטל את הליך‬
‫הדיון הנוסף‪ ,‬שהונהג לראשונה בשנת ‪ .1957‬לא אחזור כאן על כל הטעמים המשכנעים‬
‫שהובאו בדו״ח וביניהם הכבדה רבה על עבודת בית־המשפט העליון‪ ,‬שיתוק עבודת‬
‫השופטים בהוצאת חמישה שופטים ממעגל העבודה השוטפת‪ ,‬המעמסה הנוספת המוטלת‬
‫על הנשיא ועוד‪ .‬ואולם את סיום הדיון מן הראוי להביא כלשונו)עמ׳ ‪ 18‬בדו״ח(‪:‬‬
‫״אין שיעור לרדיפת צדק אידיאלי בדרך דיון חוזר וחוזר חלילה‪ .‬אבל עיקרון חשוב‬
‫לא פחות הוא‪ ,‬שחייב להיות קץ להתדיינות‪ .‬בדרך כלל חייבת פסיקתו של בית־‬
‫המשפט העליון‪ ,‬כערכאת שיפוט אחרונה‪ ,‬להיות סוף פסוק‪ .‬ופתיחת פתח כלשהו‬
‫לדיון נוסף בעניין‪ ,‬שכבר נידון בערכאה זו‪ ,‬גורעת היא עצמה ממשקל פסיקתו‪ ,‬כי כל‬
‫עוד קיימת דרך כלשהי להשיג על פסק־דין סופי של בית־המשפט העליון‪ ,‬רבה‬
‫הנטייה אצל מתדיינים ויועציהם המשפטיים לנסות ולנצל את מוסד הדיון הנוסף‬
‫כערכאת ערעור נוספת‪ ,‬למרות הפירושים הדווקניים שניתנו בפסיקה להוראות סעיף‬
‫‪ 8‬של חוק בתי־המשפט״‪.‬‬
‫במשפט מסחרי‪ ,‬הדברים משכנעים וחד־משמעיים לאין ערוך‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה אם‬
‫התהליך נמשך באורח שהובלט בשתי הדוגמאות שהובאו‪ .‬תוצאתם של משפטים כגון אלה‬
‫היא ערעור הביטחון המסחרי־משפטי‪ .‬תוצאה כזו מתלה כל חוות־דעת בתנאי של ״אם‬
‫ואולי״‪ ,‬כי אפשר שההלכה תשתנה בעוד זמן)עד עשר שנים ומעלה !(‪ .‬הדבר מביא בלבול‬
‫וגורם להכבדה גדולה על המשפטן המנסה ללוות את הפעילות הכלכלית מסחרית ״בזמן‬
‫אמיתי״‪ ,‬ו״היציבות״ במסחר נמצאת ניזוקה‪.‬‬
‫נביא כלשונה את הודאתו הכנה והבלתי־שגרתית של כב׳ השופט ברק בד״נ ‪ 20/82‬הנ״ל‪,‬‬
‫אשר יש בה כדי לחדד את ההמלצה האמורה‪:‬‬
‫״בדיקתי העלתה כי פרופוזיציה זו )דהיינו — הפרופוזיציה שנקבעה פה אחד‬
‫בערעור האזרחי שהיה נושא הדיון הנוסף דנן — י״ק( אינה מעוגנת דיה בדין‪...‬‬
‫הייתי חבר בהרכב בית־המשפט בערעור האזרחי והצטרפתי לדעת חברתי המשנה־‬
‫לנשיא‪ .‬משמע — טעיתי‪ ,‬ומעמדתי הקודמת מבקש אני לחזור‪ .‬אין לי אלא לאמץ‬
‫בשינויים אחדים את דבריו של השופט זילברג‪ ...‬לאמור‪ ,‬לא שכחתי את פסק־הדין‬
‫שכתבתי בערעור האזרחי נושא עתירה זו‪ .‬אותו פםק־דין‪ ,‬אין להעלותו בקנה אחד‬
‫עם פסק־דיני זה‪ :‬הווה אומר‪ :‬חזרתי בי״‪.‬‬
‫)פ״ד מב)‪ (1‬בעמ׳ ‪ 281‬מול ג׳‪-‬ד׳(‪.‬‬
‫אין צורך להדגיש כי פסיקתו של בית־המשפט העליון מהווה מורה דרך לעורכי־הדין‬
‫‪106‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫ולמשפטנים המייעצים ללקוחותיהם‪ .‬ייעוץ במשפט המסחרי הנוהג‪ ,‬הוא מעשה שבכל‬
‫יום‪ .‬איך יוכל עורך־דין לייעץ ללקוחו כיצד לנהוג בעסקה מתוכננת או איזה צעדים ינקוט‬
‫בדיון לקראת חוזה כדי לקדם אירוע מםחרי־משפטי‪ ,‬אם לא יוכל לבטוח שפסקי־הדין של‬
‫בית־המשפט העליון סופיים?‬
‫בד״נ ‪ 20/82‬דחה כבוד השופט ש׳ לוין את הטענה‪ ,‬כי תוצאת פסה״ד תהיה ״שינוי‬
‫רטרואקטיבי של הלכה קודמת‪ ,‬מושרשת בדיני חוזים״‪ ,‬בקבעו כי ״בדיון נוסף זה‪ ,‬נותנים‬
‫אנו את פםק־הדין שבית־המשפט המחוזי אמור לתיתו‪ ,‬ואין הוא מהווה שינוי ההלכה‪ ,‬אלא‬
‫קביעה של הדין הקיים‪ ,‬ופיתוחו — פונקציה המוטלת על בית־משפט זה מימים ימימה״‪.‬‬
‫בשש השנים שעברו ממתן פםק־הדין בביהמ״ש העליון ועד לביטולו בדיון הנוסף‪ ,‬ניתנו‬
‫פסקי דין רבים בבתי־משפט השלום‪ ,‬המחוזי והעליון‪ ,‬שהלכת הפסק שבוטל היתה נר‬
‫לרגליהם‪ .‬חיי המסחר והייעוץ המשפטי המלווה אותם‪ ,‬אימצו גם הם הלכה זו כדין הנכון‪,‬‬
‫במשך כל אותו זמן‪.‬‬
‫מאליו מובן‪ ,‬כי אין אנו יכולים במסגרת זו להעמיק בסוגיה שהוגדרה כ״תורת האיזון בין‬
‫החידוש והריסון״‪ :‬מתי יסטה בית־המשפט העליון מתקדימיו ויבצע ״רפורמה״ במשפט‪,‬‬
‫ואימתי מן הראוי שמלאכה זו תישאר בידי המחוקק‪ .‬שופטי בית־המשפט העליון חלוקים‬
‫בסוגיות ׳התקדים הצופה פני העתיד׳‪ ,‬׳האקטיביזם השיפוטי׳‪ ,‬״אמת״ ו״יציב״ — מי מהם‬
‫עדיף ? כל אלו נידונו בהרחבה במחקרים ובפסקי־דין ואנו לא נסכמם כאן‪ ,‬אנו עוסקים‬
‫ביעילות ההליך השיפוטי ומנסים להציע פתרון אפשרי לבעיה הנוצרת מאורכו של ההליך‬
‫ומהסרבול הנגרם ללא צורך‪ ,‬כתוצאה מאימוץ שיטות ופרוצדורות שאבד עליהן הכלח‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬עניינם של בעלי־הדין בלבד הוא העומד להכרעה בפני בית המשפט‪ ,‬ופסק־‬
‫דינו בא לקבוע מי מהם ״צודק״ בריבו‪.‬‬
‫השווה — מאמרו של כב׳ השופט מ׳ אלון ״בימי שפוט השופטים״‪ ,‬ספר יצחק כהן‪ ,‬עמ׳‬
‫‪ .218‬מוצגות בו‪ ,‬זו מול זו שתי הגישות‪ ,‬ומובלטת עמדתו של הנשיא המנוח‪ ,‬י׳ כהן‪ ,‬על‬
‫האיזון הראוי והרצוי בין חידוש לריסון‪ ,‬כנגד עמדתו של כב׳ השופט ברק‪ ,‬במאמרו ״בית־‬
‫המשפט העליון ופיתוח המשפט בישראל״‪ ,‬שם בעמ׳ ‪ — 299 ,287‬בעניין חקיקה שיפוטית‬
‫ומודל השפיטה‪.‬‬
‫)‪(2‬‬
‫המתדיין הישראלי‬
‫תוצאה של ״ייקוב הדין את ההר״ אינה יכולה להועיל לאף אחד מהצדדים‪ ,‬בשום סכסוך‬
‫מסחרי‪.‬‬
‫רוב רובם של חילוקי הדעות המסחריים בין בעלי חוזה ניתנים לגישור‪ .‬על־פי רוב בעלי־‬
‫הדין עצמם הם החותרים למציאת הסדר לסכסוך שביניהם‪ .‬כשפורץ הסכסוך‪ ,‬מאמין כל צד‬
‫בצדקתו‪ .‬ואולם‪ ,‬שני הצדדים גם יחד מכירים לרוב בכך שאין אמת מוחלטת‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫לשניהם מטרה תכליתית לזכות ברווח מסחרי‪ ,‬ולא להוציא לאור משפט‪ .‬האינטרס של שני‬
‫הצדדים הוא כי הסכסוך יוסדר במהירות‪.‬‬
‫צד המרגיש צודק ונאלץ לוותר במשהו — עדיין נמצא ברוב המקרים זוכה‪ ,‬אם ״הצדק‬
‫המופחת״ מוענק לו לאלתר‪ ,‬תחת שיקבל מלוא ״המגיע לו״ בסוף הליך מתיש‪ ,‬יקר וארוך‬
‫שהצדק שיושג בו יהיה ריק מתוכן‪ .‬אם ״הגזלה״ תישאר למעשה בידי הבלתי־צודק‪ ,‬או אם‬
‫תעבור מן העולם‪ ,‬מה תועלת לו בפסק־דין המזכה אותו‪ ,‬להלכה‪ ,‬במלוא צדקתו?‬
‫למרות זאת‪ ,‬יודעים הכל כי המתדיין הישראלי המצוי אינו שש לפשרה ושבוי הוא בידי‬
‫יצר ההתדיינות‪ .‬השופט המנוח צלטנר מנה את הסיבות למצב‪ .‬הוא הסתמך על הידע שצבר‬
‫‪107‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫במשך עשרות שנות שיפוט וכך כתב‪:‬‬
‫)‪ (1‬אחת הסיבות נעוצה‪ ,‬ללא ספק באופיו של העם היהודי‪ ,‬עם קשה עורף שאיננו ידוע‬
‫בותרנותו‪ .‬רחוק אני מציון קו אופי זה לגנאי‪ .‬קרוב לוודאי שבלי עקשנות קיצונית‬
‫ועמידה עקבית על שלו‪ ,‬לא היה העם היהודי מחזיק מעמד בגלות אלפיים שנה‪ .‬אך‬
‫בשטח המצומצם שאנו דנים בו עתה הופכות תכונות אלו לרועץ‪.‬‬
‫)‪ (2‬נימוק אחר הוא‪ ,‬המצב הבלתי־מגובש של הדין)‪ .(unsettled state of the Law‬במידה‬
‫שניתן לחשב מראש מה תהיינה תוצאות ההתדיינות‪ ,‬פוחת הצורך בה ועולים סיכויי‬
‫הפשרה‪ .‬חוסר הודאות משמש אתגר לרוח הלחימה ותמרור־דרך אל הניצחון הנכסף‪.‬‬
‫בעוד שבאנגליה ובארצות הברית של היום המשפט מגובש ומבוסס‪ ,‬ביחוד בשטח דיני‬
‫נזיקין — הרי בארץ הוא עדיין במצב היולי‪.‬‬
‫)‪ (3‬הולכת וגוברת — לא רק בשטח הדין‪ ,‬נטייה לפרוק מהיחיד את משא הנזק שבא‬
‫בעקבות מכת גורל כגון שיטפון‪ ,‬בצורת או פורענות אחרת של הטבע הפוגעת ביבולו‪,‬‬
‫בביתו או בגופו של אדם‪ .‬היום מובן מאליו הוא כי המדינה תבוא לעזרת נפגעים‬
‫כאלה‪ .‬מדיניות הסעד — למשל‪ ,‬הדואגת‪ ,‬להספקת חינם של עבודה‪ ,‬שירותי בריאות‬
‫וחינוך לעולה חדש — מקנה לציבור שלנו את המחשבה שניתן להעביר כל מכת גורל‬
‫על שכמו של אחר וכוי‪.‬‬
‫)‪ (4‬נימוק נוסף — אהוד פחות ומוצדק פחות מהנימוקים הקודמים הוא‪ ,‬ששדרות רחבות‬
‫בציבור התרגלו לרעיון שלחץ משתלם‪ ,‬ובכלל זה לחץ על יריב‪ ,‬לחץ על חברת‬
‫הביטוח העומדת מאחוריו ואפילו לחץ פסיכולוגי על בית־המשפט‪.‬‬
‫)‪ (5‬בעוד שבאנגליה ובמידת מה גם בארצות־הברית‪ ,‬עצתו של עורך־הדין מכרעת אצל‬
‫לקוחו‪ ,‬הרי אצלנו רואים חוגים רבים את מקצוע עריכת הדין כמקצוע פרוץ‪ ,‬ולא תמיד‬
‫הם מכבדים את דעת פרקליטיהם‪.‬‬
‫)‪ (6‬יתכן גם שהסיכון הכרוך אצלנו בניהול משפט ספקולטיבי‪ ,‬אפילו הוא זדוני‪ ,‬אינו גדול‬
‫די הצורך‪ .‬הרעיון שכל אדם רשאי לנסות את מזלו‪ ,‬הביא לכך שבתי־המשפט מהססים‬
‫להשתמש בהטלת הוצאות משפט עונשיות לצורך ריסון מתדיינים‪ ,‬שלא נקטו בהליכי‬
‫משפט בתום־לב‪.‬‬
‫אבחנות חודרות והגדרות ממצות אלו‪ ,‬אינן צריכות לרפות את ידי השואפים לשינוי‬
‫המצב ולהבראת המערכת‪ .‬השופט צלטנר עצמו‪ ,‬בהרצאה שנתן ערב כניסת חוק החוזים‬
‫)חלק כללי(‪ ,‬תשל״ג — ‪ 1973‬לתוקפו‪ ,‬פקפק בשעתו‪ ,‬אם אמנם תיקלט בישראל הוראת‬
‫סעיף ‪ 12‬לחוק‪ .‬לדעתו אז‪ ,‬מדינה זו שקשה לאכוף בה הסכם חתום ‪"Signed, sealed, and‬‬
‫"‪ ,delivered‬כיצד יוטלו בה סנקציות על ״הפרת״ משא ומתן? לשמחתנו הוכיחה המציאות‪,‬‬
‫כי ההוראה נקלטה‪ ,‬והיא מופעלת כחלק בלתי־נפרד מחיי המסחר בישראל היום‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫פתרונות אפשריים‬
‫‪ .4‬מ ה ם הפתרונות האפשריים‬
‫בכמה עניינים עיקריים‪ ,‬נראה לי שניתן להקל על הענקת סעד משפטי בתחום המסחרי בזאת‪:‬‬
‫)‪ (1‬עףנוי מבנה בתי־המשפט‪ .‬יש לחתור לאחידות המערכת מצד אחד‪ ,‬ולחלוקה‬
‫למחלקות‪ ,‬והתמחות השופטים בכל תחום‪ ,‬בעיקר בהיבט המסחרי והעסקי — מצד‬
‫אחר‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫)‪ (2‬ייעול המינהל והכנסת אמצעי עזר מודרניים‪ ,‬כמו מחשוב ופקסימיליה‪.‬‬
‫)‪ (3‬ריענון ההליך המשפטי‪.‬‬
‫)‪ (4‬פתיחת אפיקים חילופיים למערכת השיפוט‪:‬‬
‫פישור חובה‪ ,‬בחריגים מצומצמים ומוגדרים‪.‬‬
‫בוררות חובה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫השינוי המוצע ב מ ב נ ה ב ת י ־ ה מ ש פ ט‬
‫‪ .5‬ערכאה מ ס ח ר י ת א ח ת — חתך אנכי‬
‫יש לחתור לאחידות ולפישוט ההליך השיפוטי בכלל‪ ,‬ובפרט כשהוא כלי לפתרון‬
‫סכסוך מסחרי‪ .‬יש להשתחרר ממסגרות ארכאיות‪ ,‬שהתפתחו במהלך השנים וקנו שביתה‪,‬‬
‫כאילו הן אבר מאברי הגוף שאי־אפשר לחיות בלעדיו‪ ,‬או שאי־אפשר להחליפו‪.‬‬
‫המטרה הנכספת היא ליצור ערכאה שתשמש להכרעה בסכסוך המסחרי)נקרא לה להלן‪:‬‬
‫״בית־המשפט״( ומעליה ערכאת ערעור אחת בלבד‪ .‬לצד בית־המשפט‪ ,‬תקוים מערכת‬
‫הוצאה לפועל‪ ,‬במתכונת דומה לזו הקיימת כיום‪.‬‬
‫ריבוי טריבונלים שבהם דנים בסכסוכים מסחריים — אין לו כל הצדקה‪.‬‬
‫ההליך המוגש לבית־המשפט צריך להיות פשוט ואחיד‪ .‬כמעט התפתינו לומר —‬
‫באמצעות מדגם מוכן כמסגרת‪ ,‬ובו הנחיות למילוי פרטי כתב־הטענות‪.‬‬
‫הצורך לבחור את בית־המשפט המוסמך‪ ,‬ולקרוא להליך בשם התואר המתאים גורם‬
‫לסיבוכים‪ ,‬לאבדן זמן שיפוטי ולנזק ניכר לצדדים‪.‬‬
‫כמה זמן שיפוטי‪ ,‬כמה ממון וכמה עגמת נפש נגרמים כיום בעטיה של המבוכה הנוצרת‬
‫עקב טעות בבחירת הערכאה‪ .‬כמה אכזבות וכמה צער נגרמים עקב הגדרה שגויה שהגדיר‬
‫עורך־דין את עילת התביעה‪ ,‬אם בשל פיצול לא נכון של הסעד או בשל היזקקות לערכאה‬
‫שאיננה מוסמכת על־פי דקדוקי החוק והתקנות‪ ,‬במתכונתם דהיום‪ .‬מן הראוי להדגיש כי‬
‫הטעות בבחירת ההליך או הערכאה‪ ,‬אינם בהכרח תוצאה של טעות בהבנת הנקרא‪ .‬פעמים‬
‫נובעת המבוכה מלשון הדין ואף בתי־המשפט נחלקים בפרשנות הדין הרלוונטי‪ .‬סרבול‬
‫הדיון הופך לעתים לעיקר‪ ,‬בעוד שבעלי־הדין מעוניינים במוצר עצמו ולא בעטיפתו‪.‬‬
‫לדוגמה — ע״א ‪ 130/68‬הכטמן נ׳ בן־ארצי )פ״ד כב)‪ .(608 (2‬סכסוך בין צדדים‪,‬‬
‫שבמהלכו הוגשה תביעה לבית־המשפט המחוזי לביטול חוזה־מכר ולפיצויים‪ .‬בבית־‬
‫משפט השלום נתבעו בו־זמנית צו מניעה וסגירת המוסך‪ .‬דרך כפולה שכזאת אינה יכולה‬
‫לפתור את הסכסוך בין הצדדים בזמן מתקבל על הדעת‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫כך גם בע״א ‪ 18/88‬בית חלק ‪ 731‬בגוש ‪ 6668‬בע״מ נ׳ מיכקשווילי‪ ,‬פ״ד לב)‪ (2‬עמ׳ ‪.62‬‬
‫התובע זכה בשתי ערכאות באישור חוזהו לרכישת זכויות במקרקעין‪ .‬בערכאת הערעור זכה‬
‫אמנם בהצהרה‪ ,‬אך בפועל הפסיד את המשפט‪ .‬וזאת רק מפני שעורך־דינו ביקש ״הצהרה‬
‫על אכיפה״ ולא ״אכיפה״‪ .‬לאחר הזכייה נגזר אפוא על אותו תובע לחזור למשבצת‬
‫הראשונה כדי לתבוע ״אכיפה״ וההליך החל שוב מתחילתו‪ ,‬בפני שופט חדש בערכאה‬
‫אחרת‪ :‬ובערכאה זו — תביעתו נדחתה!‬
‫דוגמאות רבות כגון אלה ממלאות את הכרכים הכחולים בכל ספרייה משפטית‪ .‬דוגמה‬
‫זועקת‪ ,‬שאינה צריכה ראיה היא הערבוביה שבין שתי המערכות הדנות בדיני אישות‪,‬‬
‫הקשיים הנובעים ממנה והנזק הממשי הנגרם בעטיה‪ .‬נושא ״כנות הכריכה״ ומרוץ‬
‫‪109‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫הסמכויות‪ ,‬די באזכורם כאן‪ ,‬כדי להצביע על הצורך בשידוד מערכות גם בשטח זה‪ .‬פתרון‬
‫נושא זה הוא מאתנו והלאה‪ ,‬ויסודו ברמה הפוליטית־החברתית‪.‬‬
‫נחלי דיו זרמו בערעורים ובערעורים נגדיים בנושא הפיצול בתביעות מקרקעין‪ ,‬בין אלו‬
‫שיש בהן תביעת בעלות‪ ,‬ובין אלו שאין בהן תביעת בעלות והן נוגעות לחזקה במקרקעין‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬כל אחת מתביעות אלה‪ ,‬מקומה בערכאה מוסמכת אחרת‪ .‬כ־‪ 90%‬ממקרקעי המדינה‬
‫הם בבעלות מינהל מקרקעי ישראל‪ ,‬ולא תיתכן בהם כלל בעלות פרטית אלא חכירה‪ .‬לשם‬
‫מה אפוא הפרדת הסמכויות?‬
‫במרבית העניינים שנזכרו — אפשר לרכז את כל הדיונים בערכאה אחת)כמו תביעות‬
‫המקרקעין שניתן להעבירן כולן לבימ״ש השלום(‪.‬‬
‫אינני רואה הבדל עקרוני בין תביעה קטנה לתביעה גדולה‪ ,‬בין תביעה במקרקעין‪,‬‬
‫במטלטלין‪ ,‬בזכויות או בקניין רוחני‪ ,‬לבין זו שבמעמד אישי‪ .‬יש לחתור לקיום אחידות‬
‫ההליך השיפוטי בערכאה ראשונה‪ ,‬לקלוט את כל התביעות ב״אולם כניסה״ אחד — ושם‬
‫למיין אותן לשופטים‪ ,‬בהתאם למחלקות ההתמחות השונות )״מדורים״(‪ .‬אך טבעי הוא‪,‬‬
‫שהנםיוץ הנצבר אצל שופט‪ ,‬המתמחה בענף או בענפים מוגדרים — מביא לפישוט ההליך‪,‬‬
‫למהירות התגובה ולחיסול מהיר ויעיל של העומס‪ ,‬המעיק על המערכה כרעה חולה‪.‬‬
‫אף צורת הגשת ההליך צריכה להיות אחידה‪ ,‬דהיינו — מערכת כתבי בית־דין של‬
‫התובע )שצורתם הבסיסית זהה והיא תפורט להלן(‪ ,‬ומערכת כתבי בית־דין של הנתבע‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬יושג מצב שבו כבר בשלב הראשוני תהיה הגדרת הסכסוך ברורה וסגורה‪.‬‬
‫ההבדלים בין הצורות השונות של התביעה הקיימות כיום‪ ,‬לאמור‪ :‬המרצת פתיחה‪,‬‬
‫בקשה בדרך המרצה או בקשות סתם‪ ,‬״מודעות״ לבית־המשפט‪ ,‬סדר דין מקוצר או מוארך‪,‬‬
‫כל אלו סובלים מארכאיות וממלאכותיות נושנה ואינם מוסיפים אלא סרבול‪ .‬לא צורת‬
‫הפנייה לבית־המשפט תכתיב את הטיפול בה על־ידי בית־המשפט‪ ,‬ולא תחכום הבחירה‬
‫בהליך ״הנכון״ הוא שינתב את ״התיק״ לשופט‪ ,‬או יקבע את זריזות הטיפול בתביעה‪.‬‬
‫נראה לי‪ ,‬שהשאיפה להשיג את אחידות הערכאה היא שלב סופי ותושג בתהליך ולא‬
‫בצעד אחד‪ ,‬חותך‪ .‬היישום‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬כרוך בקשיים שאין להתעלם מהם‪ .‬כל עוד‬
‫קיימות שתי ערכאות המטפלות בשמיעת הדיון‪ ,‬והאחת משמשת גם כערכאת ערעור על‬
‫חברתה — קשה לתאר שינוי חותך ומיידי‪ .‬שינוי היררכיית המסגרת יש בו גם היבט אנושי‪,‬‬
‫ואין זה המקום להידרש למחלוקת הקיימת בין הגישות בנושא זה‪ .‬די לנו בסימון המטרה‪.‬‬
‫וכדי להשיגה כדאי להעביר את מרבית העניינים המסחריים לבית־המשפט המחוזי‪.‬‬
‫באנגליה‪ ,‬למשל‪ ,‬הוקם בימ״ש מיוחד לענייני מסחר במסגרת ‪ ,High Courts‬הוא ה־‬
‫‪ .Commercial Court‬אם גם בבית המשפט המחוזי שלנו ייוחד מדור לענייני מסחר‪ ,‬יהיה‬
‫צורך להוסיף מספר רב של שופטים לבית משפט זה‪.‬‬
‫‪ .6‬חלוקה למדורים‬
‫אני מציע לחלק את בית־המשפט למדורים אחדים‪ :‬אני קורא להם ״מדורים״ ולא‬
‫״מחלקות״ כדי למנוע בהלה שמא מדובר בתוספת אדמיניסטרציה ובניפוח המערכת‪.‬‬
‫חלוקה זו‪ ,‬וכלי העזר שליד המדורים כמפורט להלן‪ ,‬יצרו מומחיות‪ ,‬יעילות ויאיצו את‬
‫הטיפול בפניות בעלי־הדין ובהענקת הסעד המשפטי הנכסף‪.‬‬
‫המדורים שאני מציע הם‪:‬‬
‫משפט מסחרי‪-‬חלוקת משנה )שיכולה להיות חופפת ושופט אחד יוכל לכהן בכמה‬
‫‪110‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫מדורי משנה(‪ :‬מסחרי־עסקי‪ ,‬בנקאות‪ ,‬חברות‪ ,‬מיזוגים‪ ,‬ביטוח‪ ,‬קניין‪ ,‬פירוקים‪,‬‬
‫פשיטת רגל ומדור לדיני מסים‪.‬‬
‫דיני נזיקין על ענפיהם השונים‪.‬‬
‫מעמד אישי‪.‬‬
‫ירושה ועזבונות‪.‬‬
‫פלילי‪.‬‬
‫מינהלי — לרבות ביהמ״ש לעניינים מקומיים וכר‪.‬‬
‫‪ .7‬יישום ההצעה‪.‬‬
‫שאלה הראויה לדיון מקיף ורחב יותר היא השאלה הנוגעת ליישום ההצעה‪.‬‬
‫בדיון כזה‪ ,‬יש לתת את הדעת לענייני סמכות מקומית‪ ,‬ולשים לב לעובדה כי השופט‬
‫בערכאה המקומית חייב לעסוק‪ ,‬מחמת הצורך להגיש שרות לקהילה‪ ,‬בסוגים מגוונים של‬
‫תביעות‪ ,‬ואין הדבר עולה בקנה אחד עם ההצעה ליצירת התמחות בנושא ספציפי‪.‬‬
‫פתרון אפשרי הוא ריכוז המנהלה של בתי־המשפט בנקודה אחת‪ ,‬ליד בית־המשפט‬
‫הגדול שבמחוז הגיאוגרפי‪ .‬המנהלה תהיה מעודכנת וממוחשבת ותסמיך את רשם בית־‬
‫המשפט המרכזי של המחוז לווסת את התיקים בין בתי־המשפט של אותו מחוז‪ ,‬לכוון‬
‫תיקים על־פי תחומי התמחויות של השופטים השונים באותו מחוז‪ ,‬מתוך התחשבות בעומס‬
‫הקיים על כל אחד מבתי־המשפט השונים בזמן מסוים‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫‪ .8‬התמחויות‬
‫תוצאת לוואי מועילה של חלוקת בית־המשפט למדורים על־פי נושאים‪ ,‬היא התמחותם של‬
‫השופטים בנושאים שיעסקו בהם‪ .‬המטרה הסופית היא שהשופטים היושבים לדין יתמחו‬
‫בנושא שהם מטפלים בו‪ .‬התפתחות הכלכלה גורמת להתמחויות של בעלי המקצוע‪ .‬גם‬
‫עורכי־הדין המטפלים בלקוחות מתמחים יותר ויותר בתחומים מסוימים‪ ,‬ועל־כן נוטים גם‬
‫הלקוחות לפנות אל בעל־המקצוע‪ .‬תופעה זו מן הראוי שתשתקף גם בבית־המשפט‪.‬‬
‫בתחום המסחרי חייב השופט־הדן להיות בקי כדבעי בדיני עסקים בדרך כלל‪ ,‬במבוא‬
‫לחשבונאות‪ ,‬בדיני ניירות־ערך ובורסה‪ ,‬בקריאת מאזנים‪ ,‬בדיני בנקאות וכיו״ב ויש‬
‫להבטיח בשעת המינוי ששופטים אלה יהיו מומחים או ישתלמו במקצועם‪.‬‬
‫השתלמויות השופטים יתבצעו בשיתוף פעיל עם האוניברסיטאות ועם המכונים השונים‬
‫להשתלמות עורכי־דין‪ ,‬ובוודאי גם במסגרת המכון להשתלמות שופטים‪.‬‬
‫כיום רבים המקרים שבהם חש עורך־הדין בשעת משפט מסחרי‪ ,‬כי אין השופט מתמצא‬
‫בעניין ולו רק בשל קשיים בקריאת מאזן‪ ,‬בשל חוסר ידע מקיף ועדכני בדיני מיזוג חברות‬
‫ופירוקן ובפשיטת רגל‪ ,‬בדיני ניירות ערך ובנקאות או בדיני קניין רוחני‪ .‬אין ספק שכל אחד‬
‫מהנושאים הללו לא בשמיים הוא‪ .‬אמת נכון הדבר שבמהלך הדיון משתלט השופט בדרך‬
‫כלל על הנושא הנידון בפניו‪ ,‬לעומקו‪ .‬אך ללא ספק אינו דומה שופט הבקיא ברזי המשפט‬
‫המסחרי בפתיחת ההליך לשופט שזו לו פגישה ראשונה או אקראית עם הנושא‪.‬‬
‫ככל שהשופט בקיא יותר בתחום שהוא עוסק בו‪ ,‬כן ידע למקד את נקודת המחלוקת‬
‫האמיתית וכן ידע להתעלם מסיבוכים מלאכותיים ש״תורמים״ בעלי הדין או באי־כוחם‬
‫בכתבי־הטענות‪ ,‬במהלך שמיעת הראיות ובסיכומים‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫יתרון רב יש להתמחות‪ ,‬ולרכישת ניסיון כתוצאה מטיפול מתמשך בנושא‪ ,‬כשהשופט‬
‫מנסה לעזור לצדדים להתפשר כדי למנוע צורך בהתדיינות המתישה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫יעול ו מ י נ ה ל‬
‫‪ .9‬אמצעי עזר‬
‫על־מנת לחסוך זמן וכסף‪ ,‬וכדי להשיג את מירב היעילות חייבת לשרת את בתי המשפט‬
‫מערכת אמצעי עזר מתקדמת וטובה ביותר‪.‬‬
‫)א(‬
‫מחשוב‬
‫על־מנת לייעל את המערכת המשפטית‪ ,‬חייבת המערכת המשפטית להיות מצוידת בעזרים‬
‫ממוחשבים‪ ,‬אשר ישרתו הן את המתדיינים‪ ,‬הן את מערכת בתי־המשפט והן את השופטים‬
‫היושבים לדין במישורים הבאים‪:‬‬
‫)‪ (1‬המישור הטכני‬
‫תיק שנפתח ייקלט במחשב‪ .‬סיווגו‪ ,‬מידת דחיפותו‪ ,‬קביעת המדור שאליו ינותב‬
‫והשופט שידון בו‪ ,‬קביעת המועדים וכדומה‪ ,‬יוזנו למחשב‪ ,‬ויהיו חלק מתוכנה ייעודית‬
‫שתעקוב אחר התיק מראשיתו ועד אחריתו‪.‬‬
‫מערכת כזו תאפשר לחלק את העומס בצורה נאותה בין השופטים השונים‪ ,‬לאחד‬
‫דיונים בנושאים בעלי אופי משפטי דומה‪ ,‬וכן תאפשר לצדדים המתדיינים לאתר על‬
‫נקלה את התיק במזכירויות בתי־המשפט‪ .‬כמו־כן‪ ,‬מן הראוי שפרוטוקול הדיון יוכן‬
‫ויודפס בזמן אמיתי‪ ,‬יוזן לתכנית המחשב‪ ,‬ויועמד לרשות הצדדים בסמוך לדיון‪.‬‬
‫)‪ (2‬המישור המהותי‬
‫פסקי־הדין‪ ,‬היוצאים מלפני השופטים‪ ,‬חייבים להיות נחלת הכלל והגישה אליהם‬
‫חייבת להיות קלה‪.‬‬
‫מערכת המחשב צריכה לכלול את פסקי־הדין‪ ,‬ממוינים לפי נושאים‪ ,‬כדי שלעורכי־‬
‫הדין תהיה גישה ישירה אליהם ממשרד עורכי־הדין אל מאגר פסקי־הדין‪ ,‬ללא צורך‬
‫לפנות אל המזכירויות ו‪/‬או אל ארכיון בתי־המשפט‪ ,‬על־מנת לחפש ולאתר פסקי־דין‪.‬‬
‫בכל תחום מתחומי המשפט מצטברת פסיקה‪ ,‬ויש לחתור לכך שלכל שופט ולכל‬
‫עורכי־הדין‪ ,‬תהיה גם מערכת מרוכזת של ההלכות העדכניות בכל התחומים וגם מידע‬
‫מושלם על ההיבטים המשפטיים של הסכסוך‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬ניתן יהיה להימנע מדיון משפטי יקר ומסורבל ולהגיע להסדרים‬
‫מוקדמים‪ ,‬יעילים יותר לשני הצדדים‪ ,‬המבוססים על מידע משפטי מעודכן‪ ,‬מלא‬
‫ומדויק‪.‬‬
‫בדרך זו יפחת מספר המשפטים‪ ,‬יוגשו פחות ערעורים‪ ,‬פסקי־הדין ינתנו קרוב לזמן‬
‫הסכסוך‪ ,‬ובעיקר תפחתנה הרפתקאות משפטיות בלתי־מבוססות‪.‬‬
‫שופט הכותב פםק־דין לא יהיה חייב לחזור על כל החומר המשפטי המונח לפניו‬
‫במאגר‪ ,‬והוא יוכל להתמקד בעובדות המקרה הספציפי בתחום הייחודי של המשפט‬
‫הנידון בפניו‪ .‬דרך זו תוביל לדיון ענייני ויעיל יותר בסכסוך‪ ,‬להכרעה מהירה וצודקת‪,‬‬
‫ומערכת המשפט בכללותה תצא נשכרת‪.‬‬
‫כפי שנמסר‪ ,‬נערכת הנהלת בתי־המשפט למחשוב המערכת כולה והתכנית רבת־‬
‫‪112‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫ההיקף נמצאת כיום בשלבי הקמה‪ .‬יש לקוות כי התכנית תצא מהכוח אל הפועל‬
‫במהרה‪.‬‬
‫)‪ (3‬פקסימיליה‬
‫מערכת קשר בין המתדיינים לבין בתי־המשפט תזרז את התקשורת בין הצדדים ובין‬
‫מזכירו של השופט‪ .‬אף השופט עצמו‪ ,‬אם ירצה לברר עניין אגב עיסוקו בתיק שבפניו‪,‬‬
‫לא יאלץ להטריח את המתדיינים להתייצב לפניו‪ ,‬אלא יוכל לשלוח למתדיינים‬
‫בפקסימיליה דרישת הבהרה לעניין המסוים ובתוך דקות ספורות יוכל לקבל את‬
‫תשובת המתדיין‪.‬‬
‫כך ניתן יהיה להפחית עד למינימום את מספר ההופעות בבית־המשפט‪ ,‬את זמן‬
‫ההמתנה בבתי־המשפט וכדומה‪ .‬דרך זו תחסוך‪ ,‬כמובן‪ ,‬כסף רב למתדיינים‪ ,‬שכן זמנם‬
‫של עורכי־הדין עולה למתדיינים ממון רב‪.‬‬
‫הגשת בקשות ועתירות באמצעות פקסימיליה לבית־המשפט ולצד שכנגד‪ ,‬תגובה‬
‫מהירה של הצד שכנגד והחלטת השופט בעתירה‪ ,‬ישימו קץ לרוב רובן של הבקשות‪.‬‬
‫זמן יקר מפז יתפנה לכל שופט והעלות שתופחת שכרה בצדה ללא צל של ספק‪) .‬בימים‬
‫אלו החלו להשתמש בפקסימיליה בבית־המשפט המחוזי ובבית־המשפט השלום‬
‫בתל־אביב — יפו‪ ,‬ואולם יש להרחיב את השימוש בה ולהפכו לשיטה(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫‪.10‬‬
‫כתב‬
‫)‪(1‬‬
‫)‪(2‬‬
‫)‪(3‬‬
‫)‪(4‬‬
‫)‪(5‬‬
‫)‪(6‬‬
‫ה צ ע ה לשינוי ה ל י כ י ם‬
‫פתיחת הליך‬
‫תביעה המוגש לבית־המשפט לפתיחת הליך חייב לכלול חמישה חלקים אלה‪:‬‬
‫פירוט הבסיס העובדתי‪ ,‬שבו יצוינו הראיות והעדים שבדעת התובע להציג לתמיכת‬
‫העובדות שביסוד התביעה‪ ,‬והערכת הזמן‪ ,‬שלדעת התובע‪ ,‬יידרש להצגת ראיותיו‪.‬‬
‫תובע יוכל לבחור בהגשת תצהירים במקום עדות ראשית‪ .‬התובע יצרף לתביעתו העתק‬
‫מכל מסמך החשוב להוכחת תביעתו‪ .‬הגשת תצהירים וצירוף העתקי המסמכים‬
‫הרלוונטיים יביאו תועלת גם לתובע מכיון שיביאו לחיסכון בזמן השמעת עדים‪ ,‬ויתנו‬
‫חומר בידי הרשם להכריע על פיו בסיווג התביעה וקביעת שיעור הקדימות לטיפול בה‪,‬‬
‫כמפורט להלן‪.‬‬
‫העילה שמכוחה מבוקש הסעד‪.‬‬
‫פירוט הסעד הנתבע‪ .‬בחלק זה יפרט התובע את הסעד העיקרי שאותו הוא מבקש ואת‬
‫כל סעדי הלוואי או ״סעדי הביניים״‪ ,‬הידועים לו כבר בשלב הגשת התביעה‪.‬‬
‫התייחסות למידת הדחיפות של התביעה‪ ,‬והסיבות המיוחדות הדורשות‪ ,‬לדעתו‪ ,‬דיון‬
‫דחוף במיוחד או דיון מזורז או רגיל‪ .‬חלק זה ייתמך בתצהיר‪.‬‬
‫ניתן לערוך טופס מנחה ועל פי התשובות לשאלות הכלולות בו תיקבע מידת הדחיפות‪,‬‬
‫בהתאם לקריטריונים כמפורט להלן‪.‬‬
‫התייחסות נפרדת למידת הדחיפות שהתובע מבקש ליתן לםעדי הביניים שפירוטם בא‬
‫כבר בגוף התביעה כאמור‪ ,‬כגון צו מניעה‪ ,‬עיקול‪ ,‬צו עיכוב יציאה וכיו״ב‪ .‬וכן אם‬
‫מבקש התובע סעד ביניים במעמד צד אחד‪.‬‬
‫)כל אלה ייקראו להלן‪ :‬״מערכת התביעה״(‪.‬‬
‫מערכת ההגנה תהיה מקבילה למערכת התביעה‪:‬‬
‫גם מערכת ההגנה תכיל בהכרח אותם חמישה חלקים‪ ,‬מקבילים למערכת התביעה‪,‬‬
‫‪113‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫ובכל אחד מהם יגיב הנתבע על האמור בתביעה‪ ,‬לרבות בנושאים הנוגעים להערכת‬
‫התובע‪ ,‬דהיינו — מועד השמעת הראיות‪ ,‬אורכן הצפוי‪ ,‬תגובת הנתבע על הערכת‬
‫התובע את מידת הדחיפות של התביעה‪ ,‬של סעדי הביניים וכיו״ב‪.‬‬
‫)‪ (7‬גם הנתבע יהיה רשאי לצרף תצהירים לתביעתו‪ ,‬ואף כאן ישנם היתרונות שהנתבע‬
‫עשוי להיות מעוניין בהם‪.‬‬
‫‪ .11‬סיווג התביעה וקביעת דחיפותה‬
‫ליד בית־המשפט ימונה רשם‪ ,‬שיוכל להיות שופט בדימוס או עו״ד הכשיר לשמש שופט או‬
‫פקיד בכיר בעל השכלה משפטית‪ .‬תפקיד הרשם יהיה מיון התיקים הנכנסים כדלקמן‪:‬‬
‫)‪ (1‬מיון התיקים מיד עם הגיעם לבית־המשפט‪ ,‬וקביעה לאיזה מהמדורים בבית־המשפט‪,‬‬
‫ולמי משופטי אותו מדור תועבר התביעה‪.‬‬
‫)‪ (2‬קביעת מידת הדחיפות של הטיפול בתיק‪ ,‬וסדר הקדימויות בשמיעת התיקים‪ .‬אני‬
‫סבור‪ ,‬שההחלטה בנושא זה היא החשובה ביותר לבעלי־הדין‪ ,‬וביצועה ביעילות יקבע‬
‫את תפקודה של מערכת בתי־המשפט‪ :‬על־כן מן הראוי שההחלטה תיעשה על־סמך‬
‫קריטריונים מוגדרים וקבועים מראש‪ ,‬אשר הסטייה מהם תהיה נדירה‪ .‬כדאי להקים‬
‫ועדת מומחים אד־הוק‪ ,‬שתקבע תכנית או מערכת של כללים ואמות־מידה לקביעת‬
‫קדימויות ועדיפויות לתביעות השונות ולסעדי הביניים שבהן‪ .‬אפשר לשתף בועדה‬
‫שופט‪ ,‬עורך־דין‪ ,‬סוציולוג‪ ,‬כלכלן‪ ,‬רואה־חשבון‪ ,‬רופא‪ ,‬רב וכיוצא באלו‪ .‬הועדה‬
‫תביא את כלליה לידיעת הציבור‪ .‬ראוי לקיים דיון ציבורי בקריטריונים אלו בטרם‬
‫ייקבעו סופית‪.‬‬
‫משתיקבע תכנית כזו ניתן יהיה לבנות לפיה תכנית מחשב‪ ,‬שבה יוכל הרשם‬
‫להשתמש‪ ,‬והצעותיה תנחינה את הכרעותיו וגם תשמשנה בסיס לערעור — אם‬
‫יתעורר צורך בכך‪.‬‬
‫מתי תהיה זכות ערעור על החלטת הרשם בנושא הקביעה המנהלית? יש כמה נושאים‬
‫שבהם תהיה זכות השגה על החלטת הרשם בפני הנשיא )ברוח תקנה ‪ 421‬לתקנות‬
‫סד״א‪ ,‬התשמ״ד — ‪ 1984‬לעניין ערעור על סרוב לקבל ערעור במזכירות( או ערעור‬
‫בפני כל שופט משופטי ביהמ״ש שלערעור שהחלטתו ״תהיה סופית ומכרעת״‪.‬‬
‫‪ .12‬מ כ ס ת זמן הדיון‪ .‬אגרה‪ .‬כיסוי הוצאות‬
‫)‪ (1‬היותו של בית־המשפט פתוח לכל דורש‪ ,‬ללא כל אפליה‪ ,‬הוא יסוד מוסד של חברה‬
‫חופשית )חוקת ארה״ב רואה בכך יסוד חשוב בזכויות האזרח(‪ .‬מאידך גיסא השירות‬
‫שבתי־המשפט מספקים לאזרח‪ ,‬עולה למדינה ממון רב‪ ,‬והיכולת לספקו בכמות‬
‫מספקת ובזמינות לכל — מוגבלת ליכולתה הפיזית והאנושית של המערכת‪.‬‬
‫יש להבדיל בין היזקקות האזרח לבתי־המשפט בכורח החוק או בנושאים שבמעמד‬
‫)סטטוס( כגון משפט פלילי‪ ,‬צווי ירושה )להוציא התנגדות(‪ ,‬פירוק חברות‪,‬‬
‫אפוטרופסות‪ ,‬מעמד אישי וכיוצא בזה‪ ,‬לבין פניית אזרח לבית־המשפט בעניינים‬
‫אזרחיים־מסחריים על סוגיהם השונים‪ ,‬שבהם נמצא האזרח צורך שירותי משפט‬
‫להגנה על רכושו‪ ,‬על קניינו‪ ,‬על שמו וכיוצא באלו‪.‬‬
‫האזרח משלם למדינה אגרה בבקשו ״לרכוש״ את השירות המשפטי‪.‬‬
‫במציאות הקיימת כשהעומס המוטל על המערכת משבש את תפקודה וגורם לעיכוב‬
‫רב ביעילותה‪ ,‬צריכת־יתר גורמת לכך שהאזרחים כולם יקופחו ויפגעו‪ .‬במקרה כזה יש‬
‫‪114‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫לוותר על האופטימום‪ .‬לדעתי אפשר לדרוש ויתור כזה לטובת האינטרס הכללי של‬
‫ייעול המערכת המשפטית בשני אספקטים‪:‬‬
‫קציבה מראש של מכסת זמן שתעמוד לכל בעל־דיץ להביא עצומותיו בפני בית־‬
‫המשפט‪ ,‬בהתאם לחומר שהוגש מראש על־ידי בעלי־הדין‪ ,‬במערכת התביעה‬
‫ובמערכת ההגנה )על צרופותיהן(‪.‬‬
‫בעל־דין שהפסיד במשפט יצטרך לשאת באגרה ובתשלום שכ״ט והוצאות ניהול‬
‫ההליך של הצד שכנגד‪ .‬הסכום ייקבע ביחס ישר לזמן שצרך התיק עד תום‬
‫הראיות והסיכומים‪.‬‬
‫יש לשאוף לכך‪ ,‬שהנכנס בפתח שערי בית־המשפט‪ ,‬בעיקר בתובענות במשפט אזרחי־‬
‫מסחרי‪ ,‬ידע מקץ זמן קצר ביותר‪ ,‬מתי יהיה בידו פסק־דין‪ ,‬שבו כלולים הכרעה‬
‫שיפוטית בעתירתו וסעד‪ .‬המערכת צריכה לקבוע כללים‪ ,‬שלפיהם יוקצב מראש משך‬
‫הזמן העומד לרשות המתדיינים באותו עניין‪.‬‬
‫הצעתי היא‪ ,‬שבקדם המשפט ולפני פתיחת המשפט יודיע בית־המשפט לצדדים מהו‬
‫אורך הזמן שהוא קוצב לכל אחד מהם‪ ,‬ומכסה זו תהיה קבועה ומוגבלת מראש‪,‬‬
‫להעלאת עתירותיהם ולהוכחת טענותיהם‪ .‬המכסה תיקבע על־פי החומר שפורט‬
‫במערכת התביעה ובמערכת ההגנה‪ ,‬ותתחשב בהערכת הצדדים מהו משך הזמן‬
‫שיצרכו עדיו של כל אחד מהם‪ .‬אל לבעל־הדין לתכנן את המערכה כאילו כל זמנו של‬
‫בית־המשפט בידו או כי כל זמן שידרוש להוכחת טעוניו נתון לו מראש‪ .‬נהפוך הוא‪.‬‬
‫במסגרת הזמן שהוערכה והוקצבה לו‪ ,‬צריך הוא למצות את המירב)שופט יוכל כמובן‪,‬‬
‫באופן יוצא מן הכלל‪ ,‬לשנות את המכסה אם יתברר לו שיש הצדקה לכך(‪.‬‬
‫עם פתיחת ההליך‪ ,‬ישלם התובע אגרה בסכום קצוב‪ ,‬לפי שווי הסעד הנתבע‪ .‬האגרה‬
‫המלאה תיקבע בסוף ההליך‪ ,‬ושיעורה יהיה פונקציה ישירה של הזמן שצרך ניהול‬
‫התיק בפועל‪ ,‬ובשים לב להריגתו מההערכה המוקדמת‪ .‬בנוסף לכך יהיה חיוב קצוב‬
‫לכל ישיבה‪ ,‬לתזכורת או לטיעון‪ ,‬והצד המפסיד ישא גם באגרה לטובת אוצר המדינה‬
‫וגם בהוצאותיו של הצד שכנגד על־פי אותה מתכונת‪.‬‬
‫התוצאות המושגות על־ידי הנהגת שיטה זו הן‪:‬‬
‫בעל־הדין ידע שזמנו של בית־המשפט עשוי לעלות לו בממון‪ ,‬ובדרך הטבע‬
‫ישקול אם העניין שהוא עומד להביא לבית־המשפט אכן רציני ובאיזו מידה יכול‬
‫הוא להרשות לעצמו לצרוך את זמנו של בית־המשפט‪.‬‬
‫כל בעלי־הדין )אשר בעת ניהול המשפט עדיין אין התוצאה מונחת בכיסו של‬
‫איש מהם( ישאפו לקצר‪ ,‬הן בטענות והן בהבאת עדים‪ ,‬בידעם שמשך הזמן הוא‬
‫על חשבונם‪ .‬מטבעו של אדם‪ ,‬שאין הוא רוכש בכספו אלא מה שבאמת דרוש לו‪.‬‬
‫יש לקוות — שאם נטענות טענות עובדתיות שהכחשת סרק שלהן תגרור תשלום‬
‫כבד‪ ,‬יצמצם המכחיש גם את טענותיו לתחום המוגדר והמצומצם של טענות‬
‫תקפות‪ ,‬וגם את הראיות‪.‬‬
‫תשלום האגרה‪ ,‬ובעיקר תשלום הוצאות לצד שזכה‪ ,‬כפונקציה של זמן הדיון‬
‫יביא לכך שעורכי־הדין של שני הצדדים ימצאו את הדרך לצמצם באמת את‬
‫מתחם הסכסוך‪ ,‬ולהביא להכרעה בפני בית־המשפט את השנוי במחלוקת‬
‫אמיתית‪ ,‬עובדתית ומשפטית‪ .‬הוא הדין בסיכומים‪.‬‬
‫תשלום בעבור שירות ייעשה על־פי אומדן עלות השירות ובהתאם לאורך הזמן‬
‫שהושקע בהשגת התוצאה המבוקשת‪ .‬חיוב בעל־דין שהפסיד לזוכה‪ ,‬בהוצאות‬
‫‪115‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫שגובהן יקבע על־פי אורך הזמן שנדרש להוכחה ‪ /‬לדחייה של התובענה‪ ,‬עולה בקנה‬
‫אחד עם הרגלי המסחר דהיום‪ .‬היא מתאימה לאופן שבו מחייבים בעלי מקצועות‬
‫חופשיים את לקוחותיהם בשכר טרחה בעבור מתן שירות‪ .‬אין הצדקה לגבות אגרה אך‬
‫ורק כנגזרת מגובה הסכום המופיע בעתירה‪ ,‬וללא כל קשר לאורך הזמן שהושקע‬
‫בהשגת התוצאה הנכספת — פםק־הדין‪ .‬אורך הזמן המושקע בהליך השיפוטי תלוי‪,‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬בבעלי־הדין‪.‬‬
‫אין ספק שבעלי הדין ישקלו בזהירות רבה את צעדיהם בהליך‪ ,‬ויימנעו מהליכים‬
‫מיותרים‪ ,‬ערעורים ובקשות לערעורים ועתירות מיותרות לסוגיהן — אם ידעו שהם‬
‫מסתכנים בתשלום בהתאם לכל הליך שהפעילו‪.‬‬
‫)‪ (6‬בנוסף לכך יש להביא לשינוי מהותי בפסיקת שכ״ט והוצאות לטובת הצד הזוכה‪.‬‬
‫הדבר צריך להיעשות בהליך מיוחד בפני הרשם‪ .‬יש להביא בחשבון הוצאות ממשיות‪,‬‬
‫שנדרשו לניהול התיק‪ ,‬שכ״ט ממשי ששולם או שהתחייבו לשלמו‪ .‬כן יחויב המפסיד‬
‫לשלם נזקים‪ ,‬שנגרמו כתוצאה מהליכי סרק — לעתים זדוניים‪ ,‬כגון‪ ,‬הטלת עיקולים‬
‫מיותרים‪ ,‬צווי עיכוב יציאה מהארץ‪ ,‬צווי מניעה שלא היה בהם צורך ועוד‪.‬‬
‫הכלל ‪ ,Actio Legis nemini facit injuriam‬במשמעותו המקובלת‪ ,‬אבד עליו הכלח‪.‬‬
‫בעל־דין שנקט בהליך סרק או בהליך מזיק שכוונתו רעה — יש להעמידו על מקומו‪,‬‬
‫ולחייבו לשאת בכל התוצאות‪ .‬הקביעה תוטל על רשם )שופט בדימוס או עו״ד כשיר‬
‫לשיפוט( שימונה לדבר‪ ,‬ותיעשה על בסיס טיעון לעניין זה‪.‬‬
‫)השווה ע״א ‪ 280/73‬פלאימפורט בע״מ נ׳ ציבה גייגי בע״מ‪ ,‬פ״ד כט)‪ (1‬עמ׳ ‪.(597‬‬
‫)‪ (7‬מובן‪ ,‬שיש לעבד רעיון זה לפרטיו‪ :‬יהיו הליכים שיהיו פטורים מאגרה! בית־המשפט‬
‫יהיה מוסמך‪ ,‬בסוף ההליך‪ ,‬להפחית או להגדיל את האגרה בשל נימוקים מיוחדים‬
‫ומתאימים למקרה‪ :‬יש לחשוב על הנהגת מוסד של ״עזרה משפטית״)"‪,("Legal Aid‬‬
‫כנהוג באנגליה‪ ,‬הן למימוש עזרה משפטית לניהול התיק‪ ,‬והן לתשלום האגרה‬
‫וההוצאות ועוד‪.‬‬
‫‪ .13‬הדיון בתיק‬
‫בתום הליך הסיווג והניתוב על־ידי הרשם‪ ,‬יקבע הרשם את השופט שידון בתיק במדור‬
‫שנקבע על־ידו‪.‬‬
‫אם החלטת הרשם תקבע קדימות מיידית או דחופה ביותר לדיון באותו תיק‪ ,‬או בבקשה‬
‫לסעד ביניים שבו‪ ,‬יועבר התיק‪ ,‬לאלתר‪ ,‬לשופט שנקבע כמפורט לעיל‪.‬‬
‫בכל מקרה אחר‪ ,‬יופנה התיק לישיבת קדם משפט ראשונה‪.‬‬
‫בהצעתי לאופן ניהול הליך הדיון‪ ,‬אני משלב חלק מהפרקטיקה‪ ,‬הנהוגה בבתי־משפט‬
‫מחוזיים בארה״ב‪ .‬אני מאמץ את הדרך שהנהיג השופט ‪ — Kenneth Conboy‬שופט בית־‬
‫המשפט המחוזי בניו־יורק )המחוז הדרומי( שאת עיקריה אפרט להלן‪.‬‬
‫עיקרון חשוב ביותר‪ ,‬שיש לחתור אליו הוא‪ ,‬כי הדיון בתיק‪ ,‬מרגע שהרשם העבירו‬
‫לשופט שידון בו‪ ,‬ועד לסיומו במתן פסק־הדין‪ ,‬יהיה מרוכז באופן מוחלט ולכל אורך הדרך‬
‫בידי שופט אחד‪ .‬הדבר ימנע פיצול‪ ,‬בזבוז זמן‪ ,‬והוצאות מיותרות הנובעים מהצורך שאותו‬
‫תיק יילמד על־ידי שופטים שונים בכל פעם מחדש‪.‬‬
‫הליכי פיצול העילות ופיצול הסעדים הם בעוכרי המערכת המשפטית‪ .‬הליכים אלו‬
‫גורמים לבזבוז זמן יקר לצדדים המתדיינים ולמערכת השיפוט בכללותה‪ ,‬והם מגבירים את‬
‫העומס המוטל ממילא על בתי־המשפט בארץ‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫)‪(1‬‬
‫ישיבמ קדם משפט‬
‫בתום ‪ 30‬עד ‪ 45‬יום‪ ,‬מיום החלטתו של הרשם לנתב את התיק ליעדו — תיקבע ישיבת קדם‬
‫משפט ראשונה בפני השופט שקבע הרשם‪.‬‬
‫במסגרת ישיבת קדם המשפט‪ ,‬תתבררנה גם אפשרויות חלופיות לדיון‪ .‬לרבות אפשרויות‬
‫דיון בהליך בוררות ופשרה‪ .‬באי־כוח הצדדים יציגו טיעונים בקשר לפשרה ובקשר לבוררות‬
‫אפשרית‪ .‬על הצדדים לדעת שבאותה ישיבה יהיה השופט מוסמך לקבוע חיוב‪ ,‬הן לפשרה‬
‫והן לבוררות‪.‬‬
‫בישיבת קדם המשפט יקבע בית־המשפט מועדים לשמיעת בקשות מיוחדות‪ ,‬וכן יקבע‬
‫את המועד לדיון בתיק‪ .‬הצדדים יישמעו בכל עניין שהם יבקשו להעלות‪.‬‬
‫)‪(2‬‬
‫גיהול המשפט‬
‫בתום ישיבת הקדם משפט ייקבע לוח זמנים לשמיעת התיק‪ .‬הצדדים‪ ,‬אשר ענייניהם מצויים‬
‫ברשימת המשפטים המיועדים לדיון )‪ (Ready for Trial Calendar‬בטווח הזמן הזה‪,‬‬
‫יקבלו הודעה ממזכירות השופט )או המדור( לא יאוחר מ־‪ 24‬שעות לפני המועד הקבוע‬
‫לשמיעת המשפט‪.‬‬
‫במקרה שאחד הצדדים ירצה להוציא את המשפט שלו מ״רשימת המשפטים המיועדים‬
‫לדיון״ בתקופת הזמן המסוימת‪ ,‬יהא עליו להפנות בקשה בכתב לבית־המשפט‪ ,‬ולציין את‬
‫הנימוקים לבקשת הדחייה ולמתי הוא מבקש לדחותה‪.‬‬
‫עם תחילתו של המשפט ימציאו הצדדים לשופט תיק מסודר של המוצגים‪ ,‬שהם עומדים‬
‫להגיש כראיה‪ ,‬מתויקים לפי רשימת מפתח מצורפת‪ ,‬שתשמש את השופט במהלך המשפט‪,‬‬
‫ויצוינו בה‪ ,‬בסימון מיוחד‪ ,‬המוצגים שהצדדים מסכימים על קבילותם‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ה ט י ה לאפיקים חלופיים‬
‫‪ .14‬פשרה מחייבת‬
‫יצר ההתדיינות של הישראלי המצוי‪ ,‬הגובל לעתים מזומנות בעקשות לשמה‪ ,‬מלווה את‬
‫בעל־הדין במהלך ניהול עניינו בבית־המשפט‪ .‬לכן קשה כל־כך להשיג פשרה התלויה‬
‫בהסכמת בעל־הדין‪ .‬לדעתי אסור להשלים עם מצב זה‪.‬‬
‫עקב העומס הקשה שבו נמצאים הדיונים המשפטיים בישראל‪ ,‬יש להעניק לשופט‬
‫סמכות לפסוק פשרה מחייבת‪ .‬כדאי לקיים הליך מקוצר של טיעון בעל־פה בפני השופט‬
‫)לאחר שהתיק כולו מוכן‪ ,‬והחומר שהוגש על־ידי שני הצדדים נמצא בו( והשופט יהיה‬
‫מוסמך )בחיקוק( לפסוק פשרה לאחר שמיעת הצדדים‪ .‬כאילו אמרנו‪ :‬״כופין אותם עד‬
‫שיאמרו רוצים אנו״‪ .‬ניסיון החיים מוכיח כי בלבו של כל בעל־דין חבויה הסכמה‪ ,‬ואולי‬
‫אפילו שאיפה נסתרת‪ ,‬שגורם מוסמך יכפה עליו פשרה‪.‬‬
‫במקורותינו מצינו‪ ,‬שחיוב לעשות פשרה )אם כי‪ ,‬לא לכפותה( — מוטל על השופט‪.‬‬
‫בפירוש בעל הטורים לפסוק הראשון בפרשת משפטים)שמות פרק כ״א פסוק א׳(‪ ,‬נאמר —‬
‫״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ — נוטריקון ״המשפטים״‪ — :‬״הדיין מצווה‬
‫שיעשה פשרה טרם יעשה משפט״‪.‬‬
‫לכן אנו מציעים להעניק לשופט‪ ,‬סמכות בחוק לפסוק בפשרה‪ ,‬אם מצא זאת לנכון‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬יחול הדבר בהליכים בעלי אופי מםחרי־עסקי‪ .‬מובן שאין סמכות כללית כזו יכולה‬
‫לחול בעניינים של סטטוס‪ ,‬וכן לא בעניינים שיש להליך השפעה על זכויות צדדים‬
‫‪117‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫שלישיים‪ ,‬כגון‪ ,‬נושים אחרים של החייב וכיוצא באלו‪ .‬כמו־כן תינתן לצדדים הזכות לטעון‬
‫נגד פישור‪ ,‬אם יש להם טעם מיוחד להתנגדות‪.‬‬
‫נקיטה בסדרים שהתווינו לעיל‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שמערכת התביעה מוגשת לבית־המשפט‬
‫כמערכת שלמה‪ ,‬לרבות תצהירים והעתקי מסמכים‪ ,‬וכך גם מערכת ההגנה‪ ,‬מאפשרת‬
‫לבעלי־הדין ולשופט לדעת מראש את כל שבעלי־הדין מצאו לנכון לפרט בעניין הנידון —‬
‫כעדות ראשית‪ :‬טיעון קצר בעל־פה מצד באי־כוח שני בעלי־הדין יתן תמונה מלאה של‬
‫הסכסוך‪ .‬בעניין מסחרי‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬די באלה כדי לאפשר לשופט לגבש דעה לכאורה‪ ,‬על‬
‫בסיס צודק והוגן‪.‬‬
‫השופט יכול להציע לצדדים מסגרת לפשרה בתחום זמן מוגדר‪ ,‬ולאפשר להם בתוך אותו‬
‫זמן קצוב להודיעו אם אמנם הצליחו להגיע לפשרה כהמלצתו‪ .‬על הצדדים לדעת שאם לא‬
‫התפשרו — מוסמך השופט לפסוק פשרה לפי שיקולו‪ .‬זה כשלעצמו ישמש להם תמריץ‬
‫להגיע לפשרה בכוחות עצמם‪.‬‬
‫—"‪: " A l t e r n a t i v e DisputeResolution"—"ADR‬‬
‫בארה״ב באנגליה ובאוסטרליה מ ת פ ת ח בתאוצה הולכת וגוברת פרוייקט ששמו‬
‫כבכותרת‪ .‬מטרתה של התכנית — הפניית סכסוכים על ידי בית המשפט להליך פשרה‪.‬‬
‫ההליך מנוהל על ידי ״מפשרים״)‪ (Mediators‬המתמחים בכך‪ .‬הניסיון שנצבר במשך‬
‫כ ‪ 15‬שנה‪ ,‬הוכיח שהתוצאות הן חיוביות ומעודדות ביותר‪ .‬עלות הליך השיפוט קטנה‪,‬‬
‫ומוקל העומס בבתי המשפט‪ .‬הנושא נמצא עדיין בתהליך פיתוח‪ ,‬כולל בצד האקדימי‬
‫— המנסה לבסס תשתית מקצועית לתפקיד המפשר‪ .‬בשנה האחרונה שהה בישראל‬
‫פרופ׳ דוד מץ )‪ (David Matz‬ממסצ׳וסטס‪ ,‬ארה״ב‪ ,‬והקדיש מאמצים להחדיר את‬
‫פרוייקט הפישור לישראל‪ .‬מומלץ ב ה ח ל ט לאמץ את התכנית ולקדמה‪ ,‬הן בדרך‬
‫הניסיון הלכה למעשה‪ ,‬והן בדרך של חקיקה‪.‬‬
‫סכסוך‬
‫‪.15‬‬
‫בוררות חובה‬
‫במרבית מדינות המערב קיימת בוררות החובה ומן ההכרח למצוא גם בישראל דרך שתגרום‬
‫לזרוז‪ ,‬לפישוט‪ ,‬וכתוצאה מכך גם להוזלה אפקטיבית של הדיון בסכסוכים‪ ,‬בעיקר‬
‫מסחריים‪ .‬עומס היתר המוטל על מערכת השיפוט‪ ,‬עלול‪ ,‬לאורך זמן‪ ,‬לגרום לאבדן האמון‬
‫בה מצד הציבור‪ .‬הצורך לאפשר העברת סכסוכים לבוררות על־ידי בתי־המשפט‪ ,‬אינו חדש‬
‫והוא נזכר כבר בדו״ח ועדת לנדוי‪.‬‬
‫הועדה החליטה לדחות את האמצעי של בוררות חובה ולהסתפק בעידוד מסירת‬
‫סכסוכים לבוררות‪ ,‬בהסכמת הצדדים‪ ,‬במידה רחבה יותר מהנהוג כיום‪.‬‬
‫עמדה זו מתבססת על שיקול עקרוני‪ ,‬שאזרח הפונה לבית־המשפט‪ ,‬ומבקש צדק בדרך‬
‫הפעלת המנגנון של שופטים מקצועיים‪ ,‬רשאי לצפות לכך שלא יידחה על הסף ולא יופנה‬
‫בעל כורחו לאפיק אחר‪ ,‬שבו הוא עלול לראות ״צדק ממדרגה שנייה״‪.‬‬
‫נראה לנו שמכיוון שהמצב החמיר עד מאוד במהלך עשר השנים מאז דו״ח הועדה‪ ,‬אל‬
‫לנו להימנע מלהפעיל אמצעי כזה‪ ,‬אך ורק בשל אותו שיקול עקרוני‪ .‬מערכת בתי־המשפט‬
‫בישראל מתקשה מאד לפעול ביעילות‪ ,‬עקב ריבוי ההתדיינויות‪ .‬הלחץ הבלתי־נסבל המוטל‬
‫על מערכת השיפוט‪ ,‬על כ ל דרגותיה‪ ,‬במבנה הקיים היום‪ ,‬גורם הפרעה חמורה לניהול חיי‬
‫המגזר העסקי ומביא לפגיעה של ממש‪ .‬אם נגזר על גוף מסחרי להמתין שנים עד לקבלת‬
‫‪118‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫פסק־דין בבית־המשפט‪ ,‬הרי כמודגם לעיל‪ ,‬אף אם יתקבל הסעד המבוקש בסופו של הליך‬
‫ארוך — יהיה זה מאוחר מדי‪ .‬על כן אין לעכב עוד את הקמתו של הליך בוררות חובה‪ ,‬ואת‬
‫הפעלתו כפתרון חילופי לסעד הניתן בהליך רגיל בבית־המשפט‪.‬‬
‫על בסיס החלטה עקרונית זו‪ ,‬יש לבדוק האם חוק הבוררות במתכונתו הנוכחית יעיל‬
‫לשמש למטרה שעמדה לנגד עיני מנסחיו‪.‬‬
‫מאז חקיקת חוק הבוררות‪ ,‬תשכ״ח — ‪ ,1968‬נרכש ניסיון רב בבתי־המשפט בישראל‪,‬‬
‫ניסיון אשר מאמת את הדברים התקיפים כל־כך‪ ,‬שכתב הנשיא המנוח פרופ׳ זוסמן‪,‬‬
‫בהקדמה לספרה של פרופ׳ ס׳ אוטולנגי ״בוררות — דין ונוהל״‪ .‬מן הראוי להביא את דבריו‬
‫כלשונם‪ ,‬כדי לשכנע שאמצעי הבוררות‪ ,‬במתכונתו דהיום‪ ,‬לא ישיג את המטרה שאותה אנו‬
‫מבקשים להשיג‪ .‬ואלו דבריו‪:‬‬
‫״עם זאת‪ ,‬יהיו מעטים שותפים לאופטימיות של שר המשפטים שהכריז על החוק‬
‫החדש כעל מפנה חשוב בסדרי ההתדיינות בארץ‪ .‬הסכמה מרצון לבורר שנבחר על־‬
‫ידי הצדדים עצמם‪ ,‬אין לה ערך של ממש‪ ,‬זולת אם היא מלווה רצון והסכמת כל אחד‬
‫מן המתדיינים לקבל עליו את הדין כמו שייפסק על־ידי הבורר‪ .‬בהווי הישראלי‪,‬‬
‫הסכמה אחרונה זו היא לעתים קרובות מדי הסכמה על־תנאי בלבד‪ .‬לאמור‪ ,‬הסכמה‬
‫להשלים עם הפסק הרצוי‪ .‬אך‪ ,‬אם לא פסק הבורר כמו שבעל־דין רוצה‪ ,‬מפשפשים‬
‫בחומר הבוררות כדי לגלות בו אמתלה לביטול הפסק ולחידוש המשפט במקום אחר‪.‬‬
‫שום מחוקק לא יוכל לצייד את הציבור באמצעי יעיל‪ ,‬מהיר וזול של דיון משפטי על־‬
‫ידי בורר‪ ,‬כדברי המחברת במבוא לספרה מאיר־העיניים‪ ,‬אם אותו ציבור חסר‬
‫משמעת‪ ,‬וכמצוי ביותר — שבוי הוא ביצר להתדיין״‪.‬‬
‫אני מציע על־כן‪ ,‬להפוך את הבוררות להליך מקביל ואלטרנטיבי לבתי־המשפט‪ ,‬עם‬
‫תיקונים שיפורטו להלן‪.‬‬
‫)‪ (1‬יש להקים מערך בוררים ליד בית־המשפט‪ ,‬שיהיו בו שופטים בדימוס‪ ,‬וכן עורכי־דין‬
‫כשירים לשיפוט‪ ,‬אשר יהיו נכונים להקדיש את זמנם לנושא‪ ,‬ויהיו מוכנים לעסוק‬
‫במשימת בוררות־לצד־בתי־המשפט בעיסוקם היחידי או העיקרי‪ .‬הבוררות תתנהל‬
‫במשרדו של הבורר‪ ,‬במשרדי ב״כ הצדדים חליפות או במקום אחר שעליו יוסכם‪.‬‬
‫)‪ (2‬הבוררים אשר יהיו מעוניינים להכלל במערך הבוררים שליד בית־המשפט‪ ,‬יגישו‬
‫בקשה לכך‪ .‬ועדה שתוקם‪ ,‬בראשות שופט‪ ,‬תאשר את המועמד‪ ,‬ורשימת הבוררים‬
‫תפורסם‪ .‬יוגדרו דרישות המינימום שבורר‪ ,‬חבר במערך הבוררים‪ ,‬יידרש לעמוד בהן‪,‬‬
‫כגון — מי שכיהן כשופט‪ ,‬או שנות עיסוק כעו״ד או רו״ח וכר‪ ,‬כנזכר לעיל‪ .‬כמו כן‬
‫כדאי להרחיב את המערך ולכלול בו בעלי מקצועות ספציפיים אחרים‪ :‬רואי חשבון‪,‬‬
‫מרצים בכירים בפקולטאות למשפטים‪ ,‬שמאים‪ ,‬אנשי עסקים בעלי שם ועוד‪ ,‬כדי‬
‫שיכהנו כבוררים בעניינים שהם מומחים בהם‪ .‬בדרך זו יוכל בית־המשפט למנות‪ ,‬מבין‬
‫הכלולים במערך הבוררים‪ ,‬כאלו שיהיו מתאימים במיוחד לאופי הסכסוך הנדון‪ ,‬או‬
‫בעלי מקצוע עם מומחיות ספציפית‪ ,‬או אנשי ציבור שונים מתאימים‪ ,‬שייבחרו ויפעלו‬
‫בהתנדבות‪ ,‬ועוד כהנה‪.‬‬
‫)‪ (3‬תישמר כמובן זכותם של צדדים־לחוזה להסכים על העברת ההכרעה בסכסוך מכוח‬
‫החוזה‪ ,‬לבורר מוסכם או למי שימונה על־פי מנגנון מוסכם‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬לשם חיזוק ההליך המוצע של מערך בוררים קבועים לצד בית־המשפט‪ ,‬יש‬
‫להעניק לו ייחוד ויתרון‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫אפשר לחשוב על דרך מקוצרת ופשוטה להפעלת פסק בוררות כזה‪ ,‬כגון‪ :‬ביטול‬
‫הצורך באישור הפסק על־ידי בית־המשפט כהליך חובה‪ ,‬שבלעדיו אין הפסק ניתן‬
‫לאכיפה‪ .‬פסק בוררות כזה ניתן יהיה לאכיפה בהוצאה לפועל וניתן להתנגדות בהליך‬
‫דומה להוצל״פ של שטרות‪ .‬טעמי ההתנגדות יהיו‪ ,‬כאמור‪ ,‬מוגדרים מאד ומצומצמים‬
‫אך ורק לפגמים שורשיים כגון‪ ,‬חריגה מעיקרי הצדק הטבעי או תקלה בהליך‬
‫הבוררות‪ ,‬שהדעת איננה סובלתה )וראה להלן‪ ,‬פסקה ‪.(5‬‬
‫ההתנגדות תישמע‪ ,‬ככל האפשר‪ ,‬בפני אותו שופט‪ ,‬שהחליט על העברת התיק‬
‫לבוררות‪ ,‬ואשר אמור להכירו מהסיבוב הקודם‪ .‬יש לקבוע הוצאות כבדות על התנגדות‬
‫סרק‪.‬‬
‫פיתוחו של מערך בוררים כזה עשוי להביא לכך‪ ,‬שעם הזמן יהווה מוסד מוכר ומקובל‪,‬‬
‫וצדדים לחוזה יסגלו לעצמם‪ ,‬כנוהג מקובל‪ ,‬לכלול בחוזים סעיף בוררות חובה בפני‬
‫בורר ממערך הבוררים־שליד־בית־המשפט‪.‬‬
‫)‪ (4‬חוק הבוררות יתוקן כך‪ ,‬שהליך הבוררות כולו יהיה הליך קצר ויעיל וייכללו בו‬
‫הוראות כגון — קביעת מועדי הגשת כתבי־הטענות לבורר‪ ,‬שמיעת הראיות בתכיפות‬
‫מיום ליום )או בהפסקות קצרות(‪ ,‬מתן פסק־דין לאלתר‪ ,‬ובכל מקרה בתוך זמן קצוב‬
‫מתחילת הבוררות‪ .‬החוק יקבע אפשרות לחייב את הצדדים לממן את הוצאות‬
‫הבוררות במהלכה‪ ,‬כגון הוצאות רישום פרוטוקול‪.‬‬
‫)‪ (5‬שאלה קשה היא שאלת הערעור על פסק בוררות כזה‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬נראה שהצדדים‬
‫מעוניינים שהפסק ינתן לאלתר ויהיה סופי‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אדם מועד לטעות‪ ,‬ויש אשר‬
‫הטעויות לא נבעו מגוף הסכסוך‪ ,‬מהצד המסחרי‪ ,‬אלא טעויות שיסודן בהתנהגות‬
‫בלתי־הולמת של הבורר‪ ,‬בחריגה מעיקרי הצדק הטבעי‪ ,‬בהתעלמות מגוף הסכסוך או‬
‫מנקודה שבמחלוקת‪ ,‬או משרירות‪ .‬ניתן להניח כי אוכלוסיית הבוררים המוצעת על־‬
‫ידינו בנושא זה תבטיח‪ ,‬כי מקרים כגון אלה יהיו נדירים מאוד‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אין‬
‫לשלול אפשרות של תקלה ולכן רצוי שיהיה הליך קצר‪ ,‬שבו יוכל בעל־הדין לחזור אל‬
‫השופט שמינה את הבורר‪ .‬שופט זה‪ ,‬המכיר כבר את הנושא מהליכי הפתיחה‪ ,‬יהיה‬
‫מוסמך לשמוע ערעור אך ורק בנקודות החריגות שהוזכרו‪ ,‬והחלטתו שלו תהיה סופית‪.‬‬
‫נזכור כאן‪ ,‬כי במגזרים אחדים מקובלות בוררויות מסחריות ויש מגזרים שבהם נקבעה‬
‫הבוררות כהליך־חובה‪ ,‬ועל החבר באותו מגזר להיזקק לו‪.‬‬
‫דוגמה לכך נמצא בבורסת היהלומים‪ .‬תקנון הבורסה מחייב כל חבר להיזקק להליך של‬
‫בוררות חובה‪ .‬תקנה ‪ 78‬מתקנות הבורסה קובעת כי כל סכסוך בין חברים המשתייכים‬
‫לבורסה‪ ,‬והנובע מהמסחר ו‪/‬או התעשייה של אבנים יקרות‪ ,‬יש למסור לבוררות הנהלת‬
‫הבורסה או למי שההנהלה תמנה לתפקיד זה‪.‬‬
‫ההנהלה‪ ,‬באמצעות הועדה המשפטית‪ ,‬רשאית לסרב לקבל את התביעה לבוררות‪ ,‬אם‬
‫לפי דעתה חורג העניין מתחום התקנות או מכל נימוק אחר‪ .‬חבר המוזמן לבוררות חייב‬
‫לחתום על אישור קבלת ההזמנה לבוררות‪ ,‬ועליו להופיע לבוררות בדייקנות‪ .‬במקרה שלא‬
‫הופיע‪ ,‬ללא סיבה מוצדקת‪ ,‬הוא עלול להיקנס בהתאם לתקנות הבורסה וכר‪.‬‬
‫)ראה לדוגמה — ת‪.‬א‪) .‬ת״א( ‪ 2771/82‬רייטן נ׳ לזר‪ ,‬פ״מ תשמ״ז)א( ‪.(358‬‬
‫בימים אלו‪ ,‬נמצאת בשלבים סופיים הקמת מוסד לבוררות מסחרית ליד איגוד לשכות‬
‫המסחר בישראל‪ .‬התכנית עובדה על־ידי פרופ׳ יצחק זמיר‪ .‬מטרת התכנית‪ ,‬להציע דרכים‬
‫אלטרנטיביות ליישוב חילוקי דעות וסכסוכים מסחריים‪ ,‬במגמה לסייע למסחר בתוך ישראל‬
‫וכן למסחר בין ישראל לבין מדינות אחרות‪ .‬אותה תכנית מציעה‪ ,‬כי המוסד לבוררות יעמיד‬
‫‪120‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫לרשות המשתמשים בו שלושה סוגי שירות‪:‬‬
‫)א( בוררות — לפי חוק הבוררות‪ ,‬התשכ״ח — ‪.1968‬‬
‫)‪ p‬פישור‪.‬‬
‫)ג( תיווך‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫עקרונות הפעלת המוסד הם‪:‬‬
‫הבוררות עשויה להתבסס על הסכם בין הצדדים או על הצעה או חיוב של בית־המשפט‬
‫להפנות את הסכסוך למוסד הבוררות שיוקם‪ .‬פסק־דינו של המוסד‪ ,‬יהיה בעל תוקף‬
‫מחייב כאילו היה פסק־דין של בית־משפט‪.‬‬
‫הפישור והתיווך הם הליכים גמישים יותר‪ ,‬זולים ומהירים מן הבוררות‪ ,‬אך אין להצעת‬
‫הפישור או התיווך היוצאת מלפני המוסד כוח מחייב‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬צופה התכנית‬
‫שיהיה להצעה כוח עסקי‪ ,‬שהצדדים יבחרו להענות לו‪.‬‬
‫חלק מהליכי הבוררות ו‪/‬או הפשרה יעשו על־ידי אנשי מקצוע‪ ,‬שיקבלו שכר עבור‬
‫שירותיהם‪ :‬וחלק אחר על־ידי בוררים מתנדבים מקרב אנשי הקהילייה המסחרית‪,‬‬
‫שייקראו לדגל אחת לתקופה מסוימת או על־ידי בוררים מקצועיים כגון שופטים‬
‫בדימוס‪ ,‬אנשי אקדמיה משפטית וכדומה‪ .‬הבוררים ייבחרו מתוך רשימה ידועה‬
‫וקבועה מראש‪.‬‬
‫הוצאות פעילות המוסד ימומנו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬מדמי חבר שנתיים שישלמו החברים‬
‫המייסדים את עמותת מוסד הבוררות‪ .‬שני גופים יעמדו‪ ,‬על־פי התכנית‪ ,‬בראש המוסד‬
‫והם־האספה וההנהלה‪.‬‬
‫את פעילותו של המוסד יסדיר תקנון‪ ,‬שתאמץ לה העמותה לכשתוקם‪ .‬התכנית מציעה‪,‬‬
‫שהקמתו של המוסד לבוררות מסחרית תיעשה בשיתוף פעולה ובעצה אחת עם מערכת‬
‫בתי־המשפט‪ ,‬לשכת עורכי־הדין ומועצת רואי החשבון בישראל‪.‬‬
‫מוסד הבוררות כשלעצמו ובאפיק מקביל ו‪/‬או חלופי למערכת בתי־המשפט‪ ,‬הולך‬
‫ותופס מקום נכבד יותר ויותר כמיישב סכסוכים ברחבי העולם‪ .‬בצרפת‪ ,‬באנגליה‪,‬‬
‫בגרמניה‪ ,‬באוסטריה ובספרד קיימים ומתפקדים ליד לשכות המסחר מוסדות בוררות‬
‫חשובים וידועים‪ .‬בארצות־הברית קיימים מגזרים אחדים‪ ,‬שבהם קיימת חובת‬
‫היזקקות לבוררות־חובה והתוצאות חיוביות ביותר‪ .‬כמו־כץ הוקם גוף הנקרא —‬
‫‪ (American Association of Arbitrators) A. A.A.‬שבו נפגשים בוררים‪ ,‬מחליפים‬
‫דעות ומרעננים את הידע ואת הניסיון שצברו‪.‬‬
‫הקמת מוסד לבוררות מסחרית בישראל‪ ,‬שיפעל ליד איגוד לשכות המסחר‪ ,‬עשויה‬
‫להיות תחילת דרך להקמת המערך המוצע לבוררות חובה‪ ,‬כמתואר לעיל‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫סיכום‬
‫מטבעה של רפורמה‪ ,‬שהיא מבקשת לשנות את המערכת הקיימת מן היסוד‪ ,‬כמו רצתה‬
‫לעקור את הכל‪ .‬מטבעה של מערכת קיימת‪ ,‬שהיא מבקשת לשרוד‪ ,‬וקשה לה להסכים‬
‫להשתנות‪.‬‬
‫זאת אולי הסיבה שהכוונות הטובות‪ ,‬שליוו את כינונן של הועדות השונות אשר הוקמו‬
‫‪121‬‬
‫ישראל קנטור‬
‫במהלך השנים להביא לרפורמה במערכת בתי־המשפט‪ ,‬נשארו בגדר רצון טוב גרידא‪ ,‬ולא‬
‫יצאו מהכוח אל הפועל‪.‬‬
‫מלאכת המשפט היא אמנם מלאכה המחייבת יציבות‪ ,‬דבקות‪ ,‬קביעות‪ ,‬התעמקות וכיוצא‬
‫באלו מושגים הנוגדים חידוש ופריצת גדר‪ ,‬ואף תובעים שמירה על מסורת‪ .‬ביקור בבתי־‬
‫המשפט באנגליה מעורר בצופה כבוד והדר‪ ,‬אולי דווקא בשל המנהגים וההרגלים העוברים‬
‫מדור לדור‪ ,‬והמושרשים היטב אצל העוסקים במלאכה‪ ,‬האולמות והתלבושות העתיקות‪,‬‬
‫הנימוסים וההליכות הנשמרים בדקדקנות‪ .‬אין פלא שחסידיהם יראים שהחידוש וההתאמה‬
‫למאה שלנו יפחיתו מערכם‪.‬‬
‫ואולם גם באנגליה‪ ,‬מתחת לחזית המכובדת חלו שינויים במערכת בתי־המשפט ובשנים‬
‫האחרונות הוכנסו שיפורים ושינויים מפליגים‪ ,‬להתאימם לצרכי המאה ה־‪ .20‬בתוך‬
‫האולמות הכבדים מתרבים אמצעי האלקטרוניקה‪ ,‬ההקלטה‪ ,‬הדפסת הפרוטוקולים ועוד‪.‬‬
‫בישראל‪ ,‬כנראה‪ ,‬מה שלא נעשה בדרך המסודרת והרצויה‪ ,‬דהיינו ביישום מושכל‬
‫ומבוקר של מסקנות ועדה או ועדות מקצועיות‪ ,‬שחבריהן היו מהמכובדים והמעולים‬
‫שבשירות המערכת‪ ,‬יצטרך להעשות בכורח המציאות וכאילוץ של חוסר בררה‪.‬‬
‫התאמת תפקודה של המערכת המשפטית לצרכי סוף המאה ה־‪ ,20‬היא הכרח שאין אנו‬
‫רשאים לדחות את ביצועו אפילו שעה אחת‪.‬‬
‫סיווג התביעות הנידונות בביהמ״ש למדורים והעמקת התמחויות‪ ,‬בעיקר בענפי המשפט‬
‫המסחרי‪ ,‬בדיני הקניין הרוחני ובדיני הבראה ופירוק של תאגידים — הוא צורך חיוני‪ ,‬וקשה‬
‫להבין כיצד יכולים בתי־המשפט לפעול כיום מבלי ליישמו מייד‪ .‬רק קוריוז הוא‪ ,‬כי כבר‬
‫לפני ‪ 120‬שנה בקרוב‪ ,‬כאשר הניחה ועדת המגילה את עבודתה על שולחנו של השולטן‬
‫התורכי‪ ,‬הקפידה לציין בפתח הדין וחשבון שלה את הדברים הבאים‪:‬‬
‫״ידוע להוד מעלתך‪ ,‬אדוננו הווזיר הגדול‪ ,‬שענף תורת הפ׳יקה הדן בענייני העולם‬
‫הזה‪ ,‬נחלק לדיני אישות ודיני ממונות ולדיני עונשין‪ ,‬כשם שהחוקים העיקריים של‬
‫עמי התרבות אף הם נחלקים לשלושה חלקים אלה ‪ ...‬אבל‪ ,‬מפאת התרבות עסקי‬
‫המסחר בימינו אלה‪ ,‬הוצאו כמה עניינים שכיחים‪ ,‬כגון‪ ,‬שטרי המחאה ודיני פשיטת‬
‫רגל מכלל החוקים העיקריים‪ ,‬וחובר ספר חוקים למסחר‪ ,‬הכולל את העניינים‬
‫המוצעים הללו שלפיהם נוהגים בענייני מסחר ‪...‬״‪.‬‬
‫חברי ועדת המגילה‪ ,‬חשו בזמנם‪ ,‬ש״התרבות עסקי המסחר בימינו״ מחייבת התייחסות‬
‫נפרדת לחוקי המסחר‪ ,‬על־מנת לאפשר לבתי־המשפט להתאים את התשובות הנכונות‬
‫לדופק הזמן‪ .‬מה שהיה נכון בשנת ‪ ,1868‬נכון מאה מונים — כעבור למעלה ממאה שנה‪.‬‬
‫מידור בית־המשפט‪ ,‬פישוט התהליך השיפוטי וניקויו מפורמליות ומביורוקרטיה שדבקו‬
‫בו‪ ,‬הם מינימום הכרחי‪.‬‬
‫לכן עיקר הצעתי היא — פיתוח נתיבים חילופיים שינקזו את ההכרעה בסכסוכים‬
‫המשפטיים לאפיקים שמחוץ לבית־המשפט‪ ,‬דהיינו‪ ,‬פישור חובה ובוררות חובה‪.‬‬
‫כדרך שהתרגלנו במשפט הישראלי למושגים חדשים‪ ,‬שהטילו ספק באפשרות קליטתם‪,‬‬
‫כך אני מאמין‪ ,‬שהפעלת האפיקים החילופיים תקטין את הבעיה‪ ,‬ואנו נשאל את עצמנו —‬
‫איך ניתן היה לתפקד ללא פתרון פשוט זה‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫המערכת הכלכלית כצרכן של מערכת בתי־המשפט‬
‫מקורות‬
‫דו״ח הועדה לבדיקת המבנה והסמכויות של בתי־המשפט — נובמבר ‪.1980‬‬
‫מ׳ אלון‪ ,‬בימי שפוט השופטים‪ .‬ספר יצחק כהן‪ .‬הוצאת פפירוס‪ ,‬תשמ״ט — ‪ ,1989‬עמ׳ ‪.215‬‬
‫א׳ ברק‪ ,‬בית־המשפט העליון ופתוח המשפט בישראל‪ ,‬ספר יצחק כהן‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ׳ ‪.287‬‬
‫אקטיביזם שיפוטי‪ ,‬תדפיס ערב עיון בספרו של השופט א׳ בדק)‪ ,(13.3.88‬ועד מחוז ת״א של לשכת עוה״ד‪.‬‬
‫נתן דונביץ‪ ,‬עינוי דין‪ ,‬הוצאת פלד‪.1986 ,‬‬
‫ש׳ שטרית‪ ,‬בעיות ערכיות ומעשיות במינהל המערכת השיפוטית‪ ,‬קובץ ההרצאות בימי העיון לשופטים‪,‬‬
‫תשל״ו‪ ,‬עמ׳ ‪.80‬‬
‫ע׳ קפלן — תחולה צופה פני עתיד לתקדימי בית־המשפט העליון‪ ,‬משפטים ט ‪ ,‬עמ׳ ‪.221‬‬
‫ם׳ אוטולנגי — איסור על בוררות בעניינים קונסטיטוציוניים באגודות שיתופיות — גולם המאיים לקום על‬
‫יוצרו‪ ,‬ספר לובנברג‪ ,‬עמ׳ ‪.208‬‬
‫ח׳ פרלמן‪ ,‬על הצדק‪ ,‬הוצאת מפעל השכפול‪ ,‬ירושלים ‪.1962‬‬
‫‪Life. Garland. N.Y. Lon. 1987.‬‬
‫‪in American‬‬
‫‪K.L. Hall, The Judiciary‬‬
‫‪Lord Denning, The Due Process of Law, Butterworths, 1980.‬‬
‫‪123‬‬