אלגברה ליניארית 1

Transcription

אלגברה ליניארית 1
‫אלגברה ליניארית ‪1‬‬
‫סוכם ע"י נריה אור‬
‫ע"פ הרצאות של אלכס לובוצקי‬
‫)אין המרצה קשור לסיכום זה בשום דרך או ערב לנכונותו!(‬
‫זהו סיכום לא מלא )חסרות כמה טענות ודוגמאות(‪ ,‬ואין ערבות לנכונות הדברים שבו ־ ייתכנו טעויות בסיכום‪.‬‬
‫גירסא סופית־ב' ־ לא בהכרח שלמה‪ .‬מה לעשות‪ ,‬המבחן הגיע‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫‪1‬‬
‫חבורות‪ ,‬שדות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪3‬‬
‫מציין של שדה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪4‬‬
‫מרחבים וקטוריים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪5‬‬
‫‪2.1‬‬
‫טענות חשובות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪6‬‬
‫‪2.2‬‬
‫צירופים ליניאריים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪8‬‬
‫‪2.3‬‬
‫בסיסים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪9‬‬
‫טרנספורמציות ליניאריות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪13‬‬
‫‪1.1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3.1‬‬
‫‪4‬‬
‫מטריצות ‪17 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מערכות משוואות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪18‬‬
‫‪4.1‬‬
‫ייצוג ע"י טרנספורמציות ליניאריות ‪20 . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪4.2‬‬
‫ישריה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪22‬‬
‫‪5‬‬
‫מרחב ההעתקות הליניאריות ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . Hom(V, W‬‬
‫‪24‬‬
‫‪6‬‬
‫המרחב הדואלי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪27‬‬
‫‪7‬‬
‫‪6.1‬‬
‫הבסיס הדואלי ‪30 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪6.2‬‬
‫מאפסים ‪31 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הדטרמיננטה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪34‬‬
‫‪7.1‬‬
‫תמורות ‪34 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪7.2‬‬
‫פונק' מולטי ליניאריות ‪35 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪7.3‬‬
‫השפעת פעולות אלמנטריות על‪ Φ : Mn (F ) → F :‬מולטי ליניארית‬
‫‪ +‬חילופית ‪36 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪7.4‬‬
‫מסקנות לגבי מט' הפיכות ‪37 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪7.5‬‬
‫הדטרמיננטה עצמה ‪38 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫חבורות‪ ,‬שדות‬
‫הגדרה ‪ 1.1‬חבורה‪.‬‬
‫חבורה זו קבוצה ‪G‬עם פעולה בינארית עליה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לכל ‪ a, b ∈ G‬מוגדר איבר יחיד ‪ .a + b ∈ G‬וקיים ב־‪ G‬איבר מיוחד שנקרא לו ‪0‬‬
‫ומתקיים‪:‬‬
‫‪ .1‬אסוציאטיביות )קיבוץ(‪ ∀a, b, c ∈ G :‬מתקיים‪(a + b) + c = a + (b + c) :‬‬
‫‪ .2‬איבר יחידה \ איבר ניטרלי‪ ∀a ∈ G :‬מתקיים‪a + 0 = 0 + a = a :‬‬
‫‪ .3‬איבר נגדי\הופכי‪ ∀a ∈ G :‬קיים איבר ‪ a0 ∈ G‬כך ש‪a + a0 = a0 + a = 0 :‬‬
‫‪ .4‬חבורה )‪ (G, +, 0‬נקראת חבורה קומוטטיבית\חילופית\אבלית אם ‪ ∀a, b ∈ G‬מתקיים‪:‬‬
‫‪.a + b = b + a‬‬
‫הגדרה ‪ 1.2‬שדה‪.‬‬
‫שדה זו מערכת )‪ (F, +, ·, 0, 1‬כך ש‪ F :‬קבוצה‪ +, · ,‬הן פעולות בינריות על ‪ 0, 1 ,F‬הם‬
‫איברים מסוימים של ‪ (0 6= 1) F‬כך ש‪:‬‬
‫‪ (F, +, 0) .1‬חבורה חילופית‬
‫‪ (F \{0}, ·, 1) .2‬חבורה חילופית‬
‫‪ .3‬חוק הפילוג )דיסטריביוטיביות(‪ ∀a, b, c ∈ F :‬מתקיים‪.a · (b + c) = a · b + a · c :‬‬
‫טענה ‪ 1.3‬אם )‪ (G, +, 0‬חבורה‪ ,‬אז האיבר הנגדי הוא יחיד‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬יהיו ‪ a0 , a00 ∈ G‬כך ש־‪ a + a00 = 0‬וגם ‪ a + a0 = 0‬אזי‪:‬‬
‫‪a0 = a0 + 0 = a0 + (a + a00 ) = (a0 + a) + a00 = 0 + a00 = a00‬‬
‫טענה ‪ 1.4‬לכל ‪ a ∈ F‬מתקיים‪.a · 0 = 0 · a = 0 :‬‬
‫הוכחה‪a · 0 = a · (0 + 0) = a · 0 + a · 0 :‬‬
‫נחבר בשני הצדדים את )‪−(a · 0‬‬
‫‪0 = (−(a · 0) + a · 0) + a · 0‬‬
‫‪0 = a·0‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ 1.1‬מציין של שדה‬
‫הגדרה ‪F 1.5‬שדה‪ Z ,‬קב' המספרים השלמים‪ .‬נגדיר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪a + ... + a (n times) , n > 0‬‬
‫‪n.a = 0F‬‬
‫‪, n = 0Z‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫)‪−F ((−Z n).a‬‬
‫‪, n<0‬‬
‫טענה ‪ 1.6‬אם ‪ ,0 < n ∈ Z‬ואם ‪ n = k · l‬אזי )‪n.1 = (k · l).1 = (k.1) · (l.1‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫‪(k · l).1 = n.1‬‬
‫= ‪(1 + ... + 1) · 1‬‬
‫‪·1 + ...+‬‬
‫)‪(1 + ... + 1‬‬
‫= )‪(1 + ... + 1‬‬
‫·)‪(1 + ... + 1‬‬
‫‪ k‬פעמים‬
‫‪ l‬פעמים‬
‫‪ k‬פעמים‬
‫‪k‬פעמים‬
‫הגדרה ‪ 1.7‬יהא ‪ F‬שדה‪ .‬נגדיר את המציין של שדה‪:‬‬
‫‪1, 1 + 1, 1 + 1 + 1, ...‬‬
‫מסתכלים ב־‬
‫‪1.1 , 2.1 , 3.1 , ...‬‬
‫‪.‬‬
‫אם יש שני איברים במקומות שונים בסדרה‪ :‬נאמר ‪ k.1‬ו־‪, l.1‬‬
‫כאשר ‪ k, l ∈ N‬ונניח ‪ 0 < k < l‬כך ש־‪,k.1 = l.1‬‬
‫אזי‪ (l − k).1 = 0 :‬כלומר יש מס' חיובי שלם ‪ r = l − k‬כך ש־‪. r.1 = 0‬‬
‫לשלם החיובי הקטן ביותר המקיים זאת קוראים המציין של השדה‪.‬‬
‫אם אין כזה‪ ,‬נאמר שהמציין של השדה הוא ‪.0‬‬
‫סימון‪.char(F) = r :‬‬
‫משפט ‪ 1.8‬אם ‪F‬שדה אזי )‪ char(F‬הוא או ‪ 0‬או מספר ראשוני‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬הוכחה‪ :‬אם ‪ char(F) = 0‬גמרנו‪.‬‬
‫אם לא‪ ,‬קיים ‪ n‬ראשון כך ש־‪.n.1F = 0‬‬
‫) ‪ n = char(F‬וצ"ל ש־‪ n‬ראשוני‪.‬‬
‫נניח שלא‪ ,‬אזי ‪ n = k · l‬כאשר ‪.k, l < n‬‬
‫ואז‪) 0 = n.1F = (k · l).1 = (k.1F ) · (l.1F ) ,‬נעזרנו בטענה הקודמת(‪.‬‬
‫וכעת‪ ,‬אם מכפלת שני איברים בשדה היא ‪ ,0‬אז לפחות אחד מהם הוא ‪.0‬‬
‫ולכן או ‪ k.1 = 0‬או ‪ l.1 = 0‬וזו סתירה כי ‪ n‬הוא הקטן ביותר!‬
‫‪4‬‬
‫= )‪(k.1) · (l.1‬‬
‫‪2‬‬
‫מרחבים וקטוריים‬
‫הגדרה ‪ 2.1‬מרחב וקטורי‪.‬‬
‫מרחב וקטורי ‪ V‬מעל ‪ :F‬קבוצה ‪ V‬עם איבר ‪ 0‬ופעולת חיבור ‪,+‬‬
‫וכן לכל ‪ c ∈ F‬ו־ ‪ α ∈ V‬מוגדר‪ cα ∈ V :‬יחיד ומתקיים‪:‬‬
‫לכל ‪:c, d ∈ F , α, β, γ ∈ V‬‬
‫‪α + 0 = 0 + α = α .1‬‬
‫‪α + (β + γ) = (α + β) + γ .2‬‬
‫‪ .3‬לכל ‪ α ∈ V‬קיים ‪ −α ∈ V‬כך ש־‪α + (−α) = 0‬‬
‫‪α + β = β + α .4‬‬
‫)כלומר ־ חבורה אבלית ביחס לחיבור ו־‪.(0‬‬
‫‪(1 ∈ F) 1α = α .5‬‬
‫‪c(dα) = (cd)α .6‬‬
‫‪c(α + β) = cα + cβ .7‬‬
‫‪(c + d)α = cα + dα .8‬‬
‫הגדרה ‪ 2.2‬תת־מרחב וקטורי )תמ"ו(‪.‬‬
‫‪ F‬שדה‪ V ,‬מ"ו מעל ‪ U ⊆ V ,F‬תת קבוצה תקרא תת־מרחב אם‪:‬‬
‫‪U 6= ∅ .1‬‬
‫‪ .2‬לכל ‪ α, β ∈ U‬גם ‪α + β ∈ U‬‬
‫‪ .3‬לכל ‪ c ∈ F‬ולכל ‪ α ∈ U‬גם ‪cα ∈ U‬‬
‫כלומר קבוצה לא ריקה‪ ,‬סגורה לחיבור ולכפל בסקלר‪.‬‬
‫הערה‪ :‬תת מרחב הוא עצמו מ"ו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪2.1‬‬
‫טענות חשובות‬
‫טענה ‪ 2.3‬יהיו ‪ b1 , ..., bn ∈ F ,V = F n‬סקלרים‪.‬‬
‫וגם‪,U = {(x1 , ..., xn ) ∈ F n |b1 x1 + ... + bn xn = 0} :‬‬
‫אזי ‪ U‬הוא תת־מרחב‪) .‬זהו מרחב הפתרונות של משוואה הומוגנית בודדת(‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נתבונן‪:‬‬
‫‪ (0, ..., 0) ∈ U (1‬ולכן ∅ =‪U 6‬‬
‫‪ (2‬נניח ‪ (y1 , ..., yn ), (x1 , .., xn ) ∈ U‬ונוכיח שסכומם גם ב־ ‪:U‬‬
‫‪b1 (x1 +x2 )+...+bn (xn +yn ) = (b1 x1 +...+bn xn )+(b1 y1 +...+bn yn ) = 0+0 = 0‬‬
‫‪ (3‬אם ‪ (x1 , ..., xn ) ∈ U‬ו־‪ c ∈ F‬נראה שגם ‪:c(x1 , ..., xn ) ∈ U‬‬
‫) ‪ c(x1 , ..., xn ) = (cx1 , ..., cxn‬ונבדוק‪:‬‬
‫‪b1 (cx1 ) + ... + bn (cxn ) = c(b1 x1 + ... + bn xn ) = c · 0 = 0‬‬
‫טענה ‪ 2.4‬חיתוך של תת־מרחבים הוא תת־מרחב‪.‬‬
‫‪ V‬מ"ו מעל ‪ {Ut |t ∈ I} ,F‬אוסף של תתי מרחבים של ‪ I) .V‬קבוצת אינדקס(‪.‬‬
‫אזי‪Ut = W :‬‬
‫‪t∈I‬‬
‫‪T‬‬
‫הוא תת־מרחב‪.‬‬
‫הוכחה‪ W 6= ∅ (1 :‬כי ‪~0 ∈ Ut‬לכל ‪ t‬ולכן הוא גם בחיתוך של כולם‪.‬‬
‫‪ (2‬בנוסף‪ ,‬נניח ‪ α, β ∈ W‬ונוכיח ‪:α + β ∈ W‬‬
‫מכיוון ש ‪ α, β ∈ W‬ז"א ‪ α, β ∈ Ut‬לכל ‪ ,t‬ומאחר שכל ‪ Ut‬הוא תת מרחב‪,‬‬
‫אזי גם ‪ α + β ∈ Ut‬לכל ‪ t‬ולכן נמצאים בכל החיתוכים‪ ,‬דהיינו ב־ ‪.W‬‬
‫‪ (3‬וגם‪ ,‬אם ‪ α ∈ W‬ו־‪ c ∈ F‬אז נוכיח ש־ ‪:cα ∈ W‬‬
‫מאותה סיבה כמו ההוכחה לחיבור‪ :‬כל תמ"ו סגור לכפל בסקלר ולכן זה נובע‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫הגדרה ‪ 2.5‬סכום של תתי מרחבים‬
‫אם ‪ V‬מ"ֹו מעל שדה ‪ U1 , U2 ≤ F ,F‬תתי מרחבים‪ ,‬נגדיר‪:‬‬
‫} ‪U1 + U2 = {α + β|α ∈ U1 , β ∈ U2‬‬
‫הערה‪ :‬גם ‪ U1‬וגם ‪ U2‬נמצאים ב־ ‪.U1 + U2‬‬
‫כי אם ‪ α ∈ U1‬אזי ‪ α = α + 0 ∈ U1 + U2‬וכנ"ל הפוך‪.‬‬
‫זה מפני ש־ ‪ 0 ∈ U‬לכל תמ"ו ‪.U‬‬
‫טענה ‪ U1 + U2 2.6‬הוא תת־מרחב‪ ,‬וזה התמ"ו הקטן ביותר המכיל גם את ‪ U1‬וגם את ‪.U2‬‬
‫הוכחה‪ U1 + U2 :‬הוא תמ"ו כי‪:‬‬
‫‪ 0 + 0 = 0 ∈ U1 + U2 (1‬ולכן ∅ =‪.U1 + U2 6‬‬
‫‪ (2‬אם ‪ α0 + β 0 ∈ U1 + U2 ,α + β ∈ U1 + U2‬כאשר ‪β, β 0 ∈ U2 ,α, α0 ∈ U1‬‬
‫אזי ‪,(α + β) + (α0 + β 0 ) = (α + α0 ) + (β + β 0 ) ∈ U1 + U2‬‬
‫כי ‪ U1 , U2‬תמ"ו־ים ולכן סגורים לחיבור‪.‬‬
‫‪ (3‬אם ‪ β ∈ U2 ,α ∈ U1 ,α + β ∈ U1 + U2‬ו־ ‪ c ∈ F‬אזי‬
‫‪c(α + β) = (cα) + (cβ) ∈ U1 + U2‬‬
‫כי ‪ U1 , U2‬תמ"ו־ים ולכן סגורים לכפל בסקלר‪.‬‬
‫ולכן ‪ U1 + U2‬תת מרחב‪.‬‬
‫נוכיח שהוא התמ"ו הקטן ביותר המכיל את ‪ U1‬ואת ‪:U2‬‬
‫נניח ‪ W‬תמ"ו המכיל את ‪ U1‬ואת ‪ .U2‬אזי‪ ,‬לכל ‪,β ∈ U2 ,α ∈ U1‬‬
‫גם ‪ α ∈ W‬וגם ‪.β ∈ W‬‬
‫מכיוון ש־ ‪ W‬תמ"ו‪ ,‬הוא סגור לחיבור ואז גם ‪,α + β ∈ W‬‬
‫ולכל כל איבר של ‪ U1 + U2‬נמצא ב־ ‪.W‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ 2.2‬צירופים ליניאריים‬
‫הגדרה ‪ 2.7‬צירוף ליניארי‬
‫‪ F‬שדה‪V ,‬מ"ו מעל ‪.A = {α1 , ..., αn } ⊆ V ,F‬‬
‫נאמר שוקטור ‪ β‬הוא צירוף ליניארי )להלן‪ :‬צ"ל( של ‪ A‬אם‬
‫קיימים ‪ a1 , ..., an ∈ F‬סקלרים‪ ,‬כך ש־ ‪.β = a1 α1 + ... + an αn‬‬
‫נסמן‪ :‬אוסף כל הצ"ל של איברי ‪ ,span(A) = A‬ייקרא המרחב הנפרש ע"י ‪.A‬‬
‫טענה ‪ span(A) 2.8‬הוא תת־מרחב של ‪V‬‬
‫הוכחה‪ :‬נראה שמתקיימות שלושת הדרישות‪:‬‬
‫‪0 = 0α1 + ... + 0αn ∈ span(A) (1‬‬
‫‪ (2‬אם‪,b1 α1 + ... + bn αn ∈ span(A) ,a1 α1 + ... + an αn ∈ span(A) :‬‬
‫אזי )‪(a1 + b1 )α1 + ... + (an + bn )αn ∈ span(A‬‬
‫‪ (3‬אם‪ ,a1 α1 + ... + an αn ∈ span(A) :‬אזי‬
‫‪c(a1 α1 + ... + an αn ) = (ca1 )α1 + ... + (can )αn ∈ span(A),‬‬
‫משפט ‪ 2.9‬תנאים לתלות ליניארית‪) .‬ללא הוכחה‪(...‬‬
‫יהי ‪ F‬שדה‪ V ,‬מ"ו‪ .A = {α1 , ..., αk } ⊆ V ,‬אזי התנאים הבאים שקולים‪:‬‬
‫‪ (1‬קיימים ‪ ,a1 , ..., ak ∈ F‬לא כולם ‪ ,0‬כך ש־‪.a1 α1 + ... + ak αk = 0‬‬
‫‪ (2‬אחד מה־ ‪αi‬־ים הוא צ"ל של האחרים‪.‬‬
‫‪ (3‬קיים ‪ 1 ≤ i ≤ k, i‬כך ש־ ‪ αi‬הוא צ"ל של ‪,α1 , ..., αi−1‬‬
‫כלומר אחד מהוקטורים הוא צ"ל של קודמיו‪.‬‬
‫)ללא הוכחה‪ ,‬אין זמן!!!(‬
‫הגדרה ‪ 2.10‬נאמר ש־} ‪ A = {α1 , ..., αk‬תלויה ליניארית‪,‬‬
‫אם מקיימת את אחד )ולכן את כל( התנאים הנ"ל‪.‬‬
‫להלן‪ :‬תלויה ליניארית = ת"ל‪ ,‬בלתי תלויה ליניארית = בת"ל‪.‬‬
‫מסקנה ‪ A = {α1 , ..., αk } 2.11‬היא בת"ל ⇔ מקיימת ש‪:‬‬
‫אם ‪ a1 α1 + ... + ak αk = 0‬אזי ‪.a1 = ... = ak = 0‬‬
‫מסקנה ‪ 2.12‬קבוצה המכילה את הוקטור ‪ ~0‬היא תמיד תלויה ליניארית‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ 2.3‬בסיסים‬
‫הגדרה ‪ 2.13‬בסיס‬
‫‪ F‬שדה‪ V ,‬מ"ֹ ‪ A = {α1 , ..., αn } ⊆ V ,‬תיקרא בסיס ל־ ‪ V‬אם‪:‬‬
‫‪ A (1‬בת"ל‬
‫‪span(A) = V (2‬‬
‫משפט ‪ 2.14‬כתיבה באופן יחיד של וקטור ע"י הבסיס‪:‬‬
‫‪ A = {α1 , ..., αn } ⊆ V‬אזי ‪ A‬בסיס של ‪ V‬אם"ם‬
‫כל וקטור ‪ β ∈ V‬ניתן לכתיבה באופן יחיד‪. β = c1 α1 + ... + cn αn :‬‬
‫הוכחה‪ :‬כיוון ראשון‪ :‬נניח ש־‪ A‬בסיס‪ .‬יהא ‪.β ∈ V‬‬
‫מאחר ש־‪ A‬פורשת‪ ,‬הרי ניתן לכתוב את ‪ β‬כ־ ‪.β = c1 α1 + ... + cn αn‬‬
‫נניח שגם מתקיים ‪.(ci , c0i ∈ F ) β = c01 α1 + ... + c0n αn‬‬
‫אז ניקח‪.β − β = ~0 = (c1 − c01 )α1 + ... + (cn − c0n )αn :‬‬
‫ומכיוון ש־‪ A‬בת"ל‪ ,‬אזי ‪ ci − c0i = 0‬לכל ‪ ,i‬כלומר ‪ ci = c0i‬לכל ‪.i‬‬
‫כיוון שני‪ :‬נניח שכל וקטור ‪ β ∈ V‬ניתן לכתיבה באופן יחיד‪.β = c1 α1 + ... + cn αn :‬‬
‫מיידית נובע ש־)‪ V = span(A‬כלומר ‪ A‬פורשת‪.‬‬
‫כמו כן נובע שאת ‪ ~0‬ניתן לכתוב כצ"ל באופן יחיד והוא‪,~0 = 0α1 + ... + 0αn :‬‬
‫וזה בדיוק אומר שהם בת"ל‪.‬‬
‫משפט ‪ 2.15‬למת ההחלפה‬
‫נניח ש־ } ‪ B = {β1 , ..., βr−1 , βr‬קב' וקטורים בת"ל ב־ ‪.V‬‬
‫ונניח ש־ } ‪ A = {α1 , ..., αs‬קב' וקטורים כלשהי ב־ ‪.V‬‬
‫} ‪) U = sp{β1 , ..., βr−1 , α1 , ..., αs‬נשים לב‪ :‬ללא ‪.(βr‬‬
‫ונניח ש־ ‪ βr ∈ U‬כלומר הוא צ"ל של איברי ‪) .U‬חשוב לשים לב!!(‬
‫‪U = sp{β1 , ..., βr−1 , βr , α1 , ..., α‬‬
‫אזי‪ ,‬קיים ‪ 1 ≤ j ≤ s‬כך ש־ } ‪ˆj , ..., αs‬‬
‫‪ α‬מסמל את הקבוצה‪ ,‬ללא ‪.(αj‬‬
‫)כאשר ‪ˆ j‬‬
‫‪9‬‬
‫הוכחה‪ :‬מהנתון ש־ ‪ βr ∈ U‬נובע שקיימים סקלרים ‪ bi , ai‬כך ש־‬
‫‪F .βr = b1 β1 + ... + br−1 βr−1 + a1 α1 + ... + as αs‬‬
‫לא ייתכן שכל ה־ ‪ai‬־ים הם ‪ ,0‬כי אז ‪ βr‬היה צ"ל של ‪ β1 , ..., βr−1‬בניגוד להנחה‪.‬‬
‫יהא ‪ 1 ≤ j ≤ s‬כך ש ‪.aj 6= 0‬‬
‫אז נכתוב את ‪ F‬כך‪:‬‬
‫‪−aj αj = b1 β1 + ... + br−1βr−1 − βr + a1 α1 + ... + aj−1 αj−1 + aj+1 αj+1 + ... + asαs‬‬
‫וכעת קיים הופכי ל־ ‪ −aj‬כי אמרנו ‪ ,aj 6= 0‬אז נכפיל בו‪:‬‬
‫‪)as αs‬‬
‫‪−1‬‬
‫‪blah blah... + ... + (−aj‬‬
‫‪αj = (−a−1‬‬
‫‪j )b1 β1 + ... + ...blah‬‬
‫‪.αj ∈ sp{β1 , ..., βr−1 , βr , α1 , ..., α‬‬
‫וקיבלנו‪ˆj , ..., αs } = W :‬‬
‫אם כך‪,‬‬
‫מתקיים ‪ β1 , ..., βr−1 , α1 , ..., αj , ...αs ∈ W‬ולכן ‪.U ⊆ W‬‬
‫כמו כן‪,‬‬
‫ניזכר ש־} ‪,U = sp{β1 , ..., βr−1 , α1 , ..., αs‬‬
‫ומכך שהנחנו ש־ ‪ ,br ∈ U‬אזי‪:‬‬
‫‪β1 , ..., βr−1 , βr , α1 , ..., α‬‬
‫‪ˆj , ...αn ∈ U‬‬
‫ולכן ‪.W ⊆ U‬‬
‫ובסה"כ ‪.U = W‬‬
‫טענה ‪) 2.16‬מס' האיברים בקבוצה בת"ל ב־ ‪ V‬קטן או שווה למס' האיברים בקבוצה הפורשת‬
‫את ‪.(V‬‬
‫אם ‪ A = {α1 , ..., αm } ⊆ V‬כך ש־)‪) V = sp(A‬כלומר ‪ A‬פורשת(‪,‬‬
‫וגם‪ B = {β1 , ..., βk } :‬קב' בת"ל ב־ ‪,V‬‬
‫אזי ‪.k ≤ m‬‬
‫‪10‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן ‪ .B 0 = {β1 } ,r = 1‬זו קבוצה בת"ל‪ .‬ואז ∅ = } ‪.{β1 , ..., βr−1‬‬
‫נסמן‪.U = sp{α1 , ..., αm } = V :‬‬
‫‪.V = U = sp{β1 , α1 , ..., α‬‬
‫לפי למת ההחלפה‪ ,‬קיים ‪ 1 ≤ j ≤ m‬כך ש־} ‪ˆ j , ..., αm‬‬
‫‪.A = {α1 , ..., α‬‬
‫עכשיו נסמן } ‪ˆ j , .., αm } ,B 0 = {β1 , β2‬‬
‫כעת נשתמש בלמת ההחלפה עם ‪:r = 2‬‬
‫‪) U = sp{β1 , α1 , ..., α‬זה נכון מהצעד הקודם(‪.‬‬
‫נסמן ‪ˆ j , ..., αm } = V‬‬
‫ולכן ‪ β2 ∈ U = V‬ולכן שוב עפ"י למת ההחלפה קיים ‪j 6= j 0 ,1 ≤ j 0 ≤ m‬‬
‫‪.sp{β1 , β2 , α1 , ..., α‬‬
‫‪ˆ j , ..., α‬‬
‫כך ש‪ˆj 0 , ..., αm } = U = V :‬‬
‫‪,sp{β1 , β2 , α1 , ..., α‬‬
‫‪ˆ j , ..., α‬‬
‫בצעד הבא נסתכל ב־ ‪ˆ j 0 , ..., αm } = V‬‬
‫וכו'‪ ,‬ואחרי ‪ k‬צעדים ‪ ,‬נקבל קבוצה פורשת‪:‬‬
‫‪.β1 , ..., βk , αi1 , ..., αit‬‬
‫ובפרט‪ ,‬כש־ ‪.k ≤ m‬‬
‫משפט ‪ 2.17‬אם } ‪ B = {β1 , ..., βk } ,A = {α1 , ..., αm‬הם ‪ 2‬בסיסים של מ"ו ‪ V‬מעל ‪,F‬‬
‫אזי ‪.k = m‬‬
‫הוכחה‪ :‬לפי הטענה הקודמת‪ k ≤ m ,‬וגם ‪ m ≤ k‬ולכן ‪. k = m‬‬
‫הגדרה ‪ 2.18‬מימד‬
‫הגודל המשותף של כל הבסיסים )הסופיים‪ ,‬אם קיימים( נקרא‬
‫המימד של ‪ V‬מעל ‪ ,F‬ויסומן‪.dimF V = dimV :‬‬
‫אם אין בסיס סופי‪ ,‬נאמר ש־∞ = ‪.dimV‬‬
‫משפט ‪ 2.19‬משפט המימדים ‪I‬‬
‫‪ V‬מ"ו ממימד סופי‪ U, W ⊆ V ,‬תת־מרחבים‪ ,‬אזי‪:‬‬
‫) ‪dim(U + W ) = dim(U ) + dim(W ) − dim(U ∩ W‬‬
‫)לאלו מאיתנו שלומדים דיסקרטית‪ :‬זהו עיקרון ההכלה וההדחה!(‬
‫‪11‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן‪ .Y = U ∩ W :‬יהא ‪ α1 , ..., αr‬בסיס ל־ ‪.Y‬‬
‫‪α1 , ..., αr‬היא קבוצה בת"ל ב־ ‪ U‬ולכן ניתן להמשיכה לבסיס של ‪.α1 , ..., αr , β1 , .., βl :U‬‬
‫באותו אופן נמשיך ונקבל בסיס ל־ ‪.α1 , ..., αr , γ1 , .., γk :W‬‬
‫ולכן‪.dimU = r + l , dimW = r + k :‬‬
‫נטען ש‪ α1 , ..., αr , β1 , .., βl , γ1 , ..., γk :‬בסיס של ‪.U + W‬‬
‫ואז יינבע‪ dim(U + W ) = r + l + k :‬ויתקיים‪:‬‬
‫‪.dimU + dimW − dim(U ∩ W ) = (r + l) + (r + k) − (r) = r + l + k‬‬
‫נוכיח את הטענה‪:‬‬
‫פרישה‪ :‬יהא ‪ ,γ ∈ U + W‬אזי ‪ γ = α + β‬כאשר ‪β ∈ W‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.α ∈ U‬‬
‫ולכן קיימים סקלרים ב־ ‪ c1 , ..., ck , b1 , ..., bl , a1 , ..., ar , a01 , ..., a0r :F‬כך ש‪:‬‬
‫‪α = a1 α1 + ... + ar αr + b1 β1 + ... + bl βl‬‬
‫‪ β = a01 α1 + ... + a0r αr + c1 γ1 + ... + ck γk‬ולכן‪:‬‬
‫‪γ = α + β = (a1 + a01 )α1 + ... + (ar + a0r )αr + b1 β1 + ... + bl βl + c1 γ1 + ... + ck γ‬‬
‫וזה מוכיח פרישה‪.‬‬
‫אי תלות‪:‬‬
‫נניח ש־ ‪.a1 α1 + ... + ar αr + b1 β1 + ... + bl βl + c1 γ1 + ... + ck γ = ~0‬‬
‫צריך להוכיח שכל המקדמים הם ‪ .0‬נעביר אגף‪) :‬אפשר כי זה שדה‪(...‬‬
‫‪a1 α1 + ... + ar αr + b1 β1 + ... + bl βl = −c1 γ1 − ... − ck γk‬‬
‫ונשים לב‪ :‬האגף השמאלי שייך ל־ ‪ U‬והימני שייך ל־ ‪.W‬‬
‫ולכן‪.−c1 γ1 − ... − ck γk ∈ U ∩ W ,‬‬
‫ולכן נייצג אותו עם איברי הבסיס של ‪:U ∩ W‬‬
‫‪−c1 γ1 − ... − ck γk = a01 α1 + ... + a0r αr‬‬
‫כלומר‪0 = a01 α1 + ... + a0r αr + c1 γ1 + ... + ck γk :‬‬
‫אבל הקבוצה } ‪ {α1 , ..., αr , γ1 , .., γk‬בת"ל כי היא בסיס ל־ ‪ ,W‬ולכן‬
‫‪12‬‬
‫‪.a01 = ... = a0r = c1 = ... = ck = 0‬‬
‫נחזור למשוואה מקודם ונציב זאת‪:‬‬
‫‪a1 α1 + ... + ar αr + b1 β1 + ... + bl βl = ~0‬‬
‫אבל } ‪ {α1 , ..., αr , β1 , .., βl‬בסיס ל־ ‪ ,U‬ולכן בת"ל‪ ,‬ולכן‬
‫‪ a1 = ... = ar = b1 = ... = bl = 0‬וסיימנו!‬
‫‪ 3‬טרנספורמציות ליניאריות‬
‫או‪ :‬העתקות ליניאריות‪ .‬להלן‪ :‬ט"ל או ה"ל‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 3.1‬טרנספורמציה ליניארית‬
‫‪ F‬שדה‪ V, W ,‬מ"ו מעל ‪.F‬‬
‫העתקה‪ T : V → W :‬תיקרא טרנספורמציה ליניארית אם מקיימת‪:‬‬
‫‪ (1‬לכל ‪T (α + β) = T (α) + T (β) :α, β ∈ V‬‬
‫‪ (2‬לכל ‪T (cα) = cT (α) :α ∈ V ,c ∈ F‬‬
‫תנאי שקול‪ ,‬הוא אם לכל ‪:a, b ∈ F ,α, β ∈ V‬‬
‫)‪T (aα + bβ) = aT (α) + bT (β‬‬
‫טענה ‪ 3.2‬אם ‪ T : V → W‬ט"ל אזי ‪.T (~0V ) = ~0W‬‬
‫הוכחה‪T (~0v ) = T (~0v + ~0v ) = T (~0v ) + T (~0v ) :‬‬
‫ולכן ) ‪~0W = T (~0v‬‬
‫משפט ‪ 3.3‬שתי ט"ל שוות אם הן שוות על איברי בסיס‬
‫נניח ש־ ‪ T, S : V → W‬שתי ט"ל‪ .‬ונניח‪ A = {α1 , ..., αn } :‬בסיס ל־ ‪.V‬‬
‫ונניח שלכל ‪.T (αi ) = S(αi ) ,i = 1...n‬‬
‫אזי‪ S = T ,‬כלומר לכל ‪.S(β) = T (β) ,β ∈ V‬‬
‫‪13‬‬
‫הוכחה‪ :‬יהא ‪ β ∈ V‬אז קיימים ‪ b1 , ..., bn ∈ F‬כך ש־ ‪ .β = b1 α1 + ... + bn αn‬ואז‪:‬‬
‫) ‪S(β) = S(b1 α1 + ... + bn αn ) = b1 S(α1 ) + ... + bn S(αn‬‬
‫)‪= b1 T (α1 ) + ... + bn T (αn ) = T (b1 α1 + ... + bn αn ) = T (β‬‬
‫טענה ‪) 3.4‬ניתן להגדיר ט"ל יחידה כך ש־ ‪ T (αi ) = γi‬כאשר ‪ αi‬בסיס ל־ ‪ ,V‬ו־ ‪.(γi ∈ W‬‬
‫אם } ‪ A = {α1 , ..., αn‬בסיס של ‪ ,V‬ויהיו ‪ γ1 , ..., γn‬וקטורים ב־ ‪,W‬‬
‫אזי קיימת ט"ל ‪ T‬יחידה‪ T : V → W :‬המקיימת‪ T (αi ) = γi :‬לכל ‪.i = 1...n‬‬
‫הוכחה‪ :‬לפי הטענה הקודמת יש לכל היותר ‪ T‬אחת המקיימת זאת‪.‬‬
‫כדי להוכיח שיש ‪ T‬כזאת‪ ,‬פשוט נגדיר אותה‪:‬‬
‫יהא ‪ β ∈ V‬וקטור כלשהו‪ ,‬אזי קיימים ‪ b1 , ..., bn‬יחידים כך ש‪.β = b1 α1 + ... + bn αn :‬‬
‫נגדיר‪.T (β) = b1 γ1 + ... + bn γn :‬‬
‫ראשית‪ αi = 0α1 + ... + 1αi + ... + 0αn ,‬ולכן ‪T (αi ) = 0γ1 + ... + 1γi + ... + 0γn‬‬
‫כנדרש‪.‬‬
‫נראה ש־ ‪ T‬ט"ל‪ .‬יהיו ‪.β, β 0 ∈ V‬‬
‫=‪,β‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪Pn‬‬
‫) ‪= T (β) + T (β 0‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1 bi αi‬‬
‫‪0‬‬
‫‪i=1 bi αi‬‬
‫= ‪ β 0‬אזי נראה חיבוריות‪:‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪Pn‬‬
‫) ‪T (β + β 0 ) = T ( i=1 bi αi + i=1 b0i αi ) = T ( i=1 (bi + b0i )αi‬‬
‫‪0‬‬
‫‪i=1 bi γi‬‬
‫כמו כן נראה כפליות‪:‬‬
‫‪+‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1 bi γi‬‬
‫= ‪+ b0i )γi‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1 (bi‬‬
‫=‬
‫‪P‬‬
‫‪P‬‬
‫‪P‬‬
‫)‪T (cβ) = T ( ni=1 (cbi )αi ) = ni=1 (cbi )γi = c ni=1 bi γi = cT (β‬‬
‫הגדרה ‪ 3.5‬גרעין‪ ,‬תמונה‪.‬‬
‫תהי ‪ T : V → W‬ט"ל‪ .‬נגדיר‪:‬‬
‫} ‪ Ker(T ) = {α ∈ V |T (α) = ~0W‬הגרעין של ‪T‬‬
‫}‪T (α) = β‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ Im(T ) = {β ∈ W |∃α ∈ V‬התמונה של ‪.T‬‬
‫טענה ‪ Ker(T ) 3.6‬הוא תמ"ו של ‪ ,V‬ו־) ‪ Im(T‬הוא תמ"ו של ‪.W‬‬
‫‪14‬‬
‫הוכחה‪ :‬א(‬
‫כמובן‪ .0 ∈ Ker(T ) ,‬ואם ) ‪ a, b ∈ F ,α, β ∈ Ker(T‬אזי‪:‬‬
‫‪T (aα + bβ) = aT (α) + bT (β) = a · 0W + b · 0W = 0W‬‬
‫ולכן גם ) ‪ aα + bβ ∈ Ker(T‬וגמרנו‪.‬‬
‫ב(‬
‫) ‪ .~0 ∈ Im(T‬נניח ש־) ‪ .a, b ∈ F ,γ1 , γ2 ∈ Im(T‬ונראה שגם‪.aγ1 + bγ2 ∈ Im(T ) :‬‬
‫מכיוון ששניהם בתמונה‪ ,‬אזי קיימים ‪ α, β ∈ V‬כך ש־ ‪.T (β) = γ2 , T (α) = γ1‬‬
‫נחשב‪T (aα + bβ) = aT (α) + bT (β) = aγ1 + bγ2 :‬‬
‫ולכן ) ‪ aγ1 + bγ2 ∈ Im(T‬כנדרש‪.‬‬
‫טענה ‪ T : V → W 3.7‬חח"ע ⇔ } ‪.Ker(T ) = {0V‬‬
‫הוכחה‪ :‬כיוון ראשון‪ :‬נניח ‪ T‬חח"ע‪ ,‬ונוכיח }‪.Ker(T ) = {0‬‬
‫יהא ) ‪ .α ∈ Ker(T‬אזי ) ‪)α = 0V ⇐ T (α) = 0W = T (0V‬מחח"ע ‪.(T‬‬
‫ולכן }‪.Ker(T ) = {0‬‬
‫כיוון שני‪ :‬נניח }‪ Ker(T ) = {0‬ונוכיח ‪ T‬חח"ע‪ ,‬כלומר‪ :‬אם ) ‪ T (α1 ) = T (α2‬אז ‪.α1 = α2‬‬
‫ואכן‪ ,‬אם ) ‪ T (α1 ) = T (α2‬אזי ‪,T (α1 − α2 ) = T (α1 ) − T (α2 ) = 0‬‬
‫ולכן ) ‪ α1 − α2 ∈ Ker(T‬כלומר‪ α1 − α2 = 0V ,‬כלומר ‪.α1 = α2‬‬
‫משפט ‪ 3.8‬משפט המימדים ‪II‬‬
‫יהי ‪ V‬מ"ו ממימד סופי מעל שדה ‪ ,F‬ויהי ‪ W‬מ"ו מעל ‪ .F‬תהי ‪ T : V → W‬ט"ל‪.‬‬
‫אזי‪,‬‬
‫) ‪ .dim(Ker(T )) + dim(Im(T )) = dim(V‬הוכחה‪ Ker(T ) :‬תמ"ו של ‪ .V‬נבחר בסיס‬
‫‪ α1 , ..., αk‬של ) ‪.Ker(T‬‬
‫) ‪ Im(T‬תמ"ו של ‪ .W‬נבחר בסיס ‪ γ1 , ..., γm‬של ) ‪.Im(T‬‬
‫נראה שקיים בסיס של ‪ V‬בגודל ‪:k + m‬‬
‫‪15‬‬
‫מכיוון ש) ‪ γ1 , ..., γm ∈ Im(T‬אזי קיימים ‪ β1 , ..., βm ∈ V‬כך ש ‪ T (βi ) = γi‬לכל ‪.i‬‬
‫נטען‪ α1 , ..., αk , β1 , ..., βm :‬בסיס של ‪.V‬‬
‫א( ‪ α1 , ..., αk , β1 , ..., βm‬בת"ל‪:‬‬
‫נניח שקיימים סקלרים ‪ ai bi ∈ F‬כך ש‪:‬‬
‫‪=0F‬‬
‫‪=0‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪ai αi +‬‬
‫‪i=1 bi βi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫) ‪i=1 bi T (βi‬‬
‫‪Pk‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪ai T (αi ) +‬‬
‫ונפעיל את ‪ T‬על שני האגפים‪:‬‬
‫‪Pk‬‬
‫‪i=1‬‬
‫אבל ) ‪ αi ∈ Ker(T‬ולכן המחובר השמאלי הוא ‪.0‬‬
‫‪Pm‬‬
‫כמו כן‪= 0 ,‬‬
‫‪i=1 bi γi‬‬
‫=‬
‫‪Pm‬‬
‫) ‪i=1 bi T (βi‬‬
‫וכעת‪ γ1 , ..., γm ,‬בסיס ל־) ‪ Im(T‬ובפרט‪ ,‬בת"ל‪ ,‬ולכן ‪.b1 = ... = bm = 0‬‬
‫‪Pk‬‬
‫נציב זאת ב־‪. i=1 ai αi = 0 :F‬‬
‫וכעת‪ α1 , ..., αk ,‬בסיס ל־) ‪ Ker(T‬ובפרט‪ ,‬בת"ל‪ ,‬ולכן ‪.a1 = ... = ak = 0‬‬
‫ולכן הראינו ש־ ‪ α1 , ..., αk , β1 , ..., βm‬בת"ל‪.‬‬
‫ב( ‪ α1 , ..., αk , β1 , ..., βm‬פורשים את ‪:V‬‬
‫יהי ‪ .v ∈ V‬אזי ) ‪.T (v) ∈ Im(T‬‬
‫‪ γ1 , ..., γm‬בסיס ל־) ‪ ,Im(T‬ולכן קיימים סקלרים ‪ ci‬כך ש־‬
‫‪Pm‬‬
‫ולכן‪= T ( i=1 ci βi ) :‬‬
‫‪Pm‬‬
‫) ‪i=1 ci T (βi‬‬
‫ומליניאריות‪:‬‬
‫‪=0‬‬
‫‪Pm‬‬
‫) ‪i=1 ci βi‬‬
‫=‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 ci γi‬‬
‫‪ T (α −‬כלומר ) ‪∈ Ker(T‬‬
‫‪i=1 ci βi‬‬
‫‪.α −‬‬
‫‪ α1 , ..., αk‬בסיס ל־) ‪ ,Ker(T‬ולכן קיימים סקלרים ‪ai‬‬
‫כך ש־ ‪ai αi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 ci βi‬‬
‫‪Pk‬‬
‫‪i=1‬‬
‫=‬
‫‪ai αi +‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 ci βi‬‬
‫‪Pk‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪ .α −‬נעביר אגפים ונקבל‪:‬‬
‫=‪α‬‬
‫ולכן ‪ α1 , ..., αk , β1 , ..., βm‬פורשים את ‪.V‬‬
‫‪16‬‬
‫‪i=1 ci γi‬‬
‫= )‪T (v‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪Pm‬‬
‫= )‪.T (v‬‬
‫‪3.1‬‬
‫מטריצות‬
‫הגדרה ‪ 3.9‬המטריצה של ה"ל‬
‫יהיו ‪ V, W‬מ"ו מעל שדה ‪ T : V → W ,F‬ה"ל‪.‬‬
‫נבחר בסיסים‪ {α1 , ..., αn } :‬ל־ ‪ {β1 , ..., βm } ,V‬ל־ ‪.W‬‬
‫‪ T (α1 ) ∈ W‬אז‪,‬‬
‫‪T (α1 ) = a11 β1 + a21 β2 + ... + am1 βm‬‬
‫‪ T (α2 ) ∈ W‬אז‪,‬‬
‫‪T (α1 ) = a12 β1 + a22 β2 + ... + am2 βm‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ T (αn ) ∈ W‬אז‪,‬‬
‫‪T (αn ) = a1n β1 + a2n β2 + ... + amn βm‬‬
‫נגדיר מטריצה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪. . . . . . a1n‬‬
‫‪. . . . . . a2n ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫‪amn‬‬
‫‪a12‬‬
‫‪a22‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪am2‬‬
‫‪‬‬
‫‪a11‬‬
‫‪ a21‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ..‬‬
‫‪A = (aij ) = ‬‬
‫‪ .‬‬
‫‪ .‬‬
‫‪ ..‬‬
‫‪am1‬‬
‫המטריצה שבנינו נקראת המטריצה המייצגת את הה"ל ‪,T : V → W‬‬
‫ביחס לבסיסים ) ‪ (αi‬של ‪ V‬ו־ ) ‪ (βi‬של ‪.W‬‬
‫) ‪(α‬‬
‫מסמנים‪.A = [T ](βji ) :‬‬
‫העמודה ה־‪ j‬במטריצה מורכבת מהמקדמים של ) ‪ T (αj‬בפיתוח לפי הבסיס ‪.β1 , ..., βm‬‬
‫למה ‪ 3.10‬המטריצה המייצגת הרכבת ה"ל‬
‫יהיו ‪ V, U, W‬מ"ו מעל ‪ ,F‬ויהיו‬
‫} ‪ {α1 , ..., αn‬בסיס ל־ ‪ {β1 , ..., βm } ,V‬בסיס ל־ ‪ {γ1 , ..., γl } ,U‬בסיס ל־ ‪.W‬‬
‫‪17‬‬
‫ויהיו ‪ T, S‬ט"ל‪:‬‬
‫‪W‬‬
‫→‬
‫‪S‬‬
‫‪γ1 , ..., γl‬‬
‫→‬
‫‪U‬‬
‫‪T‬‬
‫‪β1 , ..., βm‬‬
‫‪V‬‬
‫‪α1 , ..., αn‬‬
‫תהי ) ‪ A = (aij ) ∈ Mm×n (F‬המטריצה המייצגת את ‪ T‬ביחס לבסיסים ) ‪.(βi ), (αi‬‬
‫תהי ) ‪ B = (bij ) ∈ Ml×m (F‬המטריצה המייצגת את ‪ T‬ביחס לבסיסים ) ‪.(γi ), (βi‬‬
‫) ‪(β‬‬
‫) ‪(α‬‬
‫)‪.A = [T ](βii) , B = [S](γii‬‬
‫נשאל‪ :‬מהי המטריצה המייצגת את ‪ S ◦ T‬ביחס לבסיסים‪.(γi ), (αi ) :‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪Pm‬‬
‫= ) ‪(ST )(αk ) = S(T (αk )) = S( j=1 ajk βj ) = j=1 ajk S(βj‬‬
‫‪P‬‬
‫‪P‬‬
‫‪P‬‬
‫‪ajk ( li=1 bij γi ) = li=1 ( m‬‬
‫‪j=1 bij ajk )γi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪j=1‬‬
‫כאשר המעבר האחרון הוא שינוי סדר הסכימה‪.‬‬
‫=‬
‫)כל "סיגמא" כאן היא למעשה ייצוג של עמודה במט' המייצגת את הט"ל ‪.(S, T‬‬
‫נסמן‪:C ∈ Ml×n :‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪j=1 bij ajk‬‬
‫= ‪Cik‬‬
‫אזי המטריצה המייצגת את ‪ S ◦ T‬ביחס לבסיסים‪ (γi ), (αi ) :‬היא בדיוק ‪.C‬‬
‫הגדרה ‪ 3.11‬כפל מטריצות‬
‫המטריצה ‪ C‬המוגדרת ע"י‬
‫‪Pm‬‬
‫‪j=1 bij ajk‬‬
‫= ‪ Cik‬שווה למכפלת המטריצות ‪.BA‬‬
‫טענה ‪ 3.12‬כפל מטריצות הוא אסוציאטיבי ודיסטריביוטיבי‪.‬‬
‫כלומר‪,(AB)C = A(BC) :‬‬
‫וגם ‪ (A + B)C = AC + BC‬וגם ‪.D(E + F ) = DE + DF‬‬
‫)כאשר החיבור והכפל מוגדרים(‪.‬‬
‫‪ 4‬מערכות משוואות‬
‫טענה ‪ 4.1‬ייצוג של פעולות אלמנטריות על מטריצה באמצעות מטריצות אלמנטריות‬
‫נבטא כ"א מהפעולות האלמנטריות על השורות ע"י כפל משמאל במטריצה אלמנטרית‪.‬‬
‫)מט' אלמנטרית‪ :‬מטריצה המתקבלת ממט' היחידה ע"י פיולה אלמנטרית(‬
‫‪18‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪0 0‬‬
‫א( החלפת שתי שורות זו בזו ‪ .Li ↔ Lj‬לדוגמא‪ :‬החלפת ‪0 1  :L2 ↔ L3‬‬
‫‪1 0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ 0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫ב( כפל שורה בסקלר ‪ Li ← cLi :c 6= 0‬לדוגמא‪0  :L2 ← −6L2 :‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫ג( הוספת כפולה ‪ c‬של שורה ‪ j‬לשורה ‪Li ← Li + cLj :(i 6= j) i‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫לדוגמא‪0  :L3 ← L3 − 4L1 :‬‬
‫‪1‬‬
‫הגדרה ‪ 4.2‬מטריצה הפיכה‪:‬‬
‫‪1 0‬‬
‫‪ 0 −6‬‬
‫‪0 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪1 0‬‬
‫‪ 0 1‬‬
‫‪−4 0‬‬
‫מטריצה ‪ B m × m‬ריבועית תיקרא הפיכה אם קיימת מטריצה ‪ B 0‬כך ש ‪.BB 0 = B 0 B − I‬‬
‫טענה ‪ 4.3‬המטריצות האלמנטריות הן מטריצות הפיכות‪ ,‬וההופכיות להן גם כן אלמנטריות‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬כ"א מהפעולות האלמנטריות על השורות הן פעולות הפיכות‪.‬‬
‫כלומר ניתן לחזור אל המערכת המקורית ע"י ביצוע פעולות אלמנטריות‪.‬‬
‫ולכן המטריצות המייצגות אותן הפיכות‪.‬‬
‫)אם כפלנו ב־‪ c‬אז נכפול ב־ ‪ 1c‬כדי להפוך‪ ,‬וכו'(‪.‬‬
‫)ניתן לרשום זאת בדרך יותר רשמית(‪.‬‬
‫מסקנה ‪ 4.4‬כל מכפלה של מט' אלמנטריות היא הפיכה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬יהיו ‪ E1 , ..., Es‬מט' אלמנטריות‪ .‬ראינו שהן הפיכות‪.‬‬
‫נגדיר‪ B = Es−1 · ... · E1−1 ,A = E1 · ... · Es :‬ונראה ש־‪ B‬הופכית ל־‪:A‬‬
‫‪AB = (E1 · ... · Es )(Es−1 · ... · E1−1 ) = I‬‬
‫זה נכון בגלל האסוציאטיביות ־ נכפול "מבפנים החוצה"‪:‬‬
‫קודם ‪ Es Es−1 = I‬וכו'‪.‬‬
‫למה ‪ 4.5‬יהיו ‪ B, C‬מטריצות הפיכות‪ .‬אזי ‪ BC‬הפיכה‪ ,‬ו־ ) ‪.(BC)−1 = (C −1 B −1‬‬
‫‪19‬‬
‫הוכחה‪(C −1 B −1 )(BC) = C −1 (B −1 B)C = C −1 IC = C −1 C = I :‬‬
‫‪(BC)(C −1 B −1 ) = B(CC −1 )B −1 = BIB −1 = BB −1 = I‬‬
‫למה ‪ 4.6‬אם היא קיימת‪ ,‬המטריצה ההופכית היא יחידה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬תהי ‪ A‬מט' הפיכה‪ .‬נניח ‪ B, C‬הופכיות לה‪.‬‬
‫‪B = BI = B(AC) = (BA)C = IC = C‬‬
‫טענה ‪ 4.7‬תהי ) ‪ A ∈ Mn (F‬ו־ ‪ .b ∈ F n‬אזי למערכת ‪ Ax = b‬יש פתרון יחיד ⇔ ‪A‬‬
‫הפיכה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬כיוון ראשון‪ :‬נניח ‪ A‬הפיכה‪ .‬נטען ש־‪ α = A−1 b‬הוא פתרון יחיד‪.‬‬
‫זהו פתרון‪.A(A−1 b) = (AA−1 )b = Ib = b :‬‬
‫הוא יחיד‪ :‬נניח ‪ β ∈ F n‬פתרון‪ .‬ז"א ‪ .Aβ = b‬נכפיל את שני האגפים משמאל ב־ ‪:A−1‬‬
‫‪A−1 Aβ = A−1 b ⇒ β = A−1 b‬‬
‫כיוון שני‪ :‬נניח שיש למערכת פתרון יחיד‪.‬‬
‫ולכן בפתרון מערכת המשוואות הגענו ע"י פעולות אלמנטריות למטריצת היחידה‪.‬‬
‫ממשפט שלמדנו )וכנראה לא בסיכום זה‪ ,(...‬אם ניתן להגיע מ־‪ A‬למט' היחידה אזי ‪ A‬הפיכה‪.‬‬
‫‪ 4.1‬ייצוג ע"י טרנספורמציות ליניאריות‬
‫טענה ‪ 4.8‬ההעתקה " ‪:"TA‬‬
‫תהא ) ‪ .A ∈ Mm×n (F‬ההעתקה ‪ TA : F n → F m‬המוגדרת ע"י‪:‬‬
‫‪ TA (α) = Aα‬עבור ‪ α ∈ F n‬היא ט"ל‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬עקב דיסטריביוטיביות כפל מטריצות‪:‬‬
‫) ‪T (α1 + α2 ) = A(α1 + α2 ) = Aα1 + Aα2 = T (α1 ) + T (α2‬‬
‫וגם‪T (cα) = A(cα) = cA(α) = cT (α) :‬‬
‫‪20‬‬
‫מסקנה ‪ 4.9‬בהינתן מערכת משוואות אי הומוגנית‪,A~x = ~b ,‬‬
‫אנו למעשה מחפשים את כל הוקטורים ‪ α ∈ F n‬כך ש־ ‪.TA (α) = ~b‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ 0 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫מקרה פרטי‪ ~b =  .  :‬ואז הפתרונות של המערכת הם בדיוק ) ‪,Ker(TA‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪0‬‬
‫שהוא תת־מרחב‪.‬‬
‫כלומר‪:‬‬
‫מימד מרחב הפתרונות של מערכת הומוגנית = )) ‪dim(Ker(TA‬‬
‫= מספר המשתנים החופשיים = ‪n − r‬‬
‫)כאשר ‪ n‬הוא מס' המשתנים‪,‬‬
‫‪ r‬היא דרגת השורות של ‪ = A‬מימד המרחב הנפרש ע"י השורות של ‪.(A‬‬
‫טענה ‪ 4.10‬דרגת השורות של ‪Im(TA ) = r =A‬‬
‫עקב הסבר לא מובן‪ ,‬ידוע ש־) ‪ Im(TA‬שווה גם לדרגת העמודות של ‪.A‬‬
‫)נחוץ הסבר‪ ,‬זה קטע שלא הבנתי(‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬לפי משפט המימדים‪:‬‬
‫‪dim(Im(TA )) = dim(F n ) − dim(Ker(TA )) = n − (n − r) = r‬‬
‫הגדרה ‪ 4.11‬ט"ל הפיכה‪:‬‬
‫‪ F‬שדה‪ V, W ,‬מ"ו מעל ‪ .F‬ט"ל ‪ T : V → W‬תקרא הפיכה‬
‫אם קיימת ‪ T 0 : W → V‬ט"ל כך ש‪ T 0 ◦ T = IdV :‬וגם ‪.T ◦ T 0 = IdW‬‬
‫למה ‪ 4.12‬אם ‪ T : V → W‬ט"ל שהיא חח"ע ועל‪ ,‬אזי קיימת ט"ל הופכית ‪,T 0 : W → V‬‬
‫יחידה‪ ,‬כך ש‪ T 0 ◦ T = IdV :‬וגם ‪.T ◦ T 0 = IdW‬‬
‫‪21‬‬
‫הוכחה‪ :‬ידוע מתורת הפונקציות הכללית שקיימת העתקה יחידה כזאת‪.‬‬
‫מה שצריך להוכיח זה שהיא אכן ליניארית‪.‬‬
‫נבדוק‪:‬‬
‫‪ (1‬אם ‪ β1 , β2 ∈ W‬אזי ) ‪.T 0 (β1 + β2 ) = T 0 (β1 ) + T 0 (β2‬‬
‫מאחר ו־ ‪ T‬חח"ע‪ ,‬מספיק להוכיח ש־)) ‪T (T 0 (β1 + β2 ) = T (T 0 (β1 ) + T 0 (β2‬‬
‫וכעת‪T (T 0(β1 + β2 )) = (T ◦ T 0 )(β1 + β2 ) = Id(β1 + β2 ) = β1 + β2 :‬‬
‫ומצד שני‪,‬‬
‫= )) ‪T (T 0 (β1 ) + T 0 (β2 )) = T (T 0 (β1 )) + T (T 0(β2‬‬
‫‪= (T ◦ T 0 )(β1 ) + (T ◦ T 0 )(β2 ) = Id(β1 ) + Id(β2 ) = β1 + β2‬‬
‫‪ (2‬לכל ‪:T 0 (cβ) = cT 0 (β) ,c ∈ F ,β ∈ W‬‬
‫שוב מספיק להראות ש ))‪ T (T 0 (cβ)) = T (cT 0 (β‬כי ‪ T‬חח"ׂע‪.‬‬
‫‪T (cT 0 (β)) = cT (T 0 (β)) = c(Idβ) = cβ‬‬
‫ומצד שני‪.T (T 0 (cβ)) = (T ◦ T 0 )(cβ) = Id(cβ) = cβ ,‬‬
‫‪ 4.2‬ישריה‬
‫הגדרה ‪ 4.13‬ישריה‬
‫יהא ‪ V‬מ"ו מעל ‪ U ⊆ V ,F‬תת־מרחב‪ .‬ויהי ‪.α0 ∈ V‬‬
‫הקבוצה‪ α0 + U = {α0 + β|β ∈ U } :‬נקראת ישריה‪.‬‬
‫נאמר שישריה זו מקבילה לתת־המרחב ‪.U‬‬
‫נגדיר‪ :‬מימד הישריה שווה למימד של ‪.U‬‬
‫משפט ‪ 4.14‬ישריה היא אוסף פתרונות של מע' משוואות‪:‬‬
‫תהא ‪ A~x = ~b‬מערכת משוואות‪(b ∈ F m ,x ∈ F n ,A ∈ Mm×n (F )) .‬‬
‫נסמן ב־ ‪ U‬את אוסף הפתרונות של המע' ההומוגנית ‪.A~x = ~0‬‬
‫זהו תת־מרחב‪.‬‬
‫יהא ‪ α0 ∈ F n‬פתרון כלשהו של ‪) .A~x = ~b‬אזהרה‪ :‬אולי הוא לא קיים!(‬
‫אזי‪ ,‬אוסף הפתרונות של ‪ A~x = ~b‬הוא בדיוק הישריה ‪.α0 + U‬‬
‫‪22‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן‪=Z :‬קב' הפתרונות של המערכת ‪ ,A~x = ~b‬ז"א ‪ δ ∈ Z‬אם"ם ‪.Aδ = ~b‬‬
‫צריך להוכיח‪:‬‬
‫‪α0 + U ⊆ Z (1‬‬
‫‪α0 + U ⊇ Z (2‬‬
‫נוכיח‪:‬‬
‫‪(1‬‬
‫‪ A(α0 + u) = Aα0 + Au = ~b + ~0 = ~b‬ולכן ‪) α0 + u ∈ Z‬עבור ‪(u ∈ U‬‬
‫‪(2‬‬
‫נניח ‪ δ ∈ Z‬כלומר ‪ Aδ = ~b‬וצריך להוכיח שקיים ‪ u ∈ U‬כך ש־‪.δ = α0 + u‬‬
‫‪A(δ − α0 ) = Aδ − Aα0 = ~b − ~b = ~0‬‬
‫ולכן ‪) δ − α0 ∈ U‬כי הוא פתרון להומוגנית(‪.‬‬
‫כעת נקרא לו ‪ u‬וקיבלנו‪.δ = α0 + (δ − α0 ) = α0 + u ∈ α0 + U ,‬‬
‫טענה ‪ 4.15‬אם ‪ U‬תמ"ו‪ α0 ∈ V ,‬ו־ ‪ γ ∈ α0 + U‬אזי ‪α0 + U = γ + U‬‬
‫הוכחה‪ :‬צריך להוכיח‪:‬‬
‫‪ α0 + U ⊆ γ + U (1‬וגם‪α0 + U ⊇ γ + U (2 :‬‬
‫‪ (1‬יהא ‪ β ∈ α0 + U‬אזי ‪ β = α0 + u0‬כאשר ‪.u0 ∈ U‬‬
‫וגם‪ γ = α0 + u1 :‬לאיזשהו ‪.u1 ∈ U‬‬
‫אז‪:‬‬
‫‪β − γ = (α0 + u0 ) − (α0 + u1 ) = u0 − u1‬‬
‫ומכיוון ש ‪ U‬תמ"ו‪ ,‬הוא מקיים סגירות לחיבור ולכן ‪.u0 − u1 ∈ U‬‬
‫נסמנו ‪.u0 − u1 = u2‬‬
‫ולכן‪.β = γ + (β − γ) = γ + u2 ∈ γ + U ,‬‬
‫‪ (2‬נניח ש ‪ β = γ + u0‬כאשר ‪ ,u0 ∈ U‬וצ"ל ש־ ‪.β ∈ α0 + U‬‬
‫כאמור‪ γ = α0 + u1 :‬ולכן‪,‬‬
‫‪β = γ + u0 = α0 + u1 + u0 = α0 + (u1 + u0 ) ∈ α0 + U‬‬
‫)המעבר האחרון עוד פעם מסגירות לחיבור של ‪.(U‬‬
‫‪23‬‬
‫טענה ‪ 4.16‬אם ‪ U1 , U2‬תת־מרחבים של ‪ α1 , α2 ∈ V ,V‬כך ש‪ α1 + U1 = α2 + U2 :‬אזי‬
‫‪.U1 = U2‬‬
‫הוכחה‪ :‬צריך להוכיח‬
‫‪ U1 ⊆ U2 (1‬וגם ‪.U1 ⊇ U2 (2‬‬
‫‪ (1‬נשים לב ש־ ‪α2 = α2 + 0 = α2 + U2 = α1 + U1‬‬
‫)כי ‪ 0‬נמצא בכל תמ"ו‪ ,‬ומהנתון(‪.‬‬
‫כעת לפי הטענה הקודמת‪.α2 + U1 = α1 + U1 ,‬‬
‫)כי נסמן ‪ α1 = α0 ,α2 = γ‬ואז‪.(α1 + U1 = α2 + U2 ⇐ α2 ∈ α1 + U1 :‬‬
‫אבל ראינו גם שמתקיים שזה שווה ל־‬
‫‪α2 + U1 = α1 + U1 = α2 + U2‬‬
‫ולכן ‪α2 + U1 = α2 + U2‬‬
‫כעת יהיה ‪ β1 ∈ U1‬אזי ‪:‬‬
‫‪α2 + β1 ∈ α2 + U1 = α2 + U2‬‬
‫כלומר קיים ‪ β ∈ U2‬כך ש‪:‬‬
‫‪α2 + β1 = α2 + β2‬‬
‫ולכן ‪ β1 = β2‬כלומר ‪.β1 ∈ U2‬‬
‫‪ (2‬ומשיקולי סימטריה‪ ,‬גם ‪.U2 ⊆ U1‬‬
‫‪5‬‬
‫מרחב ההעתקות הליניאריות ) ‪Hom(V, W‬‬
‫הגדרה ‪ 5.1‬יהיו ‪ V, W‬מ"ו מעל שדה ‪ .F‬נסמן‪ Hom(V, W ) :‬את אוסף כל הה"ל מ־ ‪V‬‬
‫ל־ ‪.W‬‬
‫‪24‬‬
‫משפט ‪ Hom(V, W )ׁ 5.2‬הוא מ"ו מעל השדה ‪,F‬‬
‫כאשר החיבור מוגדר‪(S + T )(α) = S(α) + T (α) :‬‬
‫והכפל בסקלר מוגדר‪(cS)(α) = c · S(α) :‬‬
‫)עבור ‪.(c ∈ F ,α ∈ V ,S, T : V → W‬‬
‫ההוכחה פשוטה אך ארוכה ולכן לא כאן‪.‬‬
‫משפט ‪ 5.3‬אם ‪ V, W‬ממימד סופי מעל ‪,F‬‬
‫אזי ‪.dim(Hom(V, W )) = dimV · dimW‬‬
‫הוכחה‪ :‬נניח ‪.dimV = n , dimW = m‬‬
‫יהיו } ‪ {α1 , ..., αn‬בסיס ל־ ‪ {β1 , ..., βm } ,V‬בסיס ל־ ‪.W‬‬
‫נבנה בסיס ל־) ‪ Hom(V, W‬המכיל ‪ m · n‬איברים‪:‬‬
‫לכל ‪ 1 ≤ k ≤ n , 1 ≤ l ≤ m‬נגדיר )‪:Ekl ∈ Hom(V, W‬‬
‫‪i=k‬‬
‫‪i 6= k‬‬
‫‪if‬‬
‫‪if‬‬
‫‪βl‬‬
‫‪0‬‬
‫(‬
‫= ) ‪Ekl (αi‬‬
‫)או בקיצור ‪ Ekl (αi ) = δik βl‬כאשר ‪ δik‬היא הדלתא של קרונקר(‪.‬‬
‫כעת‪ Ekl ,‬היא ט"ל כי היא הוגדרה על איברי הבסיס של ‪.V‬‬
‫‪1≤k≤n‬‬
‫‪ {Ekl }1≤l≤m‬בת"ל ב־) ‪:Hom(V, W‬‬
‫‪ (1‬נראה ש‪:‬‬
‫‪Pn Pm‬‬
‫‪1≤k≤n‬‬
‫‪ {akl }1≤l≤m‬ב־ ‪ F‬כך ש־ ‪. k=1 l=1 akl Ekl = 0‬‬
‫נניח שקיימים סקלרים‬
‫נציב את ‪ αi‬בשיויון ונשים לב שהמון איברים נעלמים‪:‬‬
‫‪ail βl‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪l=1‬‬
‫= ) ‪akl Ekl (αi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪l=1‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪k=1‬‬
‫=‪0‬‬
‫וכעת‪ β1 , ..., βm ,‬בסיס ל־ ‪ ,W‬ובפרט בת"ל‪ ,‬ולכן ‪.ai1 = ... = aim = 0‬‬
‫מהצבת ‪ αi‬לכל ‪ 1 ≤ i ≤ m‬נקבל שכל המקדמים בצ"ל הם ‪.0‬‬
‫ולכן } ‪ {Ekl‬בת"ל‪.‬‬
‫‪ (2‬נראה ש־} ‪ {Ekl‬פורשים את ) ‪:Hom(V, W‬‬
‫‪25‬‬
‫תהי ) ‪ .T ∈ Hom(V, W‬לכל ‪ T (αj ) ∈ W ,1 ≤ j ≤ n‬ולכן נציגו כצ"ל של הבסיס‬
‫‪ β1 , ..., βm‬של ‪:W‬‬
‫‪aij βi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ) ‪.T (αj‬‬
‫כעת נראה ש־ ‪akl Ekl‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪l=1‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪k=1‬‬
‫= ‪T‬‬
‫ומכאן נסיק ש־} ‪ {Ekl‬פורש את ) ‪:Hom(V, W‬‬
‫מאחר ובשני האגפים יש ה"ל‪ ,‬כדי להראות שויון שלהן די לבדוק שויון על איברי הבסיס של‬
‫‪.V‬‬
‫) ‪ali βl = T (αi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪l=1‬‬
‫= ) ‪alk Ekl (αi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪l=1‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪k=1‬‬
‫‪1≤k≤n‬‬
‫‪ {Ekl }1≤l≤m‬בסיס ל־) ‪.Hom(V, W‬‬
‫ולכן הראינו את כל הנדרש‪ ,‬ו־‬
‫טענה ‪ 5.4‬יהי ‪ V‬ממימד ‪ n‬מעל שדה ‪ ,F‬ויהי } ‪ {α1 , ..., αn‬בסיס ל־ ‪.V‬‬
‫ויהי ‪ W‬ממימד ‪ m‬מעל שדה ‪ ,F‬ויהי } ‪ {β1 , ..., βm‬בסיס ל־ ‪.W‬‬
‫אזי ההתאמה ) ‪ µ : Hom(V, W ) → Mm×n (F‬המתאימה לכל ה"ל ‪T : V → W‬‬
‫את המטריצה המייצגת אותה ביחס לבסיסים ) ‪ (αi‬ו־) ‪:(βi‬‬
‫} ‪{α ,...,α‬‬
‫} ‪µ(T ) = [T ]{β11,...,βmn‬‬
‫היא איזומורפיזם של המרחב ) ‪ Hom(V, W‬על ) ‪.Mm×n (F‬‬
‫כלומר שומרת על כפל בסקלר וחיבור‪ ,‬ובנוסף חח"ע ועל‪.‬‬
‫הוכחה‪ µ (1 :‬חיבורית‪:‬‬
‫נראה שלכל ) ‪:µ(T + S) = µ(T ) + µ(S) ,T, S ∈ Hom(V, W‬‬
‫נסמן‪µ(S) = B = (bij ) , µ(T ) = A = (aij ) :‬‬
‫כלומר‪aij βi ,‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ) ‪, T (αj‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 bij βi‬‬
‫= ) ‪S(αj‬‬
‫נחשב המטריצה המייצגת את ‪ T + S‬ביחס לבסיסים ) ‪ (αi‬ו־) ‪:(βj‬‬
‫=‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 bij βi‬‬
‫‪+ B)ij βi‬‬
‫‪aij βi +‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 (A‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ) ‪(T + S)(αj ) = T (αj ) + S(αj‬‬
‫= ‪+ bij )βi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 (aij‬‬
‫=‬
‫ולכן המטריצה המייצגת את ‪ T + S‬ביחס לבסיסים ) ‪ (αi‬ו־) ‪ (βj‬היא המטריצה ‪:A + B‬‬
‫‪26‬‬
‫)‪µ(T + S) = A + B = µ(T ) + µ(S‬‬
‫‪ µ (2‬שומרת על כפל בסקלר‪:‬‬
‫יהיו ) ‪.c ∈ F , S ∈ Hom(V, W‬‬
‫נסמן‪ µ(S) = A = (aij ) :‬כלומר ‪aij βi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ) ‪.S(αj‬‬
‫נחשב את המטריצה המייצגת את ‪ cS‬ביחס לבסיסים ) ‪ (αi‬ו־) ‪:(βi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 (cA)ij βi‬‬
‫= ‪· aij )βi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1 (c‬‬
‫= ‪aij βi‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1‬‬
‫· ‪(cS)(αj ) = c · S(αj ) = c‬‬
‫ולכן המטריצה המייצגת את ‪ cS‬ביחס לבסיסים הנ"ל היא ‪.cA‬‬
‫)‪µ(cS) = cA = cµ(S‬‬
‫⇐⇐ולכן ‪ µ‬היא ט"ל מ־) ‪ Hom(V, W‬ל־ ) ‪.Mm×n (F‬‬
‫‪ (3‬נראה ש־‪ µ‬חח"ע‪:‬‬
‫מכך שהיא ט"ל‪ ,‬מספיק לראות ש־}‪.Ker(µ) = {0‬‬
‫יהי )‪ .T ∈ Ker(µ‬זאת אומרת‪.µ(T ) = 0m×n ,‬‬
‫‪0 · βi = 0‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ) ‪T (αj‬‬
‫קיבלנו ש־ ‪ T‬מתאפסת על כל הבסיס‪ ,‬ולכן ‪) T = 0‬העתקת האפס(‪.‬‬
‫‪ µ (4‬על‪:‬‬
‫כמסקנה ממשפט המימדים‪:‬‬
‫‪dim(Im(Hom(V, W ))) = dim(Mm×n (F )) + 0 = mn‬‬
‫ולכן‪ ,‬ה"ל שהיא חח"ע מ־) ‪ Hom(V, W‬ל־) ‪ Mm×n (F‬היא גם על‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫המרחב הדואלי‬
‫הגדרה ‪ 6.1‬פונקציונל ליניארי‬
‫‪ F‬שדה‪ V ,‬מ"ו מעל ‪.F‬‬
‫העתקה ליניארית ‪ ϕ : V → F‬תיקרא פונקציונל ליניארי על ‪.V‬‬
‫‪27‬‬
‫הגדרה ‪ 6.2‬המרחב הדואלי‬
‫}אוסף כל הפונק' הליניאריים על ‪V ∗ = Hom(V, F ) ={V‬‬
‫ייקרא המרחב הדואלי ל־ ‪.V‬‬
‫משפט ‪ 6.3‬המימד של ∗ ‪V‬‬
‫נניח ‪ dimF V = n‬מימד סופי‪ .‬ונזכור ש־∗ ‪ V‬בעצמו מ"ו‪.‬‬
‫אזי‪dim(Hom(V, F )) = (dimV ) · (dimF ) = n · 1 = n ,‬‬
‫הגדרה ‪V ∗ ∗ = (V ∗)∗ = Hom(V ∗, F ) 6.4‬‬
‫טענה ‪ 6.5‬דוגמא לאיבר ב־∗ ∗ ‪:V‬‬
‫‪α‬‬
‫יהא ‪ α ∈ V‬וקטור כלשהו‪ .‬נסמן‪ˆ : V ∗ → F :‬‬
‫‪α‬‬
‫∗ ‪ˆ (ϕ) = ϕ(α) , ϕ ∈ V‬‬
‫‪ α‬אכן פונק' ליניארי על ∗ ‪:V‬‬
‫נטען ש ˆ‬
‫הוכחה‪ :‬יהיו ∗ ‪:c ∈ F ,ϕ, ϕ1 , ϕ2 ∈ V‬‬
‫‪α‬‬
‫‪ˆ (ϕ1 + ϕ2 ) = (ϕ1 + ϕ2 )(α) = ϕ1 (α) + ϕ2 (α) = α(ϕ‬‬
‫‪ˆ 1 ) + α(ϕ‬‬
‫)‪ˆ 2‬‬
‫)‪α(cϕ‬‬
‫ˆ‬
‫ˆ‪= (cϕ)(α) = cϕ(α) = c‬‬
‫)‪α(ϕ‬‬
‫טענה ‪ 6.6‬למעשה‪ ,‬הגדרנו העתקה ∗ ∗ ‪,M : V → V‬‬
‫‪.α ∈ V , M (α) = α‬‬
‫ˆ‬
‫נטען ש־ ‪ M‬היא ט"ל‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬ראשית נבדוק האם מתקיים‪:M (α + β) = M (α) + M (β) :‬‬
‫צריך להוכיח שלכל ∗ ‪,ϕ ∈ V‬‬
‫)‪(M (α + β))(ϕ) =? (M (α))(ϕ) + (M (β))(ϕ‬‬
‫כלומר‪:‬‬
‫\‬
‫ˆ‬
‫‪(α‬‬
‫‪+ β)(ϕ) =? α‬‬
‫)‪ˆ (ϕ) + β(ϕ‬‬
‫)‪ϕ(α + β) =? ϕ(α) + ϕ(β‬‬
‫‪28‬‬
‫התשובה ל־" ?=" האחרון היא כן‪ ,‬כי ‪ ϕ‬פונק' ליניארי‪.‬‬
‫צריך גם לבדוק‪:‬‬
‫)‪M (cα) =? cM (α‬‬
‫כלומר צ"ל שלכל ∗ ‪:ϕ ∈ V‬‬
‫)‪(M (cα))(ϕ) =? (cM (α))(ϕ‬‬
‫)‪cα(ϕ‬‬
‫ˆ‬
‫ˆ‪=? c‬‬
‫)‪α(ϕ‬‬
‫)‪ϕ(cα) =? c · ϕ(α‬‬
‫שוב פעם התשובה היא כן כי ‪ ϕ‬היא פונק' ליניארי‪.‬‬
‫‪ M (α) = α‬היא‬
‫משפט ‪ 6.7‬אם ∞ < ‪ dimV = n‬אזי ההעתקה‪ˆ ,M : V → V ∗ ∗ :‬‬
‫איזומורפיזם‪.‬‬
‫)טענת עזר‪ :‬אם ‪ ,dimV = n‬ו־ ‪ 0 6= α ∈ V‬אזי קיים פונק' ליניארי על ‪ ,ϕ ,V‬כך ש־‬
‫‪.ϕ(α) 6= 0‬‬
‫הוכחת הטענה‪ :‬נשלים את ‪ α‬לבסיס‪ {α1 , ..., αn } :‬של ‪) .V‬תמיד אפשר(‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬יש פונק' ליניארי ‪ ϕ : V → F‬כך ש‪ ϕ(α1 ) = 1 :‬ו־‪ ϕ(αi ) = 0‬לכל ‪(.i = 2, ..., n‬‬
‫הוכחה‪) :‬למשפט עצמו(‪:‬‬
‫כזכור‪,n = dimV = dimV ∗ = dimV ∗ ∗ ,‬‬
‫ו־ ‪ M‬ט"ל‪ ,‬ולכן מספיק להוכיח ש־ }‪ Ker(M ) = {0‬כי אז ‪ M‬חח"ע ואז‪:‬‬
‫‪dim(Im(M ) = n − dim(Ker(M )) = n − 0 = n‬‬
‫כלומר ∗ ∗ ‪ Im(M ) = V‬והיא גם על‪.‬‬
‫ואכן ‪ M‬חח"ע‪ ,‬כי אם ) ‪,α ∈ Ker(M‬‬
‫ˆ‪.‬‬
‫‪ α‬הוא פונקציונל האפס‪ ,‬כלומר לכל ∗ ‪α(ϕ) = 0 ,ϕ ∈ V‬‬
‫אזי ˆ‬
‫ז"א‪ ϕ(α) = 0 ,‬לכל ∗ ‪.ϕ ∈ V‬‬
‫וע"פ טענת העזר‪ α = 0 ,‬ולכן }‪.Ker(M ) = {0‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ 6.1‬הבסיס הדואלי‬
‫הגדרה ‪ 6.8‬בסיס דואלי‪:‬‬
‫‪ .dimV = n‬יהא } ‪ B = {α1 , ..., αn‬בסיס של ‪.V‬‬
‫לכל ‪ i = 1...n‬קיים ∗ ‪ ϕi ∈ V‬יחיד כך ש‪:‬‬
‫=‪j‬‬
‫‪6 i‬‬
‫‪j=i‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫(‬
‫= ) ‪ϕi (αj‬‬
‫נסמן‪ ,B∗ = {ϕ1 , ..., ϕn } :‬מהווה בסיס ל־∗ ‪ ,V‬וייקרא הבסיס הדואלי ל־‪.B‬‬
‫נוכיח שזהו באמת בסיס‪:‬‬
‫הוכחה‪ {ϕ1,...,ϕn } :‬קבוצה בת"ל‪:‬‬
‫‪P‬‬
‫נניח ‪ ,a1 , ..., an ∈ F‬ושמתקיים‪, ni=1 ai ϕi = 0 :‬‬
‫אזי לכל וקטור ‪,α ∈ V‬‬
‫‪ai ϕi (α) = 0‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1‬‬
‫ובפרט לכל ‪) αj ∈ B‬כלומר בבסיס של ‪,(V‬‬
‫‪ai ϕi (αj ) = 0‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ‪aj = aj · 1‬‬
‫ולכן ‪ a1 = ... = an = 0‬ולכן } ‪ {ϕ1 , ..., ϕn‬בת"ל‪.‬‬
‫נראה ש־∗‪ B‬פורשת את ∗ ‪:V‬‬
‫יהא ∗ ‪.ϕ ∈ V‬‬
‫נניח ‪.i = 1, ..., n , ϕ(αi ) = ai ∈ F‬‬
‫ונטען ש־ ‪ai ϕi‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ‪.ϕ‬‬
‫כדי להוכיח זאת מספיק שנבדוק ששני הצדדים מתלכדים על הבסיס )כי אלו פונק' ליניאריים(‪.‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪aj = ϕ(αj ) =? ( i=1 ai ϕi )(αj ) = i=1 ai ϕi (αj ) = aj · 1 = aj‬‬
‫‪{α‬‬
‫‪ˆ 1 , ..., α‬‬
‫טענה ‪ˆ n } = B ∗ ∗ = (B∗)∗ ⊂ V ∗ ∗ 6.9‬‬
‫‪30‬‬
‫‪i=j‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫‪i 6= j‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫(‬
‫‪α‬‬
‫= ‪ˆ i (ϕj ) = ϕj (αi ) = δji‬‬
‫וזה בדיוק מקיים את הגדרת הבסיס הדואלי‪.‬‬
‫‪,M (α) = α‬‬
‫מסקנה ‪ 6.10‬בעצם ראינו שהה"ל ∗ ∗ ‪ M : V → V‬שהגדרנו קודם‪ˆ :‬‬
‫לוקחת את הבסיס ‪ B‬לבסיס ∗ ∗ ‪ ,B‬ולכן זוהי הוכחה נוספת לכך ש־ ‪ M‬איזומורפיזם‪.‬‬
‫טענה ‪ T : V → W 6.11‬היא איזומורפיזם אם"ם לוקחת בסיס של ‪ V‬לבסיס של ‪) .W‬ללא‬
‫הוכחה‪(?...‬‬
‫‪ 6.2‬מאפסים‬
‫הגדרה ‪ 6.12‬מאפסים‪:‬‬
‫‪ V‬מ"ו מעל ‪ A ⊆ V ,F‬תת־קבוצה‪ .‬נסמן‪:‬‬
‫}‪=A0 = {ϕ ∈ V ∗ |ϕ(α) = 0 , ∀α ∈ A‬המאפס של ‪.A‬‬
‫טענה ‪ A0 6.13‬הוא תת־מרחב של ∗ ‪.V‬‬
‫הוכחה‪ :‬ראשית‪ ,‬פונקציונל ה־‪ 0‬נמצא ב־ ‪ A0‬ולכן היא לא ריקה‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬אם ‪ ,ϕ1 , ϕ2 ∈ A0‬ו־ ‪ ,c1 , c2 ∈ F‬צריך להוכיח‪.c1 ϕ1 + c2 ϕ2 ∈ A0 :‬‬
‫ואכן‪ ,‬אם ‪:α ∈ A‬‬
‫‪(c1 ϕ1 + c2 ϕ2 )(α) = c1 ϕ1 (α) + c2 ϕ2 (α) = c1 · 0 + c2 · 0 = 0‬‬
‫טענה ‪A0 = (sp(A))0 6.14‬‬
‫הוכחה‪ :‬מכיוון ש־)‪,A ⊆ sp(A‬‬
‫אזי כל פונקציונל שמתאפס על )‪ sp(A‬וודאי מתאפס גם על ‪.A‬‬
‫ולכן ‪.(sp(A))0 ⊆ A0‬‬
‫נוכיח את כיוון ההכלה השני‪:‬‬
‫נניח ‪ ϕ ∈ A0‬וצריך להוכיח‪.ϕ ∈ (sp(A))0 :‬‬
‫‪31‬‬
‫אז יהא )‪ ,β ∈ sp(A‬כלומר קיימים ‪ α1 , ..., αr ∈ A‬וסקלרים ‪ci‬‬
‫כך ש־ ‪ .β = c1 α1 + ... + cr αr‬נבדוק שמתקיים ‪:ϕ(β) = 0‬‬
‫‪ϕ(β) = ϕ(c1 α1 + ... + cr αr ) = c1 ϕ(α1 ) + ... + cr ϕ(αr ) = c1 · 0 + ... + cr · 0 = 0‬‬
‫טענה ‪ 6.15‬יהא ‪ V‬מ"ו ממימד ‪ n‬מעל ‪ ,F‬ו־‪ A‬תת מרחב ממימד ‪.r‬‬
‫אזי‪.dim(A0 ) = n − r ,‬‬
‫כלומר )‪.dim(A0 ) = dim(V ) − dim(A‬‬
‫הוכחה‪ :‬יהא } ‪ {α1 , ..., αr‬בסיס ל־‪ .A‬נמשיך אותו לבסיס של ‪.{α1 , ..., αr , ..., αn } :V‬‬
‫יהא } ‪ {ϕ1 , ..., ϕr , ..., ϕn‬הבסיס הדואלי )כלומר זה שמקיים ‪.(ϕi (αj ) = δij‬‬
‫נטען ש־} ‪ ,A0 = sp{ϕr+1 , ..., ϕn‬וזה יוכיח את טענתינו!‬
‫)זה מפני ש־} ‪ {ϕr+1 , ..., ϕn‬קבוצה בת"ל כחלק מבסיס‪ ,‬וגודלה ‪ n−r‬וזה מה שאנו מחפשים‪(.‬‬
‫ברור ש־ ‪ ,{ϕr+1 , ..., ϕn } ∈ A0‬כי‬
‫לכל ‪, r + 1 ≤ j ≤ n‬ו־ ‪ :1 ≤ i ≤ r‬מתקיים ‪.ϕj (αi ) = 0‬‬
‫ידוע שהקבוצה הזו היא בת"ל ולכן נותר להראות פרישה‪:‬‬
‫יהא ‪ .ϕ ∈ A0‬וצריך להוכיח ש־‪ ϕ‬צ"ל של ‪.ϕr+1 , ..., ϕn‬‬
‫ידוע לנו כבר ש־ ‪.ϕ = c1 ϕ1 + ... + cr ϕr + cr+1 ϕr+1 ... + cn ϕn‬‬
‫נראה שכל ‪ ϕ1≤i≤r‬לא משפיע על הצ"ל‪ ,‬כלומר מקדמו הוא ‪:0‬‬
‫נחשב עבור ‪:1 ≤ i ≤ r‬‬
‫= ) ‪0 = ϕ(αi‬‬
‫= ) ‪= c1 ϕ1 (αi ) + ... + cr ϕr (αi ) + cr+1 ϕr+1 (αi )... + cn ϕn (αi‬‬
‫‪= ci · 1 = ci‬‬
‫כאשר שיויון האפס בצד שמאל נובע מכך ש־ ‪,ϕ ∈ A0‬‬
‫והשיויון ל־ ‪ ci‬נובע מהגדרת העתקות הבסיס הנ"ל‪.‬‬
‫כלומר ‪ ci = 0‬לכל ‪.1 ≤ i ≤ r‬‬
‫‪32‬‬
‫טענה ‪ 6.16‬אם ‪ U ≤ V‬תת־מרחב‪ ,‬אזי ‪) U 00 = U‬תחת הזיהוי בין ‪ V‬ל־∗ ∗ ‪.(V‬‬
‫הוכחה‪ :‬נראה ש־ ‪:U ⊆ U 00‬‬
‫אם ‪ ,ϕ ∈ U 0 ,α ∈ U‬אזי‪:‬‬
‫)‪α(ϕ‬‬
‫ˆ‬
‫‪= ϕ(α) = 0‬‬
‫כאשר השיויון השמאלי הוא לפי ההגדרה‪ ,‬והימני הוא כי ‪.ϕ ∈ U 0‬‬
‫כעת נחשב מימדים‪:‬‬
‫= ‪.dim(U 00 ) = dim(U 0 )0‬‬
‫ועקב הטענה הקודמת‪) :‬כאשר ∗ ‪(U 0 ⊆ V‬‬
‫= ) ‪= dim(V ∗) − dim(U 0‬‬
‫ועוד פעם הטענה הקודמת‪:‬‬
‫) ‪dim(V ) − [dim(V ) − dim(U )] = dim(U‬‬
‫ובשל שיויון המימדים ‪ +‬הכלה‪ ,‬נקבל ‪.U 00 = U‬‬
‫הגדרה ‪) 6.17‬לא בדיוק הגדרה( ־ מהו ‪?U 00‬‬
‫= } ‪U 00 = (U 0 )0 = {Ψ ∈ (V ∗) ∗ |Ψ(ϕ) = 0 , ∀ϕ ∈ U 0‬‬
‫ˆ| ‪= {α ∈ V‬‬
‫= } ‪α(ϕ) = 0 , ∀ϕ ∈ U 0‬‬
‫} ‪= {α ∈ V |ϕ(α) = 0 , ∀ϕ ∈ U 0‬‬
‫משפט ‪ U, W ≤ V 6.18‬תתי מרחבים‪ .‬אזי‪:‬‬
‫‪(U + W )0 = U 0 ∩ W 0 (1‬‬
‫‪(U ∩ W )0 = U 0 + W 0 (2‬‬
‫הוכחה‪ (1 :‬נוכיח‪(U + W )0 = U 0 ∩ W 0 :‬‬
‫ראשית‪ ,‬מכיוון ש־ ‪ U + W‬מכיל גם את ‪ U‬וגם את ‪,W‬‬
‫אזי ‪ (U + W )0‬מוכל גם ב־ ‪ U 0‬וגם ב־ ‪ W 0‬ולכן בחיתוך‪ ,‬ולכן‪:‬‬
‫‪(*) .(W + U )0 ⊆ U 0 ∩ W 0‬‬
‫‪33‬‬
‫כעת‪,‬‬
‫‪U ∩W ⊆ U‬‬
‫ולכן‪ (U ∩ W )0 ,‬מכיל גם את ‪ U 0‬וגם את ‪.W 0‬‬
‫מתקיים גם‪:‬‬
‫‪U ∩W ⊆ W‬‬
‫ומאחר ש־ ‪ (U + W )0‬תת־מרחב‪ ,‬הוא מכיל גם את סכומם‪:‬‬
‫‪(**) .U 0 + W 0 ⊆ (U ∩ W )0‬‬
‫וכעת נתבונן‪:‬‬
‫‪U 00 + W 00 = U + W‬‬
‫⊇ ‪(U 0 ∩ W 0 )0‬‬
‫↑לפי )**(‬
‫⊇‬
‫‪((U + W )0 )0‬‬
‫= ‪(U + W )00‬‬
‫↑לפי )*(‪,‬וכמו כן המאפסים הופכים הכלה‬
‫= ‪U +W‬‬
‫↑טענה קודמת‬
‫לכן‪ ,‬יש שיויון בין הקצה השמאלי והימני ולכן לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫ובפרט‪((U + W )0 )0 = (U 0 ∩ W 0 )0 :‬‬
‫ולכן ‪.(U + W )0 = U 0 ∩ W 0‬‬
‫‪ .‬הוכחה‪ (2 :‬נוכיח‪(U ∩ W )0 = U 0 + W 0 :‬‬
‫‪U 00 ∩ W 00 = U ∩ W‬‬
‫= ‪(U 0 + W 0 )0‬‬
‫↑לפי ההוכחה הקודמת )‪(1‬‬
‫⊆‬
‫‪((U ∩ W )0 )0‬‬
‫= ‪(U ∩ W )00‬‬
‫↑לפי )**(‪,‬וכמו כן המאפסים הופכים הכלה‬
‫= ‪U ∩W‬‬
‫↑טענה קודמת‬
‫לכן‪ ,‬יש שיויון בין הקצה השמאלי והימני ולכן לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫ובפרט‪((U ∩ W )0 )0 = (U 0 + W 0 )0 :‬‬
‫ולכן ‪(U ∩ W )0 = U 0 + W 0‬‬
‫‪ 7‬הדטרמיננטה‬
‫‪7.1‬‬
‫תמורות‬
‫הגדרה ‪ 7.1‬תמורה‬
‫הגדרה ‪ 7.2‬תמורה על }‪ {1, ..., n‬זו פונקציה }‪ σ : {1, ..., n} → {1, ..., n‬חח"ע ועל‪.‬‬
‫‬
‫‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪...‬‬
‫‪n‬‬
‫=‪σ‬‬
‫נסמן בד"כ‪:‬‬
‫)‪σ(1) σ(2) σ(3) . . . σ(n‬‬
‫‪34‬‬
‫הגדרה ‪ 7.3‬הסימן של תמורה ‪ σ‬על }‪ {1, ..., n‬הוא‪:‬‬
‫)‪σ(j)−σ(i‬‬
‫‪j−i‬‬
‫‪1≤i<j≤n‬‬
‫‪Q‬‬
‫= |})‪sg(σ) = (−1)|{(i,j)| , 1≤i<j≤n and σ(i)>σ(j‬‬
‫נאמר שתמורה עם ‪ sg = 1‬היא זוגית‪ ,‬ותמורה עם ‪ sg = −1‬היא אי זוגית‪.‬‬
‫טענה ‪ 7.4‬אם ‪ σ, π‬תמורות ב־ ‪ Sn‬אזי )‪sg(σ ◦ π) = sg(σ) · sg(π‬‬
‫הוכחה‪= :‬‬
‫)‪(σ◦π)(j)−(σ◦π)(i‬‬
‫‪j−i‬‬
‫‪Q‬‬
‫‪1≤i<j≤n‬‬
‫)‪Q σ(π(j))−σ(π(i)) Q π(j)−π(i‬‬
‫·‬
‫)‪π(j)−π(i‬‬
‫‪j−i‬‬
‫=‬
‫= )‪sg(σ ◦ π‬‬
‫)‪π(j)−π(i‬‬
‫)‬
‫‪j−i‬‬
‫)‪( (σ◦π)(j)−(σ◦π)(i‬‬
‫·‬
‫)‪π(j)−π(i‬‬
‫והביטוי האחרון שווה ל־‬
‫‪Q‬‬
‫=‬
‫)‪sg(σ) · sg(π‬‬
‫‪7.2‬‬
‫פונק' מולטי ליניאריות‬
‫הגדרה ‪ 7.5‬פונקציה מולטי ליניארית‪:‬‬
‫‪ V‬מ"ו מעל ‪ .F‬פונק' ‪ n) Φ : V × V × ... × V → F‬פעמים "מכפלה"(‬
‫תקרא מולטי ליניארית אם‪:‬‬
‫• לכל ‪ α1 , ..., αn , β ∈ V‬ולכל ‪:1 ≤ i ≤ n‬‬
‫) ‪Φ(α1 , ..., αi + β, ..., αn ) = Φ(α1 , ..., αi , ..., αn ) + Φ(α1 , ..., β, ..., αn‬‬
‫• לכל ‪:c ∈ F‬‬
‫) ‪Φ(α1 , ..., cαi , ..., αn ) = c · Φ(α1 , ..., αi , ..., αn‬‬
‫מסקנה ‪ 7.6‬לכל פונק' מולטי ליניארית‪:‬‬
‫• ‪Φ(α1 , ..., αi−1 , ~0, ..., αn ) = 0‬‬
‫• ) ‪ Φ(cα1 , ..., αi , ..., αn ) = Φ(α1 , ..., cαi , ..., αn‬וכו'‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 7.7‬פונקציה חילופית‬
‫‪ Φ : V × ... × V → F‬תיקרא חילופית )‪ (alternating‬אם מקיימת‪:‬‬
‫לכל ‪ ,α1 , ..., αn ∈ V‬אם יש ‪ 1 ≤ i 6= j ≤ n‬כך ש‪ αi = αj :‬אזי‪:‬‬
‫‪Φ(α1 , ..., αn ) = 0‬‬
‫‪35‬‬
‫טענה ‪ 7.8‬אם ‪ Φ : V ×...×V → F‬פונק' מולטי ליניארית וחילופית‪ ,‬אזי לכל ‪1 ≤ i 6= j ≤ n‬‬
‫‪:‬‬
‫) ‪Φ(α1 , ..., αi , ..., αj , ..., αn ) = −Φ(α1 , ..., αj , ..., αi , ..., αn‬‬
‫הוכחה‪ :‬עקב זה שהיא חילופית‪ ,‬מתקיים‪:‬‬
‫= ) ‪0 = Φ(α1 , ..., (αi + αj ), ..., (αi + αj ), ..., αn‬‬
‫= ) ‪= Φ(α1 , ..., αi , ..., αi + αj , ..., αn ) + Φ(α1 , ..., αj , ..., αi + αj , ..., αn‬‬
‫‪= Φ(α1 , ..., αi , ..., αi , ..., αn ) + Φ(α1 , ..., αi , ..., αj , ..., αn )+‬‬
‫) ‪+Φ(α1 , ..., αj , ..., αj , ..., αn ) + Φ(α1 , ..., αj , ..., αi , ..., αn‬‬
‫וכמובן ששני האיברים שבהם יש שני ‪ α‬עם אינדקבים שווים מתאפסים‪) ,‬אלה שלא מודגשים(‪,‬‬
‫וכשמעבירים אגף התוצאה נובעת‪.‬‬
‫משפט ‪ 7.9‬תהינה ‪ 2 Φ, Φ0 : Mn (F ) → F‬פונק' מולטי ליניאריות וחילופיות‪,‬‬
‫)כאשר חושבים עליהן כפונק' על ‪ n‬השורות של ) ‪,(Mn (F‬‬
‫ונניח ש־‪ Φ‬לא זהותית ‪.0‬‬
‫אזי‪ ,‬קיים סקלר ‪ c ∈ F‬כך ש־‪Φ0 = cΦ‬‬
‫הוכחה‪ :‬ההוכחה תנבע מהטענות הבאות‪:‬‬
‫‪ 7.3‬השפעת פעולות אלמנטריות על‪ Φ : Mn (F ) → F :‬מולטי ליניארית ‪+‬‬
‫חילופית‬
‫יהיו ) ‪.A, B ∈ Mn (F‬‬
‫• החלפת שורות‪:‬‬
‫אם ‪ B‬מתקבלת מ־‪ A‬ע"י החלפת שורות‪,‬‬
‫אזי )‪Φ(B) = −Φ(A‬‬
‫• הכפלת שורה ‪ i‬בסקלר ‪:c 6= 0‬‬
‫אם ‪ B‬מתקבלת מ־‪ A‬ע"י הכפלת שורה ‪ i‬בסקלר ‪,c 6= 0‬‬
‫אזי )‪Φ(B) = cΦ(A‬‬
‫‪36‬‬
‫• הוספת ‪ c‬פעמים שורה ‪ i‬לשורה ‪:(i 6= j) j‬‬
‫אם ‪ B‬מתקבלת מ־‪ A‬ע"י הוספת ‪ c‬פעמים שורה ‪ i‬לשורה ‪j‬‬
‫אזי )‪.Φ(b) = Φ(A‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪α1‬‬
‫‪α1‬‬
‫‪α1‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ . ‬‬
‫‪ . ‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ αi ‬‬
‫‪ αi ‬‬
‫‪αi‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫=‬
‫‪Φ‬‬
‫‪+‬‬
‫‪Φ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫כי‪ = :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ . ‬‬
‫‪ . ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪αj + cαi ‬‬
‫‪ αj ‬‬
‫‪ cαi ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪. ‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪.‬‬
‫‪αn‬‬
‫‪αn‬‬
‫‪αn‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪α1‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪ . ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ αi ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫)‪= Φ(A) + cΦ  ...  = Φ(A) + c · 0 = Φ(A‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ αi ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ . ‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪αn‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪Φ(b) = Φ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 7.4‬מסקנות לגבי מט' הפיכות‬
‫מסקנה ‪ 7.10‬פעולות אלמנטריות יכולות לשנות את ‪ ,Φ‬אבל אם היתה ‪ 0‬על ‪ ,A‬תישאר ‪.0‬‬
‫ואם היתה שונה מ־‪ 0‬על ‪ ,A‬תישאר שונה מ־‪.0‬‬
‫מסקנה ‪ 7.11‬נזכיר שאם ‪ A‬מט' ‪ n × n‬מעל שדה‪ ,‬אזי יש ‪ 2‬אפשרויות‪:‬‬
‫• ‪ A‬לא הפיכה‪ ,‬ופעולות אלמנטריות מביאות אותה למטריצה מדורגת ‪n × n‬‬
‫‪ D‬כך שהשורה האחרונה ב־‪ D‬היא ‪ .0‬ולכן ‪ Φ(D) = 0‬ולכן גם ‪.Φ(A) = 0‬‬
‫כלומר אם ‪ A‬לא הפיכה‪ ,‬אזי ‪.Φ(A) = 0‬‬
‫)כאשר ‪ Φ‬מולטי ליניארית ‪ +‬חילופית‪(A ∈ Mn (F ) ,‬‬
‫• ‪ A‬הפיכה‪ ,‬ובמקרה זה‪ ,‬הפעולות האלמנטריות מביאות אותנו למט' היחידה ‪.In‬‬
‫אז יש שתי אפשרויות‪:‬‬
‫אם ‪ Φ(I) = 0‬אזי גם ‪ Φ(A) = 0‬וזה כך לכל ‪ A‬הפיכה‪ ,‬ולכן ‪ Φ ≡ 0‬לכל מטריצה‬
‫כלומר מעין העתקת האפס‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫אם לא‪ ,‬נניח ‪.t 6= 0 ,Φ(I) = t ∈ F‬‬
‫ונניח ‪.Φ0 (I) = c ∈ F‬‬
‫טענה ‪ 7.12‬בתנאים הנ"ל‪ ,‬לכל ) ‪ :A ∈ Mn (F‬מתקיים )‪.Φ0 (A) = ct Φ(A‬‬
‫הוכחה‪ :‬זה נכון עבור ‪.I‬‬
‫כמו כן לכל ‪ A‬לא הפיכה זה נכון‪ ,‬כי אז ‪) .Φ0 (A) = Φ(A) = 0‬נשכח מחלוקה באפס‪(...‬‬
‫ואם ‪ A‬הפיכה‪:‬‬
‫אזי ניתן להגיע ממנה למט' היחידה ע"י כפל במט' אלמנטריות המייצגות פעולות‪.Ei :‬‬
‫וכל פעולה אלמנטרית כזאת כופלת את ‪ Φ‬ב־ ‪) i‬כלומר ‪ c ,−1‬או ‪ 1‬בהתאם לסוג הפעולה(‬
‫ולכן‪:‬‬
‫)‪t = Φ(I) = r · ... · 1 · Φ(A‬‬
‫)‪c = Φ0 (I) = r · ... · 1 · Φ0 (A‬‬
‫‪c‬‬
‫‪t‬‬
‫=‬
‫)‪r ·...·1 ·Φ0 (A‬‬
‫)‪r ·...·1 ·Φ(A‬‬
‫=‬
‫(‬
‫ולכן נחלק זו בזו וקיבלנו‪:‬‬
‫)‪Φ0 (A‬‬
‫)‪Φ(A‬‬
‫מסקנה ‪ 7.13‬יש לכל היותר פונק' מולטי ליניארית וחילופית אחת ‪ Φ‬המקיימת‪Φ(I) = 1 :‬‬
‫עובדה‪ :‬יש אחת ויחידה כזו וקוראים לה ‪!!!Φ = det‬‬
‫מסקנה ‪) 7.14‬נוספת(‪ :‬אם ‪ Φ : Mn (F ) → F‬מולטי ליניארית ‪ +‬חילופית‪,‬‬
‫ו־ ‪ Φ(In ) = c ∈ F‬אזי )‪ Φ(A) = c · det(A‬לכל ‪.A‬‬
‫‪7.5‬‬
‫הדטרמיננטה עצמה‬
‫‪‬‬
‫‪ P‬‬
‫הגדרה ‪ = σ∈Sn sg(σ) · a1σ(1) · ... · anσ(n) 7.15‬‬
‫‪a1n‬‬
‫‪...‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪. . . ann‬‬
‫‪a11‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪an1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪det ‬‬
‫טענה ‪ 7.16‬ראינו ש‪ det‬היא מולטי ליניארית על שורות המט' ‪.A‬‬
‫נטען שהיא חילופית‪ :‬כלומר אם יש ב־‪ A‬שתי שורות שוות אז ‪.det(A) = 0‬‬
‫‪38‬‬
‫הוכחה‪ :‬ראשית נזכור שהסימן של תמורת חילוף )כלומר שמחליפים רק שני איברים( הוא‬
‫‪.−1‬‬
‫כעת נניח שהשורות ‪ s, t‬שוות‪ atr = asr :‬לכל ‪.1 ≤ r ≤ n‬‬
‫נסתכל בתמורה ‪ τ‬שמחליפה את ‪ s, t‬ולא מזיזה אף איבר אחר‪.‬‬
‫לכל תמורה ‪ σ ∈ Sn‬נתאים בת זוג ‪.σ 0 = σ ◦ τ‬‬
‫ומתקיים‪sg(σ 0 ) = sg(σ ◦ τ ) = sg(σ) · sg(τ ) = sg(σ) · (−1) = −sg(σ) :‬‬
‫ונזכור שיש !‪ n‬תמורות‪) .‬דיסקרטית‪ ,‬מישהו‪(?...‬‬
‫ולכן‪ ,‬יהיו !‪ σ1 , ..., σ n‬כך ש־ } !‪Sn = {σ1 , σ10 , ..., σ n! , σ 0n‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫ואז‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫)‪0 (1) ·...·anσ 0 (n‬‬
‫‪sg(σm‬‬
‫‪)·a1σm‬‬
‫‪m‬‬
‫‪P n!2‬‬
‫‪m=1‬‬
‫‪sg(σm )·a1σm (1) ·...·anσm (n) +‬‬
‫וכמובן הם נגדיים אחד לשני ולכן סכומם הוא ‪.0‬‬
‫!‪P n‬‬
‫‪2‬‬
‫‪m=1‬‬
‫משפט ‪ 7.17‬אם ) ‪ A, B ∈ Mn (F‬אזי‪det(AB) = det(A) · det(B) :‬‬
‫הוכחה‪ :‬נקבע את ‪ .B‬ונגדיר‪ Φ : Mn (F ) → F :‬ע"י‪:‬‬
‫)‪.Φ(A) = det(AB‬‬
‫ברור שמתקיים )‪.Φ(I) = det(B‬‬
‫לפי המסקנה הקודמת )שלפני הטענה וההגדרה(‪,‬‬
‫אם נוכיח ש־‪ Φ‬היא מולטי ליניארית וחילופית‪ ,‬אזי נקבל‪:‬‬
‫)בהצבת )‪det(AB) = Φ(A) = det(A) · c = det(A)det(B) :(c = det(B‬‬
‫כעת נוכיח זאת‪:‬‬
‫‪ Φ (1‬היא מולטי ליניארית‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪α1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫אם ‪) A =  ... ‬כאשר ‪ αi‬מייצגים שורות(‪,‬‬
‫‪αn‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫אז ‪‬‬
‫‪α1 B‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪αn B‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪AB = ‬‬
‫‪39‬‬
‫= )‪det(A‬‬

α1

.
.

.


‫ אזי‬A =  αi + α0i

.
.

.
αn

α1

.
.

.

0
α
+
‫ )נכון עקב דיסט' של כפל‬Φ(A) = det(
 i αi

.
.

.
αn






 ‫ אם‬,‫וכעת‬




α1 B


.
.


.


 B) = det( αi B + α0 B
i




.
.


.
αn B



)



('‫מט‬
:‫ היא מולטי ליניארית‬det‫ומכיוון ש־‬

α1 B
 ..
 .

= det(
 αi B
 ..
 .
αn B








) + det(







α1 B
.
.
.

α1


α1


 .. 
 .. 

 . 
 . 



 0 
0




αi B ) = det( αi  B) + det(
 αi  B)



.
. 
. 
.

 .. 
 .. 
.
αn B
αn
αn

α1


α1

 .. 
 .. 
 . 
 . 

 0 




= Φ  αi  + Φ 
 αi 
 . 
 . 
 .. 
 .. 
αn
αn
.‫ולכן הוכחנו את המולטי ליניאריות לחיבור‬
.(‫ )ההוכחה דומה‬.‫כמו כן להכפלת שורה בסקלר‬
:‫ אזי‬,‫ שוות‬t, s ‫ אם שורות‬:‫נראה חילופיות‬

α1


α1


α1 B

 .. 
 .. 
 .. 
 . 
 . 
 . 






 αs 
 αs B 
 αs 












Φ  ...  = det( ...  B) = det( ... ) = 0






 αt 
 αt B 
 αt 






 . 
 . 
 . 
 .. 
 .. 
 .. 
αn
αn
αn B
40
‫ מטריצה משוחלפת‬7.18 ‫הגדרה‬
.Bij = Aji :‫ כך ש‬n×m ‫ היא מטריצה‬B = AT :‫ נסמן‬A ∈ Mm×n (F ) ‫אם‬
.AT ∈ Mn×n (F ) ‫ אז גם‬A ∈ Mn×n (F ) ‫ אם‬,‫בפרט‬
.det(AT ) = det(A) ‫ אזי‬,A ∈ Mn (F ) 7.19 ‫משפט‬
.(bij ) = B = AT ‫ נסמן‬:‫הוכחה‬
det(B) =
=
P
=
=
P
P
P
σ∈Sn
sg(σ) · b1σ(1) · ... · bnσ(n) =
σ∈Sn
sg(σ) · aσ(1)1 · ... · aσ(n)n =
σ∈Sn
σ∈Sn
sg(σ) · a1σ−1 (1) · ... · anσ−1 (n) =
:‫ אז‬sg(σ) = sg(σ −1 ) ,‫וכעת‬
sg(σ −1 ) · a1σ−1 (1) · ... · anσ−1 (n) =
‫ ולכן‬,‫־ות לא משנה‬σ‫אבל סדר הריצה על ה־‬
= det(A)
?sg(σ) = sg(σ −1 ) ‫ למה‬7.20 ‫למה‬
‫ ולכן‬σ ◦ σ −1 = Id ‫כי‬
1 = sg(Id) = sg(σ ◦ σ −1 ) = sg(σ) · sg(σ −1 )
.−1 ‫ או שניהם‬1 ‫ולכן או שניהם‬
‫ היא פונק' מולטי ליניארית וחילופית גם על העמודות של‬det : Mn (F ) → F 7.21 ‫מסקנה‬
.A
 T 
β1
 .. 
 . 

det( β1 · · · · · · βn ) = det( β1 · · · · · · βn T ) = det 
 .. 
 . 
βnT
41