ספר המדינה של אפלטון (המשך) והאתיקה של אריסטו

Comments

Transcription

ספר המדינה של אפלטון (המשך) והאתיקה של אריסטו
‫סיכום ההקבלה בין הפוליטיקה לנפש‬
‫האנאלוגיה בין העיר לנפש‬
‫אפלטון פתח בתיאור של עיר‪-‬המדינה האידיאלית‪ ,‬הצודקת‪ ,‬במטרה להגיע להגדרה של צדק‪ ,‬של‬
‫מיהו האדם הצודק‪ .‬כפי שבעיר הצודקת‪ ,‬כל מעמד ממלא אחר תפקידו על פי הטבע‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫השליטים מחוקקים בתבונה‪ ,‬השומרים מגנים על העיר ואוכפים את החוקים והעם איננו מנסה‬
‫להתמרד‪ ,‬כך אנו רוצים שבנפש הדם כל חלק מהנפש יבצע את תפקידו כראוי‪ .‬החלוקה של הנפש‬
‫היא לחלק תשוקתי‪ ,‬תבונה ועוז‪ .‬בנפש צודקת‪ ,‬התבונה מתווה את הדרך‪ ,‬היא אומרת מה ראוי‪ .‬העוז‬
‫מסייע לכפות את התבונה על התשוקות שלעיתים קרובות סותרות את התבונה‪ .‬זוהי ההרמוניה של‬
‫הנפש‪ .‬כאשר כל חלק בנפש ממלא אחר תפקידו‪ ,‬או אז מתקיים הצדק‪.‬‬
‫מהי הפעולה הצודקת?‬
‫אם כן‪ ,‬מדוע שאדם יבצע את הפעולה הצודקת? פתחנו בשאלה מדוע שאדם יפעל בצורה צודקת‬
‫כאשר אין חשש שהוא יתגלה (משל טבעת גיגיס שהופכת את האדם לבלתי נראה)‪ .‬התשובה היא‬
‫שלצדק יש ערך אינטרינזי‪ .‬כאשר אדם פועל בצורה שאיננו צודקת‪ ,‬הוא פוגע בהרמוניה של הנפש‪.‬‬
‫שמירה על הצדק מסייעת בשמירה על הבריאות הנפשית‪ ,‬בדומה לאכילת מזון בריא‪ .‬אדם שאיננו‬
‫מתנהג בצורה צודקת‪ ,‬גם אם על פניו יראה שהוא מצליח יותר (עשיר יותר‪ ,‬נהנה נותר וכו')‪ ,‬בפועל‪,‬‬
‫בפנים הוא יהיה אומלל‪ .‬הנפש שלו תהיה חולה‪ .‬אפלטון יטען שאנשים רשעים‪ ,‬בעומק נפשם‪ ,‬אינם‬
‫מאושרים‪.‬‬
‫חזרה למדינה האידיאלית‬
‫אומנם תיאור המדינה האידיאלית נעשה רק במטרה למצוא את הצדק של הנפש‪ ,‬אך‪ ,‬תיאור המדינה‬
‫עורר את עניינם של בני שיחו של אפלטון והם מבקשים ממנו לשוב ולהבהיר כמה דברים בנוגע‬
‫למדינה זו‪.‬‬
‫מעמד השומרות‬
‫בתיאור המדינה‪ ,‬סוקרטס טען כי לנשים יהיה מעמד שווא לנשים וכי הן תוכלנה לתפקד גם כשומרות‪.‬‬
‫עמדה זו מאוד יוצאת דופן על רקע התפיסה היוונית הקלסית של נשים כנחותות‪ .‬סוקרטס מנסה‬
‫לטעון כי זוהי רק מוסכמה חברתית שניתן לשנות (כמו היאבקות בעירם שנהייתה מקובלת) ‪ .‬מכיוון‬
‫שאפלטון כל הזמן טוען שכל אחד צריך לעשות את מה שהטבע ייעד לו‪ ,‬על פי טבעו‪ ,‬בני שיחו טוענים‬
‫כנגדו שהטבע של נשים שונה מזה של הגברים וכי הן אינן מתאימות לתפקידים הגבריים‪ .‬אפלטון‬
‫עונה להם כי ההבחנה הזו אינה רלוונטית כמו שהטבע עשה חלק מהגברים שעירים וחלק קירחים‪-‬‬
‫אין בכך בכדי להשפיע כל התפקידים אותם הם יכולים למלא‪ .‬צריך לבחון כל מקרה לגופו‪ ,‬איזה‬
‫תכונות יש לנשים ‪ ,‬מהו טבען‪ ,‬ואז לשבץ אותם בתפקידים המתאימים להם‪ .‬זוהי לא גישה‬
‫פמיניסטית עדין‪ ,‬אך ללא ספק זוהי גישה מאוד מתקדמת לתקופתה‪.‬‬
‫מבנה המשפחה והנדסה גנטית‬
‫אפלטון טען שבמעמד השומרים‪ ,‬כל הנשים והילדים יהיו משותפים‪ .‬יחסי הורים‪-‬ילדים יתקיימו בין‬
‫כלל המבוגרים והילדים‪.‬‬
‫ההצדקה לכך היא שהנאמנות המשפחתית עלולה להביא לחוסר אכפתיות כלפי שאר החברה ולהוות‬
‫מקור לפילוגים‪ .‬השיתוף אמור להביא להגברת ההרמוניה של כלל החברה‪ .‬הוא רוצה להשתמש בכלי‬
‫הטבעי של נאמנות משפחתית אך להכיל אותו על כלל המעמד ולא רק על התא המשפחתי‪.‬‬
‫בפעול‪ ,‬כדי להביא לכך שיולדו הילדים המוצלחים ביותר‪ ,‬הוא מציע לזווג את הטובים ביותר עם‬
‫הטובים ביותר‪ .‬הוא מציע לעשות זאת תחת אמתלה של הגרלות וכד' כדי למנוע קנאה‪ .‬הילדים‬
‫הטובים יילקחו מהוריהם ויגדלו אצל אומנות מקצועיות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ילדים שאינם יכולים לשרת את‬
‫המדינה (מומים‪ ,‬נכים וכד') יומתו‪.‬‬
‫האם המדינה האידיאלית היא מן האפשר?‬
‫לאחר שתיארנו את המדינה האידאלית‪ ,‬האם מדינה זו בכלל אפשרית? תשובתו של אפלטון מחולקת‬
‫לשניים‪:‬‬
‫‪ .1‬המדינה האידיאלית תוארה רק כדי לשרת את מטרת מציאת הצדק‪ ,‬לא כמטרה בפני עצמה‪.‬‬
‫‪ .2‬הדרך לכינון מדינה כזו ארוכה מאוד וראשיתה בכך שהפילוסופים יישלטו‪.‬‬
‫שלטון הפילוסופים‬
‫מהו הפילוסוף? אדם אשר אוהב חכמה‪ ,‬אוהב ידע באשר הוא‪ .‬מדוע עם כן הפילוסופים כיום אינם‬
‫שולטים? מדוע הם נתפסים בעיני העם כעצלנים וסובלים ממוניטין גרוע כל כך?‬
‫משל האוניה‬
‫ישנה אוניה בלב ים אשר בעליה גדול פיזית אך איננו רואה היטב ומתקשה להשיט את האוניה‪ .‬מלחי‬
‫האוניה רבים ביניהם על מי ישיט את הספינה‪ .‬הם מתכחשים לכך שיש צורך בהכשרה‪ ,‬בידע‪ ,‬על‬
‫מנת להשיט ספינה וכל אחד מנסה לתפוס את ההגה מבלי להוכיח שהוא יודע מה הוא עושה‪ .‬הם‬
‫מערימים על בעל הספינה‪ ,‬משתלטים על ההגה ומשיטים את הספינה באופן כושל‪ .‬הם אינם מבינים‬
‫שאת האוניה צריך להשיט הקברניט האמיתי‪ ,‬זה שלמד‪ ,‬זה שיש לו ידע מתאים‪.‬‬
‫זהו משל לאופי ההתנהלות בפוליטיקה של זמנו (וזמנינו?)‪.‬האוניה היא המדינה‪ ,‬המלחים הם‬
‫הסופיסטים‪ ,‬אנשים שכל עניינים הוא ברטוריקה‪ ,‬באומנות השכנוע המאפשרת להם להשתלב‬
‫בפוליטיקה מבלי שיש להם הידע הנדרש להשיט את האוניה המדינית‪ .‬הפילוסוף יש לו את הידע‬
‫האמיתי כיצד לשלוט‪ ,‬אך הוא איננו רודף אחר הכח‪ .‬כמו הרופא‪ ,‬הוא מחכה שהחולה‪ ,‬שהעם‪ ,‬יבוא‬
‫אליו ויבקש ממנו שירפאו אותו‪ .‬אפלטון טוען שהחברה היוונית שבויה בידיהם של הסופסטים אשר‬
‫מלמדים כיצד לרכוש כח פוליטי ואינם חפצים בשלטונם של הרואיים לכך‪ ,‬הפילוסופים‪.‬‬
‫אפלטון טוען כי נוצר מצב בו רק הכושלים הולכים לפילוסופיה משום שהיא נתפסת כעיסוק נחות‪.‬‬
‫הטובים נחטפים על ידי הסופיסטים לפוליטיקה המלוכלכת‪ .‬מעט הפילוסופים האמתיים שנותרו אינם‬
‫רוצים להכניס תא ראשם למיטה החולה של הפוליטיקה‪ .‬כיצד מביאים לשינוי של מצב זה? כיצד‬
‫גורמים לכך שהפילוסופים יישלטו?‬
‫משל המערה‬
‫משל המערה בא להגדיר את סולם הידע‪ ,‬האפיסטמולוגיה‪ ,‬של אפלטון‪ ,‬אך יש לו גם היבטים‬
‫פוליטיים‪.‬‬
‫על פי המשל‪ ,‬ישנם אנשים אשר יושבים בתוך מערה‪ ,‬כפותים ובוהים בקיר המערה‪ .‬מאחוריהם ישנו‬
‫קיר נוסף אשר מאחוריו בוערת מדורה‪ .‬כל מה שהאסירים רואים הם צלליות אשר עוברות מאחוריהם‬
‫ומוקרנות על הקיר שמולם‪ .‬זה כל מה שהם מכירים‪ .‬מבחינתם‪ ,‬זה כל מה שיש בעולם‪ .‬אפלטון שואל‪,‬‬
‫מה יקרה אם אחד מהאסירים ישוחרר? בהתחלה‪ ,‬הוא אפילו לא ירצה לזוז‪ .‬כאשר ייקחוהו בכח ויראו‬
‫לו את הדברים שאת צלליותיהם הוא ראה עד עכשיו יסרב להכיר באמיתותם‪ .‬אם יוסיפו ויגררוהו‬
‫מעלה (זהו הטיפוס בסולם הידע) מן המערה‪ ,‬אט אט יתחיל להתרגל לעולם בחוץ‪ .‬בהתחלה יסתכל‬
‫רק בצללים‪ ,‬לאחר מכן בבואות‪ ,‬בשמי הלילה‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬בשמש עצמה‪ .‬ההסתכלות בשמש מסמלת‬
‫הגעה לדרגת הידיעה הגבוה ביותר‪ ,‬לאידיאת הטוב‪ .‬המעבר מחושך לאור‪ ,‬משקר לידיעה‪ ,‬ארוך‬
‫וקשה ומסמל מעבר בין ארבעת מצבי הידיעה‪ :‬דימוי‪ ,‬האמנה‪ ,‬חשיבה לוגית וחשיבה שכלית שהיא‬
‫הכרה של עולם האידיאות‪.‬‬
‫הפילוסוף הוא אוהב הידע‪ .‬מרגע שיצא מהמערה הוא כבר לא ירצה לחזור לשם‪ .‬הוא ישמח יותר‬
‫במעמדו החדש‪ .‬הוא לא ירצה לחזור לחיי המערה‪ ,‬לחושך‪ ,‬ואף אם יחזור על מנת לסייע לאחרים‪,‬‬
‫יהיה מושא ללעג משום שעיניו לא יהיו רגילות לחושך ואלו שבמערה לא ירצו להשתחרר‪.‬‬
‫במצב הקיים באתונה‪ ,‬פילוסופים אשר יוצאים מהמערה‪ ,‬אלו אשר רואים את האור‪ ,‬אינם חשים צורך‬
‫לחזור למערה‪ .‬הם אינם חייבים זאת לאיש משום שלמדינה אין שום חלק בהצלחתם לצאת מהמערה‪.‬‬
‫במודל האידיאלי של אפלטון‪ ,‬המדינה בוחרת את המוכשרים ביותר ומסייעת להם לצאת מהמערה‪.‬‬
‫היא מחנכת ומלמדת אותם ומראה להם את הדרך החוצה‪ .‬הם‪ ,‬בתמורה‪ ,‬יחזרו מעת לעת אל‬
‫המערה‪ ,‬ירדו אל העם וייטלו חלק בהנהגה‪ ,‬בשלטון‪ .‬זו תהיה התמורה שהם חייבים למדינה על‬
‫שהשקיעה בהם‪.‬‬
‫אושרם של הפילוסופים‬
‫בני שיחו של אפלטון מקשים עליו שהפילוסופים יסבלו מכך שעליהם לקחת חלק בהנהגת העם‪ .‬אין‬
‫זה הוגן להראות להם את האור ואחר מכן לחייב אותם לזחול בחזרה אל תוך החושך‪ .‬אפלטון עונה‪:‬‬
‫‪ .1‬האושר של העיר הוא החשוב‪ .‬אנו לא מסתכלים על כל פרט אלא על המכלול‪ .‬הצדק הוא‬
‫שכל אחד יעשה את מה שהוא אמור לעשות‪.‬‬
‫‪ .2‬המדינה תאפשר להם את התנאים לעסוק בפילוסופיה שכן רוב זמנם הם לא יעסקו בשלטון‬
‫ויהיו פנויים לעסוק בלימוד‪.‬‬
‫המשטרים המנוונים (והנפשות המקבילות להם)‬
‫הוא אמר בכיתה (כך על פי הסיכומים) שהאפיון שהוא נתן בכיתה איננו ממצא את כלל הדקויות‬
‫הנדרשות למבחן ושמומלץ לקרוא בטקסט‪ .‬הוספתי כמה וכמה דברים מהטקסט עצמו‪,‬פרטים‬
‫יותר פרקטיים‪ ,‬אך אני לא יודע בדיוק למה הוא מתכוון‪ .‬למי שרוצה לקרוא זה עמודים ‪564-405‬‬
‫(פוליטיאה ח')‪.‬‬
‫אפלטון איננו מאמין בכך שתתכן יציבות נצחית‪ .‬גם העיר האידיאלית סופה להתדרדר‪ .‬גם כל‬
‫המנגנונים שמטרתם לשמר את הסדר וההיררכיה בעיר האידיאלית (השקר האציל‪ ,‬תכנון הילודה וכו')‬
‫סופם להיכשל‪ .‬אפלטון מתאר מן תיאור כרונולוגי‪ ,‬מכניסטי‪ ,‬כיצד ישנו מעבר מהמשטר האידיאלי‪,‬‬
‫מאריסטוקרטיה בא הטובים שולטים‪ ,‬לטימוקרטיה‪ ,‬אוליגרכיה‪ ,‬דמוקרטיה ולבסוף לרודנות‪ .‬אלו הם‬
‫סוגים 'טהורים' של משטרים שקיימים בזמנו‪ .‬כמובן שייתכנו גם שילובים ביניהם‪.‬‬
‫חשוב לציין כי גם התיאור של המדינות האלו מיצג תיאור של נפשם של בני אדם‪ .‬כל מדינה כזו‬
‫תואמת נפש מסויימת‪.‬‬
‫מאריסטוקרטיה לטימוקרטיה‬
‫השלב הראשון בהתדרדרות הוא מאריסטוקרטיה לטימוקרטיה בא הערך המקודש הוא כבוד וניצחון‬
‫במלחמה (כמו בעיר ספרטה)‪ .‬ההתדרדרות תחל בגלל חוסר הקפדה על הכללים שהתווה אפלטון‬
‫והזנחה של החינוך אשר יביאו לערבוב בין הפילוסופים ויתר השומרים‪ .‬הערבוב יביא לפיצול בעם‪,‬‬
‫להשתלטות השלטון הצבאי על שלטון הפילוסופים ולקידוש ערך הכבוד והניצחון במלחמה‪ .‬משטר זה‬
‫נמצא בין האריסטוקרטיה לבין האוליגרכיה‪ .‬כבר יש בו אלמנטים של צבירת רכוש גם אצל העם וגם‬
‫אצל השומרים‪.‬‬
‫מטימוקרטיה לאוליגרכיה‬
‫אוליגרכיה מחלקת כח פוליטי על ידי קניין וכסף‪ .‬המעבר נובע מחמדנות לכסף שאט אט מתפחת אצל‬
‫העם ומחליפה את ההערכה לסגולות הטובות‪ .‬אמת המידה לכבוד הופכת להיות כמות הכסף‪ .‬בשלב‬
‫הבא‪ ,‬מתחילים להגביל את ההשתתפות בשלטון לאלו שיש להם שיעור הון מסויים‪ ,‬אך‪ ,‬העובדה‬
‫שיש לאנשים אלו כסף איה הופכת אותם לשליטים טובים‪.‬‬
‫מאוליגרכיה לדמוקרטיה‬
‫המדינה תאבד את חוזקה הצבאי משום שהשומרים יהיו עסוקים ברדיפת בצע‪ .‬במקביל‪,‬המעמד‬
‫הנמוך מתחיל לקנא בבעלי הממון‪ ,‬שכן‪ ,‬ברגע שהכסף מתרכז אצל השליטים‪ ,‬בהכרח הדבר בא על‬
‫חשבון המעמד הנמוך‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬העניים יתמרדו ויטלו את מושכות השלטון‪ .‬המדינה החדשה‬
‫תהיה כזו שמקדשת את השיוויון והחירות‪ .‬לכל אדם יש זכות להשתתף בשלטון‪ .‬אפלטון חושב שזוהי‬
‫חברה חולה‪ ,‬מבולגנת‪ .‬הוא רוצה שאנשים ישתתפו בשלטון על פי היכולות שלהם‪ ,‬על פי התכונות‬
‫שלהם (מריטוקרטיה) ולא רק בגלל שהם בני אדם‪.‬‬
‫מדמוקרטיה לרודנות‬
‫המעבר הזה מתרחש בגלל שרידיה של האוליגרכיה הקיימים בדמוקרטיה‪ .‬האליטה הנותרת תנסה‬
‫להחזיר לידיה את השלטון ותתנגד לדמוקרטיה‪ .‬אל מולה יקום אדם שיעמיד עצמו כמגן העם מפני‬
‫אליטה זו‪ .‬הוא יפעל בכח על מנת לדכא את אויבי הדמוקרטיה‪ ,‬אך מרגע שיצבור כח הוא יתאווה לכח‬
‫נוסף (יהפוך לזאב)‪ ,‬ולכן יזדקק לאויבים נוספים להלחם בהם על מנת לשמר כח זה‪ .‬הוא ייצר אויבים‬
‫אלו מתוך המדינה בדמות אויבי הדמוקרטיה והן ממדינות שכנות‪ .‬לבסוף‪ ,‬הוא אוסף מסביבו שומרי‬
‫ראש וכח צבאי והופך לרודן ואת העם לעבדיו‪ .‬הוא פועל לפי גחמותיו ורצונותיו הם החוק‪.‬‬
‫הנפשות המקבילות‬
‫כזכור‪ ,‬הנפש על פי אפלטון מחולקת לשלוש‪ -‬תשוקות‪ ,‬תבונה והעוז‪.‬‬
‫אריסטוקרטיה‪ -‬הנפש מסודרת כראוי‪ .‬התבונה בעזרת בעוז משתלטת על התשוקות‪ .‬בכל הנפשות‬
‫המנוונות יתקיים חוסר סדר‪ ,‬מישהו לא יבצע את תפקידו כראוי‪.‬‬
‫טימוקרטיה‪ -‬מכיוון שהאומץ הוא תכונה של עוז הנפש‪ ,‬אצל האדם הטימוקראטי‪ ,‬עוז הנפש משתלט‬
‫על התבונה במקום להיות כלי בידיה‪ .‬אדם כזה הוא רודף כבוד ופועל להשיגה גם בניגוד לתבונה‪.‬‬
‫אוליגרכיה‪ -‬האדם האולגרכי רודף אחר ממון‪ .‬הוא רודף אחר הון וקמצן מאוד‪ .‬הוא לא ישקיע בפיתוח‬
‫עצמו ויפחד לעשות שום דבר שמא יאבד מעושרו‪ .‬מה ששולט בו זה התשוקות‪ ,‬תאוות הבצע‪ ,‬על‬
‫חשבון עוז הנפש והתבונה‪ .‬אדם כזה איננו מאפשר לעצמו להתפתח‪ ,‬הוא מפחד‪.‬‬
‫דמוקרטיה‪ -‬אצל האדם הדמוקרטי אין סדר‪ ,‬אין מטרה‪ .‬החלק הדומיננטי הוא התשוקות‪ ,‬אך בניגוד‬
‫לאוליגרכי או הטימוקרטי‪ ,‬אין לו יעד אחד אלא תשוקות רבות‪ .‬רבות מתשוקותיו הן מיותרות‪ -‬לדברים‬
‫שאינם הכרחיים ואף מזיקים‪.‬‬
‫חשוב לציין שגם במקרה של הנפש יש פה תהליך התדרדרות‪ ,‬מאחד למשנהו‪ .‬כל שלב בדרך הוא‬
‫איננו יציב‪ .‬בשלב האחרון‪ ,‬הדמוקרטי‪ ,‬יש מצב של אי סדר‪ .‬הדבר היחיד שיכול להשתלט על‬
‫התשוקות הוא התת‪-‬מודע‪ .‬התת‪-‬מודע הוא בהמי‪ ,‬חסר עכבות‪ ,‬לא אכפת לו מה אנשים אומרים עליו‪.‬‬
‫זהו איננו חלק מחלקי הנפש שמשתלט‪ ,‬אלא משהו אחר‪ .‬זהו האדם הרודני‪ ,‬אדם אשר נשלט על ידי‬
‫הבהמה שבו‪.‬‬
‫סיכום (של דניאל בכיתה)‬
‫אפלטון מנתק את שאלת הצדק משאלת מערכת המשפט‪ .‬התשובה ללמה לפעול על פי הצדק היא‬
‫משום שאחת אתה פוגע הנפש שלך‪ ,‬החירות שלך נפגעת‪ .‬הסיבה לפעול באופן צודק איננה קשורה‬
‫לסיכוי להיתפס‪ .‬במדינה האריסטוקרטית‪ ,‬קבלת מרותו של שליט חיצוני לא רק שאיננה פוגעת‬
‫בחירותי‪ ,‬היא מסייעת בידי לא להפוך לעבד בידי התשוקות‪ .‬המלך הפילוסוף מחוקק חוקים אשר הם‬
‫לטובתי‪ ,‬חוקים שאני לא מסוגל לחוקק בעצמי‪ .‬אפלטון מעדיף שעבוד למלך ראוי על פני שעבוד‬
‫לתשוקות‪.‬‬
‫אריסטו‪ -‬האתיקה‬
‫רקע כללי‬
‫נולד בסטאגירה שביוון‪ .‬מגיע לאתונה כזר על מנת ללמוד ואיננו שייך לאליטה‪ .‬לומד אצל אפלטון‬
‫במשך ‪ 22‬שנה‪ ,‬מגיל ‪ .11-31‬לאחר מותו של אפלטון הוא עוזב את אתונה ויוצא למסע בערי יוון‪.‬‬
‫במקדוניה הוא משמש כמחנך לבניהם של שליטים אחדים‪ .‬עסק בתחומים רבים ולמעשה בכל תחומי‬
‫הידע שהיו קיימים בעת העתיקה‪ -‬זואולוגיה‪ ,‬אסטרונומיה‪ ,‬גיאוגרפיה‪ ,‬רפואה ועוד‪.‬‬
‫המדע המדיני‬
‫התכלית‬
‫הנחת יסוד חשובה אצל אריסטו היא שלכל דבר‪ ,‬ולכל פעולה אנושית בפרט‪ ,‬יש תכלית‪ .‬זוהי‬
‫טלאולוגיה‪ .‬ישנן תכליות אינסטרומנטאליות ותכליות אינטרינזיות‪ .‬כמעט כל מטרה‪ ,‬כל תכלית‪ ,‬היא‬
‫אינסטרומנטאלית‪ .‬כל מטרה משרתת איזושהי מטרה שמעליה‪ ,‬כאשר בקצה הפרמידה עומד האושר‪.‬‬
‫זוהי התכלית העליונה‪ ,‬האינטרינזית‪ ,‬הטוב העליון‪ ,‬אשר נמצא בקצה ההיררכיה של התכליות‪.‬‬
‫כאשר אנו בוחנים את המדע המדיני‪ ,‬עלינו לשאול את עצמינו‪ ,‬מהי תכלית המדע המדיני? לשם מה‬
‫לומדים אותו? אריסטו סבר שהמדע המדיני‪ ,‬שהוא הראשי והריבון שבמדעים‪ ,‬תכליתו לשרת את‬
‫הטוב העליון‪ ,‬את האושר‪ .‬מטרת מדע המדיני היא לתאר את הטוב הסופי של האדם‪.‬‬
‫מי מתאים ללמוד את המדע המדיני?‬
‫לשליטים כח רב ושליטה על החינוך והידע‪ ,‬ועל כן‪ ,‬נשאלת השאלה מי ראוי שיעסוק במדע המדיני‪.‬‬
‫אריסטו מדבר על מספר תנאים‪:‬‬
‫‪ .1‬אנשים בעלי ניסיון‪ .‬כאלו שחוו תהפוכות פוליטיות ולקחו חלק בשלטון‪.‬‬
‫‪ .2‬אנשים מיושבים בדעתם‪ .‬המדע המדיני נועד לפעולה‪ ,‬לשליטה‪ ,‬ואנשים שאינם מיושבים‬
‫בדעתם לא ישתמשו בו אלא ילכו אחרי תשוקותיהם‪.‬‬
‫‪ .3‬אנשים המבינים אין לחפש במדע המדיני את אותה רמת הדיוק שמחפשים בדעים האחרים‪.‬‬
‫זוהי לא מתמטיקה אלא עניינים הקשורים בבני אדם‪ .‬אין פה אמיתות חד משמעיות‪ .‬גם זוהי‬
‫סוג של בגרות‪ ,‬לדעת לא לדרוש את מה שלא ניתן לקבל‪.‬‬
‫מהו האושר?‬
‫זוהי השאלה שמעסיקה את כל כפילוסופים היוונים‪ .‬כיצד נכון לחיות? מה המטרה? נקודת‬
‫ההתחלה של אריסטו היא הדעות הרווחות (בניגוד לאפלטון במשל המערה)‪ .‬כיצד אנשים‬
‫חושבים שנכון לחיות?‬
‫‪ .1‬חיי עונג‪ ,‬חיים של סיפוק תשוקות‪ .‬הדוניזם‪ .‬אריסטו מבקר גישה זו שהיא על כך שהיא‬
‫איננה מייחדת בני אדם אלא שותפה גם לבעלי החיים‪ .‬לא ייתכן שהטוב העליון של בני‬
‫האדם לא יהיה קשור לתכונה הייחודית שלהם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬להיותם מדברים‪.‬‬
‫‪ .2‬חיי כבוד‪ .‬כבוד יכול לנבוע מפעילות פוליטית או צבאית‪ .‬הבעיה עם חיים שכאלו הם‬
‫שהם מאוד שבריריים‪ .‬היינו חושבים שהטוב העליון יהיה יציב יותר‪ ,‬איתן יותר‪ .‬אדם גם‬
‫יכול לרכוש כבוד שאיננו מגיע לו‪ .‬הצורך בכבוד נובע מהצורך לקבל את אישורם של‬
‫אחרים‪ ,‬מפאת חוסר בטחון עצמי‪.‬‬
‫‪ .3‬הסגולה הטובה (‪ .)Arete‬טיפוח תכונות האופי הראויות בעיני היוונים‪ -‬צדק‪ ,‬אומץ‬
‫נדיבות‪ .‬זהו אדם פועל‪ ,‬אמיץ‪ ,‬שותף בפוליטיקה וכו'‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שעל מנת להגיע‬
‫למיצוי של חיים שכאלו‪ ,‬יש צורך במזל‪ ,‬בהזדמנויות להפעיל בהן את הסגולה הטובה‪.‬‬
‫היכולת לחיות חיים טובים כאלו הינה קונטינגנטית‪.‬‬
‫‪ .4‬חיי עיון‪ .‬חיים של עיסוק רק בפילוסופיה‪ .‬חיים שכאלו כמעט ואינם תלויים במשתנים‬
‫חיצוניים או אנשים אחרים כמו המועמדים האחרים‪ .‬ניתן ללמוד כמעט בכל מצב‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬החיים הטובים הם חיים של פעילות‪ ,‬חיים שיש להם ערך‪ .‬בפוליטיקה אריסטו ייראה‬
‫מדוע חיים שכאלו יתאפשרו רק במסגרת המדינית‪.‬‬
‫צדק‬
‫לפי הסיכומים הוא לא לימד את זה השנה אבל זה מופיע בסיכומים של שנה שעברה וגם‬
‫בסיליבוס של השנה‪ .‬לבחירתכם‪.‬‬
‫אריסטו מציין שישנו בלבול בין קיום החוק לצדק‪ .‬לעיתים השניים חופפים‪ ,‬אך זה לא מתחייב‬
‫מהמציאות‪ .‬כך‪ ,‬ייתכן שאדם יפעל על פי חוקי דיקטטורה וייחשב כצדיק משום שהוא מקיים את החוק‬
‫על אף שמעשיו אינו צודקים‪.‬‬
‫החוק הוא הגדרה רחבה מדי לצדק‪ .‬ישנם דברים רבים שאותם החוק מצווה שאין להם קשר לצדק‪.‬‬
‫תחת הגדרת החוק כצדק‪ ,‬על הפרתה של החוק תחשב מעשה לא צודק‪ ,‬גם חציית כביש באור אדום‪.‬‬
‫הגדרה צרה יותר‪ ,‬מדויקת יותר לצדק היא אדם שלא לוקח יותר ממה שמגיע לו‪.‬הפרה של צדק מסוג‬
‫זה היא הפרה של השיוויון (במובן של לכל אחד מגיע חלק שווה)‪ .‬צדק במובן הצר מוכל בתוך צדק‬
‫במובן הרחב‪ .‬שניהם עוסקים ביחסים שבין בני אדם‪ ,‬אך הצדק הצר יותר מתייחס לתביעה יתרה‬
‫לכבוד‪ ,‬כסף או בטחון‪ ,‬על חשבונו של האחר‪.‬‬
‫בתוך הצדק מיו הסוג השני‪ ,‬הצדק הצר‪ ,‬או המיוחד כפי שאריסטו מכנה אותו‪ ,‬ישנה הבחנות נוספות‪:‬‬
‫‪ .1‬צדק מחלק‪ .‬זהו סוג של צדק שנועד לחלק מלכתחילה את המשאבים בין בני האדם השונים‬
‫על פי קריטריון כלשהו‪ .‬כאשר מדברים על סוג זה של צדק‪ ,‬ישנה משמעות למצבו של האדם‬
‫לפני החלוקה כדי להחליט על אופן החלוקה הראוי‪.‬‬
‫‪ .2‬צדק מתקן‪ .‬צדק זה בא לבדוק את מהו המצב הצודק בנקודה מסוימת‪ ,‬במעבר של טובין בין‬
‫שני פרטים‪ .‬המעבר יכול להיות בהסכמה (כמו מסחר) או בכפייה (כמו גניבה)‪ .‬בצדק מן‬
‫הסוג הזה אין משמעות למצב ההתחלתי של האדם אלא רק לנסיבות המקרה הספציפיות‪.‬‬
‫‪ .3‬גמול‪ .‬שווה בשווה‪ .‬לא ברור אם זהו סוג נוסף של צדק או חלק מהצדק המתקן‪ .‬אריסטו‬
‫מבקר את עקרון הגמול הזה משום שהוא פשטני מדי‪ .‬לא תמיד ניתן למדוד מה שווה למה‪,‬‬
‫ולעתים לא נכון להחזיר לבן אדם כגמולו (לדוג' מי שבתוקף תפקידו פצע אדם לא ייענש על‬
‫כך)‪.‬‬
‫הצדק המדיני‬
‫אריסטו עושה הבחנה בין צדק שהוא טבעי לבין צדק שהוא מוסכמות של חברה אנושית‬
‫ספציפית‪( .‬פיוזיס‪ -‬טבע מול נומוס‪-‬מוסכמה)‪ .‬הוא טוען שיש צדק שטבוע באדם אבל שהמדינה‬
‫יכולה לשנות ולהגדיר מחדש את גבולות הצדק כפי שאדם יכול לשנות את העובדה שהוא ימני‬
‫מלידה ולהשתמש בשני ידיו‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הצדק מסייע בהסדרה של הקהילה הפוליטית‪ ,‬בהתאם למטרות בהם הוא ידון‬
‫בפוליטיקה‪.‬‬

Similar documents