– ) ( שיקום מענה אמפתי הדדי RER הליך התנסותי ממוקד רגש בטיפול זוגי

‫שיקום מענה אמפתי הדדי ( ‪– )RER‬‬
‫הליך התנסותי ממוקד רגש בטיפול זוגי‬
‫ד"ר שרה איוניר‬
‫(מבוסס על הרצאה שניתנה ביום עיון על יחסי אובייקט‪ 8.9.05 ,‬מטעם "האגודה לטיפול‬
‫משפחתי")‬
‫תקציר‬
‫המאמר מתאר הליך של טיפול זוגי‪ ,‬המבוסס על מושגים מתוך "הפסיכולוגיה של העצמי" על‬
‫פי היינץ קוהוט‪ .‬ההליך‪" ,‬שיקום מענה אמפתי הדדי" ‪Reciprocal Empathic -‬‬
‫‪ (RER)- Responsiveness‬שמתקיים כאירוע שינוי ( ‪ ,)change event‬המוגדר בזמן ותוכן‬
‫בתוך מפגש הטיפולי‪ ,‬עוסק בקשר בין אמפתיה וחשיפה אישית ( ‪ ) self disclosure‬בין בני‬
‫זוג‪ ,‬כמרכיב חשוב בתחושת העצמי האישי והעצמי הזוגי ובחוויית שביעות הרצון והאהבה‪.‬‬
‫מטרת ההליך היא לשקם את יכולתו של כל אחד מבני הזוג לגלות אמפתיה כלפי האחר‪,‬‬
‫כ"זולת עצמי" בריא ובכך להגביר את חוויית ההתקשרות ( ‪ )attachment‬החיובית‪.‬‬
‫רקע תאורטי‬
‫ה"פסיכולוגיה של העצמי"‪ ,‬אותה הגה היינץ קוהוט‪ ,‬ואשר התפתחה החל משנות ה – ‪,60‬‬
‫נחשבת כ"פסיכולוגיה של הסובייקטיביות"‪ ,‬ומייחסת חשיבות מרבית לחקר החוויה‬
‫הסובייקטיבית‪ .‬בעודם מחפשים את הכלי המרכזי בו ניתן לחקור את החוויה הסובייקטיבית‪,‬‬
‫זיהו קוהוט ותלמידיו‪ ,‬את הכוח הטמון במצב האמפתי‪ ,‬הוא המצב בו אדם אחד‪ ,‬כצופה‪ ,‬יכול‬
‫לטפח עמדת קרבה מקסימלית לאדם הנצפה‪ ,‬כדי לגלות באמצעותה את חווייתו‬
‫הסובייקטיבית הפנימית ( ‪ .)Kohut 1959, 1971, 1977, 1979, 1984‬קוהוט ותלמידיו שאפו‬
‫לסייע לאנשים להגיע למצב האמפתי‪ ,‬הקשה למימוש אך חשוב מאוד‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לגעת בחווייתו‬
‫הסובייקטיבית של האחר‪ ,‬ממרחק אפס‪ ,‬תוך שמירה על עמדה אובייקטיבית וניטרלית כלפיו‪.‬‬
‫הישג זה עונה על אחד מצרכיו הבסיסיים של האדם‪ ,‬להכיר את עצמו באמצעות דמותו‬
‫הנשקפת אליו מעיניו של האחר ( ‪ mirroring‬במונחי הפסיכולוגיה של העצמי)‪ .‬התינוק לומד‬
‫להכיר את עצמו ומפתח את זהותו באמצעות הדמות המשתקפת אליו מעיני ההורה‪ ,‬כך‬
‫קורה גם בין בני זוג‪ .‬אם התינוק יראה אושר‪ ,‬התפעמות וגאווה בעיני אמו – ידע כי יצור נפלא‬
‫הוא‪ .‬אם יראה מיאוס‪ ,‬טרחה ודחייה – ידע כי יצור פגום הוא‪ .‬כך קורה גם לכל אחד מבני זוג‪.‬‬
‫הדבר מסביר את ממצאיו של ג'ון גוטמן‪ ,‬שחקר את המצבים בהם ניתן לנבא גירושין והגיע‪,‬‬
‫בעקבות מחקריו המעניינים‪ ,‬למסקנה כי הגורם העיקרי המנבא גירושין הוא ביקורתיות מלווה‬
‫בבוז וניכור‪.‬‬
‫"האחר של העצמי"‪ ,‬או "זולת עצמי" (‪ )self-object‬במונחי הפסיכולוגיה של העצמי‪ ,‬הוא‬
‫אותו שותף חיוני שהעצמי משתקף ומתפתח דרכו‪ .‬רענן קולקה אומר שכשאדם מציע את‬
‫עצמו‪ ,‬מבחינה נפשית‪ ,‬לשמש כ"זולת עצמי"‪ ,‬משמעות הדבר היא שהוא נמצא בעמדה‬
‫נפשית של השאלה‪( .‬קולקה ‪ .)lended self( )1995‬אם מדובר במטפל במפגש הטיפולי‪,‬‬
‫הרי שהוא מציע את עצמו לעצמיותו של המטופל‪ ,‬כדי לאפשר לה להתהוות דרכו‪ .‬כשאני‬
‫חושבת על הזוגיות כמרחב הביניים לאבולוציה של האדם הבוגר‪ ,‬הרי זה אומר שבני זוג‬
‫צריכים להיות מסוגלים‪ ,‬מידי פעם‪ ,‬ובמיוחד במצבים של קושי וכאב‪ ,‬להשאיל עצמם‪ ,‬כדי‬
‫לרפא‪ ,‬להבטיח‪ ,‬להרחיב וליצור התנסויות מתמשכות המעוררות ומתחזקות את השלמות‬
‫והקוהסיביות של העצמי של בן‪/‬בת זוגם‪.‬‬
‫המושג "זולת עצמי" בפסיכולוגיה של העצמי‬
‫)‪ Fisch,(1994) ,Kohut (1979,84‬הוא אובייקט הנחווה כחלק מן‬
‫"זולת עצמי"‬
‫העצמי ודרוש כדי להרחיב ולהשלים את ההתפתחות של העצמי‪ .‬קוהוט מבחין בין "זולת‬
‫עצמי" הנחשב ככזה רק בשל הפונקציה הנרקיסיסטית שלו‪ ,‬לבין אובייקט אינסטינקטואלי‪,‬‬
‫אהוב או שנוא‪ ,‬הנחווה כמופרד מן העצמי‪ .‬התיאוריה של פסיכולוגית העצמי מציינת שלושה‬
‫‪1‬‬
‫היבטים המשמשים כמרכיבים הכרחיים כדי לקיים חוויית "זולת‪-‬עצמי" בריאה‪ .‬היבטים אלו‬
‫בנויים על ‪ 3‬צרכים בסיסיים בהתפתחותו של הילד‪:‬‬
‫הצורך בהשתקפות ‪ :‬לילד המתפתח יש צורך בהערצה‪ ,‬בהשתקפות‪ ,‬ובתגובות מאשרות‬
‫לחווייתו הפנימית – חוויה של חוסן‪ ,‬חיות‪ ,‬גדלות ושלימות‪ .‬קוהוט כינה זאת "העצמי‬
‫הגרנדיוזי"‪.‬‬
‫בעזרת שיקוף ( ‪ (mirroring‬טוב של חוויית עצמי מוקדמת זו‪ ,‬היא תבשיל לכלל ערך עצמי‪,‬‬
‫תקיפות‪ ,‬שאפתנות‪ ,‬שמחה בריאה מהצלחה‪ ,‬ועונג מחיפוש אחר נושאי עניין ופעלתנות‪.‬‬
‫שיקוף מתייחס לחוויה של האדם ש"קולו נקלט" ( ‪ ,(echoed‬שהוא זכה בהכרה ותקפות‪,‬‬
‫(‪ )validation‬ע"י המענה ( ‪ (response‬של "זולת עצמי"‪ ,‬המשקף את תחושת הערך העצמי‬
‫שלו‪ .‬בשביל הילד‪ ,‬שיקוף מתאים מאפשר את חווית ההתרחבות אשר תתפתח לכלל תחושת‬
‫ערך עצמי‪ ,‬אסרטיביות‪ ,‬שאפתנות‪ ,‬השראה‪ ,‬הנאה בריאה מהצלחה ועונג מהיכולת לגלות‬
‫עניין ולהיות פעיל‪.‬‬
‫לילד יש צורך גם בקרבה‪ ,‬קשר‪ ,‬קבלה‪ ,‬ותמיכה ממקור אידיאלי‪ ,‬כל יכול‪ ,‬בעל‬
‫כוח המקרין רוגע ועצמה‪ .‬קוהוט קרא לכך‪ " :‬דימוי ההורה האידיאלי" (‪ .)idealizing‬כאשר‬
‫הילד רשאי להתאחד עם השלווה והכוח של אובייקט עצמי הורי‪ ,‬הצרכים האידיאליים הללו‬
‫משתנים והופכים לאידיאלים וערכים‪ ,‬מטרות חיים וכבוד לאחרים‪ .‬טרנספורמציה והפנמה של‬
‫ההורה האידיאלי‪ ,‬מוביל גם ליכולת הרגעה עצמית‪ ,‬ליטוף עצמי‪ ,‬ויסות עצמי )‪regulation‬‬
‫‪,(self‬בפרט במצבי לחץ ודאגה‪ .‬פוזיציה זו מאפשרת לילד לחוש הקלה במתח‪ ,‬כשהוא‬
‫מחובר רגשית לזולת עצמי אידיאלי בעל כוח‪.‬‬
‫תאומות" (‪ .)twinship or alter-ego‬ההתנסות‬
‫הצורך השלישי הוא ב"‬
‫המרגיעה הטמונה בתחושה של דמיון בסיסי בינו לבין אחר‪ ,‬שייכות ומעין קרבת דם‪ .‬חוויות‬
‫של קרבה אנושית מתאימה ותחושת התאום (או ה"אני החליפי")‪ ,‬מובילות ליכולת להפיק‬
‫תועלת אופטימלית מכשרונות וכישורים‪ .‬האדם הזוכה לזולת עצמי כזה מרגיש תחושת קשר‬
‫עם הסביבה האנושית באמצעות חוויית זולת עצמי שהיא דומה מאוד לזו של עצמו‪.‬‬
‫התפתחותו של העצמי דורשת נוכחות של אחרים המספקים חוויות של‬
‫"אובייקט עצמי"‪ ,‬התנסויות שתעוררנה ותשמרנה את גיבושו של העצמי‪" .‬זולת עצמי"‬
‫מתייחס לחוויה הפנימית הסובייקטיבית של תפקידים המסופקים ע"י אחר‪ ,‬הנחווה כחלק מן‬
‫העצמי‪ .‬התנסויות של "זולת עצמי" הן אירועים תוך נפשיים‪ ,‬שלא בהכרח ניתן לצפות בהם‬
‫באופן אובייקטיבי‪ ,‬למרות שיחסים בן אישיים עשויים לספק חוויות של "אובייקט עצמי"‪.‬‬
‫תפקידו של "זולת עצמי" הוא לספק " שיקוף‪ ,‬אידיאליזציה והתנסויות בחוויה של עצמי‬
‫תאום‪ .‬התיאוריה של העצמי מחזיקה בעמדה לפיה הכוח המניע בהתפתחות האנושית‪ ,‬הוא‬
‫הצורך בקשר כמקור להתנסויות מעין אלה לאורך מהלך החיים כולו‪ .‬צורתן של ההתנסויות‬
‫הללו משתנה ככל שהיחסים בין "העצמי" ו"זולת העצמי" מבשילים‪.‬‬
‫קוהוט (‪ 1984‬עמ' ‪ )47‬סבר שיחסים בתוך קשר של עצמי ‪ -‬זולת‪-‬עצמי‪ ,‬נמשכים‬
‫מהלידה עד המוות וכי המעבר מתלות (סימביוזה) לעצמאות (אוטונומיה) בספרה‬
‫הפסיכולוגית הוא בלתי אפשרי ואף לא רצוי‪ ,‬ממש כשם שהמעבר מחיים עם תלות בחמצן‬
‫לחיים משוחררים מתלות בחמצן אינו אפשרי בספירה הביולוגית‪ .‬התפתחותם של חיים‬
‫פסיכולוגיים בריאים נובעת משינוי באופי היחסים בין העצמי לזולתו (מיחסים ארכאיים‬
‫ליחסים בוגרים)‪ ,‬אבל לא מכך שהעצמי מרפה ומוותר על זולת‪-‬עצמי‪.‬‬
‫הבנה אמפטית היא המרכיב המרכזי ביכולתו של האדם לחשוף את עצמו ולקיים אינטימיות‬
‫במסגרת יחסים זוגיים‪ .‬הבנה אמפטית תוגדר כאן כיכולתו של כל אחד מבני הזוג להציב את‬
‫עצמו בתוך ההתנסות הסובייקטיבית של זולתו‪ .‬סיפוק הבנה אמפטית היא הפונקציה‬
‫המרכזית של בני זוג כ"זולת עצמי" האחד של רעותו‪ ,‬ביחסיהם כזולת עצמי בוגר‪ .‬היכולת‬
‫להתנסות בחוויות זולת עצמי הדדית‪ ,‬היא הגדרה נוספת של אהבה בוגרת‪.‬‬
‫השפעה וגדילה מתרחשות בתהליך של היווצרות משותפת (‪)co-creation‬‬
‫‪ )1985‬סבר שכל האירועים המווסתים רגשות של ‪,attachment‬‬
‫דניאל שטרן (‬
‫קרבה פיזית וביטחון מתרחשים תוך התנסות הדדית ( ‪:)mutually created experience‬‬
‫‪2‬‬
‫לחבק או לגעת בגוף‪ ,‬להיות במגע‪ ,‬להביט זה בזו‪ ,‬להחזיק באחר ולהיות מוחזק על ידו‪ ,‬כל‬
‫אלה לא יכולים להתרחש אלא אם הם נובעים מפעולה או נוכחות של האחר ומוחזקים על‬
‫ידה‪ .‬הם לא יכולים להתקיים כחלק מהתנסות עצמית בהיעדרו של האחר‪ .‬כשאדם נמצא‬
‫בזוגיות‪ ,‬החוויה הפנימית שלו מושפעת בעוצמה מן המערכת הזוגית‪ .‬ויסות עצמי (ניהול‬
‫המצב הפנימי‪ .‬היכולת לרכך מצבי לחץ וחרדה והרגעה עצמית)‪ .‬וויסות הדדי (רגולציה של‬
‫חרדה באמצעות האחר המשמעותי) ‪ -‬הם תהליכים נלווים ומשלימים‪ .‬היווצרות דיאדית‬
‫משותפת תוגדר כתרומה פעילה של שני השותפים (לא בהכרח זהה או שווה) בוויסות יחסי‬
‫הגומלין שלהם‪ .‬וויסות היחסים ‪ -‬מתייחס לתקשורת דו‪-‬סטרית כלומר‪ :‬התנהגותו של כל אחד‬
‫מהם ניתנת לניבוי ע"פ התנהגותו של האחר וגם ע"פ זו שלו‪.‬‬
‫הקושי הגדול להפוך בני זוג להורים או מטפלים טובים זה לזה‪ ,‬נעוץ בציפייה המודעת והלא‬
‫מודעת‪ ,‬של כל אחד מהם‪ ,‬כי בן זוגו ישלים את הרעב הלא מסופק‪ ,‬וישל ים את החשבונות‬
‫הלא סגורים‪ ,‬שנותרו מיחסיו עם ההורים‪ .‬במקרים הקשים יותר‪ ,‬הם תופסים את בני זוגם‬
‫כאובייקט לסיפוק צרכיהם שלהם ומתקשים לקבל את עיקרון ההדדיות‪ .‬אצל זוגות אלה‪ ,‬רמת‬
‫הצפייה לקבל תמיכה‪ ,‬אישור והכרה מבן‪-‬הזוג גבוהה ביותר‪ .‬יכולתם לווסת את עצמם‬
‫)‪ (self- regulation‬באמצעות הרגעה עצמית ושיחה פנימית‪ ,‬או באמצעות חיפוש מקורות‬
‫פנימיים וחיצוניים אחרים דלה והם נוטים להפעיל את בן הזוג‪ ,‬כדי לווסת את המתח או‬
‫החרדה הפנימית‪ .‬לרוב קיימת תפיסה ילדותית ולא ריאלית של בן הזוג‪ ,‬כאילו לו אך רצה‬
‫בכך‪ ,‬יכול היה לספק תמיד את המצופה ממנו‪ .‬יחד עם זאת קיימת מראש‪ ,‬בשל ניסיון קודם‪,‬‬
‫ציפייה לכישלון ולאכזבה‪ .‬היחסים אצל זוגות אלה מתאפיינים בביקורתיות‪ ,‬כעס ועוינות‪,‬‬
‫הגובלים בתוקפנות כלפי עצמם או זולתם‪ .‬הסימפטומים הזוגיים יהיו בד"כ‪ :‬מריבות קשות‪,‬‬
‫תפקוד מיני לקוי‪ ,‬קונפליקטים מרובים על מגוון נושאים‪ ,‬כגון כסף‪ ,‬גידול ילדים‪ ,‬הורים וסגנון‬
‫חיים‪ .‬כל אלה נחווים כבעיות שלא ניתנות לפתרון‪ ,‬כי בני הזוג לא מסוגלים להגיע לפתרון‬
‫משותף‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫הסבר‪ :‬כל אחד מבני הזוג מגיע ליחסים הזוגיים עם מבנים ותפיסות עצמיות מופנמים לגבי‬
‫עצמו‪ ,‬האחר והעולם‪ .‬בכל אינטראקציה עם האחר הפסיכולוגי‪ ,‬המלווה בחוויית לחץ‪ ,‬כפי‬
‫שמתרחש במצבי אי הסכמה‪ ,‬פגיעות או קונפליקט – מתערער מה שנוגע בצרכי ההתקשרות‬
‫(‪ .)attachment‬לפיכך‪ ,‬האופן בו ינהלו בני הזוג את החוויה הזו‪ ,‬יגדיר מחדש את היחסים‪:‬‬
‫אם יוכלו לגלות אמפתיה‪ ,‬הבנה וחמלה זה כלפי זו‪ ,‬תיוותר חוויה חיובית של ביטחון‪ ,‬קרבה‪,‬‬
‫תחושה של האחד כי השני נמצא לצדו‪ ,‬שהוא לא לבד‪ ,‬מה שיבנה נדבך נוסף בתחושת‬
‫העצמי הטובה‪ .‬אם תתנהל האינטראקציה בעוינות והטחות אשמה‪ ,‬מדובר יהיה בחוויית‬
‫‪ attachment‬שלילית‪ ,‬שתחזק את חוויית העצמי השלילית‪ .‬כל אחת מן החוויות הללו תופנם‬
‫לתוך האישיות שלנו והמבנים המופנמים הקודמים‪.‬‬
‫מעגל הקונפליקט‬
‫כשאני מתבוננת במריבה זוגית‪ ,‬אני רואה זאת כבדיקת רנטגן של הקונפליקט או התמה‬
‫המרכזית של הפרטים והזוג‪ .‬בעבודה זו אני רואה את עצמי כעוסקת בחקר הקונפליקט‪ ,‬כדי‬
‫לפענח את הקוד הסודי‪ ,‬החוסם את אנרגיית האהבה בזוגיות‪ .‬כאשר זוג רב בפניי בחדר‬
‫ומוציא את כל "הכביסה המלוכלכת"‪ ,‬במלוא עוצמת הסערה הרגשית‪ ,‬מדובר בפעולה‬
‫חושפנית ואינטימית ואני מרגישה מוזמנת ליצור מן השדה הזה קונטקסט של אהבה‪ ,‬במקום‬
‫קונטקסט של מלחמה‪ .‬לכן‪ ,‬בראש וראשונה‪ ,‬אני לא מפרידה בין הנצים‪ ,‬אלא נוכחת שם‬
‫בשקט‪ ,‬באהבה‪ ,‬ומתבוננת‪.‬‬
‫קרול קרשו‪ ,‬בספרה‪ )Kershaw, 1992: p 13 ( The hypnotic dance :‬מתארת את מעגל‬
‫הקונפליקט כך‪" :‬כשבני זוג נמצאים באינטראקציה‪ ,‬המלים בהן הם משתמשים והאופן בו הם‬
‫מתנהגים יוצרים סוג של ריקוד היפנוטי‪ ,‬בו התנהגותו של כל אחד מהם‪ ,‬מתחילה להצר את‬
‫תשומת הלב והמיקוד של האחר‪ .‬תהליך זה מתחיל להציף זיכרונות ורגשות כואבים של‬
‫פגיעות חריפה‪ ,‬הקשורה לזמנים אחרים ומן הסתם להורים ומטפלים"‪ .‬באופן הדרגתי או‬
‫מהיר‪ ,‬הופכת תשומת הלב של כל אחד מהם צרה וספיגה‪ ,‬ומתחיל להתפתח רצף‬
‫אינטראקטיבי‪ ,‬בו מצב התודעה הצר של כל אחד מהם‪ ,‬מייצר התנהגות אוטומטית‪,‬‬
‫המקושרת לדפוס של רצף הדדי‪ .‬ככל שמתפתח הדפוס הזה‪ ,‬נוצר מצב דמוי "טרנס"‪ ,‬בו‬
‫התנהגותו של כל צד מופעלת באמצעות מבט‪ ,‬מחווה‪ ,‬טון דיבור או נושא שיחה מצד רעהו‪,‬‬
‫המזוהים אצלו כאות לפגיעה‪ .‬הריקוד הקונפליקטואלי הוא רצף של פעולות אוטומטיות‪ ,‬היוצא‬
‫בשלב כל שהוא משליטתו של כל אחד מהם‪ ,‬כשהם מתקשרים ישירות זה לתוך הלא‪-‬מודע‬
‫של האחר‪ .‬במהלך תסריט זה אין איש מהם רואה לפניו את האדם האהוב והמוערך שהוא‬
‫בן‪/‬בת הזוג‪ ,‬אלא תופש אותו‪/‬ה באופן לא מודע‪ ,‬כאותו אובייקט פוגע מן העבר וה"אני" נתפס‬
‫כאותו אובייקט חסר הישע שהוא עצמו היה בעבר וכך מתפתחת אינטראקציה של דמוניזציה‬
‫הדדית‪ .‬ככל שהם מנסים לדבר על מה שקורה‪ ,‬הם נעשים מפוחדים ופגיעים יותר ועלולים‬
‫לסיים בהחרפת הקונפליקט‪.‬‬
‫כשמצב של אות כוננות ואזעקה חודר לתוך מערך הגוף‪/‬נפש‪ ,‬האדם עלול להישאב‬
‫לרגרסיה ולחוש את אותם רגשות שחווה כילד במהלך אירוע טראומטי או פוגעני ( ‪Kershaw‬‬
‫‪ 1992‬עמ'‪ .)196/7‬באופן זה‪ ,‬ויכוח רגיל יכול לגרות פלשבקים מאירועים מוקדמים‪ ,‬אשר‬
‫ייחוו בהווה באופן זהה לחלוטין לאופן בו נחוו בעבר‪ .‬הפלשבקים מגרים זיכרונות הטבועים‬
‫בגוף‪ .‬לעיתים מדובר בזיכרונות הקשורים בטראומות גופניות או נפשיות חד פעמיות‪ ,‬ולעתים‬
‫בטראומות או זיכרונות קשים מיחסיהם המתמשכים עם הדמויות המעצבות‪ .‬ההתנהגות‬
‫הנשלפת באופן אוטומטי‪ ,‬באה להגן במהירות האפשרית על האדם‪ ,‬ברגע שנחווה איתות של‬
‫סכנה‪ .‬ההתנהגות היא תגובתו הספונטנית של הגוף כאקט של הגנה עצמית‪.‬‬
‫הניסיון הקליני מראה שלא הרגשות והרצונות השונים של בני זוג יוצרים בעיות ביחסים‪ ,‬אלא‬
‫חוסר היכולת או הנכונות לזהות‪ ,‬להגדיר ולהיות אחראי לרגשות ולרצונות‪ ,‬הוא שמוביל‬
‫לתקשורת בלתי יעילה ומסלים דפוסים בין‪-‬אישיים‪.‬‬
‫הטיפול על פי מודל ‪ RER‬מתבסס על הכרה בקיומם של שני סוגי זיכרון‪ ,‬כפי שהוגדרו ע"י‬
‫פט לוב (‪( Neuro-Affective Therapy (NAT)TM Pat love‬ראה אתר אינטרנט)‪Explicit :‬‬
‫‪ – memory‬זיכרון מודע שאדם זוכר אותו ו ‪ – Implicit memory -‬זיכרון מוטמע בגוף‪ ,‬בלתי‬
‫‪4‬‬
‫מוכר ומודע‪ ,‬אשר מגורה וצף תוך כדי התנסות‪ .‬כשגירוי מסוים מפעיל את הזיכרון המוטמע‪,‬‬
‫הלא מודע‪ ,‬משתחררת תגובה אוטומטית הקשורה לאותו זיכרון‪ .‬כאשר ניתן לגעת ולהציף‬
‫את הזיכרון הלא מודע המוטמע בגוף ולהפכו לזיכרון מודע‪ ,‬מדובר בצעד גדול קדימה‪" .‬צריך‬
‫לראות כדי לרפא" ( ‪ .)you cannot heal what you cannot feel‬הטיפול מכוון כדי לאפשר‬
‫הצפת הזיכרון המוטמע בגוף‪ ,‬להכיל אותו בסביבה המוגנת של הטיפול‪ ,‬ולהפכו לזיכרון מודע‬
‫שניתן להחיותו כדי לעבור התנסות מתקנת‪.‬‬
‫הסבר‪ :‬המעגל מתחיל מימין בגירוי אינטראקציונלי מעורר לחץ ( ‪ ,)stress‬כגון מתח יום יומי‬
‫סביב ילדים‪ ,‬ניקיון‪ ,‬כסף או נוכחות‪ .‬האינטראקציה מעוררת אצל כל אחד מבני הזוג בנפרד‪,‬‬
‫לחץ תוך‪ -‬אישי‪ ,‬שאינו מודע ואינו מבוטא ישירות‪ .‬הלחץ התוך ‪ -‬אישי הופך לאינטראקציה של‬
‫ויכוח או ריב‪ ,‬שמחד מפחיתה את חוויית הלחץ התוך אישי‪ ,‬אך מאידך מגבירה מתח בין אישי‬
‫ומערערת את ההומיאוסטאזיס הזוגי סביב עוצמת הכעס המוסכמת בין בני הזוג‪ .‬למשל‬
‫כאשר אחד מהם מתחיל לצעוק והשני נבהל ומסתגר‪ ,‬או כששניהם מתחילים לצעוק‬
‫ומרגישים שמתפתחים התדרדרות ואבדן שליטה‪ .‬ברגע מסוים כדור השלג הזה ייעצר‬
‫באמצעות ‪ 3‬אסטרטגיות אפשריות‪:‬‬
‫‪ .1‬פעולות פייסניות שיוצרות אינטימיות מזויפת‪.‬‬
‫‪ .2‬הפרדת כוחות וניתוק שעשוי להימשך שעות‪ ,‬ימים או יותר‪ .‬בד"כ‪ ,‬כעבור זמן מה‪,‬‬
‫אחד מבני הזוג לא יוכל לשאת זאת ויעבור לפעולות פייסניות‪.‬‬
‫‪ .3‬גילוי עצמי ואמפתיה‪ -‬בני הזוג משוחחים בגילוי לב על רגשותיהם ומה גרם להצפה‪.‬‬
‫שתי האסטרטגיות הראשונות מובילות לרגיעה זמנית ללא נגיעה בכאב התוך‪-‬אישי שהוצף‪,‬‬
‫לכן אירוע דומה נוסף יגרה את אותו כאב‪.‬‬
‫האסטרטגיה השלישית תוביל לחוויה עצמית טובה‪ ,‬לתחושה של "היות מובן"‪ ,‬להגברת‬
‫האינטימיות ותחושת הביטחון הזוגית‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫במקרה שיובא להלן‪ ,‬התכנים שצפו כתוצאה מן הגירוי שבאינטראקציה‪ ,‬היו קשורים דווקא‬
‫לטראומה גופנית‪.‬‬
‫אירוע‪:‬‬
‫האווירה טובה‪ .‬בני הזוג מושיק ורנה (שמות בדויים) נוסעים לבקר את ההורים בערב שבת‪.‬‬
‫בדרך מטלפנת חברה ‪ ,‬ומושיק שומע את רינה אומרת לה‪" :‬אין בעיה‪ ,‬את יכולה לקבל את‬
‫הווידיאו של מושיק למסיבה שלכם‪ ".‬מושיק המום‪ ,‬שומע את סיום השיחה‪ ,‬נמלא זעם וצועק‬
‫במלוא גרונו‪" :‬איך את מעזה‪ ,‬הרי דיברנו על זה ואמרתי לך שאני לא מוסר את הוידיאו שלי‬
‫לאף אחד‪ ,‬את מטורפת‪ "...‬רינה אומרת בשלווה‪" :‬לא אמרת בדיוק כך‪ ,‬ובכלל מה אתה‬
‫צורח כמו משוגע‪ ,‬אתה חולה‪ ,"...‬מושיק‪ ,‬בפנים סמוקות מזעם צורח‪" :‬את לא תעשי לי את‬
‫זה‪ ,‬מי את בכלל‪ ...‬למה את מארגנת בשבילי את החיים בניגוד לדעתי?" בהתחלה רינה‬
‫משיבה לו בצרחות‪ .‬כשהוא ממשיך לצעוק עליה‪ ,‬ברגע מסוים היא אוטמת את אוזניה בשתי‬
‫ידיה וצועקת‪" :‬אני לא רוצה לשמוע אותך יותר"‪ ,‬הוא מרגיש חסר אונים‪ ,‬דחוק לפינה‪,‬‬
‫ומסתגר באופן עויין‪.‬‬
‫בפגישה הם משחזרים‪ ,‬על פי בקשתי‪ ,‬את הפנומנולוגיה של האירוע לפרטי פרטים‪ ,‬עד‬
‫הקטנים ביותר וחווים מחדש את הזעם והאימה‪" .‬היא מתייחסת אלי כמו אל סמרטוט"‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪" ,‬כאילו בכלל לא אמרתי לא לתת את זה‪ ..‬אז אמרתי‪ ,...‬למי איכפת‪ ...‬אצלה הכל צריך‬
‫להיות בדיוק כמו שהיא צריכה כדי להרגיש בסדר‪ ".‬אני חשה בזעם שלו‪ ,‬המבוסס על אי נחת‬
‫ברורה‪ ,‬אבל בא לביטוי באופן גופני ורגשי חריף ולא פרופורציונלי‪ ,‬בעיקר על רקע ההקשר‬
‫הנינוח בד"כ של היחסים‪ .‬אני מרגישה שהוא כמעט נחנק‪.‬‬
‫אני פונה אליו ואומרת‪" :‬אני מבינה שכשאתה מרגיש שלא מתייחסים לבקשתך‪ ,‬אתה מפרש‬
‫זאת כביטול וזלזול‪ ,‬ומרגיש כמו סמרטוט‪ ".‬הוא מהנהן בראשו‪ ,‬גופו מתוח ומתנועע באי‬
‫שקט‪ ,‬הוא אומר‪" :‬כן‪ ,‬אני אז מרגיש פלישה וממש נחנק‪ ".‬שאלתי איפה בגוף הוא מרגיש את‬
‫המצב הזה‪ .‬הוא הצביע על הצוואר‪ ,‬וניכר היה שגם עכשיו הוא מרגיש חנוק‪ .‬הוא ניסה‬
‫לשחרר את הצוואר כדי להימנע מחנק‪.‬‬
‫אני מוסיפה ואומרת‪" :‬אני מרגישה שכשמחליטים בשבילך‪ ,‬אתה מרגיש שמבטלים אותך‪,‬‬
‫שממש רומסים אותך ואז אתה מרגיש תחושת חנק ולחץ חזק על הנשימה‪".‬‬
‫אני מרגישה משהו בגופי‪ ,‬מעין הדהוד‪ ,‬ונותנת לאסוציאציות לעלות‪ .‬אני שואלת‪" :‬האם היכו‬
‫אותך בילדותך? (לא) האם טבעת בים? (לא)‪ .‬הוא שותק רגע‪ ,‬מבטו מרוכז ומתחיל לספר‪:‬‬
‫"כשהייתי בן ‪ ,9‬אבא שלי לקח אותי לכדורגל‪ ,‬פתאום‪ ,‬בשער‪ ,‬ביציאה מן המשחק‪ ,‬המוני‬
‫אנשים רמסו אותי‪ ,‬אני נפלתי‪ ,‬ואנשים ממש דרכו עלי‪ .‬לא יכולתי לנשום‪ ,‬נחנקתי (עושה‬
‫תנועות של השתנקות עקב עצירת הנשימה)"‪ .‬הוא מהרהר ואומר‪" :‬מעניין‪ ,‬במשך שנים לא‬
‫זכרתי את זה‪ ,‬גם רינה מעולם לא שמעה את הסיפור הזה‪ ,‬פתאום זה צף‪(...‬הוא נראה כמי‬
‫שמספיק לו לדבר על כך)‪".‬‬
‫חיברתי את הדברים ואמרתי‪" :‬אני מבינה‪ ,‬שכשאתה מרגיש כעס על כך שרינה לא‬
‫מתחשבת ברצונך‪ ,‬אתה מרגיש רמוס כמו סמרטוט‪ .‬לכך מתחברת תחושת חנק וחוסר אונים‬
‫ואתה מרגיש מאד מבוהל‪ .‬באותם רגעים אתה לא רואה את רינה‪ ,‬שאוהבת אותך וטורחת‬
‫למענך‪ ,‬אלא אתה מרגיש חנוק והצעקה משחררת אותך מאימת החנק‪ ... .‬האם ייתכן‬
‫שהצעקה באה כדי לשחרר את הנשימה?‬
‫הוא מתכנס לתוך עצמו‪ ,‬נראה מהורהר ואומר‪" :‬כן‪ ,‬זה נשמע הגיוני‪".‬‬
‫כמשימה שעליו לבצע בבית‪ ,‬אני מזמינה אותו להיות ער ולזהות‪ ,‬במהלך השבוע‪,‬‬
‫מצבים ביחסים ביניהם‪ ,‬בהם הוא מתחיל להרגיש לחץ בנשימה ובאירועים בהם הוא מרגיש‬
‫שפלשו לתוכו‪.‬‬
‫באשר לרינה‪ ,‬אני מרגישה שהיא "מופעלת" (עוצמת את האוזניים ונאטמת) כאשר הוא מרים‬
‫את קולו‪ .‬הבנתי שבמצב זה היא לא יכולה לראות אותו ואת כאביו או תלונותיו (הצודקות או‬
‫לא צודקות) מפסיקה להגיב ומתאבנת‪ .‬כהכנה לעבודה שלי אתה בפגישה הקרובה‪ ,‬אני‬
‫מבקשת מיעל להיות ערה לתגובותיה ותחושותיה הגופניות והרגשיות‪ ,‬במצבים בהם הוא‬
‫מרים את קולו או מביע כעס‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ההליך הטיפולי‪:‬‬
‫שיקום מענה אמפתי הדדי – ( ‪RER–(Reciprocal Empathic Responsiveness‬‬
‫באירוע מובנה‪ ,‬מעין "טיפול בתוך טיפול"‪ ,‬כל אחד מבני הזוג‪ ,‬בתורו‪ ,‬מעמיד את‬
‫עצמו לרשות בן זוגו ומשמש כזולת עצמי‪ .‬אחד מבני הזוג יהיה "העצמי שבמרכז"‪ ,‬המתבונן‬
‫וחוקר את עצמו ואילו השני מקבל על עצמו את תפקיד "המאפשר"‪ .‬המטפל משמש בתפקיד‬
‫"המאמן"‪ ,‬המציע הדרכה לשותף "המאפשר" ותומך בו‪ .‬במקרים אחרים‪ ,‬המטפל עצמו‬
‫מאפשר את החקירה העצמית‪ ,‬בעוד בן הזוג משמש "עד נוכח ותומך"‪ .‬במהלך האירוע‪,‬‬
‫"המאפשר" עומד לרשות האחר‪( ,‬העצמי שבמוקד)‪,‬כדי לאפשר לו "התקלפות" והתבוננות‬
‫אישית‪ ,‬סביב תמה שהוגדרה מראש‪ .‬תהליך זה חוזר מדי פעם במהלך הטיפול‪ ,‬כחלק מן‬
‫הטיפול‪ ,‬או במסגרת טיפול שמשתמש בעיקר בשיטה זו‪.‬‬
‫שלבי ההליך הטיפולי‪:‬‬
‫‪ .1‬להצטרף לשני בני הזוג – להתחבר עם התקשורת המילולית והלא מילולית של‬
‫שניהם‪ ,‬ולבנות מרחב מוגן ומאתגר‬
‫‪ .2‬זיהוי מעגל הקונפליקט‬
‫‪ .3‬זיהוי והכרה אמפתית בכאב ‪/‬חרדה הפנימיים של כל אחד מבני הזוג והגירוי שהציף‬
‫אותה‬
‫‪ .4‬ניסוח הסוגיה לחקירה המשותפת‪ ,‬כהגדרה מחודשת של הבעיה‬
‫‪ .5‬התגייסות לתפקיד "המאפשר" (זולת עצמי)‪ ,‬מעמדה של השאלה ל"עצמי" החוקר‬
‫את עצמו‬
‫‪ .6‬חקירה משותפת של מצב התודעה בקונפליקט‪ ,‬בתהליך של ‪co-creation‬‬
‫‪ .7‬משוב והערכה הדדיים‬
‫פירוט‪:‬‬
‫‪ .1‬להצטרף לשני בני הזוג – להתחבר עם התקשורת המילולית והלא מילולית של‬
‫שניהם‪ ,‬ולבנות מרחב מוגן ומאתגר במטרה לאפשר רגרסיה זמנית בתוך המפגש‪,‬‬
‫ולאחריו ‪ self owning‬של רגשות והתנהגויות‪ .‬תהליך זה כולל‪:‬‬
‫התכווננות (‪,)attunement‬‬
‫התבוננות (‪,)observation‬‬
‫קבלת הדהוד (‪)getting resonance‬‬
‫‪ .2‬זיהוי מעגל הקונפליקט ‪ -‬האירוע מתחיל בתיאור מפורט (מיקרוסקופי) של‬
‫המריבה בבית‪ ,‬או שלעתים‪ ,‬בתהליך של ‪ enactment‬בתוך המפגש‪,‬‬
‫המטפל צופה באירוע מעין זה בזמן אמת‪ .‬המטפל מקשיב‪ ,‬בלי להתערב‬
‫ומשאיל את הסנסורים הרגשיים שלו כדי להכיר מקרוב את החוויה הפנימית‬
‫של שני האנשים‪.‬‬
‫‪ .3‬זיהוי והכרה אמפתית בכאב ‪/‬חרדה הפנימיים של כל אחד מבני הזוג והגירוי‬
‫שהציף אותה ‪ -‬אני מחכה עד שארגיש משהו‪ ,‬עד שאחוש בגופי את כאבו של כל‬
‫אחד מהם בנפרד‪ .‬עד שלא ארגיש את הכאב‪ ,‬את הצעקה‪ ,‬לא אוכל לפעול‪ .‬מגיע‬
‫רגע שבו אני מזהה את חוויית המצוקה ואני יכולה לראות מה גירה אותה‪ .‬שלב זה‬
‫כולל‪:‬‬
‫‪ ‬הצפת החרדה שהופעלה ע"י האינטראקציה‬
‫‪ ‬חיפוש המקום הגופני בו מרוכזת החרדה‬
‫‪ ‬אמירה אמפתית של המטפל‪ ,‬הכוללת ומזהה את‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫הגירוי‪ ,‬החוויה הסובייקטיבית הרגשית‪ /‬גופנית‪ /‬קוגניטיבית‪ ,‬שצפה‬
‫בעקבות הגירוי‪ ,‬וההתנהגות האוטומטית המופעלת על ידה‪ ,‬כמנגנון של‬
‫הגנה עצמי‪.‬‬
‫‪ ‬אישור המטופל את תיאורו של המטפל‪.‬‬
‫‪ .4‬ניסוח הסוגיה לחקירה המשותפת‪ ,‬כהגדרה מחודשת של הבעיה‬
‫ניסוח הסוגיה האישית‪ ,‬הנגזרת מתוך האינטראקציה הנתפסת ונחווית ע"י בני הזוג‬
‫כקונפליקטואלית‪ ,‬הוא בבחינת הגדרה מחודשת של הבעיה‪ :‬מדובר במעבר מהאשמת השני‪,‬‬
‫להבנת דפוסי האינטראקציה והגדרת הבעיה במושגים של אחראיות אישית ( ‪.)self owning‬‬
‫הסתכלות חדשה זו פותחת את השער לאינטרוספקציה משותפת על החרדה האישית‪.‬‬
‫הגדרה זו הופכת להיות הסוגיה שבה יעסוק התהליך האינטרוספקטיבי (התבוננות וחקירה‬
‫פנימית)‪ .‬ההגדרה החדשה מגדירה וממקדת את הבעיה באופן ששני בני הזוג יכולים‬
‫להסכים לו‪ .‬היא מנקה את המרחב המשותף מכעסים והאשמות‪ ,‬מכניסה כיוון ותקווה‪,‬‬
‫כשהמטפל מבטיח שהוא לא מעוניין במציאת האשם והצודק‪ ,‬וכי איש אינו צודק או אשם יותר‬
‫מהאחר‪.‬‬
‫בהליך הטיפולי עצמו‪ ,‬יש שימוש בתפישה פוסט‪-‬מודרנית‪ ,‬שמסייע לבני הזוג‬
‫להתגבר על אחד הפחדים הגדולים בקשר הזוגי‪ ,‬דהיינו שניתן להסתכל על סיטואציה‬
‫אנושית באופן מסוים אחד בלבד‪ .‬כלומר‪ ,‬אם הם אמפתיים כלפי בני זוגם‪ ,‬אם הם רואים את‬
‫הפן הסובייקטיבי בתפישתם את האחר כתקף‪ ,‬משמעות הדבר היא הפחתה בתפישתם את‬
‫עצמם‪" :‬אם אני מסכימה עם כך שאתה מרגיש פגוע מכך שסיפרתי לאחותי שאנחנו הולכים‬
‫לטיפול‪ ,‬משמעות הדבר היא שאני לא בסדר בכך ששיתפתי אותה"‪ .‬אני מוצאת עצמי‬
‫משתמשת בתפישה קונסטרוקטיבית לא רק בכך שאני מבנה את מה שאני עומדת לעשות‪,‬‬
‫אלא שאני מנסה להעביר זאת גם למטופל‪ .‬בני הזוג אכן נרגעים כשהם נוכחים לדעת שהם‬
‫יכולים לשמור על תפישתם הסובייקטיבית את עצמם ובה בעת לקבל ולתת תוקף לתפישתו‬
‫הסובייקטיבית של האחר‪ .‬ניתן לשלב את הרעיון בהליך הטיפולי גם כרציונל וגם כטכניקה‪.‬‬
‫למשל‪ :‬בנאום שמשמיעים לבני זוג לפני טקס הריפוי ההדדי‪ ,‬אפשר לומר‪" :‬ייתכן ששניכם‬
‫חוששים שמאחר ונראה שיש נקודת מבט נכונה אחת בלבד‪ ,‬אתם נאבקים על הזכות להיות‬
‫זה שצודק‪ ,‬מפני שאתם מניחים‪ ,‬כמו מרבית האנשים‪ ,‬שהמטפל הזוגי הוא מעין שופט‪ .‬כיוון‬
‫שכך‪ ,‬מאד קשה לכם לקבל זה את זו‪ ,‬כי ברגע שאתם מכירים בנקודת המבט של השני‪,‬‬
‫נדמה לכם שאתם מאבדים את תקפותה של הפרספקטיבה שלכם‪"...‬‬
‫‪ .5‬התגייסות לתפקיד "המאפשר" (זולת עצמי)‪ ,‬מעמדה של השאלה ל"עצמי"‬
‫החוקר את עצמו ‪ -‬שלב ההתקדשות‪ ,‬ההתגייסות לתפקידי "המאפשר" ו"העצמי‬
‫שבמוקד"‪ .‬המאפשר נשאל אם הוא מוכן לגייס את עצמו כדי לעזור לבן‪/‬בת זוגו‬
‫להיטיב ולהבין את עצמו בכל הקשור למה שהוגדר בניסוח הסוגיה‪ .‬המקבל נשאל‬
‫אם היה רוצה להבין עצמו יותר לעומק ביחס לאותה סוגיה‪ ,‬אשר בוודאי יוצרת כאב‬
‫וקשיים ביחסים ביניהם‪ ,‬ולקבל את עזרתו של שותפו לשם כך‪ .‬כשהמטפל מבקש‬
‫את רשותם של בני הזוג‪ ,‬נשבר הדפוס המוכר להם‪ ,‬לפיו האחד תמיד רוצה לתקן‬
‫את האחר או לכפות עליו את רצונו‪ ,‬בעוד האחר מתנגד לכל ביקורת או תיקון‪ .‬כך‬
‫מתאפשר עיבוד מרצון של חווייתו הסובייקטיבית של כל בן‪-‬זוג בנפרד‪ ,‬כאשר שותפו‬
‫ו‪/‬או המטפל משאילים את עצמם באופן אמפתי לתהליך העיבוד‪.‬‬
‫‪ .6‬חקירה משותפת מעמדה של אמפתיה‪ ,‬את כאב הליבה של הזולת‬
‫בשלב זה מתקיים התהליך האינטרוספקטיבי בנוכחות ובתמיכת בן הזוג‪ .‬העצמי שבמוקד‬
‫מקבל עידוד להציף זיכרונות‪ ,‬תחושות גוף‪ ,‬רגשות ואסוציאציות‪ ,‬הקשורות לסוגיה שהוגדרה‪.‬‬
‫הוא יכול לדבר על כל עניין הקשור לאותו נושא‪ ,‬בפתיחות ובאינטנסיביות רגשית‪ .‬המטפל‬
‫עוזר לבן הזוג המאפשר להישאר‪ ,‬ככל האפשר‪ ,‬בעמדה האמפתית (ראה דוגמא להלן)‪ .‬מצב‬
‫זה של אינטרוספקציה וגילוי‪-‬עצמי באווירה אמפתית מוגנת‪ ,‬יוצר חוויית התקשרות וחברות‬
‫‪8‬‬
‫חדשה המשפיעה על התחושה כלפי בן הזוג‪ ,‬כלפי היחסים ובונה עוד נדבך ב"עצמי" של כל‬
‫אחד מבני הזוג‪.‬‬
‫‪ .7‬משוב והערכה הדדיים‬
‫בני הזוג מתבקשים לבטא מילות הערכה זה בפני זו‪ :‬לדוגמה‪ ,‬המקבלת מתבקשת‪:‬‬
‫"אמרי לבעלך מילות הערכה על האופן שבו הוא היה נוכח בשבילך במהלך השיחה‪".‬‬
‫המאפשר מתבקש‪ :‬אמור לאשתך מילים של הערכה על האופן בו בטאה את עצמה‬
‫במהלך השיחה‪.‬‬
‫בדוגמא שלהלן יוצגו השלבים לעיל באמצעות תיאור מקרה מקוצר‪:‬‬
‫האישה‪ ,‬שרה‪ ,‬בת ‪ ,56‬הבעל‪ ,‬יהודה‪ ,‬בן ‪ ,60‬נשואים זה ‪ 34‬שנים‪ ,‬הורים לשני ילדים‬
‫בוגרים‪ .‬שניהם בעלי מקצועות חופשיים‪ :‬הוא עוסק בבניה ומרבה בנסיעות לחו"ל בענייני‬
‫עבודה‪ .‬היא עו"ד‪ ,‬נוסעת אף היא עקב עיסוקיה‪ .‬מעגליות הבעיה נראית ככדור שלג‪ :‬היא‬
‫בלתי צפויה בעיניו‪ ,‬הוא נוטה להתרחק‪ ,‬היא מרגישה נטושה ומתחילה ללחוץ‪ ,‬הוא מגיב‬
‫בהימנעות‪ ,‬מסתיר ממנה דברים כדי להימנע מקונפליקטים והיא מגיבה להסתרה ולטשטוש‬
‫בצורה רגשית מוגזמת‪ .‬שניהם שחוקים ממשברים תכופים ומתארים מעין פער קבוע בצורך‬
‫בקרבה‪ .‬היא תמיד רוצה להיות ביחד ולעשות דברים ביחד והוא נמנע‪ .‬אך עד מהרה מתברר‬
‫לי‪ ,‬ששרה‪ ,‬מטבעה‪ ,‬היא אדם הנהנה מאד מעצמו ומעיסוקיו והיא לא זקוקה לו לשם שעשוע‬
‫או חברה‪ .‬בהדרגה מתברר שהצורך שלה בקרבה הוא למעשה צורך בהפחתת החרדה‬
‫שהיא חווה בשל ההימנעויות והטשטושים שלו‪ .‬היא מחפשת אישור והכרה‪ ,‬שכן היא תמיד‬
‫מרגישה נחותה ונטושה וכתוצאה מכך זקוקה לאישורים תכופים מאד לנוכחותו‪ ,‬למחויבותו‬
‫ולאהבתו‪ .‬היא תמיד מרגישה צורך לרצות ולספק אותו‪ ,‬לקבל אישור לעצמה‪ ,‬לעיתים עד כדי‬
‫השפלה‪ .‬הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬רוצה מאוד בקשר‪ .‬לעיתים קרובות הוא מאוד צריך לדבר ונכנס‬
‫באופן פתאומי לחדרה כשהיא עובדת‪ .‬דוגמאות המביעות את צרכי הקשר והתלות שלו‪ ,‬אך‬
‫כאשר היא זקוקה לו באופן נואש‪ ,‬הוא מגיף את התריסים ונאטם‪ .‬מעבר לזאת הם מרוצים‬
‫מתקופות של חברות טובה‪ ,‬מבלים ונוסעים ביחד ובמשך השנים ליוו זה את זה תוך תמיכה‬
‫בהתפתחות האישית ובקריירות שלהם‪.‬‬
‫כבר בפגישה הראשונה אני מתחילה להתבונן על הדפוס הזוגי המוצג בחדר‪ ,‬לבנות מעין‬
‫צילום רנטגן של האנטומיה של המערכת הזוגית (המרכיבים שלה) ופעולתה‪ ,‬מנסה לזהות‬
‫את החוקיות הפנימית‪ ,‬את הריקוד או התסריט הקבועים‪ ,‬החוזרים ומתרחשים בין בני הזוג‪.‬‬
‫אני מנסה להבין מהי הפונקציה‪ ,‬מהו ייעודו של אותו תסריט אינטראקטיבי נוקשה‪ ,‬בהקשר‬
‫של איזון המערכת הזוגית‪ .‬אני מחפשת דבר מה‪ ,‬איזה קוד סמוי‪ ,‬שיסביר לי איך מתארגנת‬
‫המערכת באופן כזה שהם לא יכולים להשתחרר זה בנוכחות זו ולהניח לאהבתם לזרום‬
‫בביטחון‪ .‬הסתכלות זו היא ייחודית לחשיבה המערכתית‪.‬‬
‫הפגישה‪:‬‬
‫זיהוי מעגל הקונפליקט ‪ -‬נכנסים לחדר‪ ,‬שרה מאד מתוחה‪ ,‬יהודה שפוף וזועם‪" .‬שוב הייתה‬
‫התפרצות חסרת מעצורים של שרה‪ ,‬היא ממש משוגעת‪ ",‬הוא אומר‪ .‬אני מתבוננת במבט‬
‫שואל‪ ,‬מחכה לשמוע מה התרחש‪.‬‬
‫יהודה‪" :‬אני מרגיש רע מאד‪ ,‬יש לי כיווץ בחזה‪ ,‬וחולשה בידיים ממש כמו לפני התקף לב‪.‬‬
‫כשזה מתחיל אני אומר לעצמי‪ ,‬נו שזה ייגמר כבר‪ ,‬שוב אני לא אישן בלילה‪ ,‬אני ממש לא‬
‫יכול‪ ,‬אני חושב לעצמי‪ ,‬מה יהיה‪ ,‬הרי מחר יש לי יום עבודה"‪.‬‬
‫זיהוי והכרה אמפתית בכאב ‪/‬החרדה הפנימית של בני הזוג‪ ,‬והגירוי שהציף אותה‬
‫אני אומרת לו‪" :‬אני רואה את הקושי שלך לעמוד במצבים שבהם אתה חש מותקף ואת‬
‫הסבל שאתה חווה‪ .‬אתה ממש לא יכול לסבול את ההרגשה שמתקיפים אותך"‪.‬‬
‫יהודה מהנהן בראש‪" :‬בדיוק כך"‪.‬‬
‫ניסוח הסוגיה לחקירה המשותפת‪ ,‬כהגדרה מחודשת של הבעיה – אני שואלת את יהודה‬
‫אם היה רוצה להבין טוב יותר את הכאב הקיצוני שהוא חווה כאשר שרה מתפרצת‪ ,‬כאב‬
‫שלא מאפשר לו להגיב כפי שהיה רוצה‪ .‬אני מוסיפה שעל ההתפרצויות של שרה נדבר בפעם‬
‫‪9‬‬
‫אחרת‪ ,‬כאשר נתמקד בה‪ .‬יהודה נרגע כשהוא מבין שההתמקדות בו אין משמעותה שהוא‬
‫האשם‪ ,‬או שמשחררים אותה מאחריות‪ ,‬אלא שניתנת לו אפשרות לדבר על עצמו‪.‬‬
‫התגייסות לתפקיד "המאפשר" (זולת עצמי)‪ ,‬מעמדה של השאלה ל"עצמי" החוקר את‬
‫עצמו‬
‫אני שואלת את יהודה‪" :‬האם אתה רוצה ששרה תעזור לך ותעמוד לרשותך‪ ,‬כדי שתוכל‬
‫להבין יותר טוב את הקושי לעמוד במצבים שבהם אתה חש מותקף‪ ,‬כדי שלא תסבול כ"כ?"‬
‫יהודה מהנהן‪.‬‬
‫אני פונה לשרה ושואלת אותה‪" :‬האם את רוצה לעזור ליהודה להבין את עצמו טוב יותר בכל‬
‫הקשור לנושא הזה? האם את מוכנה להעמיד את עצמך לרשותו‪ ,‬כדי שיוכל להבין את עצמו‬
‫ולעזור לעצמו בנקודה זו?" אני רואה אותה נבוכה ומוסיפה‪" :‬אני אעזור לך בכך"‪ .‬דבריי‬
‫מרגיעים אותה והיא עונה‪" ,‬כן אני רוצה"‪.‬‬
‫חקירה משותפת של מצב התודעה בקונפליקט‪ ,‬בתהליך של ‪co-creation‬‬
‫אני פונה אליה‪" :‬דברי אליו‪ ,‬שאלי אותו שאלות ועזרי לו להבין את הקושי"‪.‬‬
‫מיכל שואלת‪" :‬מה אתה חושב שעלול לקרות במצבים כאלה‪ ,‬כשאני עושה התקפה?"‬
‫יהודה אומר‪" :‬יכול להתרחש פיצוץ בחיי הנישואין‪ .‬אני גם פוחד שלא אוכל לתפקד‪ ,‬אני‬
‫מרגיש את זה כאלימות‪ ,‬כי אני לא מגיב לזה‪ .‬אני לא מרגיש שאני עושה משהו שבגללו מגיע‬
‫לי יחס אלים כזה"‪.‬‬
‫שרה מתנשמת עמוקות‪ ,‬מרגישה מצוקה‪ .‬אני מסתכלת עליה ברכות ואומרת לה שהיא עושה‬
‫את זה מצויין ויכולה להמשיך‪.‬‬
‫שרה‪" :‬אתה חושב שזה יוביל לפיצוץ היחסים?"‬
‫יהודה‪" :‬אני לא רוצה לחיות במתח כזה‪ .‬אני ארצה לעזוב"‪.‬‬
‫שרה נוקטת ריחוק רגשי מתוך עמדה אכפתית‪" .‬ואז אתה רוצה לעזוב‪"...‬‬
‫יהודה‪" :‬אבל אני חושש שהיא משתגעת וכמישהו נמצא בצרה לא עוזבים אותו"‪.‬‬
‫שרה‪( :‬שקט במשך מספר שניות) "ומה התחושה ברגעים האלה?"‬
‫יהודה‪" :‬של בית סוהר‪ ,‬ואני רוצה לברוח כל הזמן"‪.‬‬
‫שרה‪" :‬מה אפשר לעשות?"‬
‫אני מרגישה ששרה שוב מתוחה‪ ,‬יוצאת מן העמדה האמפטית‪ ,‬מתחילה לחפש פתרונות‬
‫והדבר עלול לקטוע את העמדה האינטרוספקטיבית של יהודה‪.‬‬
‫אני אומרת לה‪" :‬עזרי לו להבין את עצמו טוב יותר‪ ,‬עזרי לו להבין את הסבל שהוא חווה‬
‫כשהוא מותקף"‪.‬‬
‫שרה נרגעת ומתרווחת על הכיסא‪" .‬יש לך מחשבות על הסיבה לכך?"‬
‫יהודה‪" :‬אולי אבא שלי היה מעניש אותי ורודף אותנו‪ ".‬הוא שותק‪ ,‬מהורהר‪.‬‬
‫שרה‪" :‬יש לך אסוציאציות נוספות?"‬
‫יהודה‪..." :‬לאבא שלי היה אלמנט של דומיננטיות‪ ,‬לא שהיה מרביץ‪ ,‬אבל היה אומר (בקול‬
‫רודני)‪ ,‬לא תצא עד שתעשה שעורים‪ ,‬אחי דוד היה ממש בהיסטריה (קולו נחנק מדמעות)‪.‬‬
‫אני הייתי ממש מוכן להכות את אבא ברגעים אלו‪ .‬אבל הנטייה שלי היא לא כ"כ להתפרץ‬
‫בחזרה‪ ,‬אלא לנתק מגע"‪.‬‬
‫שרה (כנראה בשל בהלה מן הביטוי הרגשי)‪ ,‬יוצאת מן העמדה האמפתית ומתחילה לדבר‬
‫בטון מנתח‪ .‬היא אומרת‪" :‬אני רואה חשש מפני ההתפרצות האלימה של עצמך"‪.‬‬
‫יהודה מגיב מיד בכעס להערה שלה‪" :‬אני לא רוצה לחיות במערכת כזו"‪.‬‬
‫שרה מתכווצת ומתקשה להמשיך‪.‬‬
‫אני שואלת אותו אם הוא מסכים שאדבר עם שרה והוא יקשיב‪ .‬הוא מאשר ומתרווח בכסא‪.‬‬
‫אני שואלת אותה‪" :‬מה את מבינה עד כה"?‬
‫שרה אומרת בקול רך מאוד ואמפתי‪" :‬אני מזהה את הילד הקטן‪ ,‬שהיה לו אבא מאוד‬
‫מחמיר‪ ,‬כמו איזה טיפוס גרמני מהשואה‪ "...‬אני מעודדת את שרה להמשיך לעזור ליהודה‬
‫להבין את עצמו‪.‬‬
‫שרה שואלת איזה זיכרונות יש לו‪.‬‬
‫יהודה עונה שאינו זוכר פרטים‪ ,‬אבל לפתע נזכר ואומר‪" :‬אני זוכר שהוא רב עם אימא‪.‬‬
‫פתאום הוא תפס בידי ואמר לי‪ ,‬בוא נזוז מפה‪ ,‬בוא נעזוב את הבית‪ .‬אני הייתי מאד מבוהל‬
‫‪10‬‬
‫וניסיתי לפשר ביניהם‪ ".‬הוא מהרהר מעט ומוסיף‪" ,‬היה לי ברור שאני חשוב לו‪ ".‬אחרי‬
‫שתיקה קלה שרה שואלת‪" :‬יש לך זיכרונות נוספים?"‬
‫יהודה מספר‪" :‬בבית ספגנו מערכת ערכים לא חברתית‪ .‬חברים זה לא טוב‪ ,‬לא חשוב ואי‬
‫אפשר לסמוך על איש‪ .‬לא היו להם מיומנויות חברתיות‪ .‬ואז הגעתי לחברת הילדים‪ .‬הייתי‬
‫כזה רזה ולא אבדאי‪ ,‬וקבוצת ילדים התעללה בי‪ .‬לא היו לי כל כישורים‪ ,‬לא יכולתי להגן על‬
‫עצמי וההורים לא ידעו מה לעשות‪ .‬הילדים צחקו עליי והשפילו אותי ולבסוף לא הייתה‬
‫ברירה‪ ,‬אלא להעביר אותי כתה" (מספר זאת בכאב גדול ובדמעות)‪.‬‬
‫אחרי מספר דקות של שתיקה שאלתי אותו אם היה רוצה להמשיך או מספיק לו כרגע‪ ,‬הוא‬
‫אמר שמספיק לו‪.‬‬
‫משוב והערכה הדדיים‬
‫ביקשתי מיהודה שיעריך את האופן שבו עזרה לו שרה‪ .‬יהודה אמר‪" :‬את שאלת אותי שאלות‬
‫שעוררו אותי לחשוב ולהיזכר‪ .‬אולי גם את מבינה יותר עכשיו‪ .‬היית אמפתית‪ ,‬ראיתי שאיכפת‬
‫לך‪ ,‬ראיתי שהיו לך דמעות בעיניים ואולי הדבר עזר לי להיפתח‪".‬‬
‫ביקשתי משרה שתיתן לו משוב על האופן בו עבד עם עצמו‪ .‬שרה אמרה‪" :‬מאוד ריגש אותי‬
‫הקטע הזה‪ ,‬ראיתי את היכולת שלך לזכור את הסיפורים ולהביא אותם לחדר הזה‪ .‬הדבר‬
‫יעזור לי וגם לך להבין ולהתמודד בעתיד‪ .‬התרגשתי מן היכולת שלך להיות פתוח ולדבר על‬
‫נקודות קושי‪ ,‬מעולם‪ ,‬במשך ‪ 30‬השנים שלנו ביחד‪ ,‬לא שמעתי אותך כך‪ .‬היכולת שלך‬
‫לפתוח את הדברים‪ ,‬פתחה את היכולת שלי לאהוב אותך‪ .‬לא רחמים‪ ,‬אלא דמעות של‬
‫שמחה יש לי‪ .‬אני מעריכה את האומץ שלך‪ ,‬אני יודעת שאתה חושש‪ ,‬אבל השקעת‪ .‬אני‬
‫רואה את האור שלך‪ ,‬זו מתנה" (בוכה)‪.‬‬
‫תהליך החקירה סביב הסוגיה שבמוקד‪ ,‬הנגזרת מן האינטראקציה השלילית‪ ,‬יכול להתבצע‬
‫בעיקר ע"י בן‪/‬בת הזוג ‪ ,‬תוך שהמטפל מאפשר ומווסת‪ ,‬או בעיקר ע"י המטפל‪ ,‬בנוכחות בני‬
‫הזוג הקשובים באופן אמפתי‪ ,‬או באופן משולב‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬ההליך "שיקום מענה אמפטי הדדי" (‪ )RER‬מתייחס לצורך הראשוני של כל אדם‬
‫ביחסיו עם הדמויות המטפלות ( ‪ ,)care-takers‬לשם התפתחות העצמי ולפיתוחו של וויסות‬
‫עצמי‪ .‬ההליך שתואר לעיל נועד לאפשר התנסות משקמת לשני בני הזוג‪ .‬עבור בן הזוג‬
‫בתפקיד "המאפשר"‪ ,‬היא מקדמת תהליך של נפרדות עצמית בתוך הקשר (מעבר מתלות‬
‫ילדית לתלות בוגרת)‪ ,‬כך ה"מאפשר" יכול להמשיך להרגיש את עצמו שייך ובטוח‪ ,‬משום‬
‫שהוא נותן לאחר דבר שהאחר זקוק לו‪ .‬בן הזוג הנמצא בעמדת "העצמי המקבל"‪ ,‬שבמוקד‬
‫המפגש‪ ,‬הופך בטוח יותר כיוון שקיבל חוויית זולת עצמי טובה‪ ,‬באמצעות ההשתקפות‪ .‬הוא‬
‫חווה אמפתיה‪ ,‬הבנה‪ ,‬ולידציה והכלה‪ .‬כך נוצרת חווית ‪ attachment‬בריאה נוספת עבור‬
‫שניהם‪ .‬לאורך הטיפול‪ ,‬המטפל יחזור‪ ,‬מדי פגישה או מדי פעם‪ ,‬על הליך זה‪ ,‬כשבני הזוג‬
‫משמשים בתפקידי "המאפשר" ו"העצמי שבמוקד" לסירוגין‪ .‬עם הזמן‪ ,‬לומדים בני הזוג לאמץ‬
‫הליך זה כסגנון תקשורת טבעי ביניהם במצבי קונפליקט‪.‬‬
‫מקורות‬
‫פרקי אמהות –‬
‫איוניר שרה ( ‪ )2002‬האמפתיה כשביל ל"מקומו" של הזולת‪ .‬פרק בספר‪:‬‬
‫נשים ישראליות מגיבות ל"פרקי אבות"‪( ,‬בעריכת יעל משאלי)‪ .‬הוצאת ידיעות אחרונות‪.‬‬
‫נוי פנחס (מרץ ‪ )1995‬מהו העצמי של פסיכולוגיית העצמי? סקירה היסטורית (‬
‫‪9:2‬‬
‫נוי פנחס (יוני ‪ )1995‬מהו העצמי של פסיכולוגיית העצמי? ( ‪ )2‬שיחות‪9:2 ,‬‬
‫‪11‬‬
‫‪ )1‬שיחות‪,‬‬
‫ האם פסיכואנליזה‬:‫) המוח של הפסיכואנליסט – מהקשבה לאינטרפטציה‬1995( ‫קולקה רענן‬
)9:3 ‫מתפתחת מאינדיבידואליות לסובייקטיביות? שיחות (יוני‬
Fisch, J. M. (1994). The self in psychotherapy. Israel Journal of Psychiatry.
31(2): 71-77.
Iwanir S. & Ayal H., (1991) Mid-life divorce initiation: From crisis to
developmental transition. Contemporary Family Therapy 13(6)
December
Kershaw, C. J. (Ed.) (1992). The couple’s hypnotic dance - Creating
Ericksonian strategies in marital therapy. New York: Brunner/Mazel.
Kohut, H. (1984). How does analysis cure? Goldberg, A. & Stepansky, P.
(Eds.). Chicago: University of Chicago Press.
Kohut, H. (1959) Introspection, empathy and psychoanalysis. Journal of
American Psychoanalytic Association, 7:459-483.
Kohut, H. (1977) The restoration of the self. New York: International
Universities Press.
Kohut, H. (1979)Four basic concepts in self-psychology. In: Ornstein, P. H.
(Ed.) (1991) The search for the self, Vol. 4. International Universities
Press.
Kohut, H. (1982) Introspection, empathy and the semi-circle of mental health.
International Journal of Psychoanalysis, 63:395-408
Kohut, H. (1984). How does analysis cure? Goldberg, A. & Stepansky, P.
(Eds.) Chicago: University of Chicago Press.
Kulka, R., (1997) Quantum Selfhood: Commentaries on paper by Beebe,
Lachman and Jaffe, Psychoanalytic Dialogue 7(2). 183-188
Rubinstein Nabbaro, N. & Ivanir, S. (2006) Using Maps and Visions in Family
Therapy with Remarriage (ch. 16) in: When Marriage Fail: Systemic Family
Therapy Interventions and Issues. Ed’s: C.A. Everett & R.E. Lee. Haworth
Press: New York
Stern, D. (1985) The interpersonal world of the infant. New York: Basic Books.
12