ויניקוט המפרש פסיכואנליטית כתב עת של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה – מ

‫תגובה להרצאות על פירוש בטיפול בילדים‬
‫ויניקוט המפרש‬
‫מתוך "משחק השרבוטים ) ‪ ( SQUIGGLE GAME‬כמחרוזת של משמעות"‬
‫)לקראת פרסום(‬
‫©נעמה בר‪-‬שדה‪2012 ,1‬‬
‫ויניקוט התנהל בפגישות עם מטופליו כלוליין וירטואוז‪ .‬הוא היה אמן הפרדוקסאליות‬
‫התיאורטית‪ :‬בהקשר למרחב הפוטנציאלי אמר "זהו הפרדוקס שאני מקבל ואיני מנסה‬
‫ליישבו" )‪ ,1‬עמ' ‪ ;(125‬על המושקעות האימהית הראשונית "ככל שנוכחותה של האם‬
‫מותאמת לצרכיו של התינוק‪ ,‬כך היא פחות מורגשת"; ועל הנטייה האנטי חברתית‬
‫"המעשה האנטי חברתי‪...‬מבטא תקווה וקריאה לתיקון" ועוד )‪ ,2‬עמ' ‪ .(16‬בנוסף היה אמן‬
‫הגמישות המעשית עד כדי פרדוקסאליות‪ .‬הוא נע מזהירות שהתבטאה בשתיקות ארוכות‬
‫והמתנה ממושכת לרגע ההולם לפירוש‪ ,‬וללא מורא אל פירושים ישירים או שאלות‬
‫נוקבות הנוגעות ברגע החסך‪ ,‬ובחלומות מאיימים וטורדנים‪ .‬הוא טען‪ ,‬כי כדי שהטכניקה‬
‫תהיה בעלת ערך‪ ,‬עליה להיות מותאמת למקרה הפרטי "אני מסתגל במידה מסוימת‬
‫לציפיות של היחידים בהתחלה‪ .‬זה בלתי אנושי שלא לנהוג כך" )‪ ,3‬עמ' ‪.(166‬‬
‫משחק השרבוטים עבורו היה אמצעי אבחוני אך גם טיפולי‪ ,‬אשר התנהל עבור הילד‬
‫בסביבה טובה‪-‬דיה‪ .‬כיוון שהשתמש בו בעיקר לצורך התערבות חד‪-‬פעמית‪ ,‬הדבר השפיע‬
‫‪ 1‬פסיכולוגית קלינית בכירה מדריכה‬
‫מרחבים – כתב עת של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית‬
‫ עמ' ‪1‬‬
‫גליון ג מרץ ‪ 2012‬תגובה למאמרים א‪ ,‬ב‬
‫תגובה להרצאות על פירוש בטיפול בילדים‬
‫הן על החשיבה שלו והן על הטכניקה‪ ,‬בהשוואה לשימוש בכלי בתוך תהליך טיפולי‪.‬‬
‫המפגש נועד מבחינתו ללמידה ולהכרות של המטופל‪ ,‬והיה בו פחות מקום לפירוש ויותר‬
‫מקום ללמידה מצד המטפל )‪ .(4‬הוא נטה להעיר הערות יותר מאשר לפרש‪ .‬כיוון שנתקל‬
‫לעיתים באכזבתם של מטופלים מן המפגש הראשון עם אנשי בריאות הנפש או עם מטפלים‬
‫הסיק‪ ,‬כי מקור האכזבה נמצא באי השימוש בחומר שהמטופל הציג למטפל‪ .‬הוא התריע‪,‬‬
‫לפיכך‪ ,‬על הסכנה הטמונה בחומר חשוף ורגיש שלא נעשה בו עיבוד כלשהו‪ .‬ויניקוט הבין‬
‫כי המטופל‪ ,‬אשר רואה במטפל אובייקט סובייקטיבי ומאמין ביכולתו לעזור לו‪ ,‬מספק‬
‫למטפל לעיתים קרובות את כל החומר הנדרש כדי שתתאפשר פרשנות עמוקה‪ .‬העדר‬
‫פרשנות במקרה זה‪ ,‬עלול לעורר חשד כאילו הוא לא מובן או לא רוצים להבין אותו )‪.(5‬‬
‫כתוצאה‪ ,‬המטופל לא ימשיך להגיע לטיפול ואף לא יפנה בהמשך לגורמים טיפוליים‬
‫אחרים )‪.(6‬‬
‫כידוע‪ ,‬גישתו למתן פירושים עברה תפנית בשנות ה‪ 40-‬במהלך עבודתו כיועץ בהוסטלים‪,‬‬
‫אליהם הורחקו ילדים מאימת ההפצצות בלונדון‪ .‬מכאן ואילך הוא התייחס למקומו בצמד‬
‫הטיפולי בענווה‪ ,‬אשר השפיעה על צמצום ניכר של מקומו בחדר ועל הרחבת המקום של‬
‫המטופל כמי שיודע את התשובות )‪" (2‬יש חשיבות לאי ההבנה שלי את מה שעדיין אין‬
‫ביכולתה לרמוז עליו‪ .‬רק היא ידעה את התשובות‪ ,‬וכאשר תוכל להכיל את פשר פחדיה‪,‬‬
‫היא תאפשר גם לי להבין" )‪ ,7‬עמ' ‪" ...(64‬אם רק נמתין‪ ,‬יבוא המטופל ללא הכנה מתוך‬
‫יצירתיות ובחדווה עצומה‪ ,‬והיום אני נהנה מן החדווה הזו יותר משנהניתי אז מן התחושה‬
‫שאני פקח" )‪ ,1‬עמ' ‪ .(106‬ההקשבה מבחינתו מאפשרת יצירתיות‪ ,‬בעוד שהדיבור בולם‬
‫אותה‪ .‬לכן‪ ,‬מיעט לפרש והעדיף לחכות להתפתחות הטבעית של ההעברה המתאפשרת‬
‫מתוך התפתחות האמון של המטופל בטכניקה הפסיכואנליטית ובמסגרת הטיפולית ו"כדי‬
‫שיחסים יהיו ראויים לאמון‪ ,‬הכרחי שיהיו מונעים על ידי אהבת אם או אהבתה‪-‬שנאתה‪ ,‬או‬
‫התייחסות האובייקט שלה ולא בידי תצורת תגובה" )‪ ,1‬עמ' ‪.(74‬‬
‫האמון מתבטא גם בהנאה של הילד מן המשחק כפי שהדבר בא לידי ביטוי במשחק של פיגי‬
‫בת ה‪" 2:4-‬ילד צריך לשחק בהנאה לפני שיהיה פירוש" )‪ ,7‬עמ' ‪ .(30‬הפירושים‬
‫המאוחרים שלו מתמקדים יותר במגבלות ההבנה שלו )‪ (8‬ובהגדרת מגבלות הידע של‬
‫המטפל‪ ,‬אשר יש בהן כדי לעודד את המטופל ליטול חלק פעיל במשחק הפרשנות כדי‬
‫להשלים את תהליך יצירת המשמעויות ולאפשר למטופל להגיע להבנה יצירתית של‬
‫אישיותו האמיתית )העצמי( ו"לתקן" בדרך זו את חוויותיו המוקדמות‪.‬‬
‫מרחבים – כתב עת של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית‬
‫ עמ' ‪2‬‬
‫גליון ג מרץ ‪ 2012‬תגובה למאמרים א‪ ,‬ב‬
‫תגובה להרצאות על פירוש בטיפול בילדים‬
‫משמע הפירוש בעיניו לא מייצר את התוצאה‪ ,‬אלא עוזר לילד לגלות את אשר נמצא כבר‬
‫בתוכו‪ .‬כשהוא נמנע ממתן פרושים הוא מאפשר למספר משמעויות להתקיים זו לצד זו‪,‬‬
‫מבלי שהוא ממסמר את התקשורת ואת והגישה לסימבוליזציה ספציפית אחת )‪.(9,5‬‬
‫כמי שראה בפירוש כלי אשר עוזר לגילוי העצמי של הילד ולמה שכבר נמצא בתוכו ולא‬
‫אמצעי שיוצר את התוצאה‪ ,‬הוא הקפיד לקחת את הרמזים מן הילד ולא להשליך פרשנויות‬
‫מעולמו‪ .‬כך למשל‪ ,‬למרות שהיו לו מחשבות אודות משמעות הטלפון השחור שצייר‬
‫מילטון )‪ ,(9‬הוא לא שיתף בכך את הילד‪ ,‬ואפשר לחומר העשיר להתפתח בביטחון‪ ,‬עד‬
‫שמילטון יכול היה להשתמש באמון בויניקוט ובמסגרת המקצועית‪ ,‬על מנת להגיע להקלה‬
‫מהפחד מפני חלום קשה שחלם בגיל שלוש‪.‬‬
‫הפירוש לכשעצמו אינו טיפולי בעיניו אלא יכול להקל על התהליך הטיפולי ועל החוויות‬
‫המפחידות של הילד‪ ,‬כאשר תמיכת האגו של המטפל מאפשרת לילד להטמיע חוויות מפתח‪.‬‬
‫בהיותו יקר‪-‬ערך ומשמעותי‪ ,‬הוא שמר את הפירוש לרגעים ייחודיים בלבד‪ .‬כשבכל זאת‬
‫בחר לפרש‪ ,‬ויניקוט בא מתוך עמדה שהפרשנות משולה לטיפול האימהי המאפשר גדילה‬
‫אישית‪ ,‬כל עוד היא מתקיימת בתנאים של הקשבה לאותות המטופל‪ ,‬אשר יאפשרו את‬
‫הפרוש ההולם )‪.(10‬‬
‫בעבודת הפירוש‪ ,‬הוא נצר בתוכו ידיעה עמוקה‪ ,‬שהמטופל מייצר את החומר במיוחד עבור‬
‫הפירוש‪ .‬בכך הוא שאב ביטחון‪ ,‬שבסופו של דבר הפירוש חיוני ושאי‪-‬פרוש משמעו‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬שהמטופל עלול להאמין‪ ,‬שאף אחד לא מבין אותו ולא רוצה להבינו )‪.(6‬‬
‫עם עמדה כה מורכבת כלפי מקומו של הפירוש‪ ,‬ויניקוט חתר לנקודת איזון מאוד עדינה בין‬
‫העדר פרשנות הנחווית כהתעלמות ונטישה או למיעוט פרשנות לבין פרשנות יתר‪ ,‬לה קרא‬
‫"פרשנות פראית"‪ ,‬הנחווית כחודרנות ותוקפנות‪ ,‬או להבנה של חיוניות הפירוש‪.‬‬
‫במלאכת איזון זו‪ ,‬הוא הפנה קשב רב למטופל וכוון לעיתוי הנכון אותו פענח‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫כשהופיע פן של חזרתיות ספונטנית שלא מצביעה על פרסברציה עם היבט אורגאני‪,‬‬
‫נוקשה‪ ,‬משעמם‪ ,‬מייגע ותוקע )‪ .(11‬לחלופין הוא חכה לחשיפה של התימה העיקרית של‬
‫הילד‪ ,‬כדי שיוכל להתמקד על המאפיין העיקרי שעלה במפגש )‪ ,(9‬למרות שהדבר העיקרי‬
‫בעיניו היה "לא כל כך הדיבור שלי אלא העובדה שהילד הגיע למשהו" )‪ ,9‬עמ' ‪.(69‬‬
‫במקרים אחרים הוא השתמש ברמז של הנאת הילד מן המשחק כאות לבשלותו לשלב‬
‫הפירוש כי "ילד בגיל כזה אינו מסוגל להפיק משמעות ממשחק‪ ,‬אלא אם בראש ובראשונה‬
‫משחקים בו ונהנים ממנו‪ .‬ככלל על האנליטיקאי לאפשר הנאה לפני שישתמש בתוכן‬
‫מרחבים – כתב עת של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית‬
‫ עמ' ‪3‬‬
‫גליון ג מרץ ‪ 2012‬תגובה למאמרים א‪ ,‬ב‬
‫תגובה להרצאות על פירוש בטיפול בילדים‬
‫המשחק לצרכי פרשנות" )‪ ,7‬עמ' ‪ .( 187‬לפעמים הוא זהה את הרגע שאם יוחמץ תאבד‬
‫התקווה‪ ,‬כמו כאשר חלה תפנית במשחק השרבוטים של מולי בת ה‪ ,8-‬ילדה כהת עור‬
‫שאומצה על ידי משפחה בהירת עור "הייתי חייב להיות מהיר מאוד לנצל תקשורת בלתי‬
‫צפויה זו‪ ,‬כיוון שנראה היה שלמולי לא היו אלא תקוות קלושות ביותר שתובן‪ ,‬ובוודאי‬
‫שעם הידע המודע שלה‪ ,‬לא היה לה שמץ של מושג מה היא אמרה והדגימה לי" )‪ ,12‬עמ'‬
‫‪ ,(282‬ויש פעמים שהוא המתין להבנה המדויקת שלו כמו במקרה של פטריק בן ה‪,11-‬‬
‫אשר צייר ציור של תינוק בן ‪ 18‬ח' קופץ למעלה ולמטה על מזרון וצורח‪ .‬ויניקוט חש‬
‫שציור זה בא מעומק הלא מודע של פאטריק וכי הוא הציור המשמעותי ביותר ברצף‪ ,‬מה‬
‫גם שהיה חלק מחלום‪ .‬אולם כיוון שלא הבין את משמעותו‪ ,‬העדיף להמתין עם הפרוש‬
‫במשך שלוש פגישות‪ ,‬עד שהתבהרה לו המשמעות המדויקת של הציור )‪ .(13‬בעיתוי אחר‬
‫הוא השתמש בציור עצמו כבפירוש‪ .‬כך כשויניקוט רצה לדבר אודות העיסוק של הסטה‬
‫בת ה‪ 16-‬בדואליות‪ ,‬הוא צייר ילד וילדה יחד‪ .‬הסטה הגיבה ב"טוב מאוד" וקראה לציור‬
‫"טנגו" )‪ ,9‬עמ' ‪.(184‬‬
‫ככל שהוא השתמש בפירוש‪ ,‬הוא תמיד היה נכון לסגת ללא תנאי נוכח כל התנגדות של‬
‫הילד‪ ,‬כדי להישאר בתחום המשחק ולא לעבור לתחום הכפייה‪ .‬הוא יצא מנקודת הנחה‬
‫שטעה בעיתוי‪ ,‬או באופן ההמללה‪.‬‬
‫הוא הביע תקווה שהילד יכול לחוש שיש לו מקום לדחות את הפרשנות שלו )‪ (9‬והציע‬
‫להיזהר מפרשנויות סטריאוטיפיות דוגמת נחש כסמל פאלי‪ ,‬אשר יכול להיות לפעמים‬
‫דווקא סמל לעצמי כאובייקט ראשון שלם )‪ ,(9‬או להוות מקור לסיפוק צרכים וכך‪ ,‬כש ‪L.‬‬
‫)אלייזה( בת ה‪ 7:6-‬ציירה נחש‪ ,‬ויניקוט הציע לה להקיף אותו בצלחת‪ ,‬כדי שיוכלו לאכול‬
‫ארוחת צהריים )‪.(5‬‬
‫עדיין‪ ,‬הוא היה ישיר ויוזם בהקשרים ובשלבים מסוימים‪ ,‬כדי שיוכל לקדם את מטרת‬
‫ההתייעצות‪ .‬ניתן להניח שבימינו היו מדברים על ההתייעצות הטיפולית שלו במונחים של‬
‫התערבות קצרת מועד‪ .‬ויניקוט יצא מנקודת הנחה שבמקרים רבים מה שלא יעשה במהלך‬
‫אותה פגישת התייעצות לא ייעשה בכלל‪ ,‬וכי עזרה קלה אשר תינתן לילד יכולה להביא‬
‫לשיפור ביחסים בבית )‪ .(5‬כשם שראה בתצפית בקליניקה כלי טיפולי התורם לבריאות‬
‫הנפשית של הילד‪ ,‬בכך שהוא מאפשר לתינוק לנסות כל אשר מתאווה )‪ ,(14‬כך הוא ראה‬
‫מרחבים – כתב עת של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית‬
‫ עמ' ‪4‬‬
‫גליון ג מרץ ‪ 2012‬תגובה למאמרים א‪ ,‬ב‬
‫תגובה להרצאות על פירוש בטיפול בילדים‬
‫ מעצם חוויית התקשורת והקשר כמו‬,‫במשחק השרבוטים כלי בעל כוחות מרפא רבי עצמה‬
‫ כאשר להתייעצות‬.‫ גישה זו השפיעה גם על עמדתו ביחס לפירוש‬.‫גם הנגיעה ברגעי החסך‬
‫ הוא ייחס זאת לבעיה משפחתית שהילד לכוד‬,‫הטיפולית לא הייתה השפעה על הילד‬
.(9) ‫ למרות שהיא שייכת למשפחה‬,‫בתוכה ומציג סימפטומטולוגיה שנראית כשייכת לו‬
:‫ספרות‬
1. -‫ תל‬,(1996) ‫ הוצאת עם עובד‬.‫ משחק ומציאות‬.(1971) .‫ו‬.‫ ד‬,‫ויניקוט‬
.‫אביב‬
2. .‫אביב‬-‫ תל‬,‫ עם עובד‬.‫ עצמי כוזב‬,‫ עצמי אמיתי‬.(2009) .‫ו‬.‫ ד‬,‫ויניקוט‬
3. Winnicott, D.W. (1962). The Aims of Psych-Analytical
Treatment. In: The Maturational Process and the
Facilitating Environment (1965). London: The Hogarth
Press & The Institute of Psycho-Analysis. .‫ א‬,‫ פיליפס‬:‫בתוך‬
.‫אביב‬-‫ תל‬,‫ הוצאת דביר‬.‫ ויניקוט‬.(1988)
4. Abram, J. (1996). The Language of Winnicott. A
Dictionary of Winnictt's Use of Words, London: Karnac
Books.
5. Winnicott, D.W. (1964+1968). Squiggle Game. In:
Psycho-Analytic Explorations (ed. C. Winnicott, C.
Bollas, M. Davis, & R. Shepherd .London: Karnac Books
(2010). (Originally published in 1989).
6. Winnicott, D.W. (1965). The Value of the Therapeutic
Consultation. In: Psycho-Analytic Explorations (ed. C.
Winnicott, C. Bollas, M. Davis, & R. Shepherd) London:
Karnac Books (2010). ). (Originally published in 1989).
‫מרחבים – כתב עת של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית‬
5 '‫ עמ‬
‫ ב‬,‫ תגובה למאמרים א‬2012 ‫גליון ג מרץ‬
‫תגובה להרצאות על פירוש בטיפול בילדים‬
7.
‫ דו"ח על טיפול פסיכואנליטי בילדה‬.‫ הילדה פיגי‬.(1999) .‫ו‬.‫ ד‬,‫ויניקוט‬
.(1977) ‫ ת"א‬,‫ דביר‬.‫קטנה‬
8. Winnicott, D.W. (1968) The Use of an Object and
Relations Through Identifications. In: Psycho-Analytic
Explorations (ed. C. Winnicott, C. Bollas, M. Davis, & R.
Shepherd) London: Karnac Books (2010).). (Originally
published in 1989).
9. Winnicott, D.W. (1971). Therapeutic Consultation in
Child Psychiatry. The International Psycho-analytical
Library, 87, London: The Hogarth Press and the Institute
of Psycho-analysis.
10. .‫אביב‬-‫ תל‬,‫ הוצאת דביר‬.‫ ויניקוט‬.(1988) .‫ א‬,‫פיליפס‬
11. .‫ תהליך העיבוד בפסיכותרפיה עם ילדים‬,(2003) .‫ נ‬,‫שדה‬-‫בר‬
www.hebpsy.co.il/articles.asp?t=0&id=217
12. Winnicott, D.W. (1968). Two Further Clinical Examples.
In: Psycho-Analytic Explorations (ed. C. Winnicott, C.
Bollas, M. Davis, & R. Shepherd .London: Karnac Books
(2010). (Originally published in 1989).
13. Winnicott, D.W. (1965). A Child Psychiatry Case
Illustrating Delayed reaction to Loss. In: Psycho-Analytic
Explorations (ed. C. Winnicott, C. Bollas, M. Davis, & R.
Shepherd) London: Karnac Books (2010). (Originally
published in 1989).
14. Winnicott, D.W. (1941). The observation of infants in a
set situation. Int. J. Psychoanal., 22:229-249.
‫מרחבים – כתב עת של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית‬
6 '‫ עמ‬
‫ ב‬,‫ תגובה למאמרים א‬2012 ‫גליון ג מרץ‬