בן ציון בקר מנחה "בגישת שפר" מתראיין לעיתון "בקהילה.

‫מהפכה ליושנה‬
‫מנהל מוסדות החינוך ש'משפר' את תפיסת החינוך החרדית בארץ‬
‫פותח את הזמן בראיון מהפכני‬
‫"המחנך הכי טוב‪ ,‬הוא הנער‬
‫בעצמו‪ .‬אין מי שמכיר את‬
‫התלמיד יותר טוב ממנו"‪.‬‬
‫הרב בקר בחצר הת"ת‬
‫כנפיים‬
‫במקום‬
‫קביים‬
‫ישראל גרוס‬
‫צילומים‪ :‬נועם מושקוביץ‬
‫{‪ }36‬ג' אייר תשע"ה‬
‫כמה שנים לפני שכל זה יהיה‬
‫מובן מאליו‪ ,‬רשמו לפניכם את‬
‫השם של הרב בן ציון בקר‪,‬‬
‫מנהל רשת של תלמודי תורה‬
‫ובתי ספר לבנות‪ ,‬שמוביל‬
‫מהפך חינוכי שעושה מאות‬
‫בוגרים מאושרים ואחראיים‬
‫שראשי הישיבות ומנהלי‬
‫הסמינרים מתאמצים לקבל‬
‫לשורותיהם‪ .‬אל תשכחו‬
‫איפה פגשתם אותו בפעם‬
‫הראשונה‪ .‬ב־‪ 2,800‬מילים‪ ,‬הוא‬
‫עומד לחולל בכם שינוי תפיסה‬
‫קוטבי • נער על פי דרכו‬
‫ג' אייר תשע"ה {‪}37‬‬
‫מ‬
‫סדרונות מבריקים ושקט מהדהד‬
‫הם ממש לא חלק מחיידר של‬
‫מאות ילדים נמרצים‪ ,‬אבל זה‬
‫בדיוק המחזה שאני פוגש שלוש‬
‫דקות אחרי הצלצול שחותם את‬
‫ההפסקה הראשונה‪ .‬כשאני מחפש את המנהל‬
‫האגדי שוודאי משוטט כאן עם רצועת הלקאה‪,‬‬
‫אני שוב נאלץ להתאכזב‪ .‬מסתבר שבחיידר שאליו‬
‫נכנסתי‪ ,‬מישהו שבר את כל הכללים המוכרים‪ .‬אין‬
‫כאן חדר ריטלין‪ ,‬או חדרי קידום וחינוך מיוחד‪,‬‬
‫ואפילו לא עונשים‪ .‬לראות ולא להאמין‪ .‬בעצם‪,‬‬
‫בדיוק למטרה הזו‪ ,‬עשיתי את הדרך עד לתלמוד‬
‫תורה 'יחי ראובן' בביתר־עילית‪.‬‬
‫אחרי שלוש שעות של סיור‪ ,‬אני חש צורך‬
‫למתוח מיתרים‪ ,‬לעבות קול ולהכריז בדרמטיות‪:‬‬
‫מורי ורבותי מ־ה־פ־ך‪.‬‬
‫אז כמה שנים לפני שכל זה יהיה מובן מאליו‪,‬‬
‫רשמו לפניכם את השם הזה‪' :‬הרב בן ציון בקר'‪.‬‬
‫וגם את זה‪' :‬גישת שפר'‪ .‬אל תשכחו איפה פגשתם‬
‫אותם בפעם הראשונה‪ .‬גם אני אתקשה לשכוח‪.‬‬
‫השיחה הבאה‪ ,‬היא מהסוגים שמחוללים שינוי‬
‫תפיסה קוטבי בתוך פחות מ־‪ 2,800‬מילים‪ ,‬אם‬
‫אצליח להעביר את הסמכותיות שבה נשמעים‬
‫דבריו של המנהל החינוכי שהביא את הבשורה‪.‬‬
‫הרזומה של הרב בקר‪ ,‬מרשים למדי‪ .‬כיום‬
‫הוא מנהל את התלמוד התורה הנוכחי‪ ,‬ועוד‬
‫סניף כלל חסידי העומד בסמוך‪ .‬בנוסף הוא גם‬
‫עומד בראשות הנהלת בית ספר וגנים לבנות‪ .‬רק‬
‫בשביל הפרוטוקול‪ :‬הוא חניך מוסדות קמניץ ובוגר‬
‫הישיבות 'תפארת התלמוד' ו'באר יעקב'‪ .‬יש לו‬
‫תואר ‪ B.L.L‬במשפטים‪ .‬וזה עוד כלום לעומת שלל‬
‫ההסמכות שלו בתחום החינוך‪ .‬הוא מורה מוסמך‬
‫בכיר שאותיות כמו ‪ A.B‬ו‪ A.M-‬רשומות בתעודתו‬
‫בהבלטה‪ .‬ובכל זאת הוא מתעקש לראות בעצמו רק‬
‫'מחנך'‪" .‬זה התפקיד האמתי שלנו"‪ .‬מיד הוא יסביר‪.‬‬
‫והנה הסיפור בכמה משפטים‪" :‬את ‪ 15‬השנים‬
‫שלי כמנהל תלמוד תורה‪ ,‬אני מחלק בצורה‬
‫דיכוטומית לשניים‪ :‬עד גישת שפר וממנה‪ .‬עד‬
‫אז‪ ,‬הייתי כמו רוב עמיתיי המנהלים‪ .‬עבדתי קשה‬
‫וכל הזמן התעדכנתי בטיפולים ואבחונים חדשים‬
‫ופחות‪ .‬הייתי מנהל מותש‪ ,‬קפדן ומצליחן‪ .‬כבשתי‬
‫פסגות בלוחמה עם ילדים‪ .‬התקנתי מצלמות‪,‬‬
‫תפסתי ליקויים ושלטתי בכל רגע נתון בילדים‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בסייעתא דשמיא התוודעתי – בזכות זוגתי‬
‫שתחי' שמשמשת שנים כמנחת הורים ויועצת‬
‫חינוכית – לגישה שגרמה לי שינוי תפיסה‬
‫ומאפשרת לי ולאנשי הצוות‪ ,‬כמו לתלמידים‪ ,‬גם‬
‫לחייך וגם להתחנך"‪.‬‬
‫פרויד‪ ,‬אבל ההיפך‬
‫אז מהי היא גישת שפר? רק רגע לפני שהרב בקר‬
‫ירפרף בקצרה ובדרך השלילה על הפסיכואנליזה‬
‫המודרנית ויזכיר שמות מתבוללים כמו זיגמונד‬
‫פרויד וברי־פלוגתתו‪ ,‬חשוב לו להסתובב אל‬
‫שלוש התמונות שתולות מאחורי גבו‪" .‬כמו שמיד‬
‫{‪ }38‬ג' אייר תשע"ה‬
‫"הסיבה שהחלטתי‬
‫לצאת לסיפור הזה‬
‫בפומבי היא שנאמר‬
‫לי ידי מקור בסי‪-‬אי‪-‬אי‬
‫שהולכים להרוג אותי‪.‬‬
‫זאת הייתה אזהרה‬
‫כמעט מפורשת‪.‬‬
‫חשבתי שהדרך הטובה‬
‫ביותר להתגונן היא‬
‫לפרסם את העניין"‬
‫"דרך החינוך שלנו מושפעת בעיקר מהדרך המסורה לנו מאבותינו ורבותינו"‬
‫אסביר‪ ,‬דרך החינוך שלנו מושפעת בעיקר מהדרך‬
‫המסורה לנו מאבותינו ורבותינו‪ ,‬גדולי ישראל‬
‫שבכל הדורות‪ .‬אלא שלמרבה הצער‪ ,‬בעשר השנים‬
‫האחרונות‪ ,‬חדרו לתוכנו תפיסות חינוך 'מודרניות'‬
‫ו'מתקדמות'‪ ,‬שבמבט ממוקד יותר‪ ,‬הזיקו יותר‬
‫משהועילו‪ .‬למעשה‪ ,‬כל מה שאנחנו מבקשים‪ ,‬זה‬
‫רק חזרה אל המסורת"‪.‬‬
‫למי שלא נמצא בעניינים‪ ,‬הנה תורת‬
‫הפסיכואנליזה של פרויד על רגל אחת‪ :‬בכל אדם‪,‬‬
‫חידש פרויד‪ ,‬ישנה מערכת רגשות שהוא לא‬
‫מכיר‪ ,‬אבל היא זו שמתווה את דרכו‪ .‬ה'תת־מודע'‬
‫כהגדרתו‪ .‬כך למשל‪ ,‬לפעמים נראה ילד שסובל‬
‫מפחד בלתי מוסבר‪ ,‬ורק אחרי שנחפור היטב‬
‫בעברו‪ ,‬נגלה שבגיל צעיר מאוד הוא חווה מאורע‪,‬‬
‫טראומה‪ ,‬שבשלב זה גורם לו לפחד‪ .‬דרך הטיפול‬
‫שלו‪ ,‬כבר הייתה פחות מוצלחת‪ .‬היא כללה ספה‬
‫ותהליך היפנוטי שבאמצעותו שב המטפל אל אותו‬
‫רגע קשה ו'תיקן' אותו‪.‬‬
‫"מבלי להיכנס לכל הדעות והשיטות"‪ ,‬מקצר‬
‫הרב בקר‪" ,‬לנו כיהודים‪ ,‬הייתה תמיד בעיה עם‬
‫התפיסה הזאת‪ .‬משום שמאחורי המילים הגדולות‪,‬‬
‫יש למעשה ביטול הבחירה‪ ,‬כי בכל פעם שאנו‬
‫רואים אדם עושה מעשה שאינו ראוי‪ ,‬אנחנו לא‬
‫נאשים אותו‪ ,‬אלא את הטראומה הבלתי ידועה‬
‫שתוקפת את התת־מודע שלו‪ .‬זה לא יהודי‪ ,‬וכיום‬
‫גם יודעים שלא ממש מקצועי‪.‬‬
‫"גישת שפר‪ ,‬מושתתת למעשה על תפיסתו‬
‫של בר הפלוגתא הגדול של פרויד‪ ,‬אדלר‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫אדלר שכלל את השיטה והפך אותה על פיה‪ :‬האדם‬
‫לא פועל ממניעים נסתרים‪ ,‬טען אדלר‪ ,‬אלא דווקא‬
‫על פי מטרות נסתרות‪ .‬כלומר‪ ,‬כשילד או ילד־‬
‫מבוגר מתנהג בצורה מסוימת‪ ,‬הרי שזה לא נובע‬
‫מהעבר‪ ,‬אלא דווקא מתוך רצון שלו להשיג משהו‬
‫בעתיד‪ .‬ובמטרות‪ ,‬כבר הרבה יותר קל לטפל"‪.‬‬
‫נעזוב את התיאוריות המופשטות‪ ,‬אתה יכול‬
‫לשים את האצבע על רגע מהיום־יום שבו נבחין‬
‫בהבדל בין השיטות?‬
‫"אפשר להצביע על כל רגע‪ .‬אבל לצורך העניין‪,‬‬
‫אני מעדיף לגשת אל הרגע הקשה ההוא‪ ,‬של שעת‬
‫לילה מאוחרת שבה התינוק הטרי שלנו מוצא לנכון‬
‫להקים צרחות שמעירות את כולנו‪ .‬זה בדרך כלל‬
‫השלב שבו ההורים הטריים מזנקים מהמיטות‪,‬‬
‫מוכנים לשרת את הוד מלכותו ג'וניור‪ .‬וזה הרגע‬
‫שבו אנחנו יכולים לשנות את הגישה"‪.‬‬
‫אז מה‪ ,‬פשוט להשאיר את התינוק לצרוח?‬
‫"חס ושלום‪ .‬אסור להרעיב ילד‪ .‬אבל בהחלט‬
‫נחוץ לקבוע כללים‪ .‬כמובן שזה לא יקרה בפעם‬
‫אחת בודדה‪ .‬אבל רק כדי לסבר את האוזן‪ ,‬נציין‬
‫מחקר שערכו סוציולוגים מארה"ב שחקרו את‬
‫התפתחותם של תינוקות ברחבי העולם‪ .‬בסקר‪,‬‬
‫עלה ממצא מעניין‪ .‬הסתבר‪ ,‬שתינוקות של אימהות‬
‫חירשות‪ ,‬לא בוכים בלילה כשהם רעבים! למי‬
‫שחשב שמדובר באינסטינקט טבעי מובנה‪ ,‬נכונה‬
‫הפתעה‪ .‬ילד לא בוכה סתם‪ .‬הוא מנסה להשיג‬
‫מטרה‪ .‬ואנחנו‪ ,‬ההורים המודרניים ה'טובים'‪,‬‬
‫נעשה הכול אך ללא הצלחה‪ .‬ואגב‪ ,‬באחת הסדנאות‬
‫שמסרתי‪ ,‬העידה בפניי אחות של אם חירשת‪,‬‬
‫שכך בדיוק נהג התינוק שלה‪ .‬במקום לבכות‪ ,‬הוא‬
‫החל לרקוע ולעשות תנועות ידיים‪ .‬בכי‪ ,‬הוא הבין‬
‫בשבוע הראשון לחייו‪ ,‬לא יעזור לו לקבל אוכל‪.‬‬
‫"המקרה של התינוק באישון לילה‪ ,‬הוא‬
‫סימפטום של כל התנהלותו של האדם המודרני‪.‬‬
‫כשהתינוק הזה יגדל והוא יהיה רעב לקצת תשומת־‬
‫לב הוא יתחיל לעשות קולות מוזרים של 'חולשה'‪,‬‬
‫'ליקוי למידה' ואפילו של 'נשירה'‪ .‬אנחנו ההורים‪,‬‬
‫נזנק מהספות ונרוץ לספק לו בדיוק את מה שהוא‬
‫לא רוצה‪.‬‬
‫"כל ההתנהלות הזאת"‪ ,‬טוען הרב בקר‪" ,‬הגיעה‬
‫אלינו מהתפיסות של העולם המערבי‪ ,‬שנכנס‬
‫אלינו מהדלת האחורית‪ .‬התפיסה המערבית רוצצה‬
‫למעשה את ה'סמכות ההורית'‪ .‬אם בעבר‪ ,‬לכל ילד‬
‫ברחבי העולם הייתה יראת כבוד בסיסית להוריו‪.‬‬
‫היום זה השתנה‪ .‬כמעט התהפך‪ .‬ההורים הם אלו‬
‫שצריכים למצוא חן בעיני הילדים‪ .‬התקשורת‪,‬‬
‫מנחי־ההורים והמחנכים בגרוש מחדירים בנו את‬
‫הרצון להיות הורים־טובים‪ .‬הקורבנות העיקריים‬
‫של השיטה המעוותת הזו‪ ,‬הם הילדים עצמם‪.‬‬
‫למרות שנראה שזה נוח להם‪ ,‬למעשה הם סובלים‪.‬‬
‫הם מחפשים סמכות ולא מוצאים‪ .‬ההורים שלהם‬
‫מוחלשים מדי‪ .‬זה כואב"‪.‬‬
‫"אנחנו מבקשים להחזיר את שמחת הנעורים מפעם"‬
‫כדי לסבר את העין‪ ,‬הרב בקר מציב את כפות‬
‫ידיו זו מול זו‪" .‬נניח שיד ימין היא ההורה ויד שמאל‬
‫היא הילד‪ .‬המשימה שלפנינו לאחד בין השתיים‪.‬‬
‫התהליך האידיאלי שאמור לקרות‪ ,‬זה שיד שמאל‬
‫תתקרב אל הימין‪ .‬שהילד 'יעלה' אל ההורה‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬השיטה המודרנית גורמת שההורה יהיה זה‬
‫ש'יירד' אל הילד‪ .‬אם בעולם של אבותינו‪ ,‬כשילד‬
‫נולד‪ ,‬הילד היה זה שהתאמץ להיכנס למסגרת‬
‫המשפחתית‪ .‬היום‪ ,‬התינוק מוציא את החיים‬
‫מהשגרה‪ .‬הוא זה שנותן את הטון‪ .‬האימא לא ישנה‬
‫לילות‪ ,‬והאבא צריך הנחות מראש הכולל‪.‬‬
‫"את זה בדיוק הגישה שלנו עמלה לשנות‪.‬‬
‫אנחנו מזמנים את הילד להצטרף אלינו המבוגרים‪.‬‬
‫מסתבר שגם תינוק קטן יכול ומבין את התרבות‬
‫החינוכית שסביבו‪ .‬מהר מאוד הוא מתרגל ומוצא‬
‫דרכים נאותות להשיג את מטרותיו"‪ ,‬מסביר הרב‬
‫בקר ומזכיר בהקשר זה את דברי הרמב"ם הידועים‬
‫שלפיהם "האדם הוא יצור מדיני" – הילד חייב‬
‫להיות חלק מהכלל‪.‬‬
‫עונש‪ ,‬רק מהילד‬
‫כיצד לדעתכם ראוי להעניש ילד שלא הגיע‬
‫לתפילה בחיידר? תחשבו על ניסוח ארוך ומפותל‬
‫שהוא יצטרך לכתוב כפול מאתיים פעם ותוסיפו‬
‫חתימת הורים ואפילו דודים חורגים‪ .‬בחיידר של‬
‫הרב בקר‪ ,‬הילד יקבל עונש הרבה יותר חמור‪" :‬אתה‬
‫יודע מה העונש שלו? הילד הזה הפסיד את תפילת‬
‫שחרית בכוונה‪ .‬ממש מעוות שאינו יכול לתקון‪.‬‬
‫אני לא מכיר עונש חמור יותר"‪.‬‬
‫מי שבשמו מצטט הרב בקר את משפט המפתח‬
‫הבא‪ ,‬הוא אחד ממופתי החינוך בפולין החרדית‪,‬‬
‫האדמו"ר רבי קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצנה‬
‫זי"ע הי"ד‪ ,‬שבספרו הפדגוגי 'חובת התלמידים'‬
‫טבע את המשפט הבא‪" :‬המחנך הכי טוב‪ ,‬הוא‬
‫הנער בעצמו‪ .‬אין מי שמכיר את התלמיד יותר טוב‬
‫ממנו"‪ .‬זו כל התורה במילה אחת‪ :‬אחריות‪.‬‬
‫האם שמעתם פעם על מישהו שיעניש ילד‬
‫שהגיע לחיידר בלי סוודר ביום סגריר? מי שהעניש‬
‫את הילד זה הוא עצמו! אין שום סיבה שבענייני‬
‫רוחניות זה לא יהיה כך‪ .‬הקב"ה ברא את הילד‬
‫עם רצון פנימי להצליח ולהתעלות‪ .‬הילד שואף‬
‫להתקדם‪ .‬הוא עושה את זה היטב בכל התחומים‪.‬‬
‫רק שההורים לא יספקו לו סיבה לא לעשות את זה‪.‬‬
‫קבלו סיפור‪" :‬היה לנו כאן בחיידר‪ ,‬מקרה של‬
‫ילד שבאופן קבוע היה 'שוכח' את הסנדוויץ' שלו‬
‫בבית‪ .‬היה לו אבא 'טוב'‪ .‬כל יום הוא היה מפסיד‬
‫שעות מהעבודה ומגיע לכאן עם הרכב כדי לתת‬
‫למסכן שלו את הלחם כדי שלא ירעב‪ .‬זה היה בדיוק‬
‫כשלמדתי את הגישה‪ .‬כעבור כמה ימים‪ ,‬הזמנתי‬
‫את האבא שהגיע שוב אל החיידר‪ ,‬לשיחה‪ .‬ביררתי‬
‫עם ההורה את העניין‪ ,‬הסתבר שהילד שוכח את‬
‫הארוחה‪ ,‬והאבא פשוט מרחם עליו‪ .‬ביקשתי‬
‫ממנו‪ ,‬שמהיום ואילך כשהילד שוכח את הלחם‪,‬‬
‫גם הוא ישכח להביא לו אותו‪ .‬אני עוד זוכר את‬
‫המבט שהוא תקע בי‪' :‬שהילד שלי יישאר רעב?'‪.‬‬
‫אני התעקשתי‪' .‬יש לנו בחדר מורים שיירי לחמים‬
‫מאתמול‪ .‬הוא לא ירעב'‪ .‬האבא בחירוק שיניים‬
‫פעל כעצתי‪ .‬בפעם הבאה‪ ,‬הוא התנצל ורק הורה‬
‫לילד שהוא כבר גדול ושינסה להסתדר בכוחות‬
‫עצמו‪ .‬הילד‪ ,‬מיותר לציין‪ ,‬לא שכח יותר"‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬יש גם לקח בלתי נשכח מהימים‬
‫שלפני השינוי‪" :‬אחד הדברים שגרמו לי לשינוי‬
‫הגישה‪ ,‬עוד לפני שיצאתי ללמוד אותה בצורה‬
‫ג' אייר תשע"ה {‪}39‬‬
‫מסודרת‪ ,‬היה הסיפור הבא‪ :‬היה לנו כאן תלמיד‬
‫שהגיע מבית של פעם‪ .‬אביו‪ ,‬היה יהודי חכם‬
‫ולמדן‪ ,‬שלא התרשם מכל הסצנה המתחדשת של‬
‫אבחונים וקידומים‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬היו בינינו‬
‫חילוקי דעות עמוקים‪ .‬הוא אמנם היה ילד טוב‪,‬‬
‫אבל ניחן במידה גדושה של שובבות‪ .‬הוא התקשה‬
‫להתמקד בלימודים‪ ,‬ואני כבר סימנתי אותו בשלל‬
‫כינויים ואותיות אנגליות‪.‬‬
‫"האבא ממש לא התרשם‪ :‬הוא בסך הכול‬
‫ילד‪ ,‬דחה את ניסיונותיי‪ .‬הוא עוד יגדל ויתבגר‪.‬‬
‫כשהגיעה תקופת הרישום לישיבות‪ ,‬חילוקי הדעות‬
‫בינינו הגיעו לשיא‪ .‬אני הפעלתי קשרים וכישורים‪,‬‬
‫כדי להשיג לו ישיבה מסוג ב'‪ ,‬כולי האי ואולי‪.‬‬
‫אבל האבא ממש לא הסכים‪ .‬הוא הלך לבדוק את‬
‫הישיבה וחזר עם דעה נחרצת‪ :‬לבן שלי מגיע יותר‪.‬‬
‫חשבתי שאני מתפלץ‪ .‬אני לא יודע לפרט בדיוק‬
‫באיזה שלב זה קרה‪ ,‬אבל כשחלפו כמה שנים‪ ,‬אני‬
‫מודה בפה מלא‪ ,‬האמון שהאבא נתן בבנו‪ ,‬הוכיח‬
‫את עצמו‪ .‬היום הבחור הזה הוא מבכירי עולם‬
‫הישיבות‪ .‬כשאני פוגש אותו ורואה את העדינות‬
‫שעל פניו‪ ,‬אני ממש לא מזהה את הילד שלמד‬
‫אצלנו"‪.‬‬
‫אז בקיצור‪ ,‬להורים ולמחנכים אין יותר שום‬
‫תפקיד? הילד יחנך את עצמו?‬
‫"בדיוק להיפך‪ :‬יש לנו חוב עצום‪ ,‬אנחנו‬
‫חייבים וזכאים להאמין בעצמנו שתפקידנו להיות‬
‫ה'מגדלור' של ילדינו‪ .‬הילדים אמורים לעקוב‬
‫אחרי האור שלנו‪ ,‬ואנו כהורים צריכים לחנך‬
‫אותם ולהעביר להם אחריות כדי שהילד יעשה‬
‫את המצופה ממנו על ידינו‪ .‬רק לדבר הזה‪ ,‬אני‬
‫מסוגל לקרוא בשם 'חינוך'‪ .‬כל השאר‪ ,‬זה 'פיקוח'‪,‬‬
‫'שמירה'‪' ,‬אכיפה'‪' ,‬מלחמה' – זה לא חינוך!‬
‫כשמנהל בתלמוד תורה‪ ,‬מחזיק רשת ענפה של‬
‫מצלמות והוא 'תופס על חם' ילדים מועדים‪ ,‬הוא‬
‫בסך הכול מנהל מוכשר של בית סוהר‪ .‬התפקיד‬
‫שלנו הוא לנסות ללכת לקראת הילד‪ ,‬לגלות לו‬
‫את הכוחות האדירים שטמונים בו‪ ,‬ולכוון אותו‬
‫לכיוונים הנכונים‪ .‬ללמד אותו כיצד להשיג את‬
‫המטרה שלו‪ .‬כיצד לקבל את תשומת הלב שלו‬
‫בצורה מבוגרת ונכונה"‪.‬‬
‫אמון‪ ,‬מגלה יכולת‬
‫ברקע קולות יום השואה שבו מתקיימת‬
‫השיחה‪ ,‬מבקש הרב בקר לחזור אל הסיפורים‬
‫המרגשים‪" :‬כולנו קראנו ושמענו אין ספור מקרים‬
‫מרטיטים של ילדים וילדות צעירים בשואה‪ ,‬שגילו‬
‫אחריות‪ ,‬הצילו חיים‪ ,‬הבריחו גבולות ושמרו את‬
‫היהדות במסירות נפש בלי שום אב ואם‪ .‬הילדים‬
‫הללו‪ ,‬לא היו עשויים מחומר אחר‪ .‬פשוט לא‬
‫הפריעו להם לממש את הפוטנציאל האדיר שלהם"‪.‬‬
‫שוב הוא חוזר על מילת המפתח‪ :‬לקיחת‬
‫אחריות‪" .‬בעולם המערבי‪ ,‬ההורים הטובים פשוט‬
‫גוזלים מילדיהם את האחריות‪ .‬הם עושים את הכול‬
‫'במקום' הילדים‪ .‬הם מוותרים להם על מטלות‬
‫הכרחיות ורק שומרים עליהם שלא יתאמצו‪ .‬זה‬
‫{‪ }40‬ג' אייר תשע"ה‬
‫רק ‪ .7‬בניגוד לסברה‪ ,‬זה ממש לא שבר אותו‪' .‬את‬
‫התחום הזה אני עוד צריך לשפר'‪ ,‬הוא אמר לי‬
‫בעיניים נוגות‪ .‬לפי המידע שקיבלתי מהמורה שלו‪,‬‬
‫מאז הציון האחרון הוא עשה ב"ה קפיצה אדירה‪.‬‬
‫הוא בחר להתמודד ולשפר בדיוק את המקום‬
‫הזה"‪.‬‬
‫מסתבר שיש עוד נקודה משלימה שהרב בקר‬
‫וצוותו עמלים להחדיר בתלמידים כל הזמן‪" .‬הנה‬
‫עוד תפיסה מערבית קלוקלת שחדרה אל מחננו‪:‬‬
‫היום מקובל לתפוס את ההצלחה כמשאב מוגבל‪.‬‬
‫כשיש ילד מצטיין בכיתה‪ ,‬כל השאר מרגישים‬
‫שהתפקיד הזה כבר תפוס‪ .‬כך קורה שכל ילד‬
‫מתחיל לחפש את המקום שלו‪ .‬אחד בוחר להיות‬
‫'הצדיק' והשני 'הבעל מידות'‪ .‬האחרים כבר יאלצו‬
‫לאייש תפקידים הרבה פחות מוצלחים‪ ,‬מ'הליצן'‬
‫ועד 'השובב' ולמטה מהם‪.‬‬
‫"התפיסה היהודית ממש חלוקה על כך‪ :‬כל‬
‫ילד וילד יכול להיות מצטיין‪ .‬יש מקום בכיתה‬
‫ל־‪ 30‬מצוינים‪ .‬הצמיחה שלנו היא לגובה‪ ,‬לא‬
‫על חשבון אף אחד אחר‪ .‬ברוח הימים הללו ניתן‬
‫לומר שכש'אחד חכם' זה לא מחייב את השני‬
‫להיות 'שאינו יודע לשאול'‪ .‬אלא 'כולנו חכמים‬
‫וכולנו יודעים את התורה'‪ .‬וכמו כל עניין חינוכי‪,‬‬
‫לפני הכול‪ ,‬ההורים והמחנכים חייבים לשנות את‬
‫התפיסה שלהם ולהאמין בה בכל לב ונפש‪ ,‬רק אחר‬
‫כך אפשר יהיה להדביק את התלמידים בכך"‪.‬‬
‫"יש מקום בכיתה ל‪ 30-‬מצוינים"‪ .‬הרב בקר בכיתת תלמידים‬
‫הורס את הנפש‪ .‬אם האימהות שלנו‪ ,‬בגיל צעיר‬
‫מאוד התמודדו עם גידול משפחות ברוכות ילדים‪,‬‬
‫הנכדות שלהן המבוגרות והמדופלמות לא מחזיקות‬
‫מעמד מול תינוק אחד בריא‪ .‬עד היום אפשר לראות‬
‫את היכולות של ילד מהעולם המזרחי שעוזר‬
‫לפרנסת הבית ומביא הון רב‪ ,‬לעומת בני ‪ 30‬במערב‬
‫שגדלים אצל ההורים ולא מצליחים להתחתן‪ .‬הכול‬
‫פונקציה של לקיחת אחריות‪.‬‬
‫"היום כולנו פרוידאנים‪ .‬כל אדם שנכשל ואפילו‬
‫בעבירות חמורות ופליליות‪ ,‬יש לו כבר תירוץ מוכן‬
‫ומזומן‪ :‬אני לא אשם‪ ,‬אומר כל עבריין בדוכן בית‬
‫המשפט‪ ,‬גדלתי במשפחה קשה‪ .‬אבא שלי‪ ,‬אימא‬
‫שלי‪ .‬כולם אשמים‪ ,‬רק לא הוא‪ .‬זה ממש היפך‬
‫היהדות‪ .‬אנחנו מאמינים באמונה שלמה שלכל‬
‫אחד יש בחירה והוא מצווה 'ובחרת בחיים'‪ ,‬אין‬
‫הדבר תלוי אלא בי"‪.‬‬
‫והנה משהו שהשתנה אצלנו‪ ,‬אליבא דהרב בקר‪.‬‬
‫עד לפני כמה שנים מעטות‪ ,‬מעולם לא חשב מישהו‬
‫לכנס 'אסיפת הורים' בישיבות קטנות‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות‪ ,‬אנו שומעים כבר על אסיפות הורים‬
‫בישיבות גדולות‪ .‬נשאר לנו רק להמתין להורים‬
‫שיבואו לכוללים‪ ...‬גישתו של הרב בקר‪ ,‬מבקשת‬
‫לעצור את הדרדור הזה‪.‬‬
‫"זה הגיע לממדים אבסורדיים‪ .‬בכניסה לכיתה‬
‫א' המורה מטילה על האימא אחריות לכך שלבת‬
‫שלה יהיה קלמר עם עפרונות מחודדים ומחק‪,‬‬
‫ושכל המחברות יהיו עטופות‪ .‬הכול באחריותה של‬
‫האימא‪ .‬הילדה הרי קטנה מדי‪ .‬בלא מעט בתים‪ ,‬כל‬
‫העניין של השיעורי בית הוא מטלה של ההורים‪.‬‬
‫ואחרי זה מתפלאים למה הילד לא יודע‪ .‬הוא הרי‬
‫עשה שיעורים‪."...‬‬
‫"אני לא נושא עליי‬
‫נשק"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬אחרי‬
‫השיחה הזאת אני‬
‫הולך להסתובב ברחוב‬
‫בלי שומרי ראש‪ .‬זה‬
‫חלק מהנקמה שלי‬
‫בטרוריסטים האלה‪ .‬אני‬
‫אומר להם‪ :‬אינני פוחד‬
‫מכם ולא תנצחו אותי‬
‫הסיסמה שלו מרהיבה ומשכנעת בישירותה‪:‬‬
‫"במקום לספק לילדים שלנו קביים‪ ,‬עלינו להצמיח‬
‫להם כנפיים"‪ .‬שיהיה החי נושא את עצמו‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫זוהי ורסיה חדשנית יותר למה שאמרו חז"ל‬
‫במסכת אבות‪" :‬אם אין אני לי‪ ,‬מי לי"‪ .‬זה הפשט‬
‫הפשוט‪.‬‬
‫הנה דוגמה שמי שלא רגיל קצת יתקשה לעכל‪:‬‬
‫אל חדר המנהל נכנס ילד חמד עצוב‪" .‬הילדים‬
‫בכיתה מציקים לי"‪ ,‬הוא משמיע את השורה שכל‬
‫מנהל מצטמרר לשמוע‪ .‬אלא שבמקום לקחת‬
‫שמות של מטרידים‪ ,‬הרב בקר מלטף את לחיו‪,‬‬
‫הוא מבקש רשימה אחרת לגמרי‪" .‬אברימ'לה (שם‬
‫בדוי!!!) הייתי רוצה שעד מחר‪ ,‬תנסה לרשום לי‬
‫שלוש סיבות למה מכל הכיתה הילדים האלו בחרו‬
‫להציק דווקא לך"‪ .‬הילד לוקח את הפתק‪ ,‬מקבל‬
‫טפיחת עידוד ופניו מתחייכות‪" .‬מניסיון"‪ ,‬מרגיע‬
‫הרב בקר‪" ,‬הוא לא ישוב אליי‪ .‬כשאני אפגוש‬
‫בו מחר‪ ,‬הוא יגיד לי‪' :‬תודה המנהל‪ ,‬הכול כבר‬
‫הסתדר'"‪ .‬זה חינוך‪.‬‬
‫אם יש רגע מזוקק של חשבון הנפש כללי לילדי‬
‫החיידר ובנות בית הספר‪ ,‬זה בחלוקת התעודות‪.‬‬
‫"בניגוד לבתי ספר ות"תים אחרים‪ ,‬אצלנו‬
‫אני מקפיד שכל המלמדים יכתבו את הציונים‬
‫האמתיים‪ ,‬בלי כחל ושרק‪ .‬אין לנו שום עניין‬
‫להכאיב לילד‪ .‬רק מציבים לו מראה מול הפנים‪.‬‬
‫יסתכל על עצמו‪ ,‬ויידע בדיוק איפה הוא אוחז ומה‬
‫עוד יש לו לשפר‪.‬‬
‫"אני לא אוהב לדבר על ילדים אחרים – גם‬
‫לא בעילום שם – אבל אני כן יכול לספר על‬
‫אחד מבניי היקרים‪ .‬הוא הגיע הביתה עם תעודה‬
‫מעולה ב"ה‪ .‬אבל במקצוע המתמטיקה הוא קיבל‬
‫קידום‪ ,‬כשהזמן מבשיל‬
‫והנה משהו שכמעט לא קיים במוסדות של‬
‫הרב בקר‪ :‬חונכים ומורים מקדמים‪" .‬למעט מקרים‬
‫חריגים או בקשות מצד ההורים‪ ,‬אנחנו מעדיפים‬
‫לא להזדקק להם"‪ .‬בואו חשבון‪ :‬מה עוד לא עשינו‬
‫כדי להציל את דור העתיד? כבר הבאנו מומחים‪,‬‬
‫רופאים ומאבחנים; חילקנו טבליות ריטלין‬
‫ושלחנו חצאי כיתות למורים פרטיים‪ .‬האם המאזן‬
‫השתנה משמעותית? האם יש היום יותר תלמידי‬
‫חכמים‪ ,‬או לפחות קצת פחות נושרים? "גם אם‬
‫נטען שהציבור גדל ובאחוזים הכול נשאר אותו‬
‫דבר"‪ ,‬טוען הרב בקר‪" ,‬אז מה הועילו כל אותם‬
‫יועצים וחכמים בתקנתם?"‪.‬‬
‫גם הוא היה פעם ילד‪" .‬הוריי המסורים‪ ,‬עשו‬
‫כל מאמץ לקדם אותי‪ .‬שכרו לי חונך פרטי‪ ,‬שגרם‬
‫לי לא להקשיב בכיתה וגם לא להתאמץ אצלו‪.‬‬
‫המסקנה שלנו היא‪ ,‬שהאחריות לקידום הילד‪,‬‬
‫מוטלת בעיקר על שכמו‪ .‬רק במקרה שהילד בעצמו‬
‫מביע את רצונו להתקדם ולהיעזר‪ ,‬אנחנו מאשרים‬
‫לו חונך פרטי‪ .‬אם ההורים מכתיבים לו‪ ,‬מניסיון‪,‬‬
‫אין לזה סיכוי‪ .‬אחרי שמישהו יקדם אותו בחומש‪,‬‬
‫יצטרך מקדם במשנה‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬לעולם זה לא‬
‫יעצור"‪.‬‬
‫יש גם מקרים קיצוניים‪ ,‬שאפילו הרב בקר‬
‫לא בטוח שכל הורה מסוגל להם‪" :‬הכרתי אישית‬
‫יהודי שהבן שלו לא ידע לקרוא עד גיל ‪ .9‬היה לו‬
‫נס שהוא לא נשלח לחינוך מיוחד‪ .‬ההורים – חניכי‬
‫הגישה – ציפו והאמינו שהילד יעשה בעצמו את‬
‫המהפך‪ .‬בגיל ‪ 9‬זה קרה‪ .‬הילד הגיע לאימא והתחנן‬
‫שהוא כבר רוצה לדעת לקרוא‪ .‬רק אז הוא נשלח‬
‫אל שכנה שהייתה גם מורת קריאה מוסמכת‪.‬‬
‫תוך שבועיים הוא ידע לקרוא‪ .‬היום‪ ,‬ממש כמו‬
‫בסיפורים‪ ,‬הילד הזה הוא דוקטור מומחה‪ .‬כוחו של‬
‫אמון"‪.‬‬
‫חשוב לו להדגיש‪ :‬אין בעיה חלילה במורים‬
‫הפרטיים‪ .‬הם עושים עבודת קודש ממש‪ ,‬ובמקרים‬
‫רבים מצילים חיים‪ .‬אלא שהם נכונים בשלב השני‪,‬‬
‫רק אחרי שהילד מעצמו מביע את רצונו להשתפר‬
‫ולהתקדם‪ .‬רק כך הם יכולים לפעול בצורה‬
‫מקצועית‪ .‬הבחירה לעולם תישאר של הילד"‪.‬‬
‫עד כמה ההורים מודעים ומסכימים לכל מה‬
‫שאתם מחוללים לילדיהם?‬
‫"רוב ההורים ששולחים אלינו‪ ,‬עושים זאת‬
‫בעיקר בשל האמון הגדול בנו ובצוות החינוכי‬
‫המקצועי ביותר‪ ,‬שכאן המקום לשבח אותם על‬
‫נכונותם לפתוח אוזן ולב לקבל ולשמוע את הגישה‪,‬‬
‫ובסופו של יום אפשר לראות את הצוות בסוף היום‬
‫עדיין עם חיוך וסיפוק‪ .‬אנחנו לא מעלימים שום‬
‫פרט מהם‪ .‬התפיסה היהודית גורסת שאנחנו רק‬
‫'שליחים' של ההורים לקיים את מצוות 'ושננתם‬
‫לבניך'‪ .‬כמו בכל שיטה‪ ,‬יש מקומות שחייבים‬
‫להתגמש‪ .‬אנחנו לעולם לא נכפה אותה על הורים‪.‬‬
‫אין כפיה שיטתית‪ .‬כשהורה מעלה בעיה עם ילדו‪,‬‬
‫אנו מציעים לו את הפתרון דרך הגישה‪ ,‬אולם אם‬
‫ההורה יתעקש לתת לבן שלו קביים‪ ,‬לא נמנע ממנו‬
‫את האופציה‪.‬‬
‫"כמה וכמה ראשי ישיבות ומנהלי סמינרים‬
‫שקיבלו את הבוגרים שלנו‪ ,‬העידו בפניי‪ ,‬שגם אחרי‬
‫שנים‪ ,‬התלמידים שיוצאים משורותינו בנויים‬
‫יותר‪ .‬הם מסוגלים לעמוד באתגרים – נפשיים‬
‫ופיזיים – ולא נרתעים מקשיים‪ .‬זו למעשה חובת‬
‫האב ללמד את בנו‪ ,‬כמו שאומרת הגמרא בקידושין‪,‬‬
‫ללמדו תורה ואומנות ובעיקר להכין אותו לחיים‬
‫עצמם‪ ,‬שהוא יוכל לשוט בהם בבטחה"‪.‬‬
‫השיטה הזאת נשמעת קצת קפדנית‪ .‬היא לא‬
‫פוגמת בשמחה של הילדים?‬
‫"אדרבה‪ ,‬ההיפך הוא הנכון‪ .‬אני מזמין אותך‬
‫ואת כל המהססים‪ ,‬לסייר כאן בשעת ההפסקה‪.‬‬
‫בוא תראה כמה ילדים לומדים בהפסקה בבית‬
‫המדרש של הת"ת בלי שביקשו מהם ובלי שנותנים‬
‫להם על זה פרסונים למיניהם‪ .‬ממש כמו שמחת‬
‫הנעורים של פעם‪ .‬הילדים כאן חווים עוצמות‪ .‬הם‬
‫ממצים את הפוטנציאל שלהם‪ .‬הם מתמודדים‪ ,‬הם‬
‫מבוגרים‪ ,‬יש להם שמחה ובריאות הנפש שהפכו‬
‫לדגל של המוסדות שלנו"‪.‬‬
‫אך פשוט שכחלק בלתי נפרד מהגישה‪ ,‬הילדים‬
‫מקבלים עוצמה שממש מבגרת אותם בכמה שנים‪:‬‬
‫"אנחנו כל הזמן מחדירים בהם את הידיעה שהם‬
‫לגיונו של מלך‪ .‬אנחנו מאפשרים להם למסור‬
‫שיעורים‪ ,‬לתת הרצאות וסומכים עליהם אפילו‬
‫בכתיבת מבחנים‪ .‬הם חיים בידיעה ברורה שהם‬
‫אלו שיהיו גדולי הדור העתידי‪ .‬כל אחד מהם דואג‬
‫לשריין לעצמו מקום במזרח‪ .‬אנחנו רק עומדים‬
‫מהצד‪ ,‬מסייעים ומתפללים שיאירו את העולם‬
‫בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת‬
‫הבורא‪ .‬‬
‫ג' אייר תשע"ה {‪}41‬‬